פסקי דין על שושנה עזיאל

1146-10/11 פ     18/03/2014




פ 1146-10/11 מדינת ישראל נ' שושנה עזיאל








בית משפט השלום בבית שמש



ת"פ 1146-10-11 מדינת ישראל
נ' עזיאל




תיק חיצוני: 6140-32707/2009



בפני

כב' השופט
ירון מינטקביץ


המאשימה

מדינת ישראל


נגד


הנאשמת

שושנה עזיאל
ע"י עו"ד מיטל סחראי



הכרעת דין

רקע
נגד הנאשמת הוגש כתב אשום, המיחס לה עבירה של תקיפה. על פי עובדות כתב האשום, ביום 16.8.14 בסמוך לשעה 19:30, תקפה הנאשמת את שכנתה, אסתר בוחבוט (להלן: המתלוננת) בכך שזרקה עליה פח ובו אדמה וחול, משכה בשערותיה, הפילה אותה ארצה והכתה אותה באגרופים. כתוצאה מהמכות נחבלה המתלוננת בצלעותיה, ראשה, ידיה ורגליה.
הנאשמת כפרה במיוחס לה. לטענתה אכן היה ארוע אלים בינה ובין המתלוננת, אך היא זו שהותקפה על ידי המתלוננת.
ראיות הצדדים
מטעם המאשימה העידו המתלוננת, בנה קובי בוחבוט ואחייניתה, רונית אדרי. מצד ההגנה העידה הנאשמת.
המתלוננת
המתלוננת העידה, כי בסמוך לארוע היה לה ויכוח עם שכנה אחרת, שמה שושי, ביחס למריבה בין בנה של המתלוננת ובנה של אותה שכנה. לפתע הגיעה הנאשמת, משכה אותה בשערותיה והפילה אותה ארצה, שם החזיקה אותה למשך 20 דקות ולבסוף זרקה עליה פח או עציץ שהיה מלא אדמה.
לדברי המתלוננת היא פונתה מהמקום באמבולנס.
מהערת החוקרת אשר גבתה את הודעת המתלוננת (ת/6) עולה, כי על המתלוננת היו סימני חול ואדמה באיזור הצואר והחזה וכן מספר סימני חבלה ביד ימין וברגליים.
מתעודה רפואית שבתיק (ת/7) עולה, כי המתלוננת נחבלה בצלעות, בכתף ימין, בצואר וברגל.
רונית אדרי
רונית היתה בביתה של המתלוננת והשתיים שמעו צעקות מלמטה, מהן הבינו שהנאשמת רוצה להרביץ לחנן, בנה של המתלוננת, או לסבך אותו במשהו, וזאת בגלל מריבה בין חנן ובין בן של שכנה בשם אורלי.
השתיים ירדו למטה, והעדה ראתה כי הנאשמת זרקה על המתלוננת פח, משכה בשערותיה, הפילה אותה והכתה אותה בפני
ה.
קובי בוחבוט
על פי עדותו של קובי, הוא היה בבית עם המתלוננת קודם לארוע ושמע ויכוח בין אחיו חנן ובין ילדיה של הנאשמת. בעקבות זאת, המתלוננת והנאשמת רבו כאשר המתלוננת צעקה מחלון הבית והנאשמת היתה ברחוב, ואז המתלוננת ירדה לרחוב. בתחילה העד נשאר בבית אך כאשר ראה מהחלון כי המתלוננת מוטלת על הארץ וקראת לעזרה, ירד למטה על מנת לסייע לה. כאשר ירד ראה את הנאשמת מושכת בשערותיה של המתלוננת, כאשר זו מוטלת ארצה ואז ראה כי הנאשמת זרקה על המתלוננת פח. לאחר מכן פונתה המתלוננת מהמקום באמבולנס.
העד אישר כי ראה שגם המתלוננת פגעה בנאשמת בידיה ואישר כי הנאשמת נחבלה בפני
ה עקב זאת.
הנאשמת
הנאשמת העידה. לדבריה, קיים סכסוך בינה ובין המתלוננת, שנבע מכך שבנה של המתלוננת ריצה מאסר בשל תקיפת בנה של הנאשמת.
במידה רבה, עדות הנאשמת היא "תמונה ראי" של גרסת המתלוננת. לדברי הנאשמת היא שתקפה אותה באלימות, משכה את שערותיה והשליכה עליה פח. כמו כן מסרה, שבנה של המתלוננת, קובי, תקף אותה יחד עם המתלוננת ולאחר מכן תקף את המתלוננת באלימות באגרופים, על מנת לגרום לה לסימני חבלה במטרה לסבך את הנאשמת.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן ישיר, אני קובע כי הארוע התרחש כפי שתואר על ידי העדים קובי בוחבוט ורונית אדרי, וכי הנאשמת היא שתקפה את המתלוננת, משכה בשערותיה והשליכה עליה פח.
רונית לא היתה מעונינת כלל להעיד נגד הנאשמת ואף נדרשתי להוציא בענינה צו הבאה בשל אי התיצבותה. מיותר לציין, כי המנעות מהגעה לבית משפט אינה אות לאזרחות טובה או ערובה למהימנות, אלא התנהגות פסולה. עם זאת, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, הדבר מלמד על חוסר רצון של העדה לסבך את הנאשמת או לפגוע בה ועל חוסר ענין שלה בהליך.
קובי אישר בעדותו (ע' 16-17), כי במהלך הארוע המתלוננת חבלה בנאשמת וכי הוא עצמו הפעיל כח על מנת להפריד בין השתיים.
עדויותיהם של קובי ורונית היו עקביות וסדורות. שני העדים עשו רושם מהימן ועשו מאמץ לתאר הארוע כפי שהתרחש, מבלי להוסיף על חלקה של הנאשמת או להחמיר במעשיה. העדויות השתלבו זו בזו ותאמו את הממצאים האוביקטיביים (חבלותיה של המתלוננת וסימני העפר על גופה), ועל כן ניתן לקבוע על סמך עדויות אלו ממצאים ברמת הודאות הנדרשת.
אני ער לפערים בין שתי העדויות אליהן הפנתה ב"כ הנאשמת בסיכומיה – מדובר בפערים אותם ניתן למצוא כל אימת שמספר אנשים מתארים ארוע אחד, ואין בהם כדי לגרוע ממהימנות העדים. נתתי דעתי גם להבדלים בין דבריו של קובי במשטרה (נ/1) ובין עדותו בפני
, אליהן התיחסה ב"כ הנאשם. לא ראיתי כי יש בהם כדי לגרוע ממהימנותו של קובי. ליבת גרסתו של קובי מוצקה וההבדלים הם רק בנקודות שוליות.
באשר למתלוננת, הדברים מורכבים יותר: ככלל, התרשמתי כי בסיס עדותה מהימן. עם זאת, תאורה של המתלוננת את הארוע, בעיקר ביחס לנזקים אשר נגרמו לה, היה מוגזם ומגמתי. כמו כן, המתלוננת בעדותה לא התיחסה כלל לתרומתה לארוע, אלא הציגה עצמה כקרבן סביל לחלוטין – ולא כך הם הדברים.
המתלוננת טענה כי הנאשמת תפסה אותה בצוארה למשך עשרים דקות – טענה אשר נסתרת על ידי יתר הראיות ואינה מתישבת עם ההגיון.
המתלוננת שללה האפשרות כי חבלה בנאשמת במהלך המאבק – וטענה זו נסתרת על ידי דברי העד קובי ואינה מתישבת עם העובדה שעל גופה של הנאשמת נמצאו סימני חבלה.
המתלוננת פונתה מהמקום באמבולנס, אך מבלי להקל ראש בחבלותיה, לא ראיתי כי הן מצדיקות זאת.
לאור אלה, לוּ היתה עדות המתלוננת עדות יחידה, הייתי מהסס לקבוע לפיה ממצאים – אך לאור העובדה כי לפני עדויותיהם של רונית ושל קובי, איני נדרש להכרעה בשאלה.
עדות הנאשמת מנגד, עשתה רושם רחוק מלשכנע ולא ראיתי לתת לה משקל.
הנאשמת טענה לקנוניה, בה נטלו חלק כל העדים, על מנת לסבכה בפלילים, אך לא הצביעה כל סיבה מתקבלת על הדעת לכך. הדבר גם אינו מתישב עם התחמקותן של המתלוננת ורונית מלהגיע להעיד.
טענתה של הנאשמת, כי קובי תקף את המתלוננת באכזריות לאחר הארוע, על מנת להשאיר בה סימני חבלה, משוללת כל הגיון ורחוקה מאוד מלהסביר החבלות.
הנאשמת לא הסבירה מדוע נמצאו על גופה של המתלוננת סימני חול ועליה לא נמצאו, למרות שלטענתה המתלוננת היא שהשליכה עליה את הפח.
לאור כל אלה, לא ראיתי כי יש בעדות המתלוננת כדי ליצור ספק בראיות התביעה.
סיכום
מן הראיות עולה, כי ביום הארוע היה ויכוח בין הנאשמת למתלוננת, אשר כלל צעקות וקללות הדדיות. במהלך הויכוח, הנאשמת תקפה את המתלוננת, זרקה עליה פח ובו אדמה וחול, משכה בשערותיה, הפילה אותה ארצה, הכתה אותה וגרמה לה לחבלות שונות. לפיכך מרשיע הנאשמת בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.



ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, במעמד הצדדים.








פ בית משפט שלום 1146-10/11 מדינת ישראל נ' שושנה עזיאל (פורסם ב-ֽ 18/03/2014)