פסקי דין על ח.ש. ממון (2010) בע"מ | פסקי דין על יואל מירון

37790-10/13 תט     17/02/2014




תט 37790-10/13 ח.ש. ממון (2010) בע"מ נ' יואל מירון








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"ט 37790-10-13 ח.ש. ממון (2010) בע"מ
נ' מירון




תיק חיצוני: 0183499130




בפני

כב' השופט
אריאל צימרמן


תובעת (המשיבה)

ח.ש. ממון (2010) בע"מ


נגד


נתבע (המבקש)

יואל מירון



בשם המבקש: עו"ד זיו אימברג
בשם המשיבה: עו"ד אלקנה בישיץ

החלטה
התנגדות לביצוע שטר.

1.
המשיבה הגישה ללשכת ההוצל"פ שני שיקים משורטטים בסכום כולל של 75,000 ₪, שמשך המבקש והמשיבה היא הנפרעת לפיהם.

2.
המבקש הגיש התנגדות. הוא טען כי חרף חזות השיק, מדובר בצדדים שאין ביניהם קשר עסקי כלשהו, שכן הוא אינו מכיר את המשיבה ולא משך לפקודתה שיקים. הוא טען שגורם הביניים הוא אחד יהושע וייס, חבר של המבקש ובעל מפעל מצות. וייס פנה למבקש וביקש עזרה בדרך של הצגתם לבנק על מנת שוייס יזכה באשראים מן הבנק. המבקש נתן לוייס שיקים כאמור, בלא תמורה, מתוך אמונה שהרישום "למוטב בלבד" ימנע את העברת השיקים לצד שלישי אלא יאפשר רק את הצגתם לבנק לצורך קבלת אשראי. שם הנפרע נותר פתוח, ניתן להבין. בהתנגדות נטען כי וייס הסתבך כלכלית והעביר את השיקים לאחרים. המשיבה קיבלה את השיקים לידיה תוך ניצול פחדיו של וייס, בלא תשלום תמורה [וניתן להבין – תוך שהשלימה את שמה כנפרעת]. לטענת המבקש עומדת לו הגנת כשלון תמורה מלא, וכי השימוש בשיקים היה שונה ממה שלשמו הוא מסר את השיקים. וייס נמלט בינתיים לחו"ל, והותיר אחריו שיקים נוספים אצל זוכים נוספים, זולת המשיבה.

3.
דיון התקיים היום והמבקש נחקר. הוא אישר כי אין לו כל ידיעה לגבי מערך היחסים שבין וייס והמשיבה. הוא סיפר כי בעבר היו הוא ווייס "מחליפים" שיקים, תוך שכל אחד נותן לאחר שיק. בשלב מסוים וכאשר הבנק של המבקש התריע, חדל המבקש ממנהגו זה. לאחר כמה חודשים פנה לפעול בדרך הנטענת, של מסירת שיקים, שהובטח כי יישארו בידי וייס ולו יוצגו.

4.
הצדדים סיכמו. המבקש עתר לרשות בלתי מותנית להתגונן, המשיבה – לדחיית הבקשה, ולחלופין התניית הרשות בהפקדת בטוחה משמעותית.

5.
הגנתו של המבקש אינה פשוטה. אפילו נאמץ את גרסתו על קרביה וכרעיה בשלב זה (ואין לפנינו אלא את גרסת המבקש לעת הזו), אזי גם אם ניתן לומר בדוחק שההגנה צולחת את משוכת הגנת הבדים, הרי שהיא דחוקה לעת הזו, במידה המצדיקה התניית הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.

6.
אף שעל פני השטר מדובר בצדדים קרובים, הרי שלשיטת המבקש עצמו המדובר בצדדים רחוקים, שכן אותו וייס מסר בידי המשיבה את השיקים. אם כך יתבררו שהם פני הדברים (ונניח לצורך הדיון כי זהו המצב, כשיטת המבקש), אזי עלול המבקש למצוא עצמו בעמדה שבו אין לו הגנה מפני אותו צד רחוק. הגנת כשלון תמורה מלא (לא ברורה כשלעצמה) במישור היחסים שבין המבקש לוייס לא די בה להדוף את אחיזתו כשורה של הצד השלישי. הטענה העיקרית שהעלה המבקש בהתנגדותו לעניין אחיזת המשיבה היא לנסיבות בלתי כשרות שבהן חילצה היא את השיקים מידיו של וייס, ללא תמורה, ותוך ידיעה שאין הוא כשיר לעמוד בפרעונם. ברם בחקירתו בבית המשפט הודה שלמעשה אין לו כל מושג על מערך היחסים שבין וייס והמשיבה. מובן שאין לצפות בשלב הבר"ל שהחייב יהיה בעמדה שבו הוא מסוגל לקעקע כליל את טענת האחיזה כשורה, וניתן ליתן לו רשות להתגונן גם בלא שיעשה כן. ברם כאשר הוא מעלה טענות חריפות נגד האוחז ולבסוף מודה שאין להן כל אחיזה במציאות לידיעתו, עלול הדבר לעמוד לו לרועץ.

7.
אף הטענות לעניין טיב מערך היחסים שבין המבקש לבין וייס מעלות תמיהות רבות. ראשית, המבקש לא ראה להידרש כלל בתצהירו לכל סוגיית חילופי השיקים שבהם עסקו הוא ווייס משך תקופה ארוכה על מנת לקבל אשראים מן הבנקים, טענה שהעלה רק בחקירתו, ואשר מדיפה ניחוחות של מנהג גלגול שיקים. אי ההידרשות לעניין בתצהיר, ותיאור המתחיל בבקשת וייס שהמבקש ימסור לו שיקים "טובה" שאינם נועדים לפרעון – מוקשה. שנית, גם אם נתמקד בהצגת השיקים האמורה: תמוהה הטענה כי המבקש מסר בידי וייס שיקים משורטטים, שבהם רק שם הנפרע הושאר ריק, מתוך הנחה ששיקים מעין אלה אינם ניתנים להעברה לצד שלישי. שלישית, תמוהה הטענה (שנטענה גם ביחס להחלפת השיקים בעבר), כי השיקים לא נועדו למסירה בידי צדדים שלישיים כלשהם, כי אם לראותם בלבד, כאילו יש בשיקים נטולי נפרע שאינם נמסרים לאיש כדי לשכנע פלוני להתרשם מאיתנותו הפיננסית של וייס ולהעמיד לו אשראים. רביעית, טענת כשלון תמורה בה אוחז המבקש (להבדיל מהיעדר תמורה) בעייתית שעה שנמסרו אותם שיקים "טובה" נטענים, בנסיבות שנמסרו.

8.
כל הנתונים האמורים אינם חייבים להביא מניה וביה לסגירת דלתותיו של בית המשפט לפני המבקש, וראוי ליתן לו יומו, בהתאם לגישה הליברלית בעניין שהנחילנו בית המשפט העליון. ברם ודאי שמכלול הנתונים מצביע לעת הזו, ועל יסוד התשתית הראייתית שהוצגה עד הנה, על הגנה הנחזית דחוקה עד מאד. מובן שהדברים נאמרים לכאורה בלבד וכיאות לשלב המקדמי שבו אנו מצויים.

9.
נוכח כל האמור לעיל, אני מתנה את הרשות להתגונן בהפקדה של סכום של 15,000 ₪, וזאת ייעשה עד יום 17.3.14, תוך מסירת הודעה מתאימה. יופקד הסכום – תינתן הרשות להתגונן ותינתנה הוראות נוספות. לא הופקד – תידחה ההתנגדות.

תז"פ ליום 20.3.14.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ד, 17 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.








תט בית משפט שלום 37790-10/13 ח.ש. ממון (2010) בע"מ נ' יואל מירון (פורסם ב-ֽ 17/02/2014)