פסקי דין על עז' המנוח דניאל גדז' | פסקי דין על מלכיתה גדז' | פסקי דין על רוממא רושמים ומונים אשדוד | פסקי דין על יצחק אביטבול | פסקי דין על ישראל ברטוב ואח' |

16811-05/09 א     02/03/2014




א 16811-05/09 עז' המנוח דניאל גדז', מלכיתה גדז' נ' רוממא רושמים ומונים אשדוד בע"מ, יצחק אביטבול, ישראל ברטוב ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 16811-05-09 גדז' ואח'
נ' רוממא רושמים ומונים אשדוד בעמ ואח'

02 מרץ 2014



בפני
כב' השופט ד"ר עדי זרקנין





התובעים
1. עז' המנוח דניאל גדז'
2. מלכיתה גדז'
ע"י ב"כ עוה"ד דן מרויץ


נגד


הנתבעים
1. רוממא רושמים ומונים אשדוד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אבן

2. יצחק אביטבול
3. ישראל ברטוב
4. יצחק זילברבוש
ע"י ב"כ עוה"ד פנחס רוזנצוויג

5. אודיז אליהו
6. רחל לאה קלאר
7. סקנאל ג'ררד
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אבן




התובעים שכנגד
1. רוממא רושמים ומונים אשדוד בע"מ
2. אודיז אליהו
3. רחל לאה קלאר
4. סקנאל ג'ררד
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אבן


נגד


הנתבעים שכנגד
1. דניאל מונים ורושמים בע"מ
2. עז' המנוח דניאל גדז'
ז"ל
ע"י ב"כ עוה"ד דן מרויץ



פסק דין

1.
המנוח דניאל גדז' ז"ל (להלן: "המנוח") עסק, בין בעצמו ובין בחברות בשליטתו, במתן שירותי נמל לחברות ספנות שונות, ובכלל זה, מתן שירותי מניה של מטענים הנטענים ונפרקים בנמלי ישראל, ובעיסוק זה עסקה אף הנתבעת 1 (להלן: "רוממא") ובעלי מניותיה, הנתבעים 2-7.

המנוח, שהיה, ככל הנראה, איש עסקים ברוך כישרונות, הלך לבית עולמו באופן פתאומי ביום 14/11/06, בהיותו בן 44 בלבד, והוא השאיר אחריו את אלמנתו, הגב' מלכיתה גדז'
, אשר הייתה מעורבת בעסקיו, וכן שלושה ילדים, וכל אלו הם יורשיו, והם אף התובעים בתביעה זו (להלן: "התובעים").

2.
ביום 30/5/05 נחתם הסכם בין המנוח לבין רוממא וחלק מבעלי מניותיה - הנתבעים 4, 5, 6 ו-7 וחב' ש.נ.י שירותי נמל ישראל בע"מ (להלן: "ההסכם"), על פיו נתחייבו בעלי המניות לגרום לכך, בין על ידי העברת מניות ובין על ידי הקצאת מניות ברוממא, כי המנוח יהפוך, ללא תמורה, לבעלים של 50% מן המניות המונפקות של רוממא, וכן של 50% מן המניות המונפקות של ש.נ.י, שהיא חברה הקשורה לרוממא.

3.
הטעם להסכמתם של רוממא ובעלי מניותיה להעניק למנוח, ללא תמורה, 50% ממניותיה של רוממא, שנוי במחלוקת בין הצדדים. התובעים טוענים, כי במועדים הרלוונטיים לחתימת ההסכם, מצב עסקיה של רוממא, שהיא חברה ותיקה מאוד בתחום של מתן שירותי מניה, היה בנסיגה, ובעלי מניותיה קיוו כי כניסתו של המנוח כבעל מניות ברוממא, תגרום לגידול בהיקף העבודות שיופנו אליה, וזאת על רקע היותו אחד מן האנשים המקושרים ביותר, ובעלי ההשפעה, בענף הספנות.


הנתבעים טוענים, כי בזמנים הרלוונטיים לחתימת ההסכם, היו שמועות עקשניות בשוק הספנות, כי נמל אשדוד עומד לפרסם מכרז להפעלת מערכת ניהול נמלית, הידועה כ-
terminal operating system
ובקיצור
t.o.s
, שמועות אשר הילכו אימים על חברות העוסקות בשירותי מניה בספנות, שכן החשש היה שחברות שלא יזכו במכרז להפעלת המערכת, תקופח פרנסתם ולא יהא בהם צורך עוד.

הנתבעים טוענים, כי המנוח טען בפני
הם, כי ביכולתו לגרום לכך שרוממא היא זו שתזכה במכרז, וזאת בשל קשריו הענפים, במקומות הנכונים, בתחום הספנות, ובשל כך דרש הוא, והם נענו לדרישתו, כי יקבל לבעלותו 50% מהון המניות של רוממא, ללא כל תמורה.

4.
הנתבעים טענו כי עניין זה של התחייבותו של המנוח כי יגרום לכך שרוממא היא זו שתזכה במכרז, לא בא זכרו בהסכם, מטעמים מובנים הקשורים ב"כשרותה" של התחייבות זו, אך התחייבות זו הייתה הטעם הבלעדי, שבגינו הסכימה רוממא להעניק למנוח 50% ממניותיה.


בסופו של דבר עניין מכרז ה-
tos
לא יצא אל הפועל, והמנוח כלל לא נדרש, על כן, להפעיל את קשריו על מנת שרוממא תזכה במכרז.

5.
ראוי לציין, כי עניין זה של הענקת 50% ממניות רוממא למנוח, לא זכה לתמיכה של כלל בעלי המניות ברוממא, כך ששניים מבעלי המניות – יצחק אבוטבול וישראל ברטוב (הנתבעים 2 ו-3), לא חתמו על ההסכם, ואף טענו כי ההחלטה על העברת המניות אל המנוח, הייתה החלטה בלתי חוקית שלא זכתה לאישור כדין של הדירקטוריון.

6.
אמנם, כאמור, המנוח לא נזקק לממש את הבטחתו בעניין מכרז ה-
tos
, אולם התובעים טענו, כי לאחר שנחתם ההסכם, המנוח פעל לחיזוק המוניטין של רוממא, ודאג להפנות אליה לקוחות אשר נדרשו לשירותי מניה, כאשר החשובים והידועים בהם הינם, חב'
msc
משוויצריה, וחב' אלאלוף ספנות בע"מ. מסתבר ששתי חברות אלו הן החברות המובילות בתחום הספנות בישראל, והן נדרשות לשירותי מניה מאסיביים, ולכן הן מהוות לקוחות מפתח בעבור חברה מסוגה של רוממא.

7.
הנתבעים כפרו בטענות אלו של התובעים וטענו, כי כאשר נכרת ההסכם, לא נתן המנוח שום שירות, לא ל-
msc
, ולא לאלאלוף, וכי רוממא הינה חברה ותיקה עם מוניטין מבוססים, וכי העבודות שביצעה רוממא עבור שתי חברות ספנות אלו, ביצעה היא בגין המוניטין הטובים והמבוססים שלה, ולא נזקקה לשירותיו של המנוח, על מנת לבצע את העבודות ולתת את השירות לחברות הללו.

8.
יהא אשר יהא הרציונאל המסחרי שעמד ביסוד ההסכם, ותהא תרומתו של המנוח לעסקיה של רוממא אשר תהא, הרי שלמרבית הצער, לא ארכו ימיו של המנוח ברוממא, ומותו המצער אירע כשנה וחצי לאחר חתימת ההסכם.

ברור הוא, כי במשך תקופה זו התנהלו עסקיה של רוממא אל מול
msc
ואלאלוף, כך שרוממא נתנה את שירותי המניה לחברות אלו, אולם המנוח הוא זה שגבה מהן את התמורה המגעת בגין השירותים, כאשר חלק מהתמורה שגבה, העביר לרוממא על פי תחשיב שסוכם בינו לבין רוממא, וחלק נכבד מן התמורה הותיר בידיו.

9.
לאחר מותו של המנוח, נתגלע סכסוך בין יורשיו לבין הנתבעים.

ראשית, הנתבעים 2-4 הגישו כנגד התובעים, תובענה על דרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם נטען, בין היתר, כי ההסכם בטל מעיקרו, שכן הוא לא אושר כדין במוסדות החברה, וכן נטען, לחילופין, כי בעקבות מותו של המנוח, הרי על פי תקנות החברה, החזקותיו בחברה חוזרות לחברה.

בתביעה זו קיימו הצדדים הליך של גישור, כאשר בסיומו הגיעו לידי הסכמה, על פיה מניותיו של המנוח יוחזרו לרוממא, וזאת כנגד תשלום סך של 425,000 ₪ לתובעים.

10.
בתביעה זו שבפני
י טענו התובעים כי מעת חתימת ההסכם עם המנוח, הנתבעים נמנעו, באופן מכוון, מלחלק דיווידנדים ברוממא, וזאת עשו על ידי כך שבכל עת שנצברו עודפים בקופתה של רוממא, משכו לעצמם הנתבעים תוספת של שכר, מעל משכורותיהם הרגילות, אותן כינו "הפרשי שכר", ובכך, למעשה, חילקו לעצמם את רווחי רוממא, ללא ששיתפו ברווחים אלו את המנוח.

התובעים טענו כי משיכות אלו נעשו מאחורי גבו של המנוח, וללא ידיעתו, והנתבעים עשו כן, תוך שהם מנצלים את העובדה שהמנוח לא היה דירקטור ברוממא, ולא היה מעורב באופן פעיל בניהול עסקיה, ותוך שהם נמנעים מכינוס אסיפה כללית של בעלי המניות בחברה.
התובעים חישבו ומצאו, על פי תלושי השכר של הנתבעים 2-7, כי ממועד חתימת ההסכם, דהיינו מחודש מאי 2005 ועד לחודש נובמבר 2008, משכו אלו כהפרשי שכר, סך כולל של כ- 2,280,675 ₪, וכן הפרישו לעצמם הפרשות סוציאליות, מעבר למתבקש ממשכורותיהם האמיתיות בסכום נוסף של כ-200,000 ₪, והם טענו כי יש לחייב הנתבעים בהשבת הסכומים הללו לחברה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

התובעים טענו בתביעתם אף טענות נוספות בקשר לניהול ענייניה של החברה, ועתרו לסעדים אחדים בנושא זה, אלא שבעקבות הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כמצויין בסעיף 9 לעיל, הפך עניין זה לבלתי רלוונטי, והעניין שנותר להכריע בו הינו התביעה הכספית בלבד.

11.
הנתבעים כפרו בטענות התובעים מכל וכל.

ראוי, ראשית לכל, לציין כי הנתבעים אינם עשויים מעור אחד, ולמעשה מדובר בשתי קבוצות, הכוללות את הנתבעים 2-4, והנתבעים 5-7, אשר אף יוצגו בהליך זה בנפרד, על ידי פרקליטים שונים, ואף ניכר, הן מכתבי הטענות, והן מן ההתנהלות במהלך הדיון, כי "דם רע" זורם ביניהם. נראה כי כניסתו של המנוח לרוממא היתה לצנינים בעיני הנתבעים 2-4 וגרמה לחיכוחים קשים בין בעלי המניות. מכל מקום, ככל שמדובר בטענות התובעים, ובטענות הנגד כלפי המנוח, טענותיהם של כל הנתבעים דומות.
באשר לעניין תוספות השכר טענו הנתבעים כי מאז ומעולם, עוד שנים רבות טרם נחתם ההסכם, נהגו הנתבעים למשוך לעצמם תשלומי בונוס, ככל שהכנסות רוממא איפשרו זאת, אלא שעד סוף שנות השמונים עשו כן בסיומה של כל שנה, שאז רשויות המס ביקשו לראות בכך חלוקת דיווידנד, ועל כן החלו מושכים את תשלומי הבונוס הללו לאורך כל השנה.

הנתבעים טענו, כי כבר שנים אחדות טרם חתימת ההסכם, נקבע שכרם הבסיסי של הנתבעים 2-7 לשכר של 15,000 ₪, ועל פי משכורות אלו אף הופרשו ההפרשות הסוציאליות בעבורם. הנתבעים הטעימו, כי אופן הצגת השכר בתלושי השכר, כשכר בסיסי וכ"בונוס", נועד על מנת להקנות לחברה גמישות ולהפחית מן השכר במקרה שתזרים המזומנים לא יאפשר את תשלומו.
הנתבעים טענו, כי המנוח ידע היטב את הסדרי השכר של הנתבעים 2-7, הוא הסכים להם, ואף ידוע היה לו, והוא הסכים לכך, כי תנאי השכר שלהם לא ייפגעו כתוצאה מהצטרפותו לחברה על פי ההסכם.

12.
הנתבעים מטעימים, כאמור, כי הטענה כאילו הוסכם עם המנוח כי משכורתם הינה כ-7000 ₪ בלבד הינה מופרכת לחלוטין, וכי המנוח היה מצוי היטב בתנאי השכר של הנתבעים 2-7, וכי ידע אל נכון כי השתכרותם הינה כ-15,000 ₪, וכי עניין זה, לא רק שלא הוסתר ממנו, אלא שגולה לו באופן מפורש, בסעיף 1.14 להסכם,
ובנספח מיוחד שצורף להסכם (נספח ד') עליו המנוח הוסיף את חתימתו. נספח זה מפרט באופן מפורש הן את עלויות השכר, והן את עלויות ההפרשות הסוציאליות שביצעה רוממא עבור בעלי מניותיה, ועלויות השכר הכוללות מגיעות לכדי 18,000- 20,000 ₪ לכל אחד מהם.

13.
הנתבעים טוענים, כי לא רק שטענותיהם של התובעים כנגדם חסרות כל בסיס, אלא כי המנוח הוא זה שהתעשר על חשבונם שלא כדין, ותוך שהוא פועל בניגוד עניינים ברור בין עסקיה של רוממא לבין עסקיו הפרטיים, ניכס לעצמו את נכסיה וזכויותיה של רוממא.

לטענת הנתבעים, כל העבודות עבור
msc

ואלאלוף, בוצעו, מראשיתן ועד סופן, ע"י רוממא, והמנוח, תוך שהוא מנצל ניצול כוחני של קשריו, גרם לכך שהתמורה כספית שנתקבלה בחברות אלו בעבור ביצוע העבודה, לא הועברה ע"י הלקוחות לרוממא, אלא אליו, והוא העביר לרוממא אך חלק קטן מן התמורה שנתקבלה, חלק שהיה בו כדי כיסוי עלויות שכר העבודה של עובדי רוממא בלבד, ואת יתרת הכספים הותיר בידיו ללא שהשקיע דבר בייצורן של ההכנסות הללו.

הנתבעים טענו, כי התנהלות זו של המנוח מהווה התעשרות שלא כדין על חשבונם, וכן הפרת חובת תום הלב בקיום חיובים חוזיים.

הנתבעים 2-4 אף הוסיפו וטענו, כי המנוח אף השית על רוממא את עלויות שכרו ותנאיו הסוציאליים של אחד מעובדיו הבכירים של המנוח, אשר הועסק ע"י חברה שבשליטתו של המנוח, וזאת ללא כל טעם וסיבה, זולת רצונו להתעשר על חשבונה של רוממא.

14.
בשל טענות אלו, הגישו הנתבעים 1 ו-5-7 תביעה שכנגד, בה חזרו על טענותיהם כי המנוח קיפח את רוממא, גזל את נכסיה וסחר בהם וכן התחרה ברוממא, חרף היותו בעל 50% מהון מניותיה.

הנתבעים הללו ערכו חישוב, על פיו ההפרש בין הסכומים שקיבל המנוח מ–
msc

ואלאלוף בגין העבודות שביצעה רוממא, ובין הסכומים שהמנוח העביר לרוממא בגין עבודתה, מגיע, בערכי קרן בלבד, לסך של 3,634,645 ₪ ובתביעתם הנגדית ביקשו לחייב את התובעים בתשלום סכום זה.

הכרעה
15.
שתי התביעות, הן התביעה הראשית והן התביעה שכנגד, אין בהן ממש ויש לדחותן, ללא היסוס.

באשר לתביעה הראשית, נראה כי המנוח ידע היטב מהם תנאי העסקתם של בעלי המניות. עניין זה לא הוסתר ממנו והוא פורט פירוט מלא בנספח ד' להסכם, עליו הוא חתם. בנספח זה פורטו עלויות השכר וכן ההפרשות שביצעה רוממא עבור בעלי מניותיה, הן בגין פיצויי פיטורין, הן בגין תגמולים והפרשות לקרן השתלמות. צודקים הנתבעים בטענתם, כי שכרם בממוצע עמד על סך של כ-15,000 ₪ לחודש, והעלות הכללית של השכר, נעה בין 18,000 ל-20,000 ₪.

אני מקבל את טענתם של הנתבעים, כי מבנה השכר, על פיו מדי חודש היו משולמים הפרשי שכר לעובדים אלו, היה נהוג ברוממא כל השנים, אף לפני כניסתו של המנוח לחברה, ואף לאחריה, ונראה כי דבר זה היה ידוע למנוח, והטענה כאילו מנגנון זה לא בא אלא לקפח את המנוח ולמנוע ממנו קבלת דיווידנדים, לא בוססה כלל.

המנוח הספיק, עד למותו המצער, להיות בעל מניות מרכזי ברוממא במשך תקופה של כשנה וחצי, וחזקה עליו, כמי שהיה איש עסקים ממולח ומנוסה, שלא היה מחריש לו היה סבור, כי הנתבעים עושקים אותו ע"י משיכת משכורות מופרזות.

מעבר לדרוש אוסיף, כי עדת התביעה, אלמנתו של המנוח (התובעת מס' 2), אף שאני סבור שלמרות שהייתה מעורבת בעסקי בעלה, לא הייתה מצויה בפרטים, ומבחינה זו מרבית עדותה הינה בבחינת עדות שמיעה, אישרה את העובדה כי הוצגו לבעלה תלושי השכר של הנתבעים, עובר לחתימת ההסכם.

התובעת מס' 2 העידה, כי לדעתה תנאי ההעסקה של הנתבעים, אמורים היו לפחות עקב כניסתו של המנוח לרוממא, שהרי כניסתו נועדה להבריא את החברה, ותנאי להבראה הינו צמצום בעליות השכר של העובדים (ראה עדותה בעמ' 20-22 לפרוט'). טענה זו הינה טענת סרק, ואין בחומר הראיות שהוצג, אפילו רמז לכך שהנתבעים הסכימו ששכרם ישתנה לרעה בעקבות חתימת ההסכם.

16.
התביעה הנגדית מופרכת אף היא.
אין לי ספק, כי הצדדים הגיעו להסכם בדבר התנאים, על פיהם יתחלקו כספי תמורת העבודות שבוצעה ל-
msc

ולאלאלוף. ככל שחלוקת התמורות בין הצדדים נטתה חסד מוגזם לטובתו של המנוח, זהו עניין לצדדים לענות בו, ובשום מקרה לא ניתן לומר כי המנוח עשק את הנתבעים ושלח ידו בכספם. הנתבעים מצויים היטב בשוק שירותי המניה, ובוודאי מכירים את הכוחות הפועלים בו, וחזקה עליהם שנמנו וגמרו כי חלוקה זו של התמורות כדאית אף להם.
מעניין לציין, כי הסדר החלוקה בעניין זה, לא רק שנהג בכל התקופה שבה המנוח היה בחיים, אלא המשיך לנהוג במשך תקופה משמעותית, אף לאחר מותו, ורק לאחר מכן הגיעה התובעת מס' 2 להסכם עם רוממא, על פיו התמורה תתחלק בין הצדדים בצורה שווה.


17.
קיצורו של דבר, הוא אשר אמרתי לעיל, לא מצאתי טעם רב לא בתביעה הראשית ואף לא בתביעה שכנגד, ודין שתי התביעות להידחות.


התביעות, אם כן, נדחות.

במסגרת היחסים שבין התובעים לבין הנתבעים 1 ו-5-7 (אשר הגישו את התביעה שכנגד), אינני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.


התובעים ישלמו לנתבעים 2-4, סך כולל של 25,000 ₪ בגין הוצאותיהם.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 16811-05/09 עז' המנוח דניאל גדז', מלכיתה גדז' נ' רוממא רושמים ומונים אשדוד בע"מ, יצחק אביטבול, ישראל ברטוב ואח' (פורסם ב-ֽ 02/03/2014)