פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על המלט רפאל

4414/03 בל     14/11/2004




בל 4414/03 המוסד לביטוח לאומי נ' המלט רפאל




8
בתי הדין לעבודה
בל 004414/03
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
14/11/2004

כב' השופט מיכאל שפיצר

בפני
:

המוסד לביטוח לאומי

בעניין:
המערער
רויטל בורשטיין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המלט רפאל
המשיב
אדרי יהודה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בפני
ערעור של המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "המוסד") על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 10/12/03 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה למר המלט רפאל
(להלן: "הנפגע") נכות נפשית יציבה בשיעור של 100% החל מיום 21/3/00, וזאת כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 17/2/98.

2. העובדות:

הנפגע יליד 1964, עלה מבריה"מ בשנת 1993, ומחודש 12/96, עבד כנהג סמיטריילר.

ביום 17/2/98, ארעה לנפגע תאונת עבודה, כתוצאה ממנה, נחבל הוא גם בפני
ו ואיבד הכרתו למספר דקות.

מאז קרות התאונה, הנפגע לא עובד וסובל הוא מבעיות נפשיות קשות המלוות בניסיונות התאבדות, ובאשפוזים במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הלל - יפה בחדרה.

3. הנפגע הגיש למוסד טופס תביעה של הודעה על פגיעה בעבודה בגין התאונה מיום 17/2/98, והמוסד הכיר בתאונה זו כתאונת עבודה.
4. ביום 30/7/00, התכנסה וועדה רפואית לעררים וקבעה לנפגע נכויות זמניות כדלקמן:

- - נכות בשיעור של 20% מיום 5/8/99 ועד ליום 21/3/00.
- - נכות בשיעור של 100% מיום 22/3/00 ועד ליום 13/7/00.
- - נכות בשיעור של 20% מיום 14/7/00 ועד ליום 14/7/01.

אותה וועדה מיום 30/7/00, ציינה בסיכום מסקנותיה כדלקמן:-

"למרות שקיים תעוד על קשיים כלכליים, קודם לתאונה הנדונה, אין תעוד על כך שפנה לטיפול לעזרה נפשית, בגין אותם קשיים, ומהתעוד עולה שעיקר המשבר הנפשי פרץ לאחר התאונה הנדונה, לאור האמור לעיל קיים קושי לבטל את הקשר שבין מצבו הנפשי היום לבין התאונה ולקשר את המצב למצב קודם כלשהו, הוועדה דוחה את ערר המוסד ומקבלת את ערר הנפגע."

5. הנפגע הגיש ערעור על החלטת הוועדה מיום 30/7/00, וערעורו נדון בבית דין זה במסגרת תיק בל 3373/00. ביום 18/4/01, ניתן

פסק דין
ראשון בעניינו של הנפגע, שהיה למעשה פרי הסכמת הצדדים להחזרת עניינו של הנפגע לוועדה, שתדון בנוכחותו ובנוכחות בא כוחו ותתייחס לחוות דעתו של ד"ר ליאוניד לנדא מיום 4/7/99, שהקנה לנפגע נכות נפשית בשיעור של 85% וכן בכל החומר הרפואי שיוצג בפני
ה.

6. ביום 18/9/02, ניתן

פסק דין
שני בעניינו של הנפגע, שלפיו, שוב הוחזר עניינו לוועדה בהסכמת הצדדים, אלא שהפעם שונה הרכב הוועדה והיה עליה לפעול בהתאם להוראות פסק הדין הראשון.

7. ביום 18/6/03, ניתן

פסק דין
שלישי בעניינו של הנפגע, שנתן תוקף להסכמת הצדדים, אשר נוסחה כדלקמן:-

"אנו מסכימים להחזיר את העניין לוועדה הרפואית לעררים.

הוועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר לנדא מיום 4/7/99 אליה נדרשה להתייחס עוד בפסק הדין מיום 18/9/02.
הוועדה תיתן דעתה לכך ששאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של המערער לבין
התאונה מיום 17/2/98 נדונה והוכרעה בידי הוועדה הרפואית לעררים מיום 30/7/00 אשר קבעה כי לא ניתן לקשר את מצבו של המערער למצב קודם לתאונה.

בפני
הוועדה לא יעמוד פרוטוקול הוועדה מיום 13/11/01 כנדרש עוד בפסק הדין מיום 18/9/02.

בשים לב לכל האמור לעיל, הוועדה תקבע את אחוזי נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה מיום 17/2/98 ולאחר שתעיין בכל החומר הרפואי שעומד בפני
ה. ההחלטה תהיה מפורטת ומנומקת."

8. הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק הדין השלישי, בדקה את הנפגע וקבעה שתי אבחנות:

א. ptsd - שהינה תסמונת פוסטראומטית ממנה סובל הנפגע מאז קרות תאונת העבודה.
ב. schyzu affective disorder - (להלן: "המחלה השניה") שהתפרצה אצל הנפגע בשנת 2000, תוך שהוא סבל מגל פסיכוטי ובגין אבחנה זו אושפז פעמיים באותה שנה.

הוועדה התייחסה לאישור מיום 3/11/03, שניתן על ידי רופא פסיכיאטר המטפל בנפגע שאף הוא ציין שתי אבחנות אלו.

9. הוועדה קבעה, כי מחלת ה-ptsd קשורה ללא ספק לתאונת העבודה.

באשר לאבחנת המחלה השניה שהיא מחלה אנדוגנית פסיכיאטרית, קבעה הוועדה, כי זו פרצה אצל הנפגע בשנת 2000, עת שהיה בגיל שהינו גיל די נפוץ לפריצת מחלה זו וצויין מפורשות, כי אותה מחלה שניה, לא נגרמת על ידי גורם חיצוני.

10. הוועדה ציינה, כי אין באפשרותה להפריד את הנכויות בגין שתי המחלות ולכן קבעה, לנפגע נכות אחת בגין שתיהן יחדיו ואותה נכות כולה הוכרה כתוצאה מתאונת העבודה, לפי מועד תחולה, שככל הנראה בו פרצה המחלה השניה.

11. עיקרי טענות המוסד:

לא היה על הוועדה לקבוע לנפגע נכות בגין מחלה שאינה קשורה לתאונה.

סעיף 120 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995, (להלן: "החוק") אינו מאפשר קביעת נכות בגין פגם או ליקוי מולד או שתוצאתו ממחלה ושאינו נובע מפגיעה בעבודה.

12. עיקרי טענות הנפגע:

בפסק הדין השלישי, הסכימו הצדדים, כי הקשר הסיבתי בין מצבו של הנפגע לבין התאונה, כבר הוכרע ולא ניתן לקשור את מצבו של הנפגע למצב קודם. מכאן, טוען ב"כ הנפגע, כי המדובר במעשה בית דין.

לא עלה בידי הוועדה להפריד בין הנכויות שנגרמו לנפגע כתוצאה משתי המחלות, משום שהיא ציינה מפורשות שהמדובר "... באדם כמכלול ויש חפיפה של הסימפטומים בשתי המחלות המתוארות."

במקרה כגון דא, כשלא ניתן לבצע הפרדה ברורה בין הנכות בגין התאונה לבין נכות הנובעת ממצב קודם, הספק צריך לפעול לטובתו של הנפגע.

טענות המוסד הינן רפואיות.

ניכוי עובר ושב יעשה ביחס לליקוי שקדם לתאונה ואילו במקרה זה, מדובר במחלה שניה שלשיטת הוועדה התפרצה לאחר התאונה.
13. דיון והכרעה:

אין ספק, כי שאלת הקשר הסיבתי לגבי האבחנה של מחלת ה-ptsd הוכרעה ואף אין זה שנוי במחלוקת, כי מחלה זו נגרמה לנפגע כתוצאה מתאונת העבודה.

יחד עם זאת, אין זה נכון לומר, כי גם שאלת הקשר הסיבתי לגבי מחלת ה-schyzu affective disorder הוכרעה, שכן הוועדה עצמה ציינה, כי המדובר במחלה אנדוגנית שאינה נגרמת על ידי גורם חיצוני.

עלינו לזכור, כי המחלה השניה פרצה אצל הנפגע בשנת 2000 היינו כשנתיים לאחר קרות תאונת העבודה.

14. הקשר הסיבתי שבין פרוץ המחלה השניה לבין תאונת העבודה אינו ברור ומוסבר בהחלטת הוועדה.


במקרה זה, היה על הוועדה לנמק האם אכן מחלתו השניה של הנפגע היא מחלה קונסטיטוציונלית, הוי אומר, שהיתה טמונה או רדומה בגופו או בנפשו של הנפגע ולפריצתה יש קשר סיבתי כלשהו לתאונת העבודה, כך שהתאונה שמשה כמנוף -
"trigger" לפרוץ אותה מחלה.
(ראה לעניין זה, פסק דינו של בית משפט העליון בהלכה רוט ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה (5) 203).

יובהר, כי גם אם בסופו של יום יקבע, כי מבחינה תאורטית מחלתו השניה של הנפגע יכולה היתה להתפרץ גם שלא עקב התאונה, אין בכך לשלול את הקשר הסיבתי, שכן מה שיוצר את אותו קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין המחלה - הוא שאותה מחלה פרצה בפועל עקב התאונה.
15. מאחר והמדובר במחלה השניה "שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין" כהגדרת סעיף 83 לחוק, הרי שיש מקום להבהיר, האם לתאונת העבודה היתה כלל השפעה כלשהי לפרוץ המחלה השניה ומה מידת השפעת התאונה על פרוץ אותה מחלה? האם מידתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים או אם לאו?

16. גורלו של עובד שחלה פתאום על רקע מחלה קונסטיטוציונלית נדון לא מכבר על ידי כב' השופטת טובה שטרסברג - כהן בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פ"ד נג (2) 529) ועל אף שבמקרה ההוא, דובר בעובד שסבל מדכאון ולא היתה אבחנה של מחלה קונסטיטוציונלית, הקיף אותו

פסק דין
גם מקרים של פרוץ מחלה קונסטיטוציונלית כתוצאה מקיומו של ארוע חריג בעבודה, ונקבע, כי:-

"לא בכדי קבע המחוקק את דרישת התרחשותה של "תאונה". המצב האופטימלי הוא, שכל אדם יפוצה על פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה לו בכל דרך שהיא, אך בשל מגבלות תקציביות אין אלה הם פני הדברים. אף שחוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי, אין החוק מכסה את כולם, אלא רק את אלה העומדים בקריטריונים שנקבעו בו. בבואנו לפרש את החוק עלינו להקפיד ולשמור על המסגרות שהציב המחוקק לשם תשלום התגמולים. המחוקק הגדיר "תאונת עבודה" תוך שימוש במילה "תאונה", ללמדנו, כי לא כל ארוע שארע לעובד במהלך עבודתו מזכה הוא בתגמולים, אלא רק זה שיש לראותו כ"תאונה". על מהותה של ה"תאונה" עמדתי לעיל, ודומה כי ממנה עולה, שהמחוקק ביקש להעניק תגמולים רק בגין נזקים שאין תוצר הסיכון אליו נחשף העובד בעבודתו או בגין ארועים חריגים ופתאומיים שארעו במהלך העבודה. אם יש צורך בהרחבת המעגל שהוגדר בצורה כה ברורה על ידי מילות החוק, המשרתות לכאורה את תכליתו, נראה כי על המחוקק לעשות זאת."
(ראה בג"צ 4690/97 שם בעמ' 550).

17. אשר על כן, דינו של הערעור להתקבל.

עניינו של הנפגע יוחזר לוועדה באותו הרכב, שתבהיר, האם לתאונת העבודה היתה כלל השפעה כלשהי לפרוץ מחלתו השניה ה-schyzu affective disorder ומה מידת השפעת התאונה על פרוץ מחלה זו? האם מידתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים או אם לאו?
הוועדה תבהיר, האם אותה מחלה שניה הינה מחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי והאם ניתן לראות בתאונת העבודה כמנוף לפרוץ אותה מחלה?

במידה ותקבע הוועדה, כי לא ניתן לראות קיומו של קשר סיבתי בין פרוץ מחלתו השניה של הנפגע לבין תאונת העבודה, תנמק הוועדה את מידת השפעתה של המחלה השניה על הנכות הנפשית הכוללת שנקבעה לנפגע, האם השפעתה של המחלה השניה פחותה במידה ניכרת על הנכות הנפשית מהשפעת מחלת ה-ptsd או להפך?

18. כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום א' בכסלו, תשס"ה (14 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
מיכאל שפיצר
, שופט

04414/03בל 710 נעמי ל.








בל בית דין אזורי לעבודה 4414/03 המוסד לביטוח לאומי נ' המלט רפאל (פורסם ב-ֽ 14/11/2004)