פסקי דין על עוזי מחלב | פסקי דין על רוזית עימבר | פסקי דין על אביהו יונה | פסקי דין על דורון יונה |

2059-10/13 תק     27/02/2014




תק 2059-10/13 עוזי מחלב, רוזית עימבר נ' אביהו יונה, דורון יונה








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 2059-10-13 מחלב ואח' נ' יונה ואח'

בפני
כב' השופט רפי ארניה





התובעים:

1
.
עוזי מחלב

2
.
רוזית עימבר


נגד


הנתבעים
:

1.אביהו יונה
2.דורון יונה




פסק דין


תביעה לתשלום דמי תיווך.
1.
התובעים הינם מתווכים מורשים במקרקעין.
ביום 30/4/13, חתם הנתבע 2 על טופס הזמנת שירותי תיווך מאת התובע 1 אשר במסגרתה התחייב לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% בגין דירה המצויה ברח' אברהם ברד 4 ראשל"צ (להלן: "הסכם התיווך" ו - "הדירה", בהתאמה).
2.
אין חולק כי בסופו של יום, הנתבע 2 (להלן: "האב") רכש את הדירה עבור בנו הנתבע 1 (להלן: "הבן"), תמורת הסכום של מליון ₪, והבן נרשם כבעלי הדירה בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעים לא שילמו לתובעים כל דמי תיווך שהם.
3.
נוכח האמור, הגישו התובעים תביעתם זו כנגד הנתבעים בגין דמי התיווך המגיעים להם בהתאם להסכם התיווך.
גרסת התובעים
4.
התובעים טוענים כי התובעת 2 (להלן: "התובעת") החתימה את האב, על הסכם התיווך. לאחר מכן, היא לקחה את האב לדירה, והראתה לו אותה. עוד טוענת התובעת כי אמרה לאב שהמחיר לדירה הוא מתחת למחיר השוק וכי כדאי לו להגיד לבן לבוא לראות את הדירה.
5.
התובעת טוענת כי היא והאב עלו יחד לדירה, וראו אותה יחדיו. לאחר מכן ירדו ביחד למטה. שם, אמר האב לתובעת שהדירה מצאת חן בעיניו ואולם המחיר המבוקש, 1.050 מיליון ₪, גבוה מידי ושאם המוכר ימכור את הדירה במליון ₪, הוא ירכוש את הדירה.
6.
התובעת טוענת כי היא עלתה למעלה יחד עם האב, ביקשה ממר צ'רלי אבוטבול שהינו בנו של מוכר הדירה (להלן: "צ'רלי") לרדת למטה, על מנת לפגוש את האב. השניים ניהלו מו"מ בנוכחותה והגיעו להסכם על פיה מחיר הדירה יעמוד על מיליון ₪, לחצו ידיים, והעבירו מספרי טלפון של עורכי דין. בשלב זה, צ'רלי קרע את השלט "למכירה" שהיה על מרפסת הדירה.
גרסת הנתבעים
7.
האב מאשר כי אכן חתם על הסכם התיווך ומאשר כי אכן התובעת הראתה לו את הדירה. לאחר שראה את הדירה, הוא התקשר לבנו שהיה בירושלים באותה העת, ויידע אותו אודות הדירה. הבן אמר לו כי ראה כבר את הפרסום של הדירה ביד 2, דיבר עם צ'רלי וקבע עימו פגישה בשעה מאוחרת יותר בערב.

האב שולל קיומו של מו"מ בינו לבין צ'רלי במעמד הצגת הדירה על ידי התובעת.
8.
האב והבן הגיעו מאוחר יותר לדירה, ובאותה פגישה אף סיכמו עם צ'רלי על מחיר הדירה. התובעת לא היתה נוכחת באותו מעמד.
עדות צ'רלי
9.
צ'רלי העיד בפני
כי איננו זוכר כלל את התובעים. הוא לא זכר כל אירוע על פיו התובעת דיברה איתו בצד, וניהלה מו"מ בשמם של האב והבן.
כל שזכר צ'רלי הוא שהיו הרבה מאוד מתעניינים בדירה (לפחות 70 או 80), וכי הוא אמר לכל המתעניינים כי הוא דורש סך של מיליון ₪ בגין הדירה. לא היה שום מו"מ על המחיר, לא עם הנתבעים ולא עם אף אחד אחר.
הנתבעים נפגשו עימו, ללא נוכחות של צד שלישי כלשהו, הסכימו לשלם לו את התמורה המבוקשת, ובכך הסתיימה העסקה.
ממצאי עובדה
10.
אין כל חולק כי האב חתם על הסכם התיווך וכי התובעת הביאה אותו לראות את הדירה. כמו כן, גם אין כל חולק שהדירה גם התפרסמה, במקביל, באתר האינטרנט "יד 2".
11.
ראשית, יש להסיר מעל הדרך את טענתה של התובעת, כאילו במעמד הצגת הדירה לאב, ניהלה מו"מ עם צ'רלי, בכל הנוגע למחיר הדירה. צ'רלי העיד באופן ברור כי איננו זוכר את התובעת, וכי כל ניהול המו"מ היה בינו לבין האב והבן, באופן ישיר ללא כל מעורבות של צד שלישי כלשהו. בוודאי לא התובעת, אותה לא זכר כלל.
צ'רלי הוא עד אובייקטיבי אשר אין לו כל אינטרס בתובענה זו, ולא תצמח לו כל תועלת מעדות לטובת הנתבעים.
מעבר לכך, עדות התובעת בעניין זה אינה מהימנה מטעם נוסף והוא שהדירה נועדה עבור הבן. לא סביר בעיני כי האב ינהל מו"מ על המחיר עם צ'רלי ויסכם את העיסקה עימו, לפני שהבן היה בדירה וראה אותה, שהרי בסופו של יום – הוא זה שיגור בה.
לפיכך, אני מעדיף את גרסתם של צ'רלי והנתבעים על פני גרסת התובעים.
12.
בחנתי גם את עדות הבן בפני
, ולא מצאתי לנכון לפקפק בגירסתו, אשר בהתאם לה ראה את הפירסום אודות הדירה באתר "יד 2", ומכל מקום – עדותו זו לא נסתרה.
13.
לפיכך, אני קובע כענין שבעובדה כדלקמן:
א.
האב חתם על הסכם התיווך;
ב.
הדירה התפרסמה במקביל גם באתר האינטרנט "יד 2", והבן ראה את הפירסום באתר;
ג.
התובעת הראתה לאב את הדירה;
ד.
באותו מעמד, לא התנהל שום מו"מ בין האב לבין צ'רלי;
ה.
ההסכמה לרכישת הדירה סוכמה במישרין בין הנתבעים לבין צ'רלי, בפגישה משותפת מאוחרת יותר, ללא מעורבות התובעת במו"מ וללא נוכחותה;
ו.
כל שירותי התיווך של התובעת הסתכמו בכך שהראתה לאב את הדירה.
מסקנות משפטיות
14.
אין ספק שככלל, גם הצגת נכס מקרקעין לאדם המתקשר לאחר מכן בהסכם רכישה לרכישתו, מהווה שירות תיווך אשר בגינו יש לשלם דמי תיווך למתווך מורשה.
דא עקא, על התובעת להוכיח גם כי יש קשר סיבתי בין הפעולה שעשתה (הצגת הדירה) לבין ההתקשרות בחוזה. סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים במקרקעין מחייב קשר סיבתי של גרימה בין פעולת התיווך לבין ההתקשרות החוזית.
15.
בענייננו, הבן טען כי ראה את הפרסום אודות הדירה באתר האינטרנט של יד 2, עוד קודם לחתימת האב על הסכם התיווך. כאמור, דברים אלה לא נסתרו.
לפיכך, בהחלט ייתכן כי ההתקשרות בהסכם נבעה מהפרסום באתר יד 2, ולא מהצגת הדירה לאב.
אפשרויות אלה, הינן אפשרויות שקולות, סבירות באותה מידה, ולא ניתן להכריע באופן ברור מה גרם להתקשרות החוזית - האם הפרסום באתר יד 2, או הצגת הדירה על ידי התובעת לאב.
מאחר ונטל הראיה על התובעים להוכיח כי הצגת הדירה על ידי התובעת היא שהביאה להתקשרות החוזית, ובשים לב לכך שקיימת גרסה סבירה אחרת באותה מידה באשר לסיבה להתקשרות החוזית, הרי שהתוצאה היא שהתובעים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח במאזן ההסתברויות, שפעולתם היתה "הגורם היעיל" שהביא לקשירת העיסקה למכירת הדירה.
נוכח האמור התביעה נדחית. בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
ניתן היום,
כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 2059-10/13 עוזי מחלב, רוזית עימבר נ' אביהו יונה, דורון יונה (פורסם ב-ֽ 27/02/2014)