Google

מדינת ישראל - עבדלגני בן מוחמד אבו יונס

פסקי דין על עבדלגני בן מוחמד אבו יונס

1230/04 עפ     16/11/2004




עפ 1230/04 מדינת ישראל נ' עבדלגני בן מוחמד אבו יונס




1
בתי המשפט
עפ 001230/04
בית משפט מחוזי נצרת
בתיק עיקרי: ש צפת 001382/01

16/11/2004
תאריך:
כב' השופט יצחק כהן
- אב"ד
כב' השופט אברהם אברהם

כב' השופטת גבריאלה (דה- ליאו) לוי

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המערערת

נ ג ד
עבדלגני בן מוחמד אבו יונס
ת.ז. 020289740

המשיב
בשם המערערת: עו"ד צפריר

בשם המשיב: עו"ד סופר

המשיב בעצמו
נוכחים:
פסק דין
כב' השופט אברהם אברהם
:
המשיב הועמד לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של מעשה מגונה. על פי כתב האישום - ביום 21.08.2000 ליטף המשיב את גבה של המתלוננת (בת 16 אותה עת), חיבק אותה מהצד, ליטף את ישבנה, נשק ללחיה ושם ידו על חזה תוך ניסיון לנשקה על פיה, והכל - לשם סיפק וגירוי מיני.
לאחר שמיעת הראיות מצא בית משפט קמא לזכות את המשיב, על שום שהמשיב ושאר עדים העידו על אירוע שאירע ביום 20.8.2000 ולא על אירוע שארע ביום 21.8.2000 (שננקב בכתב האישום).
על הכרעת דין מזכה זו בא ערעורה של המאשימה, ובו היא מבקשת לבטל את הכרעת הדין ולהשיב את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיכריע את הדין לגופו, ואמנם דעתי כדעתה, כי כך אמנם יש לעשות, ולא לנהוג כשם שנהג בית משפט קמא, עת הכריע את הדין כשהוא נסמך על טעות, שעל פניה נראית טעות סופר בניסוח כתב האישום, שלא היה בה משום פגיעה בכל דרך שהיא ביכולתו של המשיב להתגונן מפני האישום. לכל המעורבים, ובכלל זה למשיב עצמו ולעדים מטעמו, ברור היה, בין במהלך החקירה במשטרה ובין בעת שהעידו במשפט, המועד הנכון בו התרחש האירוע שעליו מספר כתב האישום. המשיב עצמו, כמו העדים שהעידו מטעמו, מספרים על אירוע שארע ביום א' בשבוע, שהוא המועד עליו העידו המתלוננת ושאר עדי תביעה, משמע 20.8.2000. מרבית העדים העידו גם ביחס לאירועים שהתרחשו ביום שלאחר האירוע המתואר בכתב האישום, קרי ביום 21.8.2000, כשהם מתיחסים אליהם כאל אירועים שארעו 'ביום שאחרי'.
יתר על כן, בכל שלב משלבי המשפט לא העלה המשיב את הטענה המדוברת בדבר טעות שנפלה בכתב האישום, כי אם בסיכום טענותיו, ופשיטא שאם היה עושה כן, ומעלה את הטענה, היתה התביעה מבקשת את תיקונו של כתב האישום, בקשה ששומה היה להיענות לה, כשאנו מדברים בטעות סופר, שלא הביאה לכל פגיעה בהגנתו של המשיב. תיקון שכזה יכול בית המשפט להתיר בכל שלב משלבי המשפט, ובעניינו ניתן היה לעשות כך גם בשלב שלאחר שמיעת ראיות, משלא ראינו כל פגיעה אפשרית במשיב בניהול המשפט כתוצאה מכך (סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982: 'בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום... ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...').
יפים לענייננו דברים שנאמרו מפי כב' השופט י' קדמי בע"פ 725/95 מנחם מנדלברוט נ' מדינת ישראל
, תק-על 95(4), 245, עמ' 249 לאמור:
"ברם, במקרה דנן, לא היה בהעדרם של הפרטים האמורים מכתב האישום, כדי לקפח את המערער בהגנתו: העובדות המפורטות בכל אחד מן האישומים מציגים בצורה ברורה את ה"פרשייה" נושא האישום, וסעיפי העבירות המיוחסות למערער באותו אישום בקשר לאותה "פרשייה" - לא הותירו מקום לספקות מה מתעתדת התביעה להוכיח; ואילו נטענו הטענות הללו בראשית הדיון - לא היה מקום לביטול כתב האישום, אלא לתיקונו על ידי הוספת הפרטים ה"חסרים". פרטים אלה מתבקשים הן מאופי הענין שעליו סב האישום, והן מסעיפי העבירות שיוחסו למערער באותו ענין; ודי בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטיעון, שחסרונם שלל מן המערער מלכתחילה את יכולתו להתגונן באופן שהדיון הפך "בלתי הוגן". "

על כל אלה נוסיף, כי בידי בית המשפט קמא עמדו עוד שני מנופים בהם יכול היה לעשות שימוש על מנת להכריע את הדין לגופו ולא להיתפס לטעות הסופר הנדונה. ראשית היה בידו לעשות שימוש בסמכותו שלפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ('הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום'); שנית, בכתב האישום צוין מועד האירוע כך:
"בתאריך 21/8/00 בשעה 14:30 או בסמוך לכך..." (ההדגשה שלי - א.א.)

ואם בדקדוק עם בעלי הדין עסקינן, הרי שציון המועד באופן שכזה, כשלא באה כל מחאה מצד המשיב ובקשה מצידו להבהיר את כתב האישום או בקשה בדבר פגם שנפל בניסוחו, נותן בידי בית המשפט לקבוע, מתוך שייתמך בראיות שהובאו בפני
ו, כי ביום 20/8/00 אירע האירוע בו עשה המשיב מעשה מגונה בצעירה בת ה-16, שהרי יום 20/8/00 ודאי 'סמוך' ליום 21/8/00, כשם שנכתב בכתב האישום.
בטרם סיום אציין, כי בתשובתו ביקש הסניגור לשכנע, כי למרשו נגרם עיוות דין בהימשכות הדיונים, והרי הוא בן 76 שנה, ובכלל זה הוא הפנה את תשומת ליבנו לכך, שהכרעת הדין ניתנה כשנתיים לאחר הגשת הסיכומים. ואמנם, טעם רב יש בדברי הסניגור, כי הימשכות זו של הדיונים, ודאי של מתן הכרעת דין לאחר זמן כה ממושך, גורמת לו סבל, שאין לו כל הצדקה, אלא שבכך אין כדי להצדיק את זיכויו מחמת טעות סופר שנפלה בכתב האישום. כל שנותר לעשות עתה, להשיב את התיק לבית משפט קמא, על מנת שיתן הכרעת דין, שהרי שמיעת הראיות תמה ונשלמה.
סוף דבר, לו דעתי נשמעת, יש לקבל את הערעור, לבטל את הכרעת הדין ולהשיב את הדיון לבית משפט קמא, בפני
מותב אחר ועל מנת שישמע את המשפט מתחילתו.

___________________
אברהם אברהם
, שופט

כב' השופט יצחק כהן
- אב"ד:

מסכים.
_______________
יצחק כהן
, שופט
אב"ד
כב' השופטת גבריאלה (דה - ליאו) לוי:

מסכימה.

____________________
גבריאלה (דה - ליאו) לוי
שופטת

הוחלט אפוא פה אחד לקבל את הערעור וכמפורט בחוות דעת כב' השופט אברהם.

ניתן היום, ג' בכסלו תשס"ה (16 בנובמבר 2004) במעמד ב"כ המערערת, ב"כ המשיב והמשיב בעצמו.
גבריאלה (דה-ליאו) לוי שופטת

אברהם אברהם

שופט

יצחק כהן
, שופט
אב"ד
001230/04עפ 054 איתי בהלול - גור








עפ בית משפט מחוזי 1230/04 מדינת ישראל נ' עבדלגני בן מוחמד אבו יונס (פורסם ב-ֽ 16/11/2004)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים