פסקי דין על שמואל מאלייב | פסקי דין על אברהם דוידוב | פסקי דין על דליה דוידוב |

25757-03/13 א     09/03/2014




א 25757-03/13 שמואל מאלייב נ' אברהם דוידוב, דליה דוידוב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בפני
כבוד השופטת עינת רביד

ת"א 25757-03-13 מאלייב נ' דוידוב ואח'




התובע
שמואל מאלייב
ע"י ב"כ עו"ד גביש


נגד

נתבעים
1. אברהם דוידוב
2
. דליה דוידוב



פסק דין
חלקי לעניין אחריות

1.
בפני
י תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כאשר ביום 16.4.2011 קפץ מגדר האבן שמקיפה את מרפסת דירת הנתבעים אל גג הבניין, שבו התגורר, על מנת לבדוק טענה של הנתבעים לנזילה בדוד שמש השייך לו, המותקן על הגג. התובע נפל ושבר את קרסול ימין (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, הנתבעים אחראים לנפילה.
2.
הנתבעים הכחישו את האירוע וכן את אחריותם ולכן פוצל הדיון כך שבראש ובראשונה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן שאלת הנזק. הנתבעים לא היו מיוצגים ולא ביקשו להיות מיוצגים, למרות שבית המשפט הציע להם לקחת ייצוג. הצדדים הגישו תצהירים ונחקרו בישיבת הוכחות על תצהיריהם. כמו כן זומן להעיד מטעם התובע מ"מ מנהל מחלקת פיקוח על הבנייה בעיריית תל אביב, מר נתן שירר (להלן: "המפקח"), אשר נחקר אף הוא. בתום הדיון הצדדים סיכמו בעל פה.
3.
התובע יליד 1985, התגורר בקומה שלישית ברחוב צונץ 12 בתל אביב (להלן: "הבניין"). הנתבעים הם בעל ואישה, שכניו של התובע המתגוררים בקומה רביעית בבניין.
4.
אין מחלוקת כי עובר לקרות התאונה ביצעו הנתבעים בנייה על גג הבניין ובה בנו חדר המחובר לדירתם במדרגות (להלן: "הבנייה"). כתוצאה מהבנייה הועברו דודי השמש של מספר דירות ובכללם זה של התובע למקום אחר בקומת הגג. עוד אין מחלוקת כיום כי במועד התאונה לא היה לנתבעים היתר בנייה לביצוע הבנייה. היתר הבנייה התקבל רק ביום 26.6.2011. עוד יש לציין כי על פי עדותו של המפקח, תנאי להיתר הוא פתיחת פתח ליציאה לגג המשותף, אולם פתח שכזה טרם נעשה עד היום. עוד אין מחלוקת, כי ניתן לצאת לגג הבניין מהשטח המשותף רק באמצעות פתח צר הנמצא בגובה רב ואשר מוביל אליו סולם בעל שלבים רבים. שני פתחים כאלה היו לבניין לפני הבנייה וכיום נותר רק אחד, כיוון שפתח אחד נחסם על ידי הבנייה.

עדות התובע
5.
התובע העיד כי הנתבעת פנתה אליו והתלוננה על נזילה למרפסת הגג של דירת הנתבעים מהדוד השייך לו. באותו יום עלה לגג הבניין דרך דירת הנתבעים. לאחר שנכנס לדירתם, עלה במדרגות לחדר שעל הגג, יצא למרפסת, ומהמרפסת היה אמור להגיע לאזור הגג, שבו ממוקמים דודי השמש. המרפסת מוגבהת יחסית לגג ולכן צריך היה לקפוץ מגדר המרפסת לשטח הגג, קפיצה בגובה של כ-1.20 – 1.50 מ'. התובע קפץ ונפל ונגרם לו שבר ברגל. התובע ביקש סיוע מהנתבעת ולטענתו הביאה לו כיסא, על מנת שיוכל לטפס חזרה למרפסת. לאחר מכן ירד במדרגות הדירה יצא מהדירה וחזר לדירתו. לאחר שיצא מהדירה פונה התובע למיון בית חולים איכילוב, שם נבדק ונקבע כי שבר את קרסול ימין וכתוצאה מכך עבר ניתוח. לעניין זה הוצגו תמונות של מקום הנפילה ושל הגג נ/1- נ/7.

עדות הנתבעים
6.
הנתבעים הגישו תצהיר ובו טענו כי הנתבעת הסכימה לבקשת התובע לעבור דרך דירתם אל גג הבניין, על מנת שיוכל לבדוק נזילה מדוד השמש שלו. לטענתם קיימת יציאה חיצונית מקורית של הבניין לגג הבניין, אך התובע ביקש לעבור דרכם. לטענתם הם הסכימו לכך מתוך שכנות טובה.
7.
בתצהיר נאמר עוד "לאחר פרק זמן קצר ביותר, ירד התובע מגג הבניין זאת לאחר שבדק את מקור הנזילה, הודה לנו על השכנות הטובה וברך לשבת שלום. הריני להצהיר כי התובע לא נפל לא בביתנו ולא על גג ביתנו, וכן התובע לא העיר את תשומת ליבנו לנפילה שלו כביכול". (סעיפים 5,6 לתצהיר).
8.
מעדות הנתבעים עולה כי לא דייקו באמור בתצהירם. הנתבעת העידה כי לאחר שנתנה לתובע כסא על מנת שיעבור את הגדר של המרפסת, הלכה. לאחר מכן קרא לה "הוא ישב על הרצפה. הוא אמר לי שכנראה הוא שבר את הרגל ואמרתי לו שלא יכול להיות ואז ביקש כיסא והבאתי לו." (עמ' 10 שורה 7-8). ובהמשך העידה שהוא ירד לבד במדרגות דירתם תוך שהוא אומר : "אח, אח" (לשון כאב). ראו עמ' 10 שורה 26.
9.
מעדות הנתבעים בפני
עולה שהתובע אכן נפל במקום שציין ובמועד שהעיד עליו והנתבעים לא דייקו באמור בתצהירם.

טענות התובע
10.
התובע טען כי הנתבעים אחראים לנזקי התובע ברשלנות, בין היתר, משום שבנו ללא היתר, לא עדכנו בדבר היעדרו של היתר, חסמו את הגישה לדודי השמש, לא הזהירו מסכנות האורבות על הגג, לא ייחסו כל חשיבות לסיכון שנוטלים התובע ושאר הדיירים הנדרשים לטפס על הקיר על מנת לגשת לדודי השמש.
11.
עוד טען התובע כי הנתבעים אחראים כלפיו בשל הפרת חובה חקוקה. הפרת החובה היא בנייה בניגוד לסעיפים 145-151 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התו"ב").

טענות הנתבעים
12.
הנתבעים טענו כי הנפילה לא הייתה בביתם. עוד הם טענו כי התובע כלל לא נפל וכי המדובר ב"הצגה" וב"צרות עין" על הבנייה. עוד טענו כי התובע מודה כי קפץ מגובה 1.20 מ'.

דיון והכרעה
13.
לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבעים והחקירות הנגדיות, אני נותנת אמון בעדותו של התובע ואני מוצאת כי גרסתו לקרות האירועים היא הגרסה הנכונה. יש לציין כי בין עדות הנתבעים לבין התצהיר מטעמם התגלו סתירות של ממש, כפי שציינתי לעיל.
14.
השאלה היא מה מידת אחריותם של הנתבעים בנסיבות אלה לפציעתו של התובע ועד כמה העובדה שבנו ללא היתר ולא קיימו אחר תנאי ההיתר במלואם, דהיינו פתיחת פתח ליציאה לגג מהשטח המשותף, משפיעה על אחריותם למקרה זה. כמו כן נשאלת השאלה האם יש להטיל על התובע אשם תורם.

אחריות הנתבעים
15.
הנתבעים בנו ללא היתר, ובמועד שבו אירעה הפגיעה טרם היה בידם היתר. בנוסף על פי תנאי ההיתר, צריכים היו הנתבעים לעשות פתח לגג מהרכוש המשותף, במקום הפתח שסגרו בשל הבנייה, אך לא עשו זאת. בנסיבות כאלה השאלה היא האם הנתבעים אחראים בעוולת הפרת חובה חקוקה.
16.
סעיף 63 לפקודת הנזיקין שכותרתו "הפרת חובה חקוקה" קובע כדלקמן:
"(א). מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על-פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק;
אולם האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדרה שעמם נמנה אותו פלוני".
17.
התובע טוען כי החובה המופרת על ידי הנתבעים היא החובה לבנות על פי היתר בנייה שניתן בדין, וזאת על פי סעיף 145 לחוק התו"ב. בע"א 140/53 אדמה בע"מ נ' לוי פ"ד ט 1666 (1955) נקבע כי נוצרת עילת תביעה בנזיקין בין פרטים בענייני תכנון ובנייה, כאשר הנתבע עשה מעשה בלתי חוקי, כגון בנייה ללא רשיון, והמעשה גרם נזק כספי לתובע או פגע בנוחיותו או בהנאתו מרכושו, כאשר הנזק או הפגיעה הם תוצאה ישירה וטבעית של המעשה הבלתי חוקי (ראו גם ת.א. (י-ם) 9403/07 הרב יצחק רלב"ג נ' מאזן דוויק, (2012)).
18.
במקרה הנדון כאן הנתבעים הפרו את חובתם לבנות על פי היתר, וחוק התו"ב והחיוב בהיתר בנייה נועדו בין היתר לטובת שכניו של הבונה. השאלה שנותר לי לדון היא האם ההפרה גרמה לתובע נזק והאם מדובר בנזק מן הסוג שאליו התכוון המחוקק. הנזק אמור להיות פגיעה ישירה וטבעית של המעשה הבלתי חוקי.
19.
במקרה זה אני קובעת כי הנזק שנגרם לתובע נגרם כפגיעה ישירה וטבעית של המעשה הבלתי חוקי, משום שחלק מתנאי ההיתר לבנייה, אשר הנתבעים לא קיימו, היה פתיחת פתח מהרכוש המשותף לגג. הואיל והנתבעים לא פתחו את הפתח הנדרש מצא עצמו התובע נאלץ לעבור דרך דירתם ולקפוץ לגג מחומת מרפסת דירתם. אמנם קיים פתח נוסף לגג מהרכוש המשותף, שהוא אשנב גבוה מאד, שהדרך היחידה אליו היא באמצעות סולם, אך לו היו הנתבעים מבצעים פתח כראוי לגג מהשטח המשותף, כפי שנדרשו בהיתר, הרי שהתובע לא היה נאלץ לקפוץ דרך מרפסת ביתם בגובה של 1.20 מ' תוך סיכון של נפילה בלתי מוצלחת, כפי שאכן קרתה.
20.
לפיכך אני קובעת כי הנתבעים אחראים כלפי התובע בשל הפרת חובה חקוקה. אציין כי נסיבות אלה שבהם יצרו הנתבעים מכשול בדרך לדוד השמש של התובע והדיירים האחרים, בכך שהזיזו את הדודים ממקומם הקודם למקום אחר, וזאת בלא ליצור גישה נוחה אחרת למקום החדש, מהווה גם עוולת רשלנות ופעולה בלתי סבירה כלפי השכנים בבניין.


אשם תורם
21.
יחד עם זאת, התובע יכול היה לנהוג ביתר זהירות בעת שקפץ מחומת המרפסת לגג הבניין, ואז הנפילה לא הייתה קורית.
22.
התובע יכול היה למשל לדאוג לסולם קטן שישעין על הקיר או לסולם מדרגה שהוא יציב יותר מכיסא. התובע יכול היה גם לדאוג שמישהו יתמוך בו בעת ביצוע הירידה מחומת המרפסת לגג ולא לבצע קפיצה מגובה שהיא מסוכנת.
23.
לפיכך אני קובעת כי לתובע אשם תורם לקרות האירוע בשיעור של 40%.

סוף דבר
24.
אני קובעת כי הנתבעים אחראים לאירוע ולכן לנזק שנגרם לתובע. יחד עם זאת לתובע אשם תורם בשיעור 40%.
25.
הנתבעים יגישו חוות דעת רפואית מטעמם וזאת עד ליום 1.6.14.
26.
נקבע לקדם משפט ליום 25.6.14 בשעה 9:30.

ניתן היום,
ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 25757-03/13 שמואל מאלייב נ' אברהם דוידוב, דליה דוידוב (פורסם ב-ֽ 09/03/2014)