פסקי דין על רוזין אברהם | פסקי דין על בתיה ששון | פסקי דין על כלל חב' לביטוח |

10592-12/11 א     09/03/2014




א 10592-12/11 רוזין אברהם נ' בתיה ששון, כלל חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 10592-12-11 אברהם נ' ששון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
סיגל רסלר-זכאי


תובע

רוזין אברהם


באמצעות עו"ד מ. קין
נגד


נתבעות

1.בתיה ששון
2.כלל
חב' לביטוח בע"מ

באמצעות עו"ד מ. עבדי ועו"ד ש. לדשטיינר-מגן


פסק דין


לפניי תביעה שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

1.
התובע יליד 6.6.1924, כבן 90 נפגע בהתאם לנטען בתאונת דרכים ביום 5.9.2011 בהיותו הולך רגל. הנתבעות מודות בחבות. הצדדים חלוקים בשאלת נכותו התפקודית של התובע ובשאלת נזקיו כתוצאה מהתאונה.

לאחר התאונה פונה התובע לבית החולים איכילוב, אובחנו שברים באגן כולל מפרק ירך ימין והתובע אושפז עד ליום 25.11.2011.

2.
פרופ' משה סלעי מונה למומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה ודר' אביטל הרשקוביץ מומחית בתחום השיקום (להלן: "המומחים").

3.
בתיק התקיימה ישיבת הוכחות ביום 10 דצמבר 2013 במסגרתה נחקרו התובע, מר בוריס לוין חתנו של התובע, פרופ' משה סלעי, ד"ר אביטל הרשקוביץ, גב' נוגה זיו- מומחית מטעם התובע לעלויות דרישות שיקום וסיעוד וגב' רותי שפירא- מומחית מטעם הנתבעות בנוגע לעלויות שירותי סיעוד.

4.
פרופ' משה סלעי, בחוות דעתו מיום 12.6.2012 קבע כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע 30% נכות צמיתה לפי סעיף 35(1) ד' לקובץ תקנות הביטוח הלאומי (להלן: "תקנות המל"ל), עקב מצב לאחר שבר פריקה מרכזי בירך ימין עם השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי והגבלה ניכרת בתנועות הירך. בנוסף, קבע כי נגרמו לתובע
10% נכות צמיתה לפי סעיף 47(5) ג' לתקנות המל"ל, עקב התקצרות רגל ימין ב 4 ס"מ. המומחה קבע כי אינו צופה החמרה.

5.
ד"ר אביטל הרשקוביץ, מומחית לרפואת משפחה וגריאטריה, בחוות דעתה מיום 4 אוגוסט 2013 העריכה את נכותו התפקודית, ביחס לתפקודו של התובע עובר לתאונה ב- 20% בדומה לסעיף 35(1) ג' לתקנות המל"ל, עקב שבר מרוסק במפרק ירך ימין עם קיצור רגל והגבלה קשה בטווח תנועות המפרק.

6.
הצדדים כאמור חלוקים על השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע, חלוקים בשאלת מצבו התפקודי עובר לתאונה בהתחשב בכל תחלואיו שאינם קשורים לתאונה.

דיון והכרעה

7.
מחוה"ד של פרופ' סלעי, נמצא בבדיקה כי התובע הולך בצעדים מדודים עם הליכון, נזקק לעזרת מה בעליה וירידה מספת הבדיקה, הגבלה ניכרת בתנועות הירך בכל מישורי התנועה, קושי לעמוד על רגל ימין בלבד, מסוגל לעמוד על רגל שמאל בלבד, תנועות מפרק הירך שמאל תקינות ללא תלונות על כאבים. עוד עולה, כי לדברי התובע, עובר לתאונה הלך עם מקל "רק לבטחון" ואילו כיום הוא "רתוק" להליכון וזקוק לעזרה ביציאה מהבית. מאידך, נרשם כי התובע גר עצמאית עם אשתו בביתו ומקבל עזרה בהיקף של 19 שעות בשבוע מהמל"ל. לתלונותיו של התובע צויין כי הוא מתקשה בהליכה ונזקק להליכון, לא יכול לצאת מחוץ לבית אלא בעזרת מטפלת, זקוק להגבהה בנעל ימין ונזקק באופן קבוע לתרופות לשיכוך כאבים. מחוה"ד עולה כי מדובר במצב אופייני בקשישים, כאשר בעקבות שבר באגן ירך נצפית ירידה ברמה התפקודית (מהזדקקות למקל נזקק כיום להליכון). זאת ועוד, צויין כי ניתוח לשחזור מפרק במצב זה ולנוכח גילו של התובע אינו ישים. המומחה העריך כי התובע זקוק להליכון 24/7, להגבהה 4 ס"מ בכל הנעליים וכן לעזרה בעבודות הבית ותמיכה והשגחה ביציאה מהבית.

8.
בתשובות לשאלות ההבהרה ציין פרופ' סלעי כי לאור גילו של התובע והניתוחים שעבר, עלול להזדקק, בלוח זמנים שקשה לאומדו, לכסא גלגלים, בחלקו בתוך הבית ובעיקר מחוץ לבית.

9.
ד"ר אביטל הרשקוביץ, בחוות דעתה, העריכה את תפקודו של התובע עובר לתאונה
לפי ציון של 105 (מתוך 123) עקב שינויים פיסיולוגיים הקשורים לגילו ומחלותיו הכרוניות,

functional independence measure = fim
, לאחר התאונה קבעה את הציון על 86, היינו 82%.

המומחית ציינה כי התובע סובל מקושי בפעולות יום יומיות כגון קימה משכיבה לישיבה, קימה מישיבה לעמידה ולהיפך, יכולת ניידות, עליית מדרגות, קושי בלבוש ורחצה, אינו יכול לצאת מהבית, להשתתף בפעילויות חברתיות, אינו יכול לבצע תפקידים מתקדמים הקשורים לניהול משק הבית.

10.
המומחית מציינת כי לאחר התאונה הייתה ירידה של 20% בתפקודיות. המומחית הבהירה כי הנכות שהעניקה לתובע אינה בנוסף לנכות הרפואית שנקבעה כאמור, אלא מהווה מדד להערכה התפקודית של התובע בהשוואה לתפקודו עובר לתאונה. "אחד נובע מהשני ומשפיע על השני" (עמ' 18 שורה9-14 עמ' 21 שורה 29). לטענתה המבחן להזקקות לעזרה צמודה הינו לפי רמת הקושי הנצפית, היינו: "..אם מתרשמים בצורך יומיומי בעזרה ממעברים שזה שכל פעם שהאיש קם מהכיסא, רוצה ללכת לשירותים, הוא זקוק בעזרה לליווי לשירותים כי הוא עלול ליפול ... התובע יושב רוב הזמן, לא קם מהמיטה. אי אפשר להתעלם שאיש בן 89 שלפני כן איכשהו תפקד היום הוא לא מתפקד". (עמ' 18 שורה 23-33).

11.
התובע טוען לנכות משוקללת של 44%. לטענתו עובר לתאונה היה עצמאי, התהלך בכוחות עצמו ולא נזקק לעזרה ולסיוע לצורך ביצוע פעולות היומיום, יצא מחוץ לבית, הלך לקניות ולסידורים. לטענתו, חיזוק לתפקודו עובר לתאונה ניתן לראות בכך שקצבת הסיעוד שניתנה לו משנת 2002 עד לשנת 2008 הופסקה, כאשר נמצא כי חלה הטבה במצבו ונמצא כי הוא עצמאי לחלוטין.

12.
לטענת התובע, העזרה שהוא מקבל כיום אינה מספיקה לו מאחר ולדבריו הוא זקוק לעזרה מ"סביב לשעון". אשתו של התובע, ילידת 1925 מקבלת קצבת סיעוד מזה מספר שנים בהיקף של 16 שעות שבועיות ולפיכך, לאחר התאונה דנן איחדו התובע ואשתו את זכאותם לקצבת סיעוד באופן בו מועסקת מטפלת אחת בהיקף של כ- 6 שעות ביום שישה ימים בשבוע.
"מאז פציעתי בתאונה הנדונה איבדתי כמעט לחלוטין את כושר התפקוד. כתוצאה מן הפציעה אינני מסוגל לשרת את עצמי ובוודאי שאינני יכול עוד לסייע לאשתי. מאז התאונה הנדונה וכתוצאה מן הפציעה אינני יכול ללכת ללא סיוע. אני נזקק באופן קבוע להליכון. כמו כן אני נזקק לכיסא גלגלים. ואולם, בשל הצפיפות הרבה בדירה והמעברים הצרים אני לא יכול להשתמש בכיסא הגלגלים בתוך הבית. לכן כיסא זה משמש אותי רק ליציאה מן הבית. בשל המעברים הצרים – מסדרון ופתחי דלתות, אני מתקשה מאוד לנוע עם ההליכון. הדבר מפריע לי במיוחד בכניסה לחדר השירותים והאמבטיה. המקום כל כך צפוף וצר שקשה לי מאוד להיכנס ולצאת עם ההליכון. גם המטבח צפוף מאוד ואני רק בקושי מצליח להיכנס ולצאת. ... יש להבין, שבשל המגבלות שמהן אני סובל אני זקוק לעזרה כמעט בכל שעות היממה. עזרה זאת דרושה לי לתנועה, לצורכי הגיינה אישית, על מנת לבצע את כל משימות משק הבית- ניקיון, בישול, קניות וכיוב'"
(סעיף 7 לתצהיר).

13.
התובע תיאר את התפקידים שממלאת המטפלת מהמל"ל "קונה, מבשלת, מכבסת, מנקה את הבית, לוקחת אותי לטייל בחוץ". במסגרת החקירה הנגדית, הפנה ב"כ הנתבעות את התובע להערכת תלות בביטוח לאומי, ממנה עלה כי התובע התהלך בעזרת מקל עם ארבע רגליים, הליכה איטית ובצעדים קטנים עובר תאונה (עמ'
7 שורות 23-24). התובע הודה כי לפני התאונה המטפלת טיילה עימו, עזרה לו להתרחץ ועזרה לו להתלבש (עמ' 7 שורה 6).

התובע אישר כי פנה לפני התאונה לקבלת עזרה מהמל"ל, כתוצאה מבעיות בלב שגרמו לו ככל הנראה לחוסר שיווי משקל וסחרחורות. אולם, הכחיש בעדותו כי לפני התאונה אשתו עזרה לו ולטענתו טיפל בכל הקשור בבית לבד, ובהמשך ציין "גם אם אמרתי אז, זה לא אמת. אני טוען שבמשפחתי אני מבצע את כל העבודות ולפני התאונה עשיתי הכל. לשאלת בית המשפט למה אמרתי בביטוח לאומי אחרת, אני משיב כי רציתי לקבל מטפלת". (עמ' 8 שורה 10-12).

14.
מר בוריס לוין, חתנו של התובע, הודה בעדותו כי התובע הלך עם מקל גם לפני התאונה: "הוא הלך עם מקל כזה, משהו כמו שנה ראשונה, אולי קצת יותר אחרי הניתוח שעבר ב- 2002. הוא לפעמים היה משתמש בזה, כי שאתה מגיע לגיל מעל 80, אז כל אחד משתמש במקל כזה, אבל הוא היה יכול ללכת מהבית שלו לפארק וולפסון, שזה מרחק ... היה לו מקל בבית, אבל להגיד שהוא השתמש בו באופן קבוע, אני לא יכול להגיד, אבל לפעמים הוא השתמש בו". (עמ' 27 שורה 27-32). לטענתו בשבוע שלפני התאונה, לא הלך עם מקל וסמוך לפני התאונה הלך עם העגלה של הקניות לשוק (עמ' 28 שורה 28-30) אולם כאשר נסע בתחבורה ציבורית נזקק למקל ולכן לא היה מופתע כי בזמן התאונה נמצא עם מקל (עמ' 29 שורה 3).

15.
כיום, כאמור התובע ואשתו זכאים ומקבלים יחד עזרה מהמל"ל בהיקף של 35 שעות כ- 6 שעות ביום (עמ' 11 שורה 10-14). לטענת התובע לאחר שהמטפלת עוזבת הם "סובלים" אולם לאחר מכן תיקן והוסיף "אנחנו מסייעים זה לזה ומסתדרים". כמו כן, אישר התובע כי אשתו עוזרת לו בלבישת מכנסיים, גרביים ונעליים.
(עמ' 10 לפרוטוקול שורה 31-33).

16.
לטענת התובע הוא עושה שימוש בכיסא גלגלים כאשר הוא יוצא מביתו. כשנשאל חתנו של התובע מתי הושכר כיסא הגלגלים השיב: "חידשתי את ההשכרה של הכיסא לפני כחודשיים בערך. בפעם הראשונה לקחתי אחרי השחרור. לשלושה חודשים אפשר להחזיק אותו, אפשר להאריך את זה עד לחצי שנה ואחר כך אני חייב להחזיר אותו. היה הפסקה כי לא היה צורך בכיסא כי בכל מקרה התובע לא יכול לצאת מהבית. לקחתי שוב לפני כחודשיים. הוא לא השתמש בכיסא במשך תקופה ארוכה כיוון שאם צריך לצאת לרופא אני לוקח אותו, מלווה אותו עד הרכב וגם מחזיר אותו הביתה". (עמ' 12 שורה 22-26).

17.
התובע בתצהירו טען כי אין באפשרותו לשכור עזרה בשכר בשל אמצעים דלים אולם הוסיף כי גם אם היתה לו את היכולת הכלכלית לא היה לו מקום להחזיק ולהלין עובד בביתו (סעיף 8 לתצהיר). התובע הצהיר כי נעזר מידי יום בביתו וחתנו. לטענתו הם מגיעים מידי יום לדירתו, דואגים לניקיון, עורכים קניות, דואגים למזון, ולוקחים אותו לרופאים והוסיף: "בשל מצבי כמעט שאינני יוצא מן הבית, שכן אני לא מסוגל לעלות ולרדת במדרגות בכניסה וביציאה. לצורך עליה ולירידה במדרגות אני זקוק לעזרה מרובה. התהליך מורכב, שכן ההליכון איננו יציב ואני יכול ליפול בכל רגע. כמובן, שיציאה עם כיסא גלגלים יותר מורכבת" (סעיף 9 לתצהיר)

18.
התובע בחקירתו הנגדית הודה כי בעת בדיקתה של ד"ר הרשקוביץ הוא התבקש להלך מעט, לדבריו הלך מטרים ספורים ולאחר מכן המומחית בדקה את תרופותיו (עמ' 9 שורה 3-9). המומחית ד"ר הרשקוביץ אישרה כי הבדיקה כללה בקשה לתובע לקום וללכת ובדיקה פסיבית בלבד. שאר הפעולות שנרשמו בחוות דעתה הן בהתאם לדיווח שמסר לה התובע. לטענתה "אני רואה את התנועתיות שלו וזו הייתה הבעיה העיקרית שלו. אני רואה את הקושי שיש לו בהליכה ובמעברים" (עמ' 13 ש' 21-22).

19.
מר לוין תיאר בתצהירו את העזרה שמעניקים הוא ואשתו לתובע: "אני ואשתי נאלצים מדי יום ביומו למלא את החסר ולטפל בהורים. לצורך זה אנו משקיעים שעות רבות מדי יום. עזרה זאת כוללת טיפול בניקיון, קניות, הסעות ועזרה בפעולות יומיום פשוטות- על מנת להתלבש, להתפשט, לבשל..." ( סעיף 5 לתצהיר).

20.
בחקירתו הנגדית של מר לוין, עלו סתירות בנוגע לעזרה שהוא מגיש לתובע. כאשר נשאל אם הוא יודע מה עושה המטפלת בבית השיב: "בטח שאני יודע. אני שומע מאשתי. אני רואה את המטפלת, כי אני שם כמה פעמים בשבוע. היא עושה ניקיון..." (עמ' 29 שורה 13-14). ובהמשך השיב: "...במשך התקופה ראיתי אותה פעמיים שלוש, כי אני בא בשעות הערב. גם ביקורים שקובעים לרופאים, זה אחריותי, אז אני מנסה לקבוע את זה שאני יכול. אני ואשתי באים בשעות הערב... ב- 8 בערב נגיד". (עמ' 29 שורה 29-33) "באופן טבעי, אשתי יותר מבקרת את ההורים שלה, ואני פחות, אבל אם צריך לעשות משהו מעשי עם ההורים של אשתי, אני עושה" (עמ' 30 שורה 2-3)

עולה איפוא, כי בניגוד לאמור בתצהיר, מר לוין מגיע לביתו של התובע לעיתים רחוקות ועיקר העזרה הינה בהסעה וליווי לבית חולים או לבדיקות וזאת הסיבה לכך שפגש את המטפלת של התובע פעמים ספורות בלבד. מר לוין אישר כי מעולם לא העסיקו עזרה בשכר, שכן אין לאשתו ולו יכולת כלכלית לסייע בכך.

הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה

21.
התובע כבן 90 כיום, אין מחלוקת כי הוא סובל ממחלות כרוניות מאוזנות הכוללות מחלת לב אסכמית, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה, בעברו גם מחלה בתחום האונקולוגי. כאמור, פרופ' משה סלעי קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות רפואית כוללת בשיעור של 37%.
לפני המומחה התלונן התובע על קשיים בהליכה וקושי ביציאה מהבית. המומחה קבע כי התובע זקוק להליכון 24/7, עזרה בעבודות הבית ותמיכה והשגחה ביציאה מהבית. ד"ר הרשקוביץ, בחוות דעתה העריכה את הירידה בתפקודו של התובע, לעומת מצבו עובר לתאונה ב- 20%. בחוות דעתה קבעה כי התובע זקוק לעזרה בכל התפקודים "המתקדמים" הקשורים לניהול משק בית כגון קניות, רכישת תרופות, הליכה לבנק, נקיון וסידור הבית.

22.
התובע טען כי עובר לתאונה היה עצמאי לחלוטין, גרסתו נסתרה מדיווחים שלו בעצמו למל"ל וגם מגרסת חתנו. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית התובע הודה כי אינו נרתע ממסירת גרסה שאינה בהכרח אמינה לחלוטין כדי ל"זכות" ברווח משני, היינו עזרה מהמל"ל. שוכנעתי כי גם בהליך שלפניי בחר התובע להאדיר נזקיו כתוצאה מהתאונה וכי מסר תיאור שאינו מדוייק למצבו התפקודי עובר לתאונה. גם חתנו של התובע מסר בתצהירו פרטים שהוכחו כבלתי נכונים. זאת ועוד, דווקא ביתו של התובע, אשר נטען כי סייעה לו רבות לאורך השנים מאז התאונה ועד היום, לא התייצבה לעדות. שוכנעתי כי גם לפני התאונה נזקק התובע לעזרה התואמת את גילו ומצבו הבריאותי, היינו עזרה ברחצה ובהלבשה והליכה בעזרת מקל.

23.
זאת ועוד, ד"ר הרשקוביץ , בחקירתה הנגדית הבהירה כי בעת בדיקתו של התובע בביתו לא דרשה ממנו לבצע פעולות כלשהן מלבד הליכה של מספר צעדים. המומחית הבהירה כי קיבלה את תלונות התובע כפי שנמסרו לה על ידו. לטענתה ניסיונה הרב מאפשר לה, בהתאם לתנועות של הנבדק להאמין לתלונותיו ולכן אינה נדרשת לבחינה נוספת של פעולות כדי להיווכח או לאמת את הנטען. מצאתי כי חוות דעתה של ד"ר הרשקוביץ לוקה בעניין זה בחסר. הערכתה של ד"ר הרשקוביץ על בסיס מספר צעדים שעשה התובע בהתאם לבקשתה וללא דרישה להדגמה של פעולות כגון, הלבשה, קימה וישיבה, רחיצת פנים וכדומה אינה סבירה בעת עריכת חוות דעת תיפקודית. זאת ועוד, קביעותיה למצבו של התובע עובר לתאונה התבססו, כך הוכח, בעיקר על דיווחיו של התובע ללא התייחסות למחלותיו ולכך שפנה לקבלת עזרה מהמל"ל
עוד קודם לתאונה בשל תחלואיו השונים ומצבו הבריאותי. עוד, הובהר בחקירה הנגדית כי ד"ר הרשקוביץ התעלמה מבעיית חוסר השיווי משקל ממנה סבל התובע עובר לתאונה ובנסיבות אלו ככל הנראה נעזר תקופה מסויימת במקל "3 או 4 נקודות" (להבדיל ממקל של נקודה אחת).

24.
לפיכך, לצורך קביעת הנכות התיפקודית, בנוסף להערכתה של ד"ר הרשקוביץ, אני מביאה בחשבון את המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני
, את עדויות התובע, וחתנו וכן את חו"ד של פרופ' סלעי. לעניין זה, הרי גם ללא בדיקה ספציפית קבעה ד"ר הרשקוביץ כי לתובע ירידה תפקודית בשיעור של 20% בלבד בהשוואה למצבו עובר לתאונה. התובע כיום, מקבל מהמל"ל סיוע בהיקף של 19 שעות שבועיות שהן כ- 3 שעות עזרה ביום (למעט בשבת). אשתו מקבלת עזרה בהיקף של 16 שעות. נכון כי בסה"כ השניים מקבלים עזרה יומית בהיקף של 35 שעות שבועיות שהן כ- 6 שעות ביום. אולם, הנתבעת אינה זכאית "להנות" מעזרה זו או לקיזוז אותן שעות. אין להתעלם כאמור ממצבו של התובע בלי קשר לתאונה, אולם נכון הוא כי התאונה גרמה לתוצאות רפואיות המכבידות, מקשות ומגבילות את הנתבע בניידות נוכח אופיה של הפגיעה, מיקומה של הפגיעה וגילו המתקדם של התובע אשר אינו מאפשר ניתוח לשיפור מצבו וכאשר התניידותו היתה קשה ומוגבלת עוד קודם לתאונה. איני מקבלת כמובן את גישתו של ב"כ התובע כי התובע זקוק לעזרה של 24 שעות ביממה, בוודאי לא כתוצאה מהתאונה. יוער, כי גם התובע בתצהירו אינו עותר לסעד שכזה. אנשים בגילו של התובע נזקקים לעזרה מוגברת, ההולכת וגוברת עם השנים וטוב כמובן אם יקבלו אותה לאורך כל שעות היום והלילה. ברם, תוצאה זו לא נגרמה לתובע כתוצאה מפגיעתו בתאונה. סופו של דבר, בהתחשב בהיקף העזרה שמקבל התובע, אני סבורה כי עזרה נוספת בהיקף של עד 15 שעות שבועיות, היינו 34 שעות שבועיות בסך הכל הינה סבירה ותואמת את
פגיעתו של התובע וצרכיו כתוצאה מהתאונה.

הנזק:
עזרה זולת עבר ועתיד
:

25.
התובע כאמור בסיכומיו עתר לפיצוי ולעזרה של 24 שעות למשך 7 ימים בשבוע. לטענתו המדובר בעלות בסך של כ- 28,800 ₪, בחישוב לפי שעה או בעלות כוללת חודשית עומדת על 11,000 ₪, כולל הוצאות מחייה עודפות. התובע צירף את חוות דעתה של גב' נגה זיו, מרפאה בעיסוק ובעדותה ציינה שגם מעריכה תיפקוד,
לעניין העלויות, כך ששעת עזרה במשק בית נעה בין 40-50 ₪ לשעה. לטענת הנתבעות התובע אינו זקוק לעזרה "סביב השעון" והעזרה הניתנת ולה הוא זכאי מהמל"ל מספקת. בנסיבות אלו מציעות הנתבעות כי מאחר ועפ"י חווה"ד האקטוארית (נ'3) סכום הקצבאות המהוון בגין גימלת סיעוד מגיע לכ- 172,513 ₪, לא ייפסק לתובע פיצוי בגין עזרת זולת, ומאידך לא תנוכה קיצבת המל"ל. בנוסף נטען, כי אם ייפסק פיצוי בגין עזרת זולת לתובע אזי יש לנכות את מלוא תקבולי המל"ל. הנתבעת צירפה חוו"ד של גב' רותי שפירא, בעלים ומנהלת חברת "יד בלב"- חברה לשירותי סיעוד. בהתאם לחוות הדעת עובד משתכר בין 23.12 ש"ח ל- 24 ₪ לשעה בנוסף להחזר נסיעות. שכר חודשי של עובד כ- 3,400 ₪ לא כולל דמי כיס. כאשר משולם שכר מינימום בסך של 4,300 ₪ ניתן לנכות מתוכו עד 25% מהוצאות המחייה. בנוסף יש לשלם 14% עבור תנאים הסוציאליים. לטענתה עלות ביטוח רפואי היא כ- 40 ₪ לחודש.

26.
גם אני סבורה כי בנסיבות תיק זה, אין לנכות את תגמולי המל"ל, אולם יש להוסיף לתובע פיצוי בגין עלות שעות העזרה השבועיות הנוספות שקבעתי. איני מאמצת את חוות דעתה של גב' שפירא, הגם שמצאתיה מבוססת ומקצועית לבסיס עלות שעת עבודה, שכן בסיס השכר שנמסר על ידה הינו לעובד בשכר חודשי ואילו התובע יזקק לעזרה בשכר לפי שעות. גם הנתונים לעלות שעת עבודה נוספת (30 ₪ לשעה), הם על בסיס שכר של עובד חודשי ותשלום לשעות נוספות בהתאם לחוות דעתה. לפיכך יבוצע החישוב לפי עלות שכר של 45 ₪ לשעה, בהתאם לחו"ד התובע ובהתאם להלכה הרווחת לעניין עלות שעת עזרת זולת.




פיצוי לעבר
27.
התובע בסיכומיו טוען כי נזקק לעזרה עד ליום 31.12.2013 בשיעור של 50% מן העלות הכוללת המחושבת בגין העסקת עובד סיעודי דהיינו (5,500 ₪ לחודש

x

27) בסכום כולל של 137,500 ₪.

28.
לטענת הנתבעת התובע לא הוכיח כי העסיק עזרה בשכר והסתפק בעזרה שניתנה ע"י המל"ל. לטענת הנתבעות מר לוין בחקירתו העיד כי הוא עובד בין 10-12 שעות ביממה (עמ' 27 לפרוטוקול) ורעייתו עובדת עד השעה 17:50 ולפעמים שעות נוספות (עמ' 27 שורה 17). כמו כן, אישר כי התובע הולך לישון בסביבות 21:00 (עמ' 30 שורה 25), לפיכך לא הוכחה הטענה כי בני המשפחה מסייעים לתובע. כמו כן, לא הוכחה כל הוצאה בתקופת האישפוז והתובע קיבל את מלוא העזרה הסיעודית לה נזקק.

29.
ביתו של התובע, כאמור לא הגישה תצהיר ולא זומנה לעדות להוכחת העזרה הנטענת. מר לוין בתצהירו טען כי מדי יום מסייעים לתובע בניקיון, קניות, הסעות ועזרה בפעולות פשוטות של הלבשה ובישול. לא צורפו ראיות לכך כי הוצאו הוצאות בגין העסקת עובד סיעודי או
עזרה במשק הבית שנלקחה בעבר מעבר לעזרה שניתנת מהמוסד לביטוח לאומי.

30.
הוכח בעדותו של מר לוין כי הסיוע שהגיש לתובע בעיקרו הינו לווי והסעה לרופאים ולבדיקות. עוד, הובהר כי עיקר העזרה שמקבל התובע הינה מהמטפלת מהביטוח הלאומי וכי העזרה שמר לוין מעניק לתובע אינה עזרה החורגת מעזרה המצופה מבני משפחה לבן משפחה בגילו של התובע. לפיכך, פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

פיצוי לעתיד

31.
בסיכומיו עתר התובע לפסיקת פיצוי עיתי. לטענת התובע ותוחלת חייו הצפויה הינה כ 5-6 שנים (גילו כיום בן 89 ו-10 חודשים), יש להעדיף את התשלום העיתי במידה ומצבו של התובע יוחמר. לטענת הנתבעת יש לפצות את התובע בתשלום חד פעמי לפי צפי תוחלת חייו. זאת ועוד, לטענתה במקרה זה אין לפסוק תשלום עיתי מאחר ולא מדובר במקרה של נזק גוף חמור, אין המדובר באבדן כושר השתכרות ולא קיימת עמימות וחוסר וודאות באשר לתוחלת חייו של התובע. הגם שמצבו עשוי להידרדר הרי שבהתאם לקביעות המומחים, הדרדרות תהא תוצאה של גילו המתקדם, מחלותיו הכרוניות ותחלואיו ולא פציעתו.



תשלום עיתי או חד פעמי

34.
בסעיף 6 לחוק הפלת"ד נקבע:

"שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות –
(1)
סמכות בית המשפט לפסוק, שהפיצויים בשל הפסד כושר השתכרות והוצאות מתמשכות, כולם או מקצתם, ישולמו בתשלומים עיתיים שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן;
(2)
מקרים שבהם רשאי הנפגע לבקש הגדלת התשלומים שנפסקו;"

בסעיף 1 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח-1978
נקבע כי :

"בית המשפט מוסמך לפסוק כי פיצויים בשל הפסד כושר השתכרות והוצאות מתמשכות, כולם או מקצתם, ישולמו בתשלומים עיתיים שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן בכל אחד מאלה:
(1) הנפגע יפסיד כתוצאה מתאונת הדרכים 40% או יותר מכושר השתכרותו בעתיד;
(2) הפיצויים ישמשו לנפגע מקור עיקרי למחייתו;
(3) הפיצויים ניתנו לתלויים בנפגע שנפטר.

בסעיף 2 לתקנות נקבע:

"(א) נפגע רשאי לבקש מבית המשפט שיגדיל את התשלומים שנפסקו אם נתקיימו שניים אלה:
(1) חלה החמרה במצבו, לרבות בכושר השתכרותו, כתוצאה מתאונת הדרכים והוא המציא ראיה לכאורה על כך;
(2) חלפו ששה חדשים ממועד הקביעה האחרונה בעניינו.

(ב)
נענה בית המשפט לבקשה ישולם התשלום המוגדל לנפגע החל ממועד ההחמרה במצבו.

המשנה לסגן הנשיאה (כתוארו אז) השופט א. ריבלין בספרו, תאונת הדרכים, סדרי הדין וחישוב פיצויים, (מהדורה רביעית),
בעמ' 856, מתייחס לחלופות המופיעות בתקנות:

"בפועל נוגע הפיצוי העיתי באשר להפסדי כושר השתכרות, אך ורק להפסדי השתכרות בעתיד. תוצאה מתבקשת הן מלשון שתי החלופות אשר במסגרתן רשאי בית המשפט לפסוק תשלומים עיתיים..."

35.
בפסיקה נקבעו מספר סייגים לפסיקת פיצוי לפי תשלום עיתי. נקבע כי יש לנקוט בשיטת התשלום העיתי רק במצבים יוצאי דופן וכאשר נגרם נזק גופני חמור, אשר הערכתו קשה לגבי העתיד ונקבעו אמות מידה ויתרונות שיטת התשלום עיתי (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762), בע"א 283/89 עיריית חיפה ואח' נ' איה מוסקוביץ ואח' (מיום 1.6.1993), שם נקבע יתרון התשלום העיתי נוכח קושי בהבטחת ערכו של תשלום חד פעמי שישולם לתובעת (קטינה) לאורך תקופה ארוכה מאוד בנוסף לקושי בהערכת תוחלת חייה. כל אלו אל מול סופיות הדיון וסיומו של ההליך.

36.
לא שוכנעתי כי במקרה דנן יש לפסוק פיצוי בדרך של תשלום עיתי. התובע, המתקרב לגיל 90, בוודאי אינו משתכר עוד. כמו-כן, לא הוכח כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנות. הפיצוי בגינו מתבקש תשלום עיתי הינו עבור עזרה זולת בלבד. פרופ' סלעי קבע כי לתובע לא צפויה כל החמרה במצבו הרפואי בעקבות התאונה, אולם יתכן בלוח זמנים שאינו ידוע יזדקק לכיסא גלגלים, בחלקו בתוך הבית ובעיקר מחוץ לבית. ד"ר הרשקוביץ אישרה כי אם תהיה החמרה במצבו של התובע הרי שהיא תוצאה של גילו המתקדם והוסיפה כי במצבים בהם הפעילות מצטמצמת יכולה להיות החמרה תיפקודית. לעניין תוחלת חייו, הצדדים אינם חלוקים על שאלה זו. כמו-כן, לדעת ד"ר הרשקוביץ, לא צפויה השפעה ממשית על תוחלת חייו של התובע, מאחר והתובע רוב הזמן בביתו, נוטל תרופותיו ואינו נמצא בסביבה מסוכנת עבורו.

לפיכך, לא שוכנעתי כי מדובר בפיצוי שיש לשלמו כתשלום עיתי ועל כן ישולם כפיצוי חד פעמי.

הפיצוי לעתיד, לחמש וחצי שנים, בהתאם לתוחלת החיים הצפויה לתובע הינו, לפיכך 15
x

45
x
4.5 = 3,038
x

60.77 (מקדם היוון) =
184,619 ₪.

הוצאות עבור התאמת דיור וציוד רפואי

37.
התובע בסיכומיו טען כי כעולה מחוות דעתה של ד"ר הרשקוביץ, נדרשים שינויים בדירה לצורך התאמתה למגבלותיו, בעלות שהוערכה על ידו בסך של 50,000 ₪. התובע אישר כי כיום הוא משתמש בציוד שקיבל בהשאלה (מ"יד שרה"), אולם טוען כי זכותו להחזיק בציוד משלו שמותאם לצרכיו ושאינו בלוי. בהסתמך על הסכומים שהובאו בחוות דעתה של גב' זיו בערכים עלות כסא גלגלים נעה בין 5,000 ₪ -12,000 ₪, והחלפה נטענת כל 4-5 שנים,
מבוקש פיצוי בסך של 10,000 ₪. לטענת הנתבעות, ד"ר הרשקוביץ התייחסה לדרישות להתאמת הדיור, לדבריה יש צורך רק בידיות אחיזה בשירותים ובאמבטיה. לעניין הציוד השיקומי, התובע זכאי לקבל ציוד ממשרד הבריאות (נ/4), התובע קיבל כיסא מ"יד שרה". ולכן אין מקום לפסוק פיצוי בנושא זה.

38.
התובע לא טען בתצהירו כי הוא זקוק להתאמת דיור ולא הציג ראיות לכך. לתשלום עבור רכישת כיסא גלגלים, עולה בהתאם לעדותו של מר לוין כי כאשר התובע ניזקק לכיסא גלגלים הוא מקבל אותו מ"יד שרה" למשך 3 חודשים, כאשר ניתן להאריך את תקופת ההשאלה עד לחצי שנה ולאחר מכן יש להחזירו. כמו כן, הוסיף :"היה הפסקה כי לא היה צורך הכסא כי בכל מקרה התובע לא יכול לצאת מהבית. לקחתי שוב לפני כחודשיים. הוא לא השתמש בכיסא במשך תקופה ארוכה כיוון שאם היה צריך לצאת לרופא אני לוקח אותו, מלווה אותו עד הרכב וגם מחזיר אותו הביתה". בהתאם לחוו"ד של פרופ' סלעי יתכן ומצבו של התובע ידרדר ויזדקק לכיסא גלגלים באופן קבוע, לפיכך אני סבורה כי יש לפצות התובע בגין צורך עתידי ברכישת כיסא גלגלים וכן עבור התאמות קלות בדירת מגוריו, סה"כ בסך של 15,000 ₪.

תרופות הוצאות נסיעה

39.
התובע עותר לפיצוי בסך של 200 ₪ בחודש. הנתבעת טוענת מנגד כי אין לפצות את התובע בגין עלות תרופות, שכאמור מצויות בסל התרופות. עוד, נטען כי לא הוכח מהן אותן תרופות אותן צורך התובע ומה גובה ההוצאה החודשית.

40.
בנוסף, טוען כי התובע כי אינו מסוגל לנסוע עוד בתחבורה ציבורית. התובע דורש פיצוי עבור 3 יציאות מהבית בחודש. בסה"כ התובע עותר לפיצוי עבור תרופות ונסיעות סך של 25,000 ₪. לטענת הנתבעות לא צורפו קבלות עבור נסיעות וכן כי עולה מהעדויות שהתובע כמעט ואינו יוצא מביתו.

41.
אין ביכולתו של התובע להיעזר בתחבורה ציבורית בשל נכותו כתוצאה מהתאונה. על מנת לצאת מביתו עליו להיעזר במוניות ובבני משפחה. מאידך, עולה כי התובע ממעט ביציאות מהבית ולא צורפו קבלות של נסיעות במוניות ולא הוצאות שנדרשו מבני המשפחה לשאת.
לפיכך מוצע פיצוי כולל בסך של 15,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.

כאב וסבל

42.
לתובע כאמור נקבעו 37% נכות והוא אושפז ל- 82 ימים, בנסיבות אלו ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1976, הנני פוסקת לתובעת פיצוי בשיעור של 57,763 ₪ כולל ריבית והפרשי הצמדה.

סיכום
43.
סך נזקי התובע:
כאב וסבל
57,763 ₪.
עזרת זולת לעבר
10,000 ₪.
עזרת זולת לעתיד
184,619 ₪.
הוצאות ונסיעות
30,000 ₪
סה"כ
282,382 ₪.

אין כאמור לקזז תגמולי מל"ל ויש להוסיף הוצאות חו"ד מומחים, שכר טרחת עו"ד בסך של 43,310 ₪ ואגרה ששולמה על ידי התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.


ניתן היום,
ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 10592-12/11 רוזין אברהם נ' בתיה ששון, כלל חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/03/2014)