פסקי דין על עפר פנחס ליפשיץ | פסקי דין על אפרים מאיר | פסקי דין על שרון מאיר |

8700-09/13 תק     14/02/2014




תק 8700-09/13 עפר פנחס ליפשיץ נ' אפרים מאיר, שרון מאיר








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 8700-09-13 ליפשיץ ואח' נ' מאיר ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אוסילה אבו-אסעד


תובע

עפר פנחס ליפשיץ

ת.ז. 055265110


נגד


נתבעים

1.אפרים מאיר

ת.ז. 045184033
2.שרון מאיר

ת.ז. 032310535




פסק דין


1.
זוהי תביעה קטנה ע"ס 33,200 שהגיש התובע כנגד הנתבעים בתיק זה.

2.
לתובע ולנתבעים שני בתים במושבה כינרת שחוצץ ביניהם קיר משותף. התובע אינו מתגורר בביתו הנ"ל ובמשך התקופה הרלבנטית לעובדות כתב התביעה, השכיר את הבית לשני שוכרים שונים, בזה אחר זה.

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, עבודות בניה בלתי חוקיות ובלתי מקצועיות שביצעו הנתבעים בביתם, בעת הרחבת חצר הבית ובניית בריכת שחייה, גרמו לקריסת הקיר המשותף לשני הבתים. בהתאם לחוות דעתו של שמאי מקרקעין מטעמה של חברת הביטוח,
שהגיע למקום ובדק את גודל הנזק, כתוצאה מקריסת הקיר נשקפה סכנה לדיירי ביתו של התובע (שוכר בשם אהוד סאסי ובני משפחתו). כתוצאה מן האמור הודיע סאסי הנ"ל לתובע על ביטול חוזה השכירות ועזב את הבית תוך שהוא דורש מן התובע פיצוי בסך 25,000 ₪ בעבור ההשקעה שביצע בפיתוח חצר הבית.

בעקבות המתואר לעיל התקיימו בין התובע לבין הנתבעים שתי פגישות שבמהלכן סוכם כי התובע ישכיר את ביתו לשוכר חדש בשם אלכס וויסר והאחרון יכשיר את הבית לצרכיו. בה בעת, יבוצעו על ידי הנתבעים כל העבודות הדרושות לצורך שיקום הקיר שקרס. בנוסף, כך נטען בכתב בתביעה, סוכם בין בעלי הדין כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 8,000 ₪ לחודש בתמורה לשימוש שיעשה על ידיהם בחצר בית התובע וכפיצוי על הנזק הישיר והעקיף שנגרם לתובע כתוצאה מקריסת הקיר המשותף, עזיבת השוכר הראשון ואי הנוחות הנגרמת לדייר החדש. בנוסף, סכום בין בעלי הדין כי הנתבעים ישלמו לתובע בעבור מחסן עץ שניזוק ערך חליפי ולחילופין יספקו לתובע מחסן חדש תחתיו. עוד סוכם כי הנתבעים יעשו כל הדרוש על מנת להחזיר את החצר למצבה הקודם לרבות על ידי הנחת משטח טוף נקי וחליפי ושיקום הגדר.

העבודות נמשכו 3 חודשים שבמהלכם אמורים היו הנתבעים להעביר לתובע, מכוח הסיכום הנ"ל, סך של 24,000 ₪. בפועל, הועבר על ידי נתבעים לתובע סכום של 6,000 ₪ בלבד בשני תשלומים. בנוסף, לא דאגו הנתבעים לקיום התחייבותם להעמיד לרשות התובע מחסן חליפי או לשלם תמורתו ובנסיבות העניין נאלץ התובע להגיש תביעתו כנגד הנתבעים בגין הפרת התחייבויותיהם הנ"ל הנתבעים.

4.
הנתבעים בכתב
ההגנה שהוגש מטעמם עתרו לדחיית התביעה נגדם. נטען על ידי הנתבעים כי
גשמים עזים שירדו באזור במהלך חודש ינואר 2013 גרמו לשקיעת האדמה וכתוצאה מכך נוצרה סכנה הכרוכה בהתמוטטות הקיר המשותף. בעקבות האמור הושג בין הנתבעים לתובע סיכום שלפיו בתמורה לסך של 6,000 ₪ שישולם לתובע מראש, יתיר התובע לנתבעים ולפועלים מטעמם גישה לתחתית הקיר, מחצר ביתו. עוד סוכם בין בעלי הדין, לטענת הנתבעים, כי בתום העבודות תוחזר החצר למצבה ההתחלתי.


בטרם החלו הנתבעים בביצוע העבודות הדרושות לשיקום הקיר, ובזמן המתנה לקבלת היתרי הבנייה הנדרשים, החל התובע באמצעות השוכר של הבית, בביצוע עבודות שיפוץ לחצר ביתו. העובדות התבצעו בעיקר באזור המעבר שהיה אמור לאפשר לנתבעים גישה לתחתית הקיר – דבר שמנע מן הנתבעים לבצע את עבודות השיקום. כתוצאה מן האמור נשלח מטעמם של הנתבעים לתובע מכתב שנערך על ידי עו"ד ובמסגרתו דרשו הנתבעים מן התובע כי יאפשר להם גישה לחצר ויקיים את ההתחייבויות שקיבל
על עצמו במסגרת הסיכום שנערך בינו לבין הנתבעים. ביום שלמחרת מועד משלוח המכתב, 8.4.13, התובע אפשר לנתבעים להתחיל בעבודת פירוק ובנייה הקיר בתנאי הסכם שנחתם עם השוכר.

לטענת הנתבעים, בעקבות שיפוץ חצרו של התובע, הנתבעים נאלצו למצוא דרכי גישה חלופיים ולשכור טרקטורים מיוחדים המתאימים להיכנס למרחב המעבר הצר. תנאי ההסכם ניזוקו ומצבם של הנתבעים הורע לטענתם. בנוסף, הזמן שהיה דרוש לביצוע העבודות התארך.

באשר למחסן, טענו הנתבעים כי לא נגרם על ידיהם כל נזק למחסן וכי רצונו של התובע בתביעתו הינו אחד, להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים.


5.
במסגרת הדיון שנערך לפני אתמול שמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין. מטעמו של התובע העיד התובע עצמו והעידה רעייתו של השוכר אלכס – הגב' ילנה וייסר. מטעמם של הנתבעים העיד הנתבע 1 בלבד. לאחר שמיעת העדויות והטענות ושקילתן שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.


בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

6.
אין מחלוקת בין בעלי הדין סביב העובדה כי האדמה שבין בתיהם של בעלי הדין שקעה. הגם שניטשה בין בעלי הדין מחלוקת סביב הסיבה שבעטיה שקעה האדמה (עבודות בניה לא מקצועיות אליבא דתובע, וגשמים עזים שפקדו את האזור באותה תקופה, אליבא דנתבעים), נראה כי לא נדרש במסגרת תיק זה להכריע בשאלה עם מי הצדק בנושא זה שכן, ועל כך אין מחלוקת בין בעלי הדין, בין בעלי הדין הושג סיכום המתייחס לביצוע עבודות בנייה שמטרתן שיקום הקיר ותיקון הנזקים שנגרמו לו.

סביב תנאיו של הסיכום האמור חלוקים בעלי הדין ביניהם.

התובע, טען מחד כי בהתאם לסיכום שהושג בינו מצד אחד לבין הנתבעים מצד שני, ובזיקה לנזקים שנגרמו לו עקב שקיעת האדמה וקריסת הקיר, התחייב לאפשר לנתבעים גישה לתחתית הקיר, מחצר ביתו, כנגד תשלום חודשי של 8,000 ₪, ובנוסף שיפוי בגין כל נזק שיגרם לחצר לרבות מחסן עץ שהיה ממוקם בה. הנתבעים טענו מנגד כי בהתאם לסיכום האמור התחייבו לשלם לתובע סכום חודשי של 6,000 ₪ - ששולם על ידם. בעדות הנתבע 1 יש לציין, הגדיל הנתבע וטען כי בהתאם לסיכום לא דובר על סכום חודשי אלא סכום אחד ויחיד ששולם במלואו לתובע. בנוסף, טענו הנתבעים כאמור כי לא נגרם על ידיהם כל נזק למחסן ביתו של התובע וכי חצר הבית הוחזר לקדמותו. בנוסף, טענו הנתבעים כי התובע הפר את התחייבותו על פי ההסכם וכתוצאה מכך שביצע באמצעות השוכר בביתו, עבודות בנייה בחצר הבית שכללו חפירת בריכה והקמת דק מסביבה, לא אפשר גישה מתאימה לפועלים מטעמם של הנתבעים ולכליהם לרבות טרקטורים וגרם להתמשכות העבודות המתוכננות על ידיהם.

7.
במחלוקת זו שנתגלעה בין בעלי הדין מצאתי מקום לקבלת טיעוני התובע.

עדותו של התובע נמצאה אמינה ומהימנה בעיני והותירה עלי רושם חיובי. גם כך עדותה של העדה מטעמו של התובע – שוכרת הבית, הגב' ילנה וויסר.

עדות התובע באשר לסיכום שהושג בינו לבין הנתבעים עולה בקנה אחד גם עם המכתב שנשלח מטעמם של הנתבעים אל התובע, על ידי עורך דינם של הנתבעים, המציין ברחל בתך הקטנה את הסיכום שבין השלושה, לפיו ישלמו הנתבעים לתובע סכום חודשי כנגד מתן ההרשאה מצד התובע לפועלי הנתבעים לעבור דרך חצר ביתו של התובע.

אומנם, בנוגע לסכום החודשי שהנתבעים התחייבו לשלמו לתובע כנגד זכות הגישה הנ"ל התגלעה מחלוקת, אולם במחלוקת זו שוכנעתי כי יש מקום להעדיף את גרסת התובע.

כאמור, עדותו של התובע נראתה בעיני אמינה. לבד מן האמון הסובייקטיבי שאני רואה מקום ליתן בעדות, עדות זו, ככל שהיא נוגעת לסכום התשלום החודשי שהתחייבו הנתבעים להעביר לתובע, כמפורט לעיל, עולה בקנה אחד עם המסרונים שנשלחו על ידי התובע לנתבעים המציינים סכום ההתחייבות (8,000 ₪) – מסרונים שבמסגרתם ביקש התובע להעמיד דברים על דיוקם ודרש מן הנתבעים להשלים לו את הסכום שאלה התחייבו לשלמו לידיו. ניתן להניח כי ככל שפני הדברים לא תאמו את תוכן המסרונים, הנתבעים היו משיבים למסרונים הנ"ל ומבקשים להעמיד את הדברים על דיוקם דבר שלא נעשה על ידם.

8.
אני קובעת איפוא כי בהתאם לסיכום שהושג בין בעלי הדין אמור היה התובע לאפשר לפועלים מטעמם של הנתבעים גישה לתחתית הקיר, לצורך שיקומו, וכנגד התחייבותו הנ"ל אמורים היו הנתבעים לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ לחודש. הוכח גם לפני ועל כך אין מחלוקת, כי הנתבעים שילמו לתובע מכוח הסיכום האמור סך של 6,000 ₪ בלבד.

9.
באשר לתקופה שבמהלכה נמשכו העבודות לשיקום הקיר, שוכנעתי כי העבודות נמשכו כחודשיים וחצי. תימוכין למסקנה הנ"ל ניתן למצוא בעדותו של הגב' וויסר וכן בעדויותיהם של התובע והנתבע מס' 1
לעניין מועד תחילת העבודות (לקראת אמצע חודש מרץ 2013) ומועד סיומם (בסוף חודש מאי 2013).

מכאן, שהיה על הנתבעים לשלם לתובע בגין ההרשאה לעשות שימוש בחצר ביתו סך של 20,000 ₪ מתוכם שילמו הנתבעים לתובע סך של 6,000 ₪ ולפיכך נותרו חייבים לו סך של 14,000 ₪.

10.
כאן המקום לציין כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים לפיה עבודות הבניה בביתו של התובע סיכלו את האפשרות לשיקום הקיר והא ראיה לכך היא העובדה שהעבודות שהתבצעו לשיקום הקיר, הושלמו במלואן. התמונות שהציג לפני הנתבע 1 המתיימרות לשקף הצרת דרך הגישה בחצר התובע אל תחתית הקיר, אינן תומכות בטענותיהם של הנתבעים. ניתן היה להתרשם מן העיון בתמונות הנ"ל כי דרך גישה נשמרה וכי עבודות השיפוץ בחצר ביתו של התובע (לרבות חפירת הבריכה והקמת הדק),
לא ביטולו אותה. לא עלה גם בידי הנתבעים לשכנעני כי כתוצאה מעבודות השיפוץ הנ"ל בחצר ביתו של התובע, התארכו מעבר לצפוי ולנדרש העבודות שבוצעו מטעמם לשיקום הקיר.

11.
באשר למחסן שניזוק, והגם שנוטה אני להאמין לטענת התובע שלפיה הסיכום שנעשה בינו לבין הנתבעים כלל הסכמה מצד הנתבעים לתיקון כל נזק העלול להיגרם למתקני החצר לרבות המחסן, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לגרימת נזק. תמונות של המחסן ההרוס לא הוצגו על ידי התובע ומן התמונות שהציגו לפני הנתבעים לא ניתן ללמוד על נזקים שנגרמו למחסן כתוצאה מפעולות שנעשו מטעמם של הנתבעים דווקא.

העדה מטעמו של התובע לא אישרה בעדותה דבר וחצי דבר לעניין המחסן ומעבר לאמור לא הוכח גודל הנזק הנטען על ידי התובע.

בנסיבות העניין, אינני מקבלת את תביעת התובע ככל שעניינה הפיצוי בגין הנזק שנגרם לטענתו למחסן – נזק שלא הוכח כאמור.

12.
פועל יוצא של האמור שאני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע את הסך של 14,000 ₪. בנוסך לסך הנ"ל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע והוצאות המשפט בסך 500 ש"ח.

התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעים, אחרת – ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.


ניתן היום,
י"ד אדר תשע"ד, 14 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 8700-09/13 עפר פנחס ליפשיץ נ' אפרים מאיר, שרון מאיר (פורסם ב-ֽ 14/02/2014)