פסקי דין על יצחק ספיר | פסקי דין על רגבים - שיווק סיטונאי בע"מ

67077/97 א     09/12/2001




א 67077/97 יצחק ספיר נ' רגבים - שיווק סיטונאי בע"מ




בתי המשפט
א 67077/97
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10.12.2001

כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי


בפני
:

התובע
יצחק ספיר

בעניין:
ע"י עו"ד יוסי שקד
נ ג ד

הנתבעים
1. רגבים - שיווק סיטונאי בע"מ

2. לוי מיכה
3. לוי פרץ
4. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
ע"י עו"ד עינב נהרי
פסק - דין

הקדמה וביאור
שמיעתו של תיק זה הסתיימה בתאריך 13.9.00, והסיכומים האחרונים בו הוגשו בתאריך 16.1.01. מאז לא עלה בידי המזכירות לאתר את תיק בית המשפט, ולכן לא ניתן היה להתחיל במלאכת כתיבת פסק הדין. בנסיבות אלה, נשלחה הודעה לב"כ הצדדים, כי עליהם לפנות שנית למזכירות בבקשה לאתר את התיק, או להגיש בקשה לשיחזורו, על מנת שניתן יהיה לסיים את הטיפול בו. באופן מפתיע, נתגלה התיק בתאריך בחודש ספטמבר 2001 בגנזך בית המשפט, ולאחר שהועבר ללשכתי נתאפשרה סוף סוף כתיבתו של פסק הדין.

העובדות בקצרה
1. עניינה של התביעה בשישה שיקים, שנמשכו במהלך שנת 1995 מחשבונה של הנתבעת 1 אצל נתבע 4 (להלן: "הבנק"), ונמסרו לתובע. לדברי התובע, השיקים נמסרו לידיו בתמורה לעבודות קטיף שביצע עבור הנתבעת 1 (השיקים המקוריים הוגשו וסומנו ת/1ת/6).
2. נתבעים 2-3 היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה בעלי השליטה בנתבעת 1. נגד נתבע 2 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה, בתאריך 16.5.99 (בש"א 117030/99). נגד נתבע 3 ניתן בבית המשפט המחוזי צו כינוס נכסים, בתאריך 3.5.98 (תיק פש"ר 156/98), כך שההליכים בפני
התנהלו כנגד הבנק בלבד.

3. אין מחלוקת, כי השיק הראשון, אשר זמן פרעונו היה 14.12.94 (ת/6) לא כובד בתאריך הפרעון הנקוב בו. הסיבה לכך היתה נ.ה.ב (ניתנה הוראת ביטול).

בנסיבות אלה החליט התובע לפדות את שני השיקים הנוספים (ת/4 ו- ת/5) במזומן, בסניף הבנק ברחובות, אך נדחה בטענה כי עליו להציג את השיקים לפרעון בדרך הרגילה, באמצעות חשבון הבנק שלו.

4. לדברי התובע, מנהל סניף הבנק אמר לו, כי נתבעים 1-3 נוהגים לבטל שיקים הנמשכים מחשבונה של נתבעת 1 במועד הפרעון, ולכן - למרות שטרם ניתנה לגבי השיקים ת/4 ו- ת/5 הוראת ביטול - אין הבנק מוכן לפרוע אותם במזומן ועל התובע להפקידם לפרעון באמצעות חשבון הבנק שלו (סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

5. הבנק אינו מכחיש את טענת התובע, כי סירב לפדות במזומן שיקים של הנתבעת 1, אך טוען כי מדובר בשיק אחד בלבד (ת/4), אשר לא נפרע בשל הוראת ביטול טלפונית שנתקבלה ממנהלי הנתבעת 1 וגובתה בהודעת ביטול מאוחרת יותר בכתב (נ/6).

6. התובע הפקיד אחד מהשיקים בחשבונו בתאריך 31.1.95, אך השיק לא כובד על ידי הבנק, בטענה כי ניתנה לגביו הוראת ביטול. בסופו של דבר לא עלה בידי התובע לגבות אף אחד מהשיקים שנמסרו לפקודתו על ידי הנתבעת 1. חלק מהשיקים לא כובדו בשל חוסר כיסוי מספיק וחלקם בשל הוראת ביטול (סעיף 17 לתצהיר התובע).

7. הבנק אינו מכחיש כי שלושה שיקים נוספים (ת/6, ת/5, ת/1) הוחזרו מהסיבה "ניתנה הוראת ביטול" וטוען, כי השיק החמישי (ת/2) כלל לא הוצג על ידי התובע לפרעון, ואילו השיק השישי (ת/3) לא כובד בשל חוסר כיסוי מספיק (סעיף 20 לתצהירו של מנהל הסניף דאז, מר הרס).

טענות הצדדים
8. ב"כ התובע טוען, כי הבנק היה שותף לניסיונותיה הבלתי חוקיים של נתבעת 1 להימנע מתשלום לתובע, בכך שאיפשר לנתבעים 1-3 לתת הוראות ביטול לשיקים שנמשכו על ידם; כי הבנק התרשל וגילה חוסר אכפתיות באשר לאפשרות כי השיקים לא יפרעו במועדם בשל הוראות הביטול; ולבסוף, כי הבנק לא נקט בזהירות מספקת כדי למנוע מצב בו הנתבעים יבטלו באופן "סיטונאי" שיקים מעותדים, שניתנו על ידם.

9. ב"כ הבנק טוען, כי הבנק נהג כבנק סביר וזהיר לגבי כל אחד מהשיקים נושא התביעה ולא הפר כל חובת זהירות כלפי התובע. לשיטתו, על התובע היה להתמקד בתביעה נגד הנתבעים 1-3, אשר עמם ביצע את עסקת היסוד, ואין לו כל עילת תביעה נגד הבנק, המשמש רק כשלוח של לקוחותיו.

תוקפה של הוראת ביטול בעל-פה
10. מנהל הסניף העיד, כי על פי נהלי הבנק ניתן לקבל הוראת ביטול לשיק בעל-פה, ובלבד שתימסר בשלב מאוחר יותר גם הודעה בכתב (עמ' 12 שורה 11 וסעיף 9 לתצהיר עדותו).
ב"כ הבנק מפנה בסיכומיו לסעיף 75 לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובע כדלקמן:

"חובתו ורשותו של הבנקאי לפרוע שיק שמשך עליו לקוחו חדלות על ידי -
(1) "ביטול הוראות הפרעון;
(2) ....
(3) ...".

לדבריו, הוראת ביטול יכול שתינתן בעל-פה, ובלבד שימצא לה גיבוי מאוחר יותר גם בהוראה בכתב, כפי שאירע במקרה זה. כתימוכין לטענה זו מפנה ב"כ התובע לספרו של המלומד ר' בן-אוליאל דיני בנקאות (עמ' 330-331), שם נאמר כי:

"...בנסיבות מסוימות יסכים הבנק לקבל את ההודעה בדרך אחרת, בטלפון או במברק, ובתנאי שהלקוח יאשר בכתב את ההוראה שנתן".

11. ב"כ התובע טוען כי נפקותה של הוראת ביטול מותנית בקיומם של שלושה תנאים, כמפורט בספרו של עו"ד אברהם זר הבנקים -חבותם המקצועית עמ' 87-89:
א. ידיעה ממשית של הבנק על קיום הוראת הביטול;
ב. ההוראה צריכה להיות ברורה וחד-משמעית;
ג. הודעת הביטול צריכה להתקבל זמן סביר לפני הצגת השיק לפרעון.
לדבריו, לא נתקיים אף אחד משלושת התנאים בענייננו, ולכן לא היה הבנק רשאי לסרב לפרוע את השיקים במזומן, כאשר התובע ביקש לפרוע אותם.
סירוב לפרוע את השיק ת/4
12. מנהל הסניף מר הרס, העיד כי נמסר לתובע שניתנה לגבי השיק ת/4 הוראת ביטול בעל-פה, וזכור לו כי באותו יום 5.1.95 בשעה 11:40, הגיע הנתבע 2 לסניף הבנק וחתם על הוראת ביטול בכתב (נ/6).

לדבריו:-
"מיכה לוי חזר באוזני על כוונתו לבטל את כל השיקים הנוספים שנמשכו לפקודת ספיר יצחק, עקב ביטול עסקה, וזאת ביום הפרעון של כל שיק ושיק".

(סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית).

13. נתבע 2 הוזמן כעד הגנה והעיד, כי נתן הוראת ביטול טלפונית בתאריך 14.12.94 לגבי
השיק הראשון מס' 749 (ת/6). לדבריו:

"הסברתי לבנק כי עקב ביטול עסקה ביני לבין יצחק ספיר
, אני מתכוון לבטל שיקים נוספים שנמשכו על ידי החברה לפקודת יצחק ספיר
, וכי בכוונתי לחתום על פקודת ביטול שיק ביום הפרעון של כל שיק... באותו יום 14.12.94 הגעתי לסניף וחתמתי בשם רגבים על פקודת ביטול השיק. בשיחתי עם מנהל הסניף באותו יום חזרתי על כוונתי לבטל את כל השיקים הנוספים שנמשכו לפקודת ספיר יצחק, עקב ביטול עסק, וזאת ביום הפרעון של כל שיק ושיק"
(סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית).

14. מדבריו של נתבע 2 עולה, כי הודיע למנהל הסניף כי "בכוונתו" לבטל את כל השיקים שניתנו לתובע, וזאת ביום הפרעון של כל שיק ושיק. גם מנהל הסניף העיד כי כך נאמר לו. גרסה חד-משמעית זו זכתה לתפנית בסיכומיו של ב"כ הנתבעים, אשר בחר לטעון כי ניתנה הוראת ביטול מפורשת לגבי כל השיקים ביום 14.12.94, אשר גובתה לאחר מכן בהוראת ביטול בכתב. כאמור, לא כך העידו מר הרס ונתבע מס' 2.

15. אין מחלוקת, כי הוראת הביטול בכתב (נ/6) ניתנה לאחר שהתובע ביקר בסניף הבנק, ודרישתו לפרוע את השיק במזומן נדחתה. בנסיבות אלה, ומאחר שלא עלה בידי ב"כ הבנק להוכיח קיומה של הוראת ביטול קודמת, שניתנה לגבי שיק זה בעל-פה, אין ספק כי הסירוב לפרוע את השיק לא היה מוצדק.

סירוב לפרוע את השיק ת/5
16. בתצהיר עדותו הראשית לא התייחס התובע לשיק ת/5, כאל שיק שהבנק סירב לפרוע במזומן, אלא לשיק ת/4 בלבד. במהלך חקירתו הנגדית שינה התובע את גרסתו וטען, כי בביקורו בסניף בתאריך 5.1.95 ביקש לפרוע במזומן גם את השיק ת/5, שזמן פרעונו היה יומיים קודם לכן, בתאריך 3.1.95. כאשר נשאל התובע במהלך חקירתו הנגדית, מדוע לא נזכר השיק ת/5 בתצהיר עדותו הראשית השיב, כי הדבר נבע מאי הבנה בינו לבין עו"ד שקד (עמ' 5 ש' 12).

17. ב"כ הבנק טוען, כי מדובר בשינוי חזית והמצאת גרסה חדשה לגבי השיק ת/5 - שאין להתירם.

18. מקובלת עלי בענין זה טענתו של ב"כ הבנק, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, וכי אין לקבל טענתו של התובע, כי ביקש לפרוע במזומן גם את השיק ת/5.
אוסיף ואומר, כי ממילא הדיון בסירובו של הבנק לפרוע שיק זה שונה מהדיון לגבי השיק הקודם, שכן לגבי השיק ת/5 ניתנה הוראת ביטול בכתב כבר בתאריך 2.1.95
(נ/5), כמפורט להלן.

השיקים ת/6, ת/5, ת/1
19. ב"כ הבנק טוען, כי שלושת השיקים האמורים הוחזרו מסיבת "ניתנה הוראת ביטול", מאחר שבמועד בו הוצגו לפרעון על ידי התובע כבר נחתמה לגביהם הוראות ביטול בכתב (מוצגים נ/4, נ/5, נ/8).
ב"כ הבנק גורס, כי אין כל רלבנטיות לעובדה שבאותה עת ניתנו הוראות ביטול לגבי שיקים רבים נוספים, ואין זה מעניינו של התובע.

20. מר הרס אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי בחודש דצמבר 1994 הוחזרו 27 שיקים עקב הוראות ביטול. כאשר נשאל מדוע אישר זאת, השיב:-

"אני שמתי לב שהלקוח התחיל לתת הוראות ביטול וחובתי היתה לקרוא לו. קראתי לו להסבר ואמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיני. הוא אמר לי שלפי סידור העבודה שלנו זה שהוא צריך לתת שיקים למפרע, והרבה פעמים הוא משנה את סודר התשלומים ואז הם צריכים להחזיר שיקים, הוא שיכנע אותי בצורה כזו. אני לא הייתי צריך לספר לתובע את זה... על השיקים שביטל הוא טען שהסכומים האלה לא מגיעים, כי הוא עשה סידורים אחרים. אני האמנתי לו"
(עמ' 12 ש' 25 עמ' 13 ש' 24).

21. ב"כ הבנק טוען, כי אין מוטלת על הבנק חובת "פשפוש" בעסקת היסוד בגין כל שיק ושיק שלקוח מבקש לבטל. לשיטתו, די בעצם העובדה שמנהל הסניף שם ליבו לכך שיש ביטולים רבים בחשבון, ואף היפנה שאלה בענין זה ללקוחו, כדי להראות כי נהג בזהירות ובסבירות.

22. ב"כ התובע טוען מנגד, כי מנהל הסניף איפשר לנתבעים לבטל 27 שיקים במהלך חודש דצמבר 1994 ו- 23 שיקים בחודש ינואר 1995, תוך פגיעה מודעת באינטרסים של אותם ספקים שקיבלו את השיקים האמורים, ביניהם התובע.

23. טענתו של מנהל הסניף, מר הרס, כי האמין לנתבע 2 בעת שזה האחרון הודיע לו כי הסיבה לביטול שיקים, שמועד פרעונם היה דצמבר 1994 ינואר 1995, היא כי עשה "סידורים אחרים" לתשלומם, או שהסכומים בגינם "אינם מגיעים" לספקים השונים - היא טענה שאינה ראויה לאמון. אין ספק כי מר הרס היה ער לעובדה, שבאותה תקופה היה חשבונה של הנתבעת 1 בסניף מצוי ביתרת חובה גדולה. אין ספק, כי מר הרס לא טרח לברר מהם אותם "סידורים אחרים", שנעשו על ידי הנתבעים לתשלום תמורתם של אותם שיקים, או מדוע פתאום תמורתם של שיקים כה רבים אינה מגיעה לספקים השונים. אין גם ספק, כי מטרת זימונו של הלקוח לשיחת ההבהרה היתה כדי להוציא מפיו הבטחה להזרים סכומי כסף נוספים לחשבון, לצורך כיסוי יתרת החובה, ולא כדי לעמוד על הסיבה לביטולם של השיקים. דברים אלה נאמרו במפורש על ידי מר הרס במהלך חקירתו הנגדית:

"בתחילת ינואר היתרה [השלילית - ד.א.] היתה סביב ה- 130,000 ש"ח... לכן קראתי לו ואמרתי לו שאם לא יפקיד שיקים אין לי התחייבות לשלם שיקים ואז אמרתי לו שאפילו אם אני אתן הוראת ביטול אני אחזיר את השיקים בסיבת אין כיסוי מספיק. אז ראיתי שמשהו לא בסדר, כל עוד שהפקיד היה בסדר והיתה פעילות".
(עמ' 13 ש' 16).

24. הטענה כי עסקת היסוד עם התובע בוטלה, כביכול, ולכן התובע לא היה זכאי לתשלום התמורה על פי השיקים נסתרת גם על ידי עדותו של נתבע 2 עצמו, שטען כי אין מדובר בעסקה שבוטלה, אלא בשיקים שתמורתם שולמה במזומן. נתבע 2 נאלץ לאשר במהלך חקירתו הנגדית, כי אין בידיו כל אסמכתא לתשלום במזומן, כביכול:

"הוא ביקש ממני כל [ה]זמן כסף מראש, להקדים לו את השיקים... נתתי לו כסף של כל מיני לקוחות שלי... לא ביקשתי קבלה כי הכל נעשה בפרדס והכל עבד כמו שצריך".
(עמ' 14-15).

תום לב

25. זכותו של לקוח ליתן הוראת ביטול לגבי שיק שנמשך לפקודתו של אחר כפופה, כמו כל זכות אחרת, לחובת תום הלב. עקרון תום הלב הפך זה מכבר לעקרון - על במשפט הישראלי.
העקרון חרג זה מכבר מתחום החוזים, והוא חל על פעולות משפטיות בשטחי משפט שונים.
ראה, ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט) 267.

26. פקודת השטרות קובעת בהוראה מיוחדת (סעיף 91), כי כל מה שנעשה ביושר לב, נחשב כנעשה בתום לב. הפקודה אינה מתייחס לתום הלב כמובנו בסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי). המלומד לרנר מציין בספרו, כי

"העדר ההתייחסות בפקודה אינו צריך למנוע מבתי המשפט את יישומו של העקרון בהקשר השטרי. תום הלב הוא עקרון יסוד בדיני החוזים, וכיתר דיני החוזים הכלליים, עליו לחול גם על שטרות".
(שם, בעמ' 82).

בית המשפט העליון כבר התייחס באופן כללי לחובת השימוש בזכות בתום לב, ראה, ע"א 513/89 interlego נ' exin linesפ"ד מח (4) 133.
בענין רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג (4) 804 נקבע מפי כב' הנשיא ברק, כי חובת תום הלב חלה על דיני השטרות כמו על יתר שטחי המשפט.
אין כל ספק, כי חובה זו חלה גם על השימוש בזכותו של בנק לסרב לפרוע שיק, שניתנה לגביו הוראת ביטול.

27. ודוק. זכותו וחובתו של בנק לציית להוראת ביטול שיק שניתנה לו על ידי לקוח, כפופה לחובת תום הלב ולחובת הנאמנות הכללית, שבנק חב כלפי הנזקקים לשירותיו. מעגל נזקקים זה אינו מסתיים בלקוחותיו הישירים של הבנק בלבד, אלא הוא משתרע על גם אנשים נוספים, הנזקקים לשירותי הבנק ונסמכים עליהם.
ראה לענין זה, בר"ע 6339/97 רוקר נ' סלומון דינים עליון, כרך נז', 313 (פסקא 7לפסה"ד) מפי כב' הנשיא ברק:

"עקרון תום הלב קובע את אופן התנהגותם של אנשים שמציאות החיים הפגישה ביניהם. הוא קובע כי התנהגות זו צריכה להיות ביושר ומתוך הגינות כנדרש, על פי תחושת הצדק של החברה בישראל...
עקרון תום הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפויות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר..."

28. אין ספק, כי הן נתבע 2 והן הבנק לא פעלו בתום לב, בכל הקשור לאי כיבודם של השיקים ת/1, ת/4, ת/5, ת/6 שהיו בידי התובע. לגבי שיק מוצג ת/4 הדברים ברורים, שכן לא הוכח כי ניתנה לגביו הוראת ביטול בטרם נתבקש הבנק לפרוע את תמורתו במזומן לתובע. לגבי השיקים ת/1, ת/5, ת/6 הדבר נובע מהביטול הסיטונאי של שיקים, במטרה להתחמק מתשלום תמורתם, אשר הבנק נתן לו יד.

29. טענתו הנוספת של ב"כ הבנק, כי השיקים ת/1 ו- ת/6 סוחרו על ידי התובע לחברת גביה - אשר פתחה בהליכי הוצאה לפועל לגבייתם וללא ספק גבתה את תמורתם - היא טענה בעלמא. אם אכן שולמה התמורה, היה הדבר משתקף מדפי החשבון של נתבעת 1 בבנק, אך אין בידי הבנק כל אסמכתא לכך, שתמורתם של השיקים שולמה במועד כלשהו. לפיכך, ככל שהתביעה מופנית כלפי הבנק, אין העובדה שנפתחו בגין השיקים הליכי הוצאה לפועל רלבנטית כלל, במיוחד כאשר לא עלה בידי הבנק להוכיח, כי תמורתם של השיקים אכן נגבתה.

השיק ת/2
30. ב"כ הבנק טוען, כי השיק ת/2 לא הוצג כלל לפרעון על ידי התובע, כעולה מהשיק עצמו, מדפי החשבון נ/9 ומעדותו של התובע (עמ' 6 ש' 6).
ב"כ התובע לא התייחס לעובדה זו בסיכומיו, אלא בחר להתייחס לכל השיקים בטיעונו כמקשה אחת.
אין ספק כי בכך כשל ב"כ התובע, שכן אי הצגת השיק ת/2 לפרעון מעידה, כי אין לתובע עילת תביעה בגינו נגד הבנק, כפי שטוען ב"כ הבנק וכפי שמורה לנו סעיף 44 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש].

השיק ת/3

31. ב"כ הבנק טוען, כי השיק ת/3, שהוצג לפרעון על ידי התובע בתאריך 16.2.95, לא כובד חוסר כיסוי מספיק, ולא בשל הוראת ביטול שניתנה לגביו. עובדה זו אושרה על ידי התובע בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 18) ולכן טוען ב"כ הבנק, כי אין לתובע מה להלין כנגד הבנק.
גם לטענה זו בחר ב"כ התובע שלא להתייחס בסיכומיו, וחבל שכך נהג.
אני מקבלת את טענתו של ב"כ הבנק, כי מאחר שהשיק ת/3 לא כובד בשל חוסר כיסוי מספיק בחשבונה של נתבעת 1, אין לתובע עילת תביעה בגינו כלפי הבנק.

סוף דבר

אני מחייבת את הבנק לשלם לתובע את תמורתם של השיקים ת1/ ע"ס 4,760 ש"ח (ז.פ.
15.1.95), ת/4 ע"ס 11,000 ש"ח (ז.פ. 5.1.95), ת/5 ע"ס 10,000 ש"ח (ז.פ. 3.1.95), ות/6 ע"ס 10,000 ש"ח ז.פ. (14.12.94). הסכומים ישולמו לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד פרעונו של כל שיק ועד התשלום בפועל.
בנוסף, אני מחייבת את הבנק לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ש"ח, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן והודע היום _____________

בנוכחות ב"כ התובע עו"ד _____________________

בנוכחות ב"כ הנתבע מס' 4 עו"ד _____________________
ד"ר דפנה אבניאלי
, שופטת
1








א בית משפט שלום 67077/97 יצחק ספיר נ' רגבים - שיווק סיטונאי בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/12/2001)