פסקי דין על ספרא דוד | פסקי דין על ספרא ד.ת. | פסקי דין על פירות ארץ בנימין-אגודה חקלאית שיתופית | פסקי דין על פישר שלום |

7178/02 א     14/11/2004




א 7178/02 ספרא דוד, ספרא ד.ת. בע"מ נ' פירות ארץ בנימין-אגודה חקלאית שיתופית, פישר שלום




1
בתי המשפט

א 007178/02
בית משפט השלום ירושלים
14/11/2004

כב' השופטת בלהה כהנא

לפני:
1 . ספרא דוד

2 . ספרא ד.ת. בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד הר-זהב

בעניין:
התובעים
(הנתבעים שכנגד)

נ ג ד
1 . פירות ארץ בנימין-אגודה חקלאית שיתופית

ע"י ב"כ עו"ד דגני

2 . פישר שלום

ע"י ב"כ עו"ד בן-נון
הנתבעים
(התובע שכנגד)

פסק דין
1. מבוא
התובע (להלן: "ספרא"), מנהל מזה שנים עסק לשווק וממכר של תוצרת חקלאית ביהודה ושומרון. בשנת 1997 הקים התובע את ספרא ד.ת. בע"מ
(להלן: "החברה"), ובמסגרתה הוא מנהל את עסקיו.
בשנת 93 הקים ספרא חנות לממכר פירות וירקות בישוב בית-אל. בשנת 95 פנה הנתבע (להלן: "פישר"), המתגורר בעופרה אל ספרא והציע לו להקים חנות ירקות בעפרה. השניים הגיעו לידי הבנה ברוח זו וסיכמו על הקמת חנות לממכר ירקות ופירות בעפרה.
החנות הוקמה ב - 12.95 והדברים התנהלו על מי מנוחות, פחות או יותר, עד שנת 2000. באוגוסט 2000 נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, כאשר פישר חשד שספרא אינו משלם לו את חלקו ברווחים. חילוקי הדעות הפכו לסכסוך של ממש והביאו את הצדדים לפתחו של ביהמ"ש.

2. העובדות הצריכות לעניין
2.1. כאמור, בסוף שנת 95, הסכימו ספרא ופישר על הקמת חנות לממכר פירות וירקות בישוב עפרה. סיכום הדברים היה בעל-פה ועל-פיו, החנות תופעל במסגרת עסקי ספרא, ואת החנות ינהל פישר. כל הכנסות החנות יועברו לספרא, אשר גם ישא בהוצאותיה. פישר יקבל מחצית מהרווחים (להלן: "ההסכם").

2.2. ספרא איתר חנות מתאימה בעפרה, שכר אותה מהנתבעת 1 ורכש ציוד בהתאם. בדצמבר 95, החלו השניים להפעיל את החנות, כך 4 שנים ותשעה חודשים עד אוגוסט 2000.

2.3. במהלך התקופה הקים ספרא את החברה וניהול החנות עבר לידי החברה.

2.4. החנות שגשגה ובשנות פעילותה האחרונות הגיעה למחזור מכירות ממוצע של כמיליון ₪ בשנה והרווח עמד על 34% - 33%.
הרווח הנקי בשנת 1999 היה - 148,877 ₪ ובשנת 2000 - 175,035 ₪.

2.5. אחת לחודש חודשיים נערך תחשיב רווח של החנות. התחשיב נערך על סמך דוחות הקופה הרושמת שמסר פישר לספרא.
ספרא היה מעביר לפישר המחאה בגין חלקו ברווחים בהתאם למוסכם. ספרא נשא גם בכל ההוצאות הקשורות לניהול החנות, כמוסכם.

2.6. באוגוסט 2000, הודיע פישר לספרא שמעתה "אין לך מה לחפש בעפרה" ובכוונתו לתפעל את החנות באופן בלעדי. פישר מנע מספרא הכניסה לחנות, ומנקודה זו ואילך פסקו הקשרים המסחריים בין השניים.

3. טענות התובע
ספרא טוען להפרת הסכם מצד פישר וטוען לנזקים עקב הפרת ההסכם, כמפורט להלן:
חוב כספי - מהתקופה שקדמה למועד ניתוק הקשרים העסקיים, בסכום של 67,292 ₪.
חוב בגין הציוד שנשאר בחנות - 7,428 ₪.
אובדן רווחים - בסך של 87,500 ₪ לשנה ו - 160,416 ₪ לשנתיים. ולמשך 3 שנים נוספים
- 262,500 ₪.
אובדן מוניטין - 451,191 ₪.
עוגמת נפש - 50,000 ₪.
באשר לנתבעת 1 (להלן: "האגודה") - ספרא טוען שפישר הציג את עצמו כפעיל וחבר באגודה. התשלומים לפישר נעשו באמצעות האגודה ולמעשה האגודה הייתה צד להסכם ולפיכך כל טענותיו הם כנגד פישר והאגודה יחד.

4. טענות הנתבעת 1
כאמור, ספרא טוען שהאגודה הייתה צד להתקשרות העסקית להקמת החנות. האגודה טוענת שאין לה כל קשר לחנות, היא מעולם לא התקשרה עם ספרא בהסכם כלשהו. פישר הוא תושב עופרה, אך הוא פעל כאדם פרטי. הקשר של האגודה היה שימוש של פישר בהנהלת החשבונות שלה מתוקף מעמדה כ"איחוד עסקים" והיא שימשה - צינור טכני להעברת תקבולים לחשבונו הפרטי של פישר המתנהל במסגרת ספרי האגודה.

5. האם האגודה הייתה צד להסכם?
5.1. ספרא טענו שהעברת הכספים באמצעות האגודה הייתה בלתי חוקית ולפיכך זימנה האגודה את רו"ח האגודה, רו"ח בר-ששת, לעדות. רו"ח בר-ששת הסביר את המבנה העסקי של האגודה. לדבריו, האגודה היא ארגון גג למגדלים ומאגדת בתוכה שנים עשר חקלאים - מגדלים, במסגרת פעילות המגדלים באגודה נעשות פעולות במשותף ע"י המגדלים, בין השאר, שווק סיטונאי, רכישת תשומות כגון: חומרי הדברה, אריזה, דשנים וכו'.
לכל מגדל כרטיס באגודה והאגודה מזכה כל חבר בהכנסות שלו ומחייבת אותו בהוצאות המשותפות (ס' 3 לתצהיר בר-ששת). האגודה מבצעת גם את פעולות הנהלת החשבונות של כל מגדל. משרדו של בר-ששת מבצע בסוף כל שנה חישוב מדויק של הכנסות והוצאות המגדלים ואחת לחודש גובה מחשבונו של כל מגדל את חלקו בהוצאות המשותפות. לאגודה אין הכנסות והוצאות עצמיות (ס' 4 לתצהיר בר-ששת).

5.2. רו"ח בר ששת הצהיר שכל הכספים שהעביר ספרא הועברו ישירות לחשבונו הפרטי של פישר. לאגודה לא היה כל חלק בכך. היא כאמור, הייתה רק צינור להעברת הכספים (ס' 8 לתצהיר בר-ששת). בחקירתו חזר בר-ששת על הדברים וטען שמדובר בפעולה תקינה לחלוטין (עמ' 66 לפרוטוקול).

5.3. לאחר שנודע לאגודה על התביעה, היא דרשה מפישר לפתוח חשבון פרטי שלא דרך האגודה. ספרא טוען שבדרישה זו "האגודה מודה מפורשות כי פעלה בצורה לא תקינה" (ס' 71 לסיכומי ספרא).

אין בידי לקבל טענה זו. העד שלמאי פוזס הסביר בכנות את המניע לדרישה זו, כשהאגודה ראתה שהיא הופכת צד לסכסוך לא לה, היא עשתה הכול להוציא עצמה מהעניין: "זה עושה לנו צרות, גם כשהתברר שהוא לא רימה, אנו לא רוצים אותו. כתוצאה מזה שהוא ישב איתנו, זה גורם צרות, נפריד את העניינים, אנו לא צריכים את זה" (עמ' 79 לפרוטוקול).

5.4. אין חולק שבין ספרא לאגודה לא נחתם מסמך כלשהו. המסמך היחיד הקושר לכאורה, בין ספרא והאגודה הן חשבוניות האגודה, שהוצאו כנגד התשלומים ששילם ספרא לפישר. ברם, על רקע הנאמר לעיל, אין בהם להוות כל אסמכתא לכך שנוצר הסכם בין ספרא לאגודה.

5.5. ספרא טוען שהאגודה באמצעות מר יהודה דינר ומוטי קינד יצרו בפני
ו מצג כאילו הוא מתקשר בהסכם עם האגודה. טענה זו נדחית על ידי מכל וכל.
מר דינר נפגש עם ספרא פעם אחת. מר דינר הוא חותנו של פישר והוא הגיע לפגישה בין ספרא לפישר ע"מ לייעץ לפישר. בתצהירו הוא תאר בהרחבה את הפגישה, את שנאמר בה ואת שלא נאמר בה. כך גם בעדותו.
עדותו מהימנה עלי ואין ספק שמעולם הוא לא הציג עצמו כשליח האגודה ולא יצר מצג כזה כלפי ספרא.
לבד מאותה פגישה בראשית הדרך, בשנת 1995, לא נפגשו השניים ולא שוחחו ביניהם על החנות והקורה בה ולא פעם אחת!
הפגישה השנייה עם "נציג" האגודה, הייתה עם מר אבי קינד באוגוסט 2000 כאשר פרץ הסכסוך בין פישר לבין ספרא. פישר הסביר בתצהירו שביקש מקינד, חברו הטוב, אף הוא תושב עפרה, להתלוות אליו לפגישה עם ספרא ולסייע לו בניהול המו"מ לפירוק השותפות (ס' 20.6.1.2 לתצהיר פישר וסעיף 10 לתצהיר קינד).
קינד העיד שהציג עצמו בפגישה כחברו של פישר ומעבר לכך, באותו זמן לא היה לו כל תפקיד באגודה (עמ' 47 לפרוטוקול). עוד הוא העיד שבאותה פגישה דובר על פירוק השותפות בין ספרא לפישר והאגודה לא הוזכרה בכל צורה שהיא (עמ' 50 לפרוטוקול).
ספרא מצידו, מאשר שמעולם לא נפגש עם קינד וגם לא ידע אם הוא נושא תפקיד כלשהו באגודה (עמ' 40 לפרוטוקול).
אם כך, כיצד סבר ספרא שקינד הגיע לפגישה כנציג האגודה? תמוה גם מדוע לאחר אותה פגישה ולאחר שהתברר שקיים סכסוך של ממש, לא פנה ספרא למאן דהוא מטעם האגודה, ע"מ לנסות וליישב את ההדורים? (עמ' 40 לפרוטוקול).

את עדות ספרא לעניין זה אינני מקבלת, ואוסיף ואומר שספרא מודה שלא היה לו גם מושג מה מצבה הכלכלי של האגודה, הוא לא ביקש מעולם לראות את ספרי האגודה והתקנון שלה ואין לו אפילו מושג איך התנהלה ומתנהלת האגודה (עמ' 36-39 לפרוטוקול). אם אכן היה נכנס עמה להתקשרות עסקית, סביר שהיה בודק את כל אלו, הוא לא בדק, כיוון שהוא לא נכנס לכל התקשרות עסקית איתה.

5.6. סיכומם של דברים, האגודה לא הייתה צד להסכם עם ספרא. הדברים ידועים לספרא ולא ברור כלל מדוע הוא בחר לשרבב אותם לתביעה לא להם.
כפי שכותב ב"כ האגודה בסיכומיו, הדברים התחוורו בשלבים מוקדמים של הדיון והוצע לספרא כפעם אחר פעם למחוק את האגודה מכתב התביעה. ספרא סירב לכך, בנסיבות אלו ומאחר והאגודה נגררה להליך משפטי ארוך זה, על ספרא לשאת בכל הוצאותיה ובשכר טרחה ראוי בגין כך.

6. טענות הנתבע מס' 2
אם ננסה לתמצת את טענותיו, הרי שהוא כופר בכל הנטען נגדו. הוא כופר גם בקיום מוניטין וטוען שאם יש כזה, הרי הוא מוניטין שלו. פישר טוען לחוב כספי של ספרא אליו והוא אף הגיש תביעה שכנגד.

בכתב התביעה שכנגד, הוא עותר למתן חשבונות והוא תובע חובות כספיים כדלהלן:
- תביעה בגין תשומות שימוש בטרקטור - לטענתו, הוא היה עושה משלוחים לבתים בעפרה עם טרקטור קטן. עלות שעת טרקטור 100 ₪ ועל ספרא להשיב לו בגין שנתיים וחצי בהם ספרא לא קיים את חלקו בשותפות 312,520 ₪.
- תביעה בגין תשומות עבודה אישית של פישר - לטענתו, "ספרא הפר את חלקו בתשומות בשותפות בכך שלא ביצע באופן אישי את רכישת הסחורה ותחת זאת רק הזמין אותה (כמסתבר) טלפונית [בכך פינה לעצמו את הזמן והיכולת לעסוק בדברים אחרים]. עליו לשלם... את תשומות העבודה האישית היתרות שהשקיע פישר בשותפות..." (סעיף 19 לכתב התביעה שכנגד). סכום זה הוערך ב - 120,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ.
- תביעה בגין מוניטין - 50,000 ₪.
- תביעה בגין צער ועוגמת נפש - 16,400 ₪.
- תביעה בגין שירותי קירור - לטענתו, הוא סיפק קירור במכולת הפרטית שלו במשך 31 חודשים - הוצאה זו מוערכת ב - 23,250 ₪.

אקדים את המאוחר ואומר שתביעה שכנגד זו, מוטב היה לה שלא נולדה, אין כל בסיס לאף אחת מן הדרישות המפורטות לעיל, דינה להידחות ועל פישר לשאת בהוצאות בהתאם.

עוד אומר שבתיק זה נשמעו עדים רבים שעדותם לא היה בה להוסיף דבר לשאלות השנויות במחלוקת. כך בני הנוער שהועסקו בחנות והעידו שקיבלו שכר באיחור. גם אם נכון הדבר, מה שלגמרי לא ברור, משהם קיבלו שכר ואין חוב כלפיהם, מה הועילה עדותם לשאלות השנויות במחלוקת? לא ברור לי. כמו כן בחקירות העדים עלו נושאים רבים שאין להם כל רלוונטיות לסעדים שנתבעו. גם בסיכומים האריכו הצדדים והתייחסו לפרטים, עובדות ושאלות שאין בהם לקדם את השאלות השנויות במחלוקת. אין לי כל כוונה לילך בדרך שהלכו ב"כ הצדדים, דרך ארוכה, שלא מקדמת לדבר, בפסק הדין אתייחס אך לשאלות הדורשות הכרעה.

7. מהות היחסים בן ספרא לפישר
ספרא טוען שפישר היה עובד שלו, פישר טוען שהיה שותף שלו.
מהראיות עלה שמערכת היחסים בין הצדדים הייתה של שותפות ברווחים, בתנאים שהוסכם עליהם. שותפות שנקבעים לה תנאים מיוחדים, תנאיה מחייבים (ס' 30 לפקודת השותפות (נוסח חדש) תשל"ה - 1975). השותפות כפי שתוארה לעיל, באה לידי ביטוי בחלוקת הרווחים באופן שווה בין הצדדים ואך ורק בכך. מעבר לכך, לכל אחד היו מטלות אחרות. ספרא אחראי היה על הרכישות ואחראי היה על תשלום כל הוצאות ניהול החנות, פישר עסק במכירה וניהול החנות בפועל על כל הכרוך בכך.

8. החוב הכספי
התובע הגיש חוות דעת מטעם רו"ח יואב אבולעפיה.
רו"ח אבולעפיה, הכין חוות דעת בהתייחס לשנים 1999 - 2000 ובמסגרתה ביצע בדיקות אלו:
" - ביצענו התאמה בין הכנסות ספרא לשנים 1999 ו - 2000 בדוחות הכספיים לבין סיכומים יומיים של הקופה הרושמת בעופרה.
- ביצענו התאמה מדגמית של מחירי העברת סחורה מהחנות בבית-אל לחנות בעופרה לבין מחירי עלות כפי שהופיעו בחשבוניות הספקים.
- נבדק הרכב התשומות בגין כל חודש לתקופה האמורה.
בוצעה השוואה בין עמלות השיווק בדוחות הכספיים של ספרא לבין תשלום בפועל לפירות ארץ בנימין.
- בוצעה השוואה בין עמלות השיווק ששולמו בפועל לבין עמלות השיווק כפי שחישבנו"

מסקנת חוות הדעת היא - שנותרה יתרת חוב לקוחות ליום 31.08.00: "70,852 ₪ אשר לא הועברה לספרא. חישוב העמלות בוצע על הכנסות שהתקבלו במזומן ולכן ספרא זכאי לתשלום מחצית מסכום החוב 35,425 ₪" (ס. 5.4. לחוות הדעת). עוד הוא כותב בחוות הדעת שנוכו עמלות שווק שלא שולמו לפירות ארץ בנימין בסך 9,000 ₪ (ס. 5.6. לחוות הדעת). סה"כ החוב של פישר לספרא לאחר הפחתת העמלות היא - 31,000 ₪ נכון ליום 01.08.00.

אינני מקבלת את טיעוניו של רו"ח בר ששת כנגד תחשיב זה. פישר מודה שבטעות לא כלל את הכנסות חודש אוגוסט בנתונים שהעביר לרו"ח בר-ששת (עמ' 109 לפרוטוקול). ורו"ח בר ששת הודה שלא הפחית את יתרת החייבים, למרות שחייב היה לעשות זאת (עמ' 57 - 56 לפרוטוקול). הנתונים ביסוד חוות דעתו של רו"ח בר ששת לא היו אפוא מלאים, ולא ניתן לכן לקבלם.

9. אבדן רווחים עתידיים
מדובר בהסכם שלא נקבע מועד לקיומו. נראה לי מכל הראיות לקבוע שמדובר בהסכם שכל צד יכול להביאו לקיצו במועד שיחפוץ, תוך מתן הודעה סבירה מראש. ולפיכך אף צד לא קנה זכות לרווח עתידי מהפעולות של השני לאחר תקופה סבירה שבא ניתן להביא את ההסכם לקיצו. הצדדים הסכימו להפעיל חנות לתקופה מסוימת. החנות נשכרה תחילה לשנה, ולאחר מכן הוארכה השכירות מפעם לפעם. לעיתים תנאי ההסכם הם כאלו שמחייבים תשלום אובדן רווחים עתידיים לתקופות כאלו או אחרות, בעניינו לא הוסכם דבר ואין ראיות שהצדדים התכוונו לתקופה כזו או אחרת. נראה לי סביר לחייב את פישר שהפר את ההסכם בתשלום רווחיים לספרא למשך חצי שנה לאחר מועד סיום הפעלת החנות במשותף.
כאן יש להעיר שהדברים שב"כ פישר דאז, עו"ד שליו כתב במכתב מיום 26/03/01 (נספח יב' לתצהיר פישר) - "בעקבות העברת החנות בעפרה לחזקתכם..." אינם מלמדים את שטוען ב"כ פישר, שהייתה הסכמה להעביר את החנות לחזקת פישר. פישר הפר את ההסכם ולספרא עומדים כל הזכויות מכוח חוק החוזים תרופות. העובדה שנקבע מנגנון לישוב הסכסוך (כעולה מהמכתב הנ"ל), לא מבטלת את תוצאות הפרת ההסכם וכך עולה מפורשות מהמכתב.
ההכנסות בשנת 2000 היו בסך 175,035 ₪, חלקו של ספרא הוא מחצית - 87,517 ₪. בהנחה שגובה ההכנסות שנה שלאחר מכן היה דומה, על פישר לפצות את ספרא ב - 43,758 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.04.01.

10. חוב בגין הציוד שנשאר בחנות
פישר מצהיר בסעיף 20.6.2.1 לתצהיר עדותו. שכאשר הם החליטו על פירוק השותפות ב - אוגוסט 2000: "לצרכי פשרה שערכנו את ערך הציוד הקבוע בחנות בכ - 9,000 ₪ וסוכם שסכום זה יתחלק בין הצדדים בחלקים שווים".
בהעדר ראיה אחרת לשווי הציוד, אני מקבלת הערכה זו ומחיבת את פישר לשלם לתובעים 4,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאוגוסט 2000.

11. אובדן מוניטין
11.1. ספרא הגיש חוות-דעת של רו"ח סרנגה המעריך את אובדן המוניטין, בשל העובדה שהחנות נלקחה ממנו ומנוהלת ע"י פישר ב - 451,191 ₪.

11.2. מהראיות עלה שלא היה על החנות שלט עם השם של ספרא, או החברה.
מהעדויות הרבות שנשמעו עלה שהקונים הכירו את פישר. אף אחד לא הכיר את ספרא ואם היה מקום לטעון למוניטין, היה זה מוניטין של פישר (עדות הגב' הניה צור, עמרם מאירי, יעקב שמעוני ואח').
עלה גם שספרא הוא ספק של פירות וירקות בשני ישובים וספק של פירות וירקות בשלושה מוסדות וספק של לקוחות פרטים (תשובות לשאלון 150-151). גם במקומות אלו הוא לא בלעדי. ביהודה ושומרון עשרות ישובים ומוסדות חינוך ואין מדובר בעסק גדול במובן של נתח שוק ביהודה ושומרון. מהראיות לא עלה שהשם "ספרא" או שם החברה, יצאו להם מוניטין בתחום הפירות והירקות ואותם מוניטין משכו את הקונים אל החנות.
אמנם על הקבלות היה רשום תחילה "ספרא" ואח"כ שם החברה, ואולם איני סבורה שהכיתוב על הקבלות יוצר מוניטין ומכל מקום, מהעדויות לא עלה שמאן-דהוא ייחס לכך חשיבות כלשהי.

11.3. בית המשפט אומר על משמעות אובדן מוניטין דברים אלו:
"ב. תיאורתית, כך נראה, ניתן להצביע על שני הבדלים - שהם אולי אחד - בין המוניטין העסקיים הנצמחים בעסק והניתנים למכירה על-ידי בעליו, לבין המוניטין האישיים הנצמחים לאיש עצמו והנשארים דבוקים אליו לתמיד. שאם במוניטין אישיים עסקינן, הרי נגזרים אלה, כעולה משמם, מן הישות בשר ודם שאליה קשורים הם. ואם במוניטין עסקיים ענייננו, הרי כרוכים אלה באותו עסק מסוים שבמסגרתו נצמחו, מבלי קשר לישותו המשפטית כעסק פרטיי של יחיד, או גוף משפטי.
המוניטין, הם בין היתר, מכלול בלתי-מוגדר של תוכנות או יתרונות המצטברים בעסק, והגורמים לציבור בלתי-מבוטל של לקוחות לשוב ולחזור אליו... הם כוח המשיכה שלו וההנאה הנגזרת משמו הטוב ומקשי המסחר שטיפח.
מרכיב זה של המוניטין המעוגן בכוח המשיכה שנצמח לעסק או לאדם העומד בראשו, לפי העניין, מאפיין את שני סוגי המוניטין קא עסקינן, כאחד. עם זאת, לובש כוח משיכה זה צורה ייחודית בכל אחת מהתגלמויותיו הנ"ל.
כאשר במוניטין האישיים עסקינן, שמקור צמיחתם הוא כמוזכר באיש עצמו, מוצבות למבחן אותן תכונות ייחודיות של האיש, מידותיו התרומיות, כישוריו, יכולותיו המקצועיות והידע שרכש לעצמו, ניסיונו האישי ומיומנויותיו. כל אלה מהווים, ביחד או בנפרד, אבני היסוד עליהם נבנה כח משיכתו של האיש כלפי לקוחותיו הקיימים, וכלפי לקוחות פוטנציאליים שאמורים להימשך אליו בין היתר בגין קיומם של הראשונים, בתורמם גם הם מצידה להגברת מוניטין, וחוזר חלילה (עמ''ה ת"א 1021/98 אהוד קורי נ' פ"ש ת"א תק-מח 2000 (3) 5845 בעמ' 5849).
בעסק בו עסקינן, אם היה מוניטין הרי שהוא מוניטין אישי והוא של פישר ולא של ספרא.

11.4. התביעה לפיצוי בגין אובדן מוניטין נדחית אפוא, וכאן יוער שבתביעה שכנגד טען פישר לאובדן מוניטין שלו, טענה זו לא ברורה לי לחלוטין, הרי הוא ממשיך להפעיל את החנות כפי שהפעיל אותה קודם, במה בא לידי ביטוי אובדן המוניטין שלו?!

12. עוגמת נפש
כאמור, פישר הפר את ההסכם ועליו לפצות את ספרא בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאותה הפרה. איני סבורה שבמקרה דנן נגרם לספרא איזשהו נזק נפשי מעבר לנזק הכספי. לא מדובר בעסק מיוחד שהוא השקיע בו השקעה יוצאת דופן, אישית, רגשית או כל השקעה אחרת.
ספרא השקיע בו כספים וקצר את פרות השקעתו לתקופת ההסכם וזכה בתביעתו לאלו שנגזלו ממנו כאשר הופר ההסכם. מעבר לכך, אין מקום לפצותו בסכום נוסף. מקל-וחומר שאין מקום לתביעה שכנגד לעוגמת נפש שפישר טען לה בתביעה שכנגד.

13. התביעה שכנגד - התביעה למתן חשבונות
ב"כ פישר טוען שלמרות צו בית המשפט, לא גולו מסמכים אלא משנה ושמונה חודשים שקדמו להפסקת ההתקשרות. ביתר שאת הוא טוען שספרא לא גילה את כל המסמכים הרלוונטיים. טענה זו נדחית על ידי, התרשמתי שספרא העמיד לעיון פישר את כל המסמכים שיש לו. רו"ח בר-ששת מטעם פישר מודה שמדובר בכמות אדירה של חומר, הוא מודה שקיבל דיסקט ו - 500 עמודים ומודה שהנתבע עצמו ועובד שלו, שהו ימים שלמים במשרד רו"ח אבולעפיה והם בחרו מה לצלם.
רו"ח בר ששת נשאל:
"ש. כמה זמן לקח לעובד שלך לקחת.
ת. יום שלם.
ש. איך נבחרו המסמכים האלה.
ת. העובד שלי הגיע לשם, הסתכל על כל מערכת הנהלת החשבונות.
ש. מה שמו של העובד.
ת. דוד אלפסי, רו"ח ותיק ומנוסה מאוד. יש שם קיבל גבויים מהנה"ח, הוא סבר שאפשר להוציא נתונים של החלוקה בין החנויות. הוא לא מצא טעם לצלם כל החשבוניות והזיכויים של החברה, שזו כמות אדירה של חומר. הוא התגלגל והגיע לכל החומר הזה, הוא מצא שלל רב, ביקש צילום של זה וקיבל ולקח" (עמ' 56-55 לפרוטוקול).

אמנם רו"ח בר ששת "קיטר" והעיד בין היתר:
"כל התהליך של גילוי מסמכים הזה היה איום ונורא. לא קיבלנו את הספרים אלינו, היה צריך לשלוח אדם למשרד רו"ח לעבוד בתנאים לא תנאים, לחפש מתוך המון קלסרים את החומר. זו עבודה של שבועיים שלושה לעשות את זה מושלם לטובת הלקוח שלי, לא התאפשר לנו..." (עמ' 55 לפרוטוקול).

מסתבר שמשך השנים ספרא אכן ולא נתן לפישר לעיין במסמכים. ספרא אישר זאת בחקירתו (עמ' 32 לפרוטוקול) נימוקיו לכך, לא היו משכנעים. אולם לאחר הגשת התביעה נעתר לכך ספרא והוצגו לפישר כל המסמכים הגולמיים משנת 95 ופישר בחר מה לקחת מתוך זה. יצוין גם שרו"ח עבולעפיה נשכר ע"י ספרא, רק בשנת 99 ולפיכך הדוחות שערך מתייחסים לתקופה זו ואילך לא לפני כן.
סיכומם של דברים; פישר זכאי לעיין בכל המסמכים שכבר הוצגו לעיונו, ועליו לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכך כולל סידור הניירת.

14. התביעה שכנגד ל"תשומות עודפות ויתרות בגין שימוש בטרקטור"
פישר טוען שהשתמש בטרקטור למשלוחים ועוד טוען שהוכח שספרא הפר את הסכם השותפות: "באופן שגרם לפישר להשקעת תשומות עודפות בשל השימוש בטרקטור שלו" (סעיף 9.2.2 לסיכומי פישר).
בתצהיר עדותו, מפרט פישר, מה היה חלקו של כל אחד מהם בהסכם והוא כותב במפורש שחלקו בהסכם כלל: "אספקת הסחורה ללקוחות - שירות עד הבית בטרקטור שלי" (ס' 7.4.) מה אפוא טענתו בנדון, לא ברור לי. מעבר לכך, מדובר בהוצאה זניחה ומשך השנים פישר לא ביקש תמורה בגינה ובכך הביע עמדתו שאין הוא מבקש תמורה על הוצאה זניחה זו שהייתה, כאמור, חלק מההתחייבויות שהוא נטל על עצמו בהסכם.

15. התביעה שכנגד "לתשומות יתרות בשל עבודה אישית של פישר"
לעניין זה טוען פישר: ספרא הפר את השותפות באופן שגרם לו: "השקעת תשומות עודפות בשל עבודתו האישית בחנות לאחר שספרא חדל לנסוע בעצמו לרכוש את הסחורה והסתפק בהזמנתה טלפונית מספקים" (סעיף 9.3.2. לסיכומי פישר).
לא ירדתי לסוף טענה זו, האם הטענה היא שפישר נסע לקנות סחורה במקום ספרא? האם הטענה שפישר נאלץ להזמין סחורה טלפונית במקום פישר? עיון בתצהיר מלמד שלא זאת, אף לא זאת. אלא טענתו היא, שכיוון שספרא פינה לעצמו זמן לעסוק בדברים אחרים, הוא יכול היה גם כן לפנות לו זמן. לדוגמא, הוא יכול היה לשכור מנהל לחנות ולהתפנות לעיסוקים אחרים (ס' 29 לתצהיר העדות).
פישר שוכח שלאורך כל התצהיר הוא שב וטען שכאשר ביקש לראות את הדוחות המתייחסים לחנות נדחה ע"י ספרא והוא לא עמד על כך: "מאחר והשותפות הייתה פרנסתי העיקרית חששתי בתמימותי לפרנסתי...." (ס' 19.3 לתצהיר). פישר טוען שזו הייתה פרנסתו ועל-כן אף לא העז לבקש לראות את הניירת ולבדוק את החשבונות, על רקע זה טענתו לא ברורה ואומר גם שאינה אמינה.

16. התביעה בגין שירותי קירור
הטענה לעניין זה שפישר אחסן חלק מהסחורה, במיוחד בקיץ, בסופי שבוע, ובחגים בחדר קירור שרכש למכולת הפרטית שלו(?) (ס. 30 לתצהיר עדותו). בגין זאת הוא תובע 750 ₪ לחודש עלות החשמל.
לא ירדתי לסוף דעתו של פישר גם בטענה זו. לא ברור מהתצהיר אם חדר הקירור פעל ממילא, סביר שכן, הואיל ולא נטען אחרת. האם תוספת סחורה לחדר הקירור מגדילה את עלות צריכת החשמל, עד כמה שידיעתי מגעת אין הדבר כך, מה הטענה אפוא?
17. ועוד מספר הערות
א. ב"כ פישר שב ומלגלג בסיכומיו על ספרא שטוען ש"משיקולי אגרה" הוא לא תבע את כל המגיע לו (סעיף 4.2 לסיכומים וסעיף 15.3.30 לסיכומים). ב"כ פישר שכח שהוא עצמו העלה אותה טענה בדיוק בס. 22 לכתב התביעה שכנגד!
ב. ב"כ פישר טוען שספרא שקרן ורמאי (לשם האיזון יאמר שבאותם ביטויים בלתי ראויים משתמש גם ב"כ ספרא כנגד פישר). לטענתו, הוא, ספרא, זקף הוצאות שונות של החנות בעפרה לחנות בבית-אל. ניסיתי לרדת לעמקה של טענה זו ולהבין מה המסקנה שעל בית המשפט להסיק מכך ואיזה סעד תובע פישר בגין כך. עיינתי בתצהירו הארוך של פישר חזור ועיין ולא מצאתי משנה סדורה בעניין זה. מצאתי מספר טענות אליהן אתייחס להלן.
ג. פישר מצהיר בס. 18.8 שלמיטב זכרונו השכר בפועל של בני הנוער היה כ- 700-800 ₪ והסכומים שספרא טוען ששילם: "מוגזמים ומנופחים בעשרות ומאות אחוזים" (ס. 18.11). במהלך שמיעת הראיות התברר שספרא היה משלם בשיק אחד לכל העובדים ולכן הסכומים ע"ג השקים שכללו תשלום למספר עובדים ולא לאחד נראו מופרזים (תצהיר ספרא מיום 14.07.04 ועדותו בעמ' 120 לפרוטוקול). אם הטענה שספרא "גנב" הרי שהיא לא הוכחה. אם הטענה ששולמו סתם כספים ביתר, מדוע פישר שהעסיק את הנוער בפועל ושילם להם בפועל - לא אמר דבר במשך כל הזמן? לא ברור!.
ד. נטען גם שלא היה משגיח כשרות ולפיכך ההוצאה בגין משגיח כשרות נזקפה ברמאות לחנות בעופרה. הוכח בעדותו של המשגיח דרור דנציגר שטענה זו אינה נכונה. הוא שימש כמשגיח עבור שתי החנויות (עמ' 115-116 לפרוטוקול).
ה. נטען גם שבחנות בעופרה לא נמכר אורז, הוכח שגם טענה זו אינה נכונה (תצהיר ספרא מיום 14.07.04 ועדותו בעמ' 12- לפרוטוקול).
ו. נטען ע"י פישר שספרא רימה אותו. הקלסר ת/8 הוא מפוברק וכראיה ניצחת לכך מביא פישר שורה של רכישות של פירות או ירקות זהים יום אחרי יום ולעיתים במחירים שונים ("המוכיחים את שקריו של ספרא" עמ' 39-34 לסיכומי פישר). ב"כ ספרא היטיב בסיכומי התשובה שלו (סעיפים 108 - 100) להסביר את הצורך בסחורה טרייה, את התנודות במחירים, התנודות בדרישה בשל אירועים מיוחדים. כל אלו מסבירים את אותם "ראיות ניצחות לתרמית ולפברוק של ספרא". יצוין גם שספרא לא נחקר על ת/8, ואם יאמר כנגד זאת שביהמ"ש הגביל את החקירה. אכן כך, אבל בזמן הנתון, ניתן היה לשאול ולו מספר שאלות על ת/8.
ז. הערתי כבר לעיל, על השימוש החוזר של שני הצדדים בביטויים שקרן, רמאי, גנב. תמהה אני על הצדדים, אנשים יראי שמים, על דרך זו של התבטאות האחד כנגד השני. וכאן אוסיף פן משלי, לא התרשמתי שבהתנהלותו של פישר בכל הקשור לתביעה זו, האמת הייתה נר לרגליו, רק אזכיר את נטילת הפירות והירקות לביתו כשהחמור בכך, אינו לטעמי, עצם נטילת הפירות. אלא ההסברים המשתנים חדשות לבקרים לנטילה זו. לא התרשמתי כך מספרא, הרושם שלי ממנו היה חיובי, אם כי סבורה אני שהוא שגה שגיאה חמורה בכך שלא נתן לפישר לעיין במסמכים משך השנים.

18. הבקשה לפיצול סעדים
ב"כ פישר הגיש בקשה לפיצול סעדים, זאת מאחר ואחד הסעדים להם הוא עתר בתביעה שכנגד היה "מתן חשבונות". הואיל ואכן לא היו בידיו בעת הגשת כתב התביעה שכנגד החשבונות שעל בסיסם יכול היה לתבוע. יש להיעתר לבקשה. ב"כ ספרא לא העלה טענות של ממש כנגד בקשה זו (ס. 128 לסיכומי התשובה).

פישר הגיש אמנם חוות דעת של רו"ח בר-ששת אך הוא לא תבע סעד על פיה בהליך זה. בכתב התביעה נתבעו רק הסעדים שפורטו במדויק בס. 6 לעיל. בכתב ההגנה גם אין טענה לקיזוז.

למעלה מן הצורך אומר שלמרות שלא נתבע סעד בהקשר לחוות הדעת, נחקרו עדים בשאלות הרלוונטיות, ומסופקת אני עד מאוד אם יש ממש בטענות פישר ואם יש מקום לתביעה נוספת.

19. סוף דבר
מכל הנאמר לעיל, התוצאה אפוא שהתביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת 1 ובנוסף בשכ"ט ב"כ בסך 13,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ כחוק.

אני מקבלת את התביעה כנגד נתבע 2 ומחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעים סך של 35,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.08.00 וסך של 48,258 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.04.04. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים ובשכ"ט ב"כ בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מתירה פיצול סעדים לפישר בכל הנוגע לתביעה הנשענת על המסמכים שקיבל במסגרת תביעתו למתן חשבונות, וככל שסעדים אלו לא נתבעו בתביעה דנן. טוב יעשה פישר אם ישקול היטב אם יש מקום לתביעה כזו.
ניתן היום א' בכסלו, תשס"ה (14 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

בלהה כהנא
, שופטת








א בית משפט שלום 7178/02 ספרא דוד, ספרא ד.ת. בע"מ נ' פירות ארץ בנימין-אגודה חקלאית שיתופית, פישר שלום (פורסם ב-ֽ 14/11/2004)