פסקי דין על שלום תורגמן

8011-08/11 פ     06/03/2014




פ 8011-08/11 מדינת ישראל נ' שלום תורגמן





בית משפט השלום ברחובות
ת"פ 8011-08-11 מדינת ישראל
נ' תורגמן
06 מרץ 2014
בפני
כבוד השופטת אפרת פינק


המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשם
שלום תורגמן
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד עדי סאו

ב"כ הנאשם עו"ד שרון פרץ

הנאשם בעצמו

<#3#>
הכרעת - דין
פתח דבר
1. אומר כבר בפתח הדברים, כי החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של אי קיום צו סגירה לפי סעיף 32 יחד עם סעיף 33 לחוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק הפיקוח"). כמו כן החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה של פתיחת בית ספר וקיומו ללא רישיון בניגוד לסעיף 3 לחוק פיקוח. והכל מהטעמים שיפורטו להלן.

כתב האישום
2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של פתיחת בית ספר וקיומו ללא רשיון לפי סעיף 3 לחוק הפיקוח וכן עבירה של אי קיום צו סגירה לפי סעיף 33 לחוק הפיקוח.
3. לפי המיוחס לנאשם בכתב האישום, במשך ארבע שנים עובר ליום 27.1.10 ניהל את בית הספר "כתר שם טוב" (להלן – "בית הספר") ברחוב אבוחצירא 8 ביבנה (להלן – "המען") מבלי שהיה בידו רשיון. ביום 21.9.09 הוציא ד"ר שמשון שושני, שהיה באותה העת המנהל הכללי של משרד החינוך (להלן – "ד"ר שושני"), צו סגירה לבית הספר (להלן – "צו הסגירה") מאחר ופעל ללא רשיון ובניגוד לחוק. ביום 4.7.10 דחה ד"ר שושני את בקשתו של הנאשם לפתוח את בית הספר בשנת הלימודים תשע"א. עוד מיוחס לנאשם בכתב האישום, כי במהלך התקופה שבין הוצאת הצו ועד ליום 27.1.10 הפר את צו הסגירה בכך שהפעיל את בית הספר בניגוד לצו, אשר נמסר לידיו כדין ובידיעה כי טרם ניתן לו רשיון להפעיל את בית הספר.

המסגרת הנורמטיבית
4. כאמור, כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של פתיחת בית ספר וקיומו ללא רשיון לפי סעיף 3 לחוק הפיקוח וכן עבירה של אי קיום צו סגירה לפי סעיף 33 לחוק הפיקוח. מכאן, כי חוק הפיקוח הוא החוק שלאורו יתקיים הדיון בתיק.
5. לפי סעיף 1 לחוק הפיקוח, הגדרת "בית ספר" בחוק כוללת גן ילדים וכל מוסד חינוכי אחר.
6. סעיף 2 לחוק הפיקוח, שכותרתו "תחולה" קובע, כדלקמן:
(א) חוק זה חל על בית ספר שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים ושבו ניתן חינוך גן ילדים, חינוך יסודי, חינוך על-יסודי, חינוך על-תיכוני או חינוך אמנותי למעט..."
7. החוק בכללותו, לרבות סעיפי העבירה שבהם מואשם הנאשם, יחול, אפוא, רק בהתקיים התנאים הבאים: בבית הספר לומדים או מתחנכים יותר מעשרה תלמידים באופן שיטתי; בבית הספר ניתן חינוך גן ילדים, יסודי, על- יסודי, על-תיכוני או אמנותי.
8. לפי סעיף 3 לחוק הפיקוח:
"לא יפתח אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אם יש בידו רשיון לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו ולא יפרסם אדם פתיחת בית ספר אם אין עליו רשיון כאמור".
9. סעיף 32 לחוק הפיקוח, שעניינו צו סגירה, קובע כדלקמן:
"(א) המנהל הכללי רשאי לצוות בכתב על סגירת בית ספר אם נוכח שנתקיים אחד מאלה:
(1) בית הספר מתנהל ללא רשיון;
(2) ...
(3) ...
(ב) צו הסגירה יישלח בדואר רשום או על ידי שליח אל בעל הרשיון או אל מי שמנהל בית ספר ללא רשיון.
(ג) צו הסגירה ייכנס לתקפו בתום 30 יום מיום מסירתו כאמור בסעיף קטן (ב), זולת אם נקבע בו מועד מאוחר יותר לכך, והוא יעמוד בתוקף עד אשר יבוטל על ידי המנהל הכללי או על ידי בית המשפט".
10. סעיף 32 קובע, אפוא, את החובה להמציא צו סגירה ואת אופן המצאת הצו. כמו כן קובע הסעיף כי צו סגירה ייכנס לתוקף רק 30 יום (או יותר בנסיבות מסוימות) לאחר המצאת הצו.
11. סעיף 33, שדן בעבירות ועונשין, קובע, כי:
"העובר על הוראות סעיף 3 או אינו מקיים צו סגירה לפי סעיף 32 – דינו מאסר שנה".
גדר המחלוקת בין הצדדים
12. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למספר נושאים:

א. האם חוק הפיקוח חל על בית הספר – משמע, האם למדו בבית הספר "באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים, כנדרש בסעיף 2 לחוק הפיקוח?
לטענת התביעה, הנאשם עצמו הודה בכך שבבית הספר היו שתי כיתות במשך תקופה מסוימת, שבאחת למדו שבעה תלמידים ואילו בשניה שמונה תלמידים. בנוסף, היו במען מספר מבנים וממילא היה בהם שימוש.
לטענת הנאשם, חוק הפיקוח לא חל על בית הספר משום שבמשך רוב התקופה הרלבנטית למדו בו שבעה או שמונה תלמידים בלבד, ולא למדו בו באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים. בנוסף, במען התקיים גן ילדים שהיה לו רשיון ושבו למדו שבעה עשר תלמידים, ואילו הילדים הנותרים היו מעין "חטיבה עליונה". מכל מקום, התביעה לא הרימה את הנטל להוכיח את כמות התלמידים שלמדו בבית הספר.

ב. האם קיים הנאשם בית ספר בניגוד לסעיף 3 לחוק הפיקוח?
לטענת התביעה, לבית הספר לא היה רשיון כנדרש והנאשם ידע על כך.
לטענת הנאשם, בהיעדר תחולה של חוק הפיקוח, בית הספר לא היה זקוק לרשיון.

ג. האם הפר הנאשם את צו הסגירה שהוצא לבית הספר לפי סעיף 32 לחוק הפיקוח?
לטענת התביעה, ד"ר שושני הוציא צו סגירה לבית הספר, הנאשם הודה בקבלת צו הסגירה ואף ניסה להביא לביטולו. אולם, הנאשם המשיך לנהל את בית הספר למרות שידע על צו הסגירה.
לטענת הנאשם, לא קיבל את צו הסגירה לאחר שהוצא והוא אינו זוכר את המועד שבו נודע לו על צו הסגירה. מכל מקום, התביעה לא הרימה את הנטל להראות שבוצעה המצאה כדין.

ד. האם נפל פגם בגביית הודעתו של הנאשם?
לטענת התביעה, ההודעה נגבתה כדין, לאחר שהנאשם הוזהר וכן הודע לו על זכותו להיוועץ עם עורך דין.
לטענת הנאשם, לא הודע לו על זכותו להיוועץ עם עורך דין טרם חקירתו.

ה. טענות הגנה מן הצדק:
לטענת הנאשם, הבחירה בהגשת כתב אישום נגדו דווקא ולא נגד חברי עמותה נוספים נגועה בהפליה ויש בה אכיפה בררנית. עוד טען, כי ניהול תיק מסוג זה כארבע – חמש שנים לאחר האירועים נשוא התיק אינו הגון. לאור האמור, טען להגנה מן הצדק.
לטענת התביעה, הנאשם היה מנהל העמותה ויו"ר העמותה ואין לייחס כל משמעות לכך שהיו חברי עמותה נוספים. בנוסף טענה התביעה, כי ביום הגשת התלונה כבר נחקר הנאשם וכי הדחיות בניהול ההליך הפלילי היו ברובן ביוזמת ההגנה.

הראיות בתיק
13. מטעם התביעה העיד מר אליהו דקל, ששימש כראש מינהל החינוך ביבנה בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא האישום (להלן – "מר דקל"). עוד העיד מטעם התביעה, רס"מ עוז יעקובוביץ', שחקר את הנאשם ביום 27.12.10 וגבה ממנו את הודעתו (ת/1).
14. התביעה הגישה, בהסכמת בא כוח הנאשם, את צו הסגירה מיום 21.9.09 שהוציא ד"ר שושני (ת/2) וכן מכתב מיום 4.7.10 (כ"ב תמוז תש"ע), שלפיו דחה ד"ר שושני את הבקשה למתן רשיון לשם פתיחת בית הספר בשנה"ל תשע"א (ת/3).
15. מטעם ההגנה העיד הנאשם, אשר הגיש את המסמכים הנוגעים לניהול בית הספר ושכירת מבנה במען על ידי עמותה (נ/1 - נ/3) וכן הגיש רשיונות לקיים גן ילדים במען (נ/3 ו-נ/4).
16. כאן המקום להעיר, וזאת למעלה מן הדרוש, כי במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 4.2.14 ובתום פרשת התביעה, הודיעה התביעה לבית המשפט, כי היא מבקשת לדחות את שמיעת פרשת ההגנה וסיום התיק, וזאת למרות שכבר ביום 24.6.13 הורה בית המשפט (כבוד סגן הנשיאה (דאז) השופט ירון לוי), כי הצדדים יערכו לשמיעת פרשת התביעה, ההגנה וכן לסיכומים באותו מועד. התביעה ביקשה לדחות את המשך שמיעת התיק על מנת לזמן את ד"ר שושני לעדות. התביעה לא מסרה כל הסבר מספק מדוע לא דאגה להתייצבותו של ד"ר שושני לעדות במועד שנקבע, מדוע כבר בדיון המקדמי שנערך ביום 24.6.13 לא ביקשה לזמן את ד"ר שושני למתן עדות ומדוע גם במועד מאוחר יותר, לא מצאה לנכון להודיע לבית המשפט כי היא מבקשת לזמנו.
17. לאור כל האמור, ביקשתי לקבל הבהרות מהתביעה מדוע עדותו של ד"ר שושני היא רלבנטית, ובפרט כאשר מדובר במי ששימש בזמנו מנכ"ל משרד החינוך, לנוכח הזמן הרב שעבר מאז האירועים ומאחר והמסמכים שערך הוגשו בהסכמה. משלא קיבלתי כל הבהרה בדבר הרלבנטיות של עדותו של ד"ר שושני מעבר למסמכים שערך, לאור מחדלה של התביעה בזימונו ומאחר ודחיית התיק היתה מובילה לעיכוב משמעותי של מספר חודשים בסיום התיק, לא מצאתי לנכון לדחות את המשך שמיעת התיק ושמיעתו הסתיימה באותו יום, 4.2.14 (פרוטוקול הדיון, בעמ' 18 – 24).

דיון והכרעה
האם חל חוק הפיקוח – או האם למדו בבית הספר יותר מעשרה תלמידים באופן שיטתי?
18. השאלה המקדמית המתעוררת בתיק היא סוגיית התחולה של חוק הפיקוח על בית הספר שניהל הנאשם? אם חוק הפיקוח לא חל על בית הספר, ממילא לא עבר הנאשם עבירות על חוק הפיקוח.
19. כאמור, לפי סעיף 2 לחוק הפיקוח החוק בכללותו, לרבות סעיפי העבירה שבהם מואשם הנאשם, יחול רק בהתקיים התנאים הבאים: בבית הספר לומדים או מתחנכים יותר מעשרה תלמידים באופן שיטתי; בבית הספר ניתן חינוך גן ילדים, יסודי, על- יסודי, על-תיכוני או אמנותי.
20. אין מחלוקת, כי בבית הספר ניתן חינוך הן של גן ילדים והן חינוך יסודי, אולם השאלה היא כמה ילדים למדו בבית הספר.
21. מר דקל, ששימש כאמור, כראש מינהל החינוך ביבנה, ציין בעדותו, כי אינו יודע לומר כמה תלמידים למדו בבית הספר, ומסר כי "יכול להיות 3, 8, 24. לא הצלחתי אף פעם לעלות על הרשימות שרציתי מן הסתם לדעת" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 5, שורות 23 - 24). עוד הוסיף, כי "היו שם אם אני לא טועה משהו כמו 4 מבנים וכמובן ראיתי שם תלמידים שלמדו שם (שם, שורות 29 – 30). לטענתו דיבר עם המזכירה של בית הספר מספר פעמים ואף ביקש ממנה את רשימת התלמידים, אולם אף פעם לא שוחח על כך עם הנאשם וגם לא פנה במכתב רשמי על מנת לקבל את רשימת התלמידים (פרוטוקול הדיון, בעמ' 7, שורות 17 – 21).
22. רס"מ יעקובוביץ' העיד, כי הוא לא ביקש את רשימת התלמידים הלומדים בבית הספר וכי לא סבר שיש רלבנטיות לבקשה זו (פרוטוקול הדיון, בעמ' 17, שורות 2 – 5).
23. לעומת זאת, הנאשם התייחס למספר הילדים שלמדו בבית הספר, הן בהודעתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט.
24. בהודעתו במשטרה מסר הנאשם, כי "בבית הספר ישנה השנה כיתה אחת בה לומדים רק בנים, 8 במספר. היו שנים שבבית הספר היו גם 2 כיתות של 8 תלמידים בנים בכל כיתה" (ת/1, בעמ' 1, שורות 1 – 2).
25. בעדותו מסר, כי במען היה גן ילדים ועוד מספר ילדים שהיו בכיתה א'. לטענתו, היה בידו רשיון לניהול גן ילדים שהוגבל לעשרים וחמישה ילדים (נ/4, נ/5), שמתוכם בפועל שבעה עשר היו בגן הילדים ועוד שמונה בכיתה א', שהיוו למעשה מעין "חטיבה עליונה" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 25).
26. הנאשם הוסיף ואמר, כי "לא היה פה בית ספר בצורה שיטתית. לא הצלחנו ליצור את המצב...". לעניין זה הוסיף, שכאשר זימנו אותו למשטרה "היתה שם כיתה אחת עם שמונה תלמידים. היה שם פעם אחת שהיו שתי כיתות, שמונה ושבע, ועוד פעם, זה לא הצליח, כי העירייה כל כך פעלה נגד, והורים ברחו פשוט. זה לא היה באופן שיטתי, לצערי הרב" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 27, שורות 9 – 11). בחקירתו הנגדית הודה, כי "זה היה שנה אחת בלבד שמונה ושבעה. עוד הפעם, אחרי זה בשנה אחרת זה קטן" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 32, שורות 20 – 21). כמו כן אישר, כי בשנת 2009 - 2010, היו שתי כיתות שלמדו בבית הספר (פרוטוקול הדיון, בעמ' 37, שורות 30 – 32).
27. מהראיות עולה, אפוא, כי עדי התביעה אינם יודעים כמה תלמידים למדו בבית הספר בתקופה הרלבנטית לכתב האישום ולמעשה הרשויות גם לא פעלו כראוי על מנת לברר כמה ילדים לומדים בבית הספר. העובדה שמר דקל ראה במען מספר מבנים אין בה כדי להוכיח כמה תלמידים למדו שם, וייתכן כי חלק מהמבנים שימשו את גן הילדים וחלק את בית הספר. ייתכן גם שחלק מהמבנים היו ריקים. למעשה, הראיה היחידה שהוצגה לבית המשפט בהקשר זה היא דברי הנאשם, בהודעתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט, ואין לי אלא לסמוך עליה. מדברי הנאשם ניתן להסיק, כי במשך השנים למדו בבית הספר שמונה תלמידים בכיתה אחת, למעט שנת 2009 – 2010, שבמהלכה למדו בבית הספר תלמידים בשתי כיתות, האחת של שמונה תלמידים ואילו השניה של שבעה או שמונה תלמידים. בנוסף, במקום התנהל גן ילדים שבו למדו שבעה עשר ילדים.
28. הנאשם הודה, אפוא, כי במשך שנת 2009 – 2010 (תש"ע) למדו בבית הספר חמישה עשר (שמונה ועוד שבעה) או שישה עשר (שמונה ועוד שמונה) תלמידים. חמישה עשר או שישה עשר תלמידים הלומדים בבית הספר במשך שנת לימודים בוודאי מקיימים את התנאי שלפיו יחול החוק בבית ספר שבו לומדים יותר מעשרה תלמידים באופן שיטתי.
29. גם אם אניח, לזכותו של הנאשם, כי הוכח שרק בשנת 2009 – 2010 למדו בבית הספר יותר מעשרה תלמידים, מתקיים בענייננו התנאי המפורט בסעיף 2 לחוק הפיקוח, שלפיו "בבית הספר לומדים או מתחנכים יותר מעשרה תלמידים באופן שיטתי" וחוק הפיקוח חל על בית הספר.

האם קיים הנאשם בית ספר בניגוד לסעיף 3 לחוק הפיקוח?
30. למעשה, אין בתיק מחלוקת על כך שלמוסד החינוכי שניהל הנאשם במען לא היה רשיון לניהול בית ספר אלא רשיון לניהול גן ילדים בלבד.
31. מר דקל העיד שכחלק מתפקידו, היה עליו לוודא כי כל מוסדות החינוך אשר בתחום אחריותו, פועלים כחוק ובהתאם לרשיון. מר דקל מסר בעדותו, כי במוסד החינוכי בראשות הנאשם התקיימו גן ילדים ובית ספר, כאשר לגן הילדים היה רשיון ואילו לבית הספר לא היה רשיון (פרוטוקול הדיון, בעמ' 4). לטענתו, נפגש עם הנאשם, מזכירתו וכן עוד אדם מטעמו של הנאשם והסביר להם על הליכי הרישוי (פרוטוקול הדיון, בעמ' 4 – 5). מאחר והנאשם לא פעל לקבלת רשיון, דיווח על כך תחילה לראש העיר ולאחר מכן למשרד החינוך. מר דקל הוסיף, כי משלא נסגר בית הספר, פנה למשטרה מספר פעמים בכתב ובעל פה (פרוטוקול הדיון, בעמ' 7, שורות 24 – 32).
32. התביעה הגישה לבית המשפט מכתב שלפיו דחה ד"ר שושני את הבקשה למתן רשיון לשם פתיחת בית הספר בשנה"ל תשע"א (ת/3).
33. למעשה, גם הנאשם מודה, הן באופן ישיר והן באופן עקיף, בכך שלא היה לבית הספר רשיון (פרוטוקול הדיון, בעמ' 25, שורות 22 – 23, עמ' 26, שורות 8 – 9, עמ' 27, שורות 23- 24, עמ' 35, שורות 18 ואילך, עמ' 36, שורה 26עמ' 37, שורות 19 ואילך). הנאשם טען בעדותו, כי העירייה פעלה נגדו בצורה אישית ופוליטית ומטעם זה מנעו את רישוי בית הספר (פרוטוקול הדיון, בעמ' 25 – 26).
34. לא הונחה תשתית ראייתית בפני
בית המשפט ביחס לשאלה מדוע לא זכה בית הספר ברשיון. אולם יש להעיר, כי לפי נוהל הגשת בקשה לרישוי מוסדות חינוך לשנת הלימודים תש"ע, משרד החינוך (להלן – "נוהל רישוי"), מספר תלמידים המינימאלי לפתיחת בית ספר יסודי הוא 22 * 3 (כיתות) = 66 תלמידים. משמעות הדבר, כי בכל מקרה, לא עמד בית הספר במספר התלמידים המינימאלי לקבלת רשיון. מכל מקום, השאלה מדוע לא זכה בית הספר לרשיון אינה רלבנטית לתיק הפלילי שהתנהל לפניי ובוודאי שאין באפשרותי לקבוע כי לא ניתן לבית הספר רשיון מטעמים אישיים או פוליטיים. הנאשם היה רשאי לפעול בדרכים הפתוחות בפני
ו על מנת להשיג על ההחלטה שלא להעניק לו רשיון, אילו רצה בכך, אולם הוא לא עשה כן.
35. עוד יש לציין בהקשר זה, כי העובדה שנוהל במען גן ילדים שהיה לו רשיון, אינה מעלה ואינה לעניין החובה להוציא רשיון לבית הספר. ראשית, בהתאם לנהלי משרד החינוך, לבית הספר ולגן ילדים ישנן דרישות נפרדות ויש להגיש רשיון נפרד לגן ילדים ולבית ספר (נוהל הרישוי, לעיל; ראו גם עת"מ (י-ם) 385/06 יליזרוב ואח' נ' משרד התרבות ואח' (17.5.06)). בנוסף, משהוכח כי לפחות במהלך שנה אחת, למדו בבית הספר חמישה עשר או שישה עשר תלמידים, וזאת בנוסף לשבעה עשר הילדים שהיו בגן (משמע בסך הכל שלושים ושניים או שלושים ושלושה תלמידים), ממילא חרג המוסד בכללותו מהרשיון לגן ילדים שכלל עשרים וחמישה ילדים בלבד.
36. באשר לפתיחת בית ספר ללא רשיון נאמר:
"פתיחת בית ספר הינו ענין רציני ומחייב בדיקת נתונים פיזיים חינוכיים ואחרים, וכל עוד לא הובטח – כפי שדורש החוק – כי התנאים המוקדמים אכן נתקיימו הלכה למעשה, אין מקום לפתוח את בית הספר, וממילא היה מקום להביא לסגירתו" (ע"א 6575/95 קדמה עמותה לחינוך עיוני נ' המנהל הכללי (29.10.95))
37. ועוד נאמר:
"... אין להפוך את היוצרות ולפתוח את בית הספר קודם שנסתיים התהליך במתן רשיון. פתיחת בית הספר בטרם ניתן הרישיון היא עבירה פלילית ... (עת"מ (ת"א) 2624/04 חברת אלמנאהל בע"מ נ' משרד החינוך (27.10.94)).

38. המסקנה היא כי הנאשם קיים בית ספר ללא רשיון, וזאת בניגוד לסעיף 3 לחוק הפיקוח.

האם הפר הנאשם את צו הסגירה?
39. כאמור, לפי סעיף 32 לחוק הפיקוח, על צו הסגירה להישלח בדואר רשום או על ידי שליח אל בעל הרשיון או אל מי שמנהל בית ספר ללא רשיון. צו הסגירה ייכנס לתקפו בתום 30 יום מיום מסירתו, זולת אם נקבע בו מועד מאוחר יותר.
40. השאלה המתעוררת היא האם הומצא צו הסגירה כדין?
41. כאמור, התביעה הגישה, בהסכמת בא כוח הנאשם, את צו הסגירה מיום 21.9.09 שהוציא ד"ר שושני (ת/2).
42. לא הוגש לבית המשפט אישור בדבר המצאת צו הסגירה וגם לא הובאה עדות כלשהי המאשרת כי הצו אכן הומצא כנדרש. יתר על כן, מעדותו של מר דקל עולה, כי יש יסוד להניח, כי לא זו בלבד שלא היתה המצאה בדואר רשום או על ידי שליח כנדרש בחוק הפיקוח, אלא שהראיות מצביעות על כך שצו הסגירה לא הגיע כלל ליעדו.
43. לעניין צו הסגירה, מר דקל מסר בעדותו, כי ידוע לו שמשרד החינוך שלח מכתב לרחוב אבוחצירא 8 ביבנה, שלפיו יש לסגור את בית הספר, אולם המכתב מוען ל"משטרת יבנה" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 5, שורות 13 – 16). מר דקל ציין כי לא הוא מסר את צו הסגירה וכי לא היה מעורב במשלוח. לשאלה מי היה ממונה על המסירה ענה "לא אני מגיש, לא אני מוסר ... המכתב הזה נשלח בצורה מסודרת, לכתובת אבוחצירא 8, שזה המבנה הזה. זה מופנה למשטרת ישראל. כיוון שהמשטרה לא שם, מה עשו בזה בבית הספר איני יודע ..." (פרוטוקול הדיון, בעמ' 8, שורות 25 – 27). עוד הוסיף לעניין זה, כי המבנה הקיים במען היה שייך בעבר למשטרה (פרוטוקול הדיון, בעמ' 10, שורות 28 – 31). מר דקל הבהיר, כי נודע לו על כך משום שקיבל עותק של צו הסגירה שמוען למשטרת ישראל, ברחוב אבוחצירא 8, וכי הוא עצמו הבין שהמכתב לא יגיע לכתובת של המשטרה ולפיכך שלח את צו הסגירה למשטרה (פרוטוקול הדיון, בעמ' 11, שורות 22 – 25).
44. מעדותו של מר דקל עולה, אפוא, כי משרד החינוך מיען את צו הסגירה למשטרה ולא לנאשם. לא הובאה בפני
י כל עדות על כך שהמשטרה המציאה לנאשם את צו הסגירה.
45. אמנם, נכון הדבר, כי במהלך חקירתו במשטרה ביום 27.12.10, אמר הנאשם שהוא מכיר את הצו ויודע עליו (ת/1, עמ' 2, שורות 20 - 21; ראו גם עדותו של רס"מ יעקוביץ' פרוטוקול הדיון, בעמ' 17, שורות 12 - 13). גם בעדותו בבית המשפט הודה הנאשם כי ידע על קיומו של הצו, אולם ציין כי אינו זוכר באיזה מועד קיבל את הצו (פרוטוקול הדיון, בעמ' 34, שורות 21 – 29, ובעמ' 38, שורות 2 - 7).
46. כאן המקום להעיר, כי בא כוחו של הנאשם התייחס בסיכומיו לכך שהחקירה התנהלה ביום 27.12.10, כשנה לערך לאחר יום 27.1.10 – שהוא המועד האחרון שבו מואשם הנאשם בהפרת צו הסגירה. מכאן טען, כי אמרותיו של הנאשם על כך שידע על צו הסגירה אינן מלמדות על כך שידע זאת במועדים הרלבנטיים לכתב האישום (פרוטוקול הדיון, בעמ' 42). בסיכומי התשובה, ציינה באת כוח התביעה, כי בכתב האישום נפלה טעות סופר וכי במקום יום 27.1.10 צריך להיות כתוב 27.12.10 – שהוא המועד שבו נחקר הנאשם (פרוטוקול הדיון, בעמ' 46, שורות 29 – 32 ובעמ' 47, שורות 1 – 4).
47. אין באפשרותי לקבל תיקון כזה בשלב סיכומי התשובה של התביעה. המשפט כולו התנהל לפי עובדות כתב האישום שהוגש. בוודאי שבשלב סיכומי התשובה של התביעה אין מקום לתיקון יסודי בכתב האישום, שלמעשה מוסיף אחד עשר חודשים לתקופה שבה מיוחס לנאשם ניהול בית הספר בניגוד לצו הסגירה והוא גם משנה לחלוטין את התמונה באשר למועד שבו ידע הנאשם על צו הסגירה. ממילא גם התביעה לא ביקשה באותו שלב לתקן את כתב האישום ומכאן שהכרעת הדין ניתנת לפי עובדות כתב האישום שהוגש ושלפיו נוהל המשפט.
48. מהראיות עולה, כי הנאשם הודה בכך שידע על צו הסגירה לראשונה בעת חקירתו כשנה וחצי לאחר יום 21.9.09 - המועד שבו הוצא הצו – ואחד עשר חודשים לאחר יום 27.1.10 - שהוא המועד האחרון שבו מואשם הנאשם בהפרת הצו. מכאן, שגם אם הנאשם ידע על קיומו של צו הסגירה בעת חקירתו ביום 27.12.10, ייתכן שהמידע הגיע לידיעתו לאחר יום 27.1.10.
49. משלא הוצגה ראיה כלשהי המאמתת את המצאת צו הסגירה ומשלא הוצגו גם ראיות בדבר המועד המדויק שבו ידע הנאשם קודם לחקירתו על הצו, לא התקיימו התנאים הקבועים לכניסתו של הצו לתוקף לפי סעיף 32 לחוק הפיקוח. המסקנה היא, כי לא מתקיימים התנאים לקבוע שהנאשם הפר את צו הסגירה, לפי סעיף 32 יחד עם סעיף 33 לחוק הפיקוח.

האם נפל פגם בגביית הודעתו של הנאשם?
50. כאמור, הנאשם טען, כי לא הודע לו בדבר זכות ההיוועצות טרם חקירתו.
51. עם זאת, בהודעת הנאשם צוין, כי הנאשם הוזהר וכי הודע לו על זכות ההיוועצות טרם חקירתו (ת/1, בעמ' 1). לעניין זה העיד רס"מ יעקובוביץ' בעדותו, כי גבה את ההודעה מהנאשם, לאחר שהזהירו והודיע לו על זכותו להיוועץ עם עורך דין (פרוטוקול הדיון, בעמ' 15).
52. מעיון מדוקדק בעדותו של הנאשם מסתבר שכאשר נשאל באשר לזכות ההיוועצות עם עורך דין ענה "לא זוכר אפילו ששמעתי את המשפט הזה. הוא לא אמר לי את זה לפני החקירה שאני יכול להיוועץ עם עורך דין" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 27, שורות 1 – 3).
53. מכאן שהנאשם עצמו מוסר בעדותו שתי גרסאות לעניין זה: האחת, שאינו זוכר ששמע את ההודעה בדבר זכות ההיוועצות; ואילו השניה, כי השוטר לא אמר לו שהוא יכול להיוועץ עם עורך דין. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להעדיף את דברי הנאשם על ההודעה הכתובה ועל עדותו של השוטר. מכאן שמסקנתי היא, כי הודע לנאשם בדבר זכות ההיוועצות טרם חקירתו.

טענות הגנה מן הצדק:
54. הנאשם הוסיף וטען להגנה מן הצדק. הנאשם טען לעניין זה, כי הגשת כתב אישום נגדו דווקא ולא נגד חברי עמותה נוספים נגועה בהפליה ויש בה אכיפה בררנית. עוד טען, כי ניהול תיק מסוג זה כארבע – חמש שנים לאחר האירועים נשוא התיק אינו הוגן.
55. לטענת התביעה, הנאשם היה מנהל העמותה ויו"ר העמותה ואין לייחס כל משמעות לכך שהיו חברי עמותה נוספים. בנוסף טענה התביעה, כי ביום הגשת התלונה כבר נחקר הנאשם וכי הדחיות בניהול ההליך הפלילי היו ברובן ביוזמת ההגנה.
56. מהראיות בתיק עולה, כי עמותה עמדה ככל הנראה מאחורי בית הספר. כך עולה מתעודת המלכ"ר (נ/1), הסכם השכירות (נ/2) ותעודה על רישומה של העמותה (נ/3). הנאשם הודה כי הוא משמש הן כמנהל העמותה והן כיו"ר העמותה, אולם לטענתו כל חברי העמותה אחראים (פרוטוקול הדיון, בעמ' 34, שורות 7 – 20).
57. לפי סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 "... אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר".
58. משמע, שגם אם ניתן היה להגיש כתב אישום נגד העמותה עצמה או נגד מי מחברי העמותה הנוספים, אין בכך כדי למנוע מהתביעה להגיש כתב אישום נגד הנאשם, שהיה מנהל ויו"ר העמותה (ת"פ (י-ם) 4760/07 מדינת ישראל
נ' כהנא (2.3.09)).
59. באשר לטענה בדבר חוסר ההגינות בניהול התיק ארבע - חמש שנים לאחר האירועים נשוא התיק: אכן, עדיף היה לנהל את התיק בסמוך לאחר האירועים נשוא האישום. אולם, הנאשם נחקר ביום 27.12.10 וכתב האישום הוגש ביום 4.8.11. על אף שניתן וראוי היה לסיים את התיק מוקדם יותר, לא ניתן לומר כי בנסיבות העניין, מדובר בשיהוי חריג או בלתי מתקבל על הדעת. גם לא הונחה תשתית כלשהי לכך שמדובר במחדל של הרשויות. מכאן שבנסיבות העניין אין הצדקה לביטולו של כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

סוף דבר
60. מכל האמור עולה, כי חוק הפיקוח חל על בית הספר בשנת 2009 – 2010 (תש"ע), שבו הוכח כי למדו בבית הספר יותר מעשרה תלמידים. הנאשם ניהל את בית הספר ללא רשיון, וזאת בניגוד לסעיף 3 לחוק הפיקוח. התביעה לא הרימה את הנטל להוכיח כי היתה המצאה של צו הסגירה כדין וגם לא הוכיחה מאיזה מועד ידע הנאשם על צו הסגירה.
61. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של קיום בית ספר ללא רשיון בשנת 2009 – 2010, וזאת בניגוד לסעיף 3 לחוק הפיקוח.
62. כמו כן אני מזכה את הנאשם מעבירה של הפרת צו סגירה, לפי סעיף 32 יחד עם סעיף 33 לחוק הפיקוח.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' אדר ב תשע"ד, 06/03/2014 במעמד הנוכחים.
אפרת פינק
, שופטת

<#5#>
החלטה

על אף התנגדות התביעה, אני מורה על שליחת הנאשם לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מבחן בעניינו.

הדיון נדחה ליום 3.9.14 בשעה 08:30, לשם שמיעת הטיעונים לעונש.
שירות המבחן יכין תסקיר מבחן עד מועד הדיון לרבות בהתייחס לשאלת אי הרשעת הנאשם.

לנוחות שירות המבחן, פרטי הנאשם הם:
טל': 054-8599180, כתובת: רחוב השושנים 8/5, יבנה.
כן ניתן ליצור קשר עם הסנגור בטל': 08-8679970.
המזכירות ובא כח הנאשם ישלחו עותק מהחלטה זו לשירות המבחן על מנת שבמועד הדיון יהיה בפני
תסקיר.

מובהרת לנאשם חובת ההתייצבות וכי לא יקבל הזמנה נוספת. עוד מובהר לנאשם כי במידה ולא יתייצב יוצא כנגדו צו הבאה וניתן יהיה לדון בהעדרו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' אדר ב תשע"ד, 06/03/2014 במעמד הנוכחים.
אפרת פינק
, שופטת
קלדנית: איילת סוסן

הוקלד על ידי איילת סוסן
24
24








פ בית משפט שלום 8011-08/11 מדינת ישראל נ' שלום תורגמן (פורסם ב-ֽ 06/03/2014)