פסקי דין על תמר הראל | פסקי דין על עיסאם עזב | פסקי דין על יונס עזב |

28762-03/14 ער     16/03/2014




ער 28762-03/14 תמר הראל נ' עיסאם עזב, יונס עזב








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 28762-03-14 הראל נ' עזב ואח'

רת"ק 18690-11-13 הראל נ' עזב ואח'


16 מרץ 2014





בפני

כבוד השופט א' קיסרי

מערערת
תמר הראל



נגד

משיבים

1. עיסאם עזב
2. יונס עזב




החלטה

1.
ערעור לפי

סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט תשמ"ד–1984 על החלטתו של הרשם של בית משפט זה (כב' הרשם ח' שרעבי) מיום 2.1.14 ("ההחלטה"), שבה נדחתה בקשת המערערת לפטור אותה מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בקשר עם בקשת רשות ערעור שהיא הגישה על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' השופטת ר' סגל-מוהר) מיום 16.10.13 בת"ק 28310-01-13 ("פסק הדין"). בפסק הדין נדחו התביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים והתביעה שכנגד שהגישו המשיבים כנגדה.

2.
ביום 10.11.13 הגישה המערערת, שאינה מיוצגת על ידי עורך דין, בקשה למתן רשות לערער על פסק הדין, ויחד עמה היא הגישה גם בקשה לפטור אותה מתשלום האגרה (בקשה מס' 1). לאחר שעיין בבקשה, הורה כב' הרשם למערערת ביום 19.12.13 להמציא מסמכים ופרטים נוספים ובהם, בין השאר, פרטים על הכנסה או רכוש, פרטי חשבונות בנק, תכניות חיסכון, קופות גמל, ניירות ערך וכל כיוצא בזה, וביום 23.12.13, לאחר שהמערערת המציאה פרטים נוספים, הוא הורה למשיבים ולמדינה להשיב לבקשה. לאחר שהוגשו התשובות החליט כב' הרשם לדחות את הבקשה, הן מפני שהוא לא שוכנע שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם את האגרה, והן מפני שהוא סבר שסיכויי הערעור אינם גבוהים.

3.
ביום 17.1.14 הגישה המערערת מסמך בכתב ידה (כפי שהיו גם המסמכים הקודמים שהיא הגישה) הממוען לכב' הרשם, לכב' השופט י' אלרון – הנשיא של בית משפט זה וכן למספר אישים נוספים (ובהם נציב תלונות הציבור על שופטים והיועץ המשפטי לממשלה). במסמך זה שטחה המערערת יריעה נרחבת של טענות, שלמרבה הצער מרביתן נטענו בלשון בלתי ראויה, ומעבר לכך וחשוב מזאת, אינן מאפשרות להבין מה דופי היא מצאה בהחלטה. כב' הנשיא אלרון החליט ביום 27.2.14 להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם, וביום 9.3.14 הגישה המערערת את כתב הערעור שעליו הורה כב' הנשיא.

4.
לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור אני מחליט לדחותו בעיקרו, היינו, הערעור כנגד ההחלטה בעניין הפטור מאגרה יידחה, ואילו החלטת כב' הרשם בנוגע לפטור מהפקדת העירבון תסויג באופן שיוסבר להלן.

5.
המערערת טוענת כי החלטת כב' הרשם ניתנה בלא שהתקיים דיון, ומבלי שהייתה לכב' הרשם אפשרות לשמוע את טענותיה ולהתרשם ממנה. היא טוענת עוד שבמענה להחלטתו מיום 19.12.13 בדבר המצאת פרטים ומסמכים נוספים, היא הגישה את אלה במצורף לתגובה מיום 1.1.14, אלא שלטענתה ההחלטה ניתנה מבלי שפרטים ומידע אלה עמדו לנגד עיניו של כב' הרשם. בנוסף טענה המערערת שכב' הרשם לא נתן דעתו לנאמר בתשובת המדינה, שהפנתה לתקנה 20(28) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז–2007 ("התקנות"), הפוטרת מאגרה ערעור על

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות לאחר קבלת רשות ערעור. עוד טענה המערערת כי מצבה הכספי הוא בכי רע וכי אין זה ראוי שתשלום האגרה יחסום את דרכה להגשת ערעור על פסק הדין, ולדבריה המשיבים מעוניינים להשיג בדיוק תוצאה זו. היא טענה גם שראוי לתת לה רשות לערער, ואף לקבל את הערעור, על מנת להביא לתוצאה צודקת במחלוקת בינה לבין המשיבים. בשולי הדברים אציין כי סקרתי את טענות המערערת תוך השמטת דברים שנאמרו בסגנון משתלח ובשפה בוטה, תוך שימוש בביטויים בלתי ראויים.

6.
ההוראה הרלוונטית לענייננו היא הוראת תקנת 14(א) לתקנות הקובעת כי "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

7.
שלא כטענת המערערת, חובת תשלום האגרה אינה מחסום בפני
מימוש זכות הגישה לערכאות והיא משקפת את הצורך למנוע הגשת תביעות בסכומים מופרזים (ובתוך כך גם הליכים חסרי סיכוי או בעלי סיכוי קלוש), שבתורן ימנעו מחלק אחר של הציבור לממש את זכות הגישה שלו לערכאות (רע"א 2623/02
סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ

נ'
בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
, פ"ד נז (1) 717 (2002)). תקנה 14(א) משקפת איזון בין זכות הגישה לחובת תשלום האגרה: "האיזון בין זכות הגישה לבין המטרה של חובת תשלום האגרה נמצא בדמות הפטור מאגרה הניתן לבעלי-
הדין הזכאים לחסות בצלו, ומבטיח הוא כי חובת תשלום האגרה לא תהווה מחסום בפני
הגשת תביעות" (רע"א 2146/04
מדינת ישראל
נ'
עיזבון המנוח באסל נעים איברהים
, פ"ד נח (5) 865 (2004)). ברוח זו נפסק גם כי "האפשרות ליתן פטור מלא או חלקי מאגרה למי שאין ידו משגת, מבטיחה את זכות הגישה לערכאות ומביאה לתוצאה מידתית - המאזנת בכל מקרה ומקרה בין החובה להשתתף בעלות ההליך לבין זכות הגישה
"
(רע"א 5027/09
פלונית
נ'
משרד המשפטים
(2.6.10)).

8.
בעניין אחר אשר גם הוא רלוונטי לענייננו, נפסק כי "

קביעה חד משמעית לפיה יש להתחשב רק ביכולתו האישית של המבקש, המתבססת על רכושו או רכוש בן זוגו והוריו רק אם הוא סמוך אל שולחנם, הינה קביעה המבצעת איזון שקול ומידתי בין החובה שבתשלום האגרה לבין זכות הגישה לערכאות

"

(ההדגשות במקור, א"ק) (רע"א 6344/10
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון
נ'
בלורי בע"מ
(14.12.11)
("עניין בלורי")).

9.
כאמור, כב' הרשם הורה בהחלטתו מיום 19.12.13 שהמערערת תגיש מסמכים ומידע בדבר הכנסותיה ורכושה, ולטענתה היא עשתה כן. בהחלטתו בחן כב' הרשם את הנתונים הרלוונטיים המשתקפים מן המסמכים שאותם הגישה ומהמידע שאותו מסרה, ועל יסוד אלה הגיע למסקנה שמצבה הכלכלי אינו קשה במידה הנטענת על ידה. בקשר לכך, ראויה לציון גם מסקנתו של כב' הרשם מכך שעל אחד מדפי הבנק שהעתקיהם הוגשו נמצא הכיתוב "קיבלתי מהמשפחה בכדי לכסות הלוואה שנשאה ריבית גבוהה". על יסוד כך הניח כב' הרשם כי באפשרות המערערת להיעזר בבני משפחתה. לשון תקנה 14(א) מדברת אמנם על רכושם של הורי מבקש הפטור מתשלום אגרה, אולם דומני שלא יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי בענייננו, כשהמערערת היא בת למעלה משבעים שנה, ניתן לקרוא את התקנה גם באופן שיש להביא בחשבון את האפשרות שמבקש הפטור ייעזר בבנו או בבתו, לפי העניין. על רקע זה ועל רקע הדברים שנאמרו בעניין בלורי, לא נראה לי שנפלה טעות במסקנותיו של כב' הרשם בכל הנוגע ליכולתה של המערערת לשלם אגרה, ואיני מוצא מקום להתערב בהן.

10.
טענות המערערת שהחלטת כב' הרשם ניתנה מבלי לשמוע אותה ומבלי שהוא עיין במסמכים שהגישה אינן מבוססות די הצורך. מההחלטה נראה שכב' הרשם עיין במסמכים שהוגשו והגיע למסקנה שאליה הגיע דווקא על יסוד הנאמר במסמכים, או בחלקם. אשר לטענה שלא קוים דיון, גם זו אינה מבוססת, שכן בקשת המערערת לפטור מאגרה היא ממין העניינים שניתן לבררם על יסוד כתבי טענות ואין הכרח בקיום דיון בנוכחות בעלי הדין. אוסיף עוד שטענותיה של המערערת בכל הנוגע לתקנה 20(28), שאליה הפנתה המדינה בתשובתה לבקשה, אינן מבוססות די הצורך. בתקנה האמורה נקבע פטור מאגרת ערעור על

פסק דין
של בית המשפט לתביעות קטנות אם ניתנה הרשות לערער. בשלב הנוכחי נסב הדיון על האגרה הכרוכה בבקשת הרשות לערער עצמה, וממילא תקנה 20(28) אינה רלוונטית.

11.
כב' הרשם ציין גם שסיכויי הערעור אינם גבוהים, ומבלי לפסוק בכך דעתי היא שהשקפתו איננה משוללת יסוד. ההלכה היא כי

היעתרות לבקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות תיעשה בריסון ובאיפוק. לעניין זה יפים גם דבריו של המחבר א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, 853 (מהדורה עשירית, 2009)), שם נאמר:

"רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

12.
על יסוד כל אלה, דעתי היא שלא נפל פגם בהחלטתו של כב' הרשם לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, ועל המערערת לשלם את האגרה בקשר עם בקשת הרשות לערער תוך שלושים ימים מהיום.

13.
כב' הרשם דחה בהחלטתו גם את הבקשה לפטור מעירבון שהפקדתו מתחייבת בהתאם לתקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד–1984. עיינתי בנימוקי ההחלטה ולא מצאתי בהם דופי, אלא שמטעמים מעשיים, שתכליתם להקל על המערערת, החלטתי לפטור אותה מהפקדת עירבון, עד אשר תינתן החלטה בבקשת הרשות לערער, אם המערערת תשלם את האגרה בגינה. נראה לי שחיוב המערערת בהפקדת עירבון קודם שהוחלט אם להרשות לה לערער אם לאו הוא בבחינת הכבדה על המערערת שלא לצורך, וכאמור אם יוחלט להרשות לה לערער – יהיה מקום לחייבה בהפקדת עירבון.

בכפוף לאמור לעיל, נדחה הערעור.


ניתנה היום,
י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.




הוקלד על ידי זיו הרמלין







ער בית משפט מחוזי 28762-03/14 תמר הראל נ' עיסאם עזב, יונס עזב (פורסם ב-ֽ 16/03/2014)