פסקי דין על מאיר בצלאל אלמקייס

26867-05/12 פ     06/02/2014




פ 26867-05/12 מדינת ישראל נ' מאיר בצלאל אלמקייס








בית משפט השלום ברחובות


ת"פ 26867-05-12 מדינת ישראל
נ'
אלמקייס






בפני

כב' השופטת
איריס לושי-עבודי


בעניין:
מדינת ישראל
על-ידי באת-כוחה עוה"ד אירנה מיכלזון



המאשימה


נגד


מאיר בצלאל אלמקייס
על-ידי בא-כוחו עוה"ד לירן בקרמן



הנאשם

גזר דין


1.
הנאשם הורשע בהכרעת דין מפורטת, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום, וזאת כפי שיפורט להלן:

א.
עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בכך שביום 10.5.12, על רקע ויכוח שהחל בין השניים, איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו "צא מהאוטו, אני אזיין אותך..., תרד אם אתה גבר, אני אזיין אותך".

ב.
עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין בכך שבמועד האמור נטל הנאשם מקל ארוך וטיפס על משאיתו של המתלונן ותקף אותו בכך שהכה בו באמצעות המקל מבעד לחלון.

ג.
עבירה של תקיפה וחבלה ממשית על-ידי שניים או יותר לפי סעיף 382 (א) לחוק העונשין בכך שבהמשך לאמור, כאשר אדם שלישי (אשר זהותו התבררה במהלך שמיעת ההוכחות) אחז במתלונן מאחור, נטל הנאשם אַלָה אשר נפלה מידי המתלונן ותקף באמצעותה את המתלונן בכך שהכה בראשו.
כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות של ממש, פצע מדמם בראשו שהצריך תפירה ותזוזת כתף שמאל ממקומה, וזאת בשעה שהמתלונן ניסה להשתחרר מאחיזתו של האחר.

טענות הצדדים

2.
הצדדים טענו לעונש ביום 24.12.13.

3.
המאשימה טענה כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי , קנס ופיצוי.
עוד נטען על-ידה כי בבואו של בית-המשפט לגזור את עונשו של הנאשם יש להתחשב בכך שמדובר באירוע שהחל ללא סיבה ממשית על רקע ויכוח סתמי בין הנאשם למתלונן, וכן כי
יש ליתן את הדעת לעברו הפלילי המכביד של הנאשם ולחומרת העבירות. בהקשר זה ציינה כי
עבירות התקיפה בוצעו תוך שימוש בנשק קר (שני סוגים שונים), כאשר אדם נוסף חבר לנאשם לצורך ביצוע התקיפה, וכן לכך כי נגרמו למתלונן חבלות ממשיות
בגינן אף נזקק לטיפול רפואי.
לאור כל זאת, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, וכן קנס ופיצוי משמעותיים.

4.
בא-כוח הנאשם ביקש להתחשב ברקע והנסיבות לביצוע העבירות וטען בהקשר זה,
כי מדובר באירוע חד פעמי
במהלכו נחבל הנאשם בעצמו, כאשר העבירות בוצעו ללא תכנון מוקדם וכן הדגיש את חלקו של המתלונן באירוע ותרומתו להסלמת האירוע.

באשר לנתונים האישיים של הנאשם אשר יש בהם כדי להוות שיקולים לקולא, הפנה בא-כוח הנאשם לגילו של הנאשם (50), לנכותו והיותו חולה בצהבת, לנסיבות חייו של הנאשם ותרומתו הרבה לחברה במסגרת שירותו הצבאי, למצבו הכלכלי לאחר שהוצא כנגדו צו כינוס וכאשר נדרש לשאת בתשלום מזונות לשתי בנותיו, וכן הפנה לתקופה הממושכת בה שהה הנאשם בתנאים מגבילים. באשר לעברו הפלילי של הנאשם טען הסנגור כי מדובר בעבר ישן יחסית כאשר לאחר האירוע לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים בגין עבירות אלימות.

בא-כוח הנאשם טען מצידו למתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות, וכן טען כי הטלת עונש מאסר ולוּ בדרך של עבודות שירות תפגע בנאשם ובמשפחתו.

5.
הנאשם עצמו לא הביע חרטה ולא נטל אחריות על מעשיו.

דיון והכרעה

6.
העיקרון המנחה בענישה בעקבות תיקון מס' 113 לחוק העונשין הינו עקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין. בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות אותן ביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון הקבוע בסעיף 40ג לחוק העונשין, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות והערך החברתי המוגן אשר נפגע מביצוע עבירות האלימות בהן הורשע הנאשם הינו הגנה על שלומו, גופו ובטחונו של אדם שנפגע מביצוען.

8.

בית-המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתן של עבירות אלימות ועל כך כי יש להחמיר את הענישה בעבירות אלה.
כך למשל נקבע

ע"פ 6867/06 בוטרוס עזאם נ' מדינת ישראל
(פורסם במאגרים, 12.10.08):

על עבירות אלימות דובר רבות בתקופה האחרונה בבית משפט זה, וזאת לאור החשש כי תופעה זו הולכת ומתפשטת בחברה הישראלית, כאשר אנו עדים לא אחת לפתרון סכסוכים בדרכי אלימות ואף להפעלת אלימות בעבור עניינים של מה בכך. מוסכם על כולם כי על בית המשפט, אשר בתוך עמו הוא יושב, להירתם למאבק בנגע האלימות באמצעות הטלת עונשים מרתיעים בעבירות אלימות

בנוסף ראו ע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל
(פורסם במאגרים, 27.10.11).

9.
באשר לעבירת האיומים בה הורשע הנאשם, הערך המוגן שנפגע מביצועה הוא שמירה על שלוות נפשו של המאוים (ראו: ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל
, פ"ד מ"ג 373, 378 (6.9.1989)).

10.
מידת הפגיעה בערך המוגן בעבירות האלימות בהן הורשע הנאשם היא ממשית וביחס ישיר
לחומרת החבלות שנגרמו למתלונן - פצע מדמם בראשו שהצריך תפירה ותזוזת כתף שמאל
ממקומה. בכל הנוגע לעבירת האיומים הרי שמידת הפגיעה אינה מצויה ברף העליון, וזאת
מבלי להמעיט מחומרת העבירה.

11.
מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל
לתקופות ממושכות.

12.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות נראה כי במקרה דנן יש ליתן משקל לקולא לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות, כאשר לא ניתן להתעלם מחלקו של המתלונן לאירוע, אם כי יש להדגיש כי אין בכך כדי להטיל את האשם לאירוע על המתלונן. כמו-כן, יש ליתן משקל לכך שלא קדם תכנון לביצוע העבירות.
מאידך יש ליתן משקל לחומרא לכך שהנאשם תקף את המתלונן ביחד עם אחר, אשר מנע מהמתלונן להתגונן או לברוח, ותפס בו שעה שהנאשם תקף את המתלונן באמצעות מקל ובאַלָה, תוך שהוא גורם לו חבלות משמעותיות, בעטיין אף נזקק המתלונן לטיפול רפואי. כמו כן, יש ליתן משקל לכך שמדובר באירוע שהחל ללא סיבה ממשית על רקע ויכוח סתמי בין המתלונן לנאשם.

13.

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בפסיקה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם למקרה דנן נע בין מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים לבין מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים.

14.

אני ערה לכך שהמאשימה עתרה בטיעוניה למתחם גבוה יותר, ברם אני סבורה כי עמדתה מחמירה יתר על המידה וקבלת עמדתה לא תשרת את אינטרס הציבור ואף לא תהלום את מכלול הנסיבות של המקרה דנן.

גזירת עונשו של הנאשם מתוך מתחם הענישה ההולם

15.
בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפני
י, יש להתחשב בגילו של הנאשם (50), נסיבות חייו, מצבו הרפואי הנטען, מצבו הכלכלי, לתקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים וכן לפגיעה האפשרית בפרנסתו של הנאשם.
מאידך, יש להתחשב בכך שהנאשם לא נטל אחריות על מעשיו וכן לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, אף שחלקו ישן. עוד יש ליתן את הדעת לשיקולי הרתעת היחיד והרבים בגדרו של המתחם.

16.
אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, מצאתי כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם ואין לחרוג ממנו.
אני סבורה כי יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח באופן שימחיש לנאשם את הסלידה מהמעשים שביצע והצורך להוקיע אותם, זאת, לצד מאסר מותנה כענישה מרתיעה וצופה פני עתיד, קנס וכן פיצוי למתלונן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. הקלה מעבר לכך תחטא לעיקרון ההלימה ולשיקולים הנוגעים לערכים המוגנים ולנסיבות ביצוע העבירות. לעומת זאת, הכבדה מעבר לכך, תחטא לעקרון הענישה האינדיבידואלית.

17.
לאור כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:


א.
7 חודשי מאסר בפועל.

ב.
6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים אחת מהעבירות בהן הורשע,
או כל עבירות אלימות נגד הגוף.

ג.
פיצוי כספי למתלונן בסך 4,000 ₪

הפיצוי יופקד בקופת בית-המשפט עד ליום 10.3.14 ויועבר למתלונן, עד תביעה 1,
בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה.

ד.
קנס כספי בסך של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם ביום 10.3.14 ומידי 10 בכל חודש שלאחריו. לא ישולם תשלום כלשהו במועד, תעמוד היתרה לפירעון.

כל סכום שיופקד בקופת בית-המשפט ייזקף תחילה לתשלום הפיצויים, והיתרה לתשלום הקנס.


זכות ערעור כחוק.


ניתן היום,
ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, במעמד הנאשם ובא כוחו, וכן באת כוח המאשימה.
















פ בית משפט שלום 26867-05/12 מדינת ישראל נ' מאיר בצלאל אלמקייס (פורסם ב-ֽ 06/02/2014)