פסקי דין על חנה לורי פרנק | פסקי דין על שמעון פרנק | פסקי דין על ארנסט מנדלר

10053-11/13 תק     19/01/2014




תק 10053-11/13 חנה לורי פרנק, שמעון פרנק נ' ארנסט מנדלר








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 10053-11-13 פרנק ואח' נ' מנדלר




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
ד"ר אוהד גורדון


תובעים

1
.
חנה לורי פרנק

2
.
שמעון פרנק


נגד


נתבע

ארנסט מנדלר






החלטה

תמצית הבקשה
לפניי בקשתו של הנתבע להעברת התביעה הקטנה לבית משפט השלום בירושלים לשם איחודה של תביעה זו יחד עם התביעה שהגיש כנגד התובעים בסדר דין מהיר בתא"מ 7244-12-13 (להלן-התביעה בבית משפט השלום או בסדמ"ר).

רקע
בין התובעים לבין הנתבע
פרץ סכסוך כספי על רקע יחסי שכירות. אין מחלוקת על כך שהתובעים שכרו את דירתו של הנתבע לתקופה שבין 1.1.13 לבין 31.12.13.
ביום 20.8.13, ובטרם הסתיימה תקופת השכירות, פינו התובעים את הדירה, וכשבוע לאחר מכן, ביטלו את השיקים שהופקדו בידי הנתבע עבור תקופת השכירות שלאחר מועד יציאתם מן הדירה. אין גם מחלוקת על כך שהנתבע לא נענה לבקשתם של התובעים ולא החזיר את סכום הפיקדון הכספי בסך 4,000 ₪ שהופקד בחשבונו של הנתבע להבטחת התחייבותם מילוי התחייבויותיהם של התובעים על-פי הסכם השכירות.
על רקע זה פנו התובעים לבית משפט לתביעות קטנות ביום 6.11.13 בתביעה שהגישו כנגד הנתבע לפיצוי בסכום של 8,000 ש"ח, המורכב מסכום הפיקדון הכספי שלא הוחזר להם ומסכום הפיצוי בגין נזקי עגמת הנפש שנגרמו להם.

ביום 3.12.13 הגיש הנתבע
תביעה כנגד התובעים בבית משפט השלום, בה עתר לפצותו בסך של 24,835 ₪ בגין נזקים שונים שנגרמו לטענתו עקב הפרת הסכם השכירות מצד התובעים. לטענתו, התובעים פינו את הדירה בעיצומה של תקופת השכירות שלא כדין ובניגוד לתנאי השכירות, ובשל הפרה זו של ההסכם עליהם לשאת בתשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות החוזית. בנוסף, כך לטענת הנתבע, התובעים גרמו נזקים לדירה ולא שילמו את החשבונות השוטפים בגין השימוש בדירה , וגם בשל כך נתבעו לפצותו.

ביום 4.12.13 הגיש הנתבע כתב הגנה בתביעה הקטנה, ובפתחה ביקש לאחד את שתי התביעות לדיון בבית משפט השלום בירושלים. בד בבד הוגשה באותו יום בקשה נפרדת לאיחוד הדיון בשתי התביעות הן בתיק התביעה הקטנה והן בתיק המתנהל בבית משפט השלום.

ביום 5.12.13 ניתנה החלטת כב' הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים וינשטיין הדוחה את הבקשה מן הטעם שאין בסמכותה לאחד דיון בתביעות המתנהלות בבתי משפט שונים.

ביום 19.12.13 הגיש הנתבע בתיק שלפניי בקשה להעברת הדיון בתביעה קטנה לבית משפט השלום מן הטעם שהעברת התביעה הנדונה לפסים של תביעה רגילה תאפשר איחוד של שתי התביעות בבית משפט השלום. בבקשתו נסמך הנתבע על פסק דינו של בית משפט המחוזי ברת"ק 4089/04/11 בן ציון גלעד נ' יובל אברהם (11.7.2011), שעסק בסוגיית סמכות לאחד דיון בין תביעה קטנה שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לבין תביעה רגילה הנדונה בבית משפט השלום בירושלים (להלן –

פסק דין
בן ציון גלעד). באותו מקרה נפסק כי אין סמכות לאף בית משפט, ואף לא לנשיא בית המשפט העליון מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחד דיון בתביעה רגילה יחד עם תביעה קטנה המתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות , וזאת בשל היות שני בתי משפט אלה בעלי סמכות עניינית שונה. עוד נפסק שם שהדרך היחידה הפתוחה לצדדים לבקש את איחוד הדיון בתובענות המתנהלות בבית משפט השלום ובבית משפט לתביעות קטנות היא על דרך העברת התביעה הקטנה לפסים של תביעה רגילה מכוח סמכותו של בית משפט לתביעות קטנות לפי סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. יש לציין שבאותו מקרה שנדון ב

פסק דין
בן ציון גלעד איחוד התובענות בבית משפט לתביעות קטנות היה בהסכמת שני הצדדים, אך עם זאת בוטל פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות
בשל חוסר סמכות.

בקשתו של הנתבע הועברה לתגובתם של התובעים אשר התנגדו לבקשתו לאור דחיית בקשתו הקודמת של התובע לאיחוד דיון שהוגשה בית משפט השלום, אשר מהווה, לטענתם, מעשה בית דין לגבי בקשתו דנן של הנתבע. עוד טענו בתגובתם התובעים כי בית המשפט לתביעות קטנות הוא הערכאה המתאימה לדון בשתי התובענות, ומשכך היה על הנתבע להגיש את תביעתו כתביעה שכנגד בבית משפט לתביעות קטנות ולא לפתוח בהליך מיותר בבית משפט השלום.

דיון והכרעה
החלטתי לקבל את הבקשה.
שתי התביעות מתנהלות בין אותם צדדים ועוסקות באותו נושא הנובע מסכסוך כספי סביב יחסי השכירות
בדגש על פינוי הדירה טרם חלפה תקופת השכירות החוזית. אילו הוגשו שתי התביעות לאותה ערכאת שיפוט (בית משפט השלום או בית משפט לתביעות קטנות), אין ספק שהייתה עומדת עילה לאיחודן באותו בית משפט מכוח תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת לאמור:



"520.
ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו."

התביעות שלפנינו לא הוגשו לאותו בית משפט, ושני הצדדים לא חולקים על כך שבמצב הדברים הנוכחי לאף אחד מבתי המשפט בהם מתבררות התביעות אין סמכות להורות על איחודן בפני
ו.
השאלה המונחת להכרעה היא האם ראוי במקרה זה שייעשה שימוש בסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות להורות על העברת תביעה קטנה לפסים של תביעה רגילה כדי לאפשר בהמשך את איחודן בבית משפט השלום. לשאלה זו מצאתי להשיב בחיוב.

סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט קובע בזו הלשון:
"(ב)
בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות."

בפסק הדין בעניין בן ציון גלעד קבע בית המשפט המחוזי כי קיומה של תביעה נוספת באותו עניין המתנהל בבית משפט השלום הוא שיקול רלוונטי לצורך העברת התביעה הקטנה לבית משפט השלום לפי סעיף 60(ב) הנ"ל (פסקה 8 לפסק-הדין). אף אני סבור שדיון מאוחד בשתי התביעות העוסקות באותו נושא בין כותלי בית משפט השלום מצדיק שימוש בסמכות הנתונה לבית משפט לתביעות קטנות בסעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט .אין ספק שאיחוד תביעות העוסקות באותו נושא משיג תכליות חשובות של יעילות, אחידות וחיסכון בזמן שיפוטי, המצדיקות אולי כשלעצמן את העברת הדיון בתביעה קטנה לפסים של תביעה רגילה.
לטעמי, בירור התביעות במאוחד בבית משפט השלום משיג תכליות נוספות, אשר אף עולות בקנה אחד עם אינטרס של מי שביקש מלכתחילה להביא את עניינו בפני
בית משפט לתביעות קטנות בכדי ליהנות מיתרונותיו של בית משפט זה.
במה הדברים אמורים?

בית משפט לתביעות קטנות הוקם בכדי לסייע לאזרח הקטן להביא לבירור שיפוטי את עניינו בהליך פשוט, מזורז וזול, אשר יהווה "חלופה אטרקטיבית להליכי השיפוט הרגילים" (ראה רע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ פ"ד מח(3) 177, 191 (1994)). כחלק מהגשמת מטרות אלה
"הוגמשו עד מאוד סדרי הדין ודיני הראיות הנוהגים בו ונשללו מבעלי הדין, ברגיל, זכותם להיות מיוצגים וזכותם לערעור" (ראה ב

פסק דין
בן ציון גלעד, פסקה 9 לפסק הדין).

במקרה שלפנינו הותרת התביעה הקטנה על כנה בבית משפט לתביעות קטנות לא תשיג את המטרות העומדות בתכלית הקמת בית משפט לתביעות קטנות ולא תקנה לתובעים את היתרונות הטמונים בבירור עניינם בבית משפט לתביעות קטנות.

ראשית, הותרת תביעתם של התובעים בבית המשפט לתביעות קטנות אינה שמה קץ להתדיינויות בין הצדדים בסכסוך. לאחר שיסתיים ההליך בבית משפט לתביעות קטנות יצטרכו התובעים להתדיין פעם נוספת בתביעתו העצמאית של הנתבע המתנהלת בבית משפט השלום, על כל החסרונות והעלויות הכרוכות בכך.
רוצה לומר, כי פתרון מהיר וזול של כלל המחלוקות לא יהיה כאן. אדרבה, פתרון זול ומהיר יותר של הסכסוך כולו יושג אם התביעות תאוחדנה לדיון באותו בית משפט. בניגוד לטענת התובעים, אין בהחלטת כב' הרשמת הבכירה מ' אב-גנים ויינשטיין שניתנה לגבי איחוד הדיון עם תביעה המתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות כדי לחסום בעדו של הנתבע לפנות בבקשה נוספת שעניינה איחוד לאחר שתועבר התביעה לבית משפט השלום. יוזכר שתביעתו של הנתבע מנהלת בסדר דין מהיר, שמטבעו מהווה הליך מזורז, התחום בזמנים קצובים וקצרים להכרעה בתביעה המוגשת בהליך זה.
ער אני לכך שהעברת התיק להליך סדר דין מהיר בבית משפט השלום כרוכה בתשלום תוספת אגרת משפט, אך בהתחשב בצורך הקיים ממילא להתגונן מפני התביעה המתנהלת בבית משפט השלום, על העלויות הכרוכות בכך, לא נראה שיש בכך שוני משמעותי שיש בו להכריע כנגד העברת התביעה הקטנה לבית משפט השלום.

שנית, קושי נוסף הטמון בניהול שתי תביעות בשתי ערכאות שונות טמון ביצירת מעשה בית דין בשאלות שבמחלוקת באופן שעלול לשים לאל את בירורה של התביעה בבית משפט השלום (בסוגיה זו ראו את ברע"א 1958/06 סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (20.10.06).
על רקע כל אלה אני סבור כי בנסיבות שנוצרו אין זה יעיל והולם לברר את התביעה באמצעות בית המשפט לתביעות קטנות. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 10053-11/13 חנה לורי פרנק, שמעון פרנק נ' ארנסט מנדלר (פורסם ב-ֽ 19/01/2014)