פסקי דין על נעמה אליהו | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים | פסקי דין על שלמה הנדל (נאמן) | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל |

7248-06/11 פשר     20/03/2014




פשר 7248-06/11 נעמה אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, שלמה הנדל (נאמן), בנק דיסקונט לישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי בירושלים



פש"ר 7248-06-11 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
ואח'











בפני

כב' השופט
כרמי מוסק

המבקשת-החייבת
נעמה אליהו


נגד

המשיבים
1. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
2. שלמה הנדל (נאמן)
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
- הנושה



החלטה


1.
לפניי בקשת החייבת למתן הפטר, זאת לאחר שבקופת הכינוס הצטבר סכום העולה כדי פרעון 100% מכלל החובות שהוכרו בצירוף הוצאות ההליך ושכר טרחת בעלי התפקיד.

2.
על פי דוח הנאמן לקראת הדיון בהפטר, עולה כי בקופת הכינוס 114,000 ₪. סכום תביעות החוב שאושר הוא כ-78,000 ₪ ואילו שכר טרחת הנאמן, אגרת השגחה וסכום הוצאות ההליך עומד על כ-30,000 ₪. מאחר והחייבת מציעה לשלם את הסכומים האמורים, ראוי ליתן הפטר לחייבת.

3.
הנושה בנק דיסקונט הגיש התנגדות למתן ההפטר. ההתנגדות אינה לגופו של מתן ההפטר, אלא הנושה טוען שיש לפרש את הוראות סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל כך שבעת מתן ההפטר יוכל הנושה שהוא בנק לזכות במלוא סכום החוב, כולל הריבית ההסכמית שסוכמה בזמנו בין החייבת לבין הבנק. בהקשר זה מפנה בא כוח בנק דיסקונט להחלטת בית המשפט העליון, שניתנה במסגרת רע"א 4644/92 חנן ורבקה נובל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מז(4) עמ' 866.

4.
עמדת הנושה היא, כי יש לערוך את חישוב חלוקת הדיבידנדים לנושים בשני שלבים: בשלב הראשון, תביעות החוב שהוכרו ישולמו כשהם נושאות ריבית והצמדה כפי שנקבעה בחוק פסיקת ריבית;
בשלב השני, במידה ונקבעה ריבית הסכמית בין הנושה לחייב, יכול הנושה עדיין לדרוש את ההפרש שבין תשלום תביעת החוב שהוכרה, כאמור לעיל, לבין התשלום הכולל בתוכו ריבית הסכמית, שהוא בדרך כלל סכום גבוה יותר. בהקשר זה, מפנה הנושה לפסק הדין הנ"ל, ובמיוחד לאמור בעמ' 869-870. הנושה מבקש להסיק מהאמור שם, כי אכן הוא רשאי לדרוש את ההפרש האמור, ובכל מקרה החייבת לא תהיה זכאית לקבלת סכומים מתוך קופת הכינוס בהתאם להוראות סעיף 137 לפקודה, ובמידה שייוותר סכום שכזה לאחר חלוקת הדיבידנדים לנושים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, אלא ההפרש אמור לעבור לידי הנושה.

5.
לטעמי, לא ניתן ללמוד מפסק הדין את אשר מבקש הנושה לטעון. פסק הדין סוקר בהרחבה את הוראות סעיף 134(א) לפקודה. המסקנה העולה היא, כי לטעמו של בית המשפט העליון מטרת הקבוע שם היא למנוע יצירת אפליה בין הנושים, כך שהדיבידנדים יחולקו בהתאם לתביעות החוב שאושרו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד וכן נועד למנוע גביית ריבית חריגה. עוד נאמר שם, כי הנושה רשאי לעמוד ולטעון כי הוא זכאי להפרש, אולם בהליך הפש"ר הכספים יחולקו כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד. אכן, בסופו של דבר הבקשה לרשות ערעור נדחתה ונקבע, כי: "המערערים זכאים אך לשיעור הריבית הקבוע בסעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה...".

6.
עוד יש להדגיש, כי בפקודת פשיטת הרגל הוגדרה הריבית בסעיף 1 לפקודה: "ריבית – ריבית בשיעור שנקבע לעניין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961".

בסעיף 134(א) לפקודה נאמר, כי: "הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית – הריבית או התמורה ייחשבו, לעניין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לעניין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961".

מהאמור לעיל עולה, כי בהליכי פשיטת רגל לא תוכר ריבית מעבר לריבית שנקבעה בחוק פסיקת ריבית.

7.
עוד ראוי לפנות להוראות סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל, הדנות בקביעת הריבית או ההצמדה עד למתן צו הכינוס. נאמר שם, כי: "כל חוב בסכום קבוע שאין לגביו הסכם לשלם ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום, וביום מתן צו הכינוס כבר עבר זמן פרעונו והוא בר תביעה בפשיטת רגל, רשאי הנושה לתבוע עליו ריבית או הפרשי הצמדה, או הפרשי הצמדה וריבית לתקופה של זמן הפרעון שנקבע במסמך ועד לתאריך הצו...". לאור ההגדרה של ריבית כפי שפורטה לעיל, עולה כי לכל היותר יוכל הנושה במקרים כגון זה לתבוע הפרשי הצמדה וריבית כדין ולא יותר מכך. יש לראות באמור לעיל כתמיכה לגישה המקובלת, כי לצורך חלוקת דיבידנד אין להביא בחשבון ריבית מעבר לזו שנקבעה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, וזו הריבית המקסימאלית אותה ניתן לדרוש.

8.
עוד יוער, כי עמדת הנושה אינה הגיונית ולא יכולה להתקבל על הדעת, שכן אילו סבר כך היה עליו להגיש ערעור לנאמן מייד לאחר שניתנה הכרעתו בתביעות החוב. הנאמן כאמור הכריע בתביעת החוב של הנושה וקבע כי היא נושאת הפרשי הצמדה וריבית בלבד. לטעמי, לאחר שהכריע הנאמן בתביעות החוב של כלל הנושים ולא הוגש ערעור על הכרעה זו, כי אז למעשה נקבע היחס שבין תביעות החוב של כלל הנושים, וזאת בין היתר לצורך חלוקת דיבידנד. כמו כן, קביעה זו של הנאמן יש בה כדי לקבוע את מסת כלל החובות של החייב, דבר שהוא בעל חשיבות לצורך המשך ההליך, לרבות מתן הצעת הסדר על ידי החייב.

9.
בנסיבות אלו, התנגדות הנושה נדחית.

10.
לאור האמור, ניתן בזה הפטר לחייבת הואיל ובקופת הכינוס סך של 114,000 ₪ ואילו הסכום הנדרש לביצוע ההסדר הנו סך של כ-109,000 ₪.

11.
עוד יש להעיר, כי במהלך הדיון סבר הנאמן כי יתכן שראוי לערוך תיקון לחישוב הדיבידנד לנושים כך שהחישוב ייעשה על ידי הוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום לנושים ולא עד ליום מתן צו הכינוס כפי שחישב בדוח שערך. הנאמן סבר, כי בסכום שהצטבר בקופה בסך 114,000 ₪ יהיה מספיק כדי לכסות את הסכום שהתקבל כתוצאה מהחישוב המתוקן. אכן, הוראות הפקודה מלמדות שיש לערוך חישוב זה. אני מורה לנאמן לתקן את החישוב בהתאם ולחלק דיבידנדים לנושים על פי החישוב המתוקן, שיחול גם על שכר הטרחה ואגרת ההשגחה.



12.
לאחר שכך ייעשה והכספים יחולקו, ידווח הנאמן לבית המשפט ולכנ"ר. הכנ"ר יגיש לאחר מכן צו פורמאלי לחתימה. יחד עם זאת, כבר עתה ניתן הפטר לחייבת, ובמסגרת זו אני מורה על ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.


ניתנה היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים
.

כרמי מוסק
, שופט







פשר בית משפט מחוזי 7248-06/11 נעמה אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, שלמה הנדל (נאמן), בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/03/2014)