פסקי דין על יגאל שלומי | פסקי דין על בן יאיר צברי | פסקי דין על אורלי צברי | פסקי דין על משה יהודה (סולק על הסף) ואח' |

28293-01/14 תאח     19/03/2014




תאח 28293-01/14 יגאל שלומי נ' בן יאיר צברי, אורלי צברי, משה יהודה (סולק על הסף) ואח'








בית-משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ח 28293-01-14 שלומי נ' צברי
19 במרס 2014




לפני:

כבוד
השופט
גיא הימן


התובע:

יגאל שלומי


נגד

הנתבעים:
1. בן יאיר צברי
2. אורלי צברי
3. משה יהודה
(סולק על הסף)


תביעה לפינוי מושכר בסדר דין מיוחד

בשם התובע:
עו"ד מייקל חנאי
בשם נתבעים 2-1:

עו"ד יהודה לוי

פסק-דין
תביעה זו מעוררת תמיהה.

1.
בבעלותו של התובע דירת מגורים ברחוב ריינס מס' 69/5 בגבעתיים. את הדירה הוא משכיר לנתבעים 2-1, שהם בני-זוג ומתגוררים במקום עם ילדיהם. לפי הסכם השכירות מושכרת הדירה תמורת סך של 5,250 ש"ח בחודש. תקופת השכירות החלה בתאריך 1.8.2013 ונקבע כי תסתיים ביום 31.7.2014. תשלומם של דמי השכירות, נקבע תחילה בהסכם, הוא בהפקדתם בידי התובע, מראש, של ששה צ'קים, כל אחד עבור שני חודשים של שכירות. ברם, על-פֵּה סוכם בין הצדדים אחרת. לפי ההסדר שגובש שולם חודש השכירות הראשון במזומן (עדות התובע, בעמ' 6 לפרוטוקול, בש' 23). הנתבעים הפקידו בידי הנתבע עוד 11 צ'קים, להפקדה מדי חודש בחודשו החל מהחודש השני לתקופת השכירות. עם זאת, והיות שהצ'קים משוכים על חשבונה של נתבעת 2, הציע נתבע 1 – והתובע קיבל את הצעתו – כי ככל שיהא בידי הנתבע סכום זהה במזומן, הוא יימסר לתובע תחת הפקדתו של הצ'ק הרלוונטי.

2.
התובע טען להפרתו של ההסכם בידי הנתבעים. דא עקא כי כתב-התביעה, ויותר מכך – תצהירו של התובע שנערך לתמיכה בו, נוסחוּ באורח כוללני וסתמי, בלא פירוט הולם של ההפרות הנטענות. ראשונה הייתה הטענה כי הנתבעים מיעטו מחובתם החוזית ולא שילמו דמי שכירות. מעדויות הצדדים עלה, אמנם, כי למעט עבור חודש השכירות הראשון כאמור, לא הועברו דמי שכירות מן הנתבעים לידי התובע. ברם, היה זה מסיבה אחת ויחידה. התובע, מטעמים המובנים אולי רק לו, נמנע מלהפקיד בחשבונו את הצ'קים שמסרו לו הנתבעים. וכך הוא העיד:

"לא הפקדתי אותם. לא הפקדתי אותם, כי הוא כל הזמן בכה שהוא יהיה מוגבל. לשאלת בית המשפט מדוע לא הפקדתי את השיקים, אני משיב שהוא כל הזמן ביקש שלא אפקיד אותם. לשאלת בית המשפט מה המניעה להפקיד אותם היום, אני משיב שאני יכול להפקיד אותם, אבל לחלקם עבר התאריך. הוא ביקש כל הזמן שלא אפקיד את השיקים, כי הוא יהיה מוגבל, ואמר שייתן לי את הכסף תמורת השיקים. לשאלת בית המשפט מה הקושי שלי לגשת עם השיקים לבנק ולהפקיד אותם, אני משיב שחלק מהם עבר התאריך שלהם, כי עברו 6 חודשים. אני יכול להפקיד אותם, ואני מאמין שאני אקבל את התמורה" (פרוטוקול, מעמ' 6, ש' 23).

נתבע 1, מצדו, הטעים כי הצ'קים הם בני כיסוי, כיום כמו בעת שנמסרו לידי התובע. דבר איננו מונע מן התובע להפקידם בחשבונו. ממילא, הוא הוסיף, פתוחה בפני
הלה הדרך לערכאות המשפט ככל שיתברר כי לא ניתן לקבל את תמורתו של איזה מבין הצ'קים שבידיו:

"נתתי שיקים. הוא לא הפקיד אותם. אני אשם? אמרתי לו שיבוא אליי, ואם יהיה לי מזומן, אתן לו ושלא יפקיד ויחזיר את השיק לידיי. אם אין לי מזומן, שיפקיד את השיקים. אתה [פונה לנתבע] לא הלכת להפקיד את השיק. אתה הולך לחנות לקנות משהו, אתה רוצה להביא שיק או בכרטיס אשראי, ואין לך מזומן, זה קביל? – זה קביל. כל השיקים [–] שיפקיד לחשבון. אם לא ייפרעו, תבוא לבית משפט. אמרתי לך אתמול ושלשום להפקיד את השיקים. עורך-הדין שלי בכתב ההגנה אמר לך שלא הפקדת את השיקים, זה לא בעיה שלנו שלא הפקדת. תפקיד את השיקים. [אם עבר מועד פירעונו של צ'ק] אני משיב שיביא את הצ'ק ואביא לו צ'ק אחר. יש כסף בחשבון, יש כיסוי לשיקים. קח את השיקים ותלך לבנק להפקיד אותם ושלום על ישראל" (מעמ' 7, ש' 25).

התובע, שהנטל להוכיח את תביעתו הוא על שכמו, לא הראה אחרת ולוּ בבדל של ראיה. הוא לא הראה כי ניסה להפקיד צ'ק ונחל כישלון. הוא לא הראה כי אין כוחם של הצ'קים עמם. הוא לא הראה כי אין הם בני פירעון. הוא לא הניח כל בסיס למה שדומה כי הוא הנחת המוצא, שעליה נשענת עמדתו כולה, היינו, כי הנתבעים מבקשים לחמוק מתשלומם של דמי-השכירות, שאין ידם משגת לשלמם.

3.
בעדותו הוסיף התובע יסודות-על-יסוד, וטען להפרות נוספות של הסכם השכירות: "האדון [נתבע 1] בחוזה שלו כתוב שכל קלקול וכל דבר שקורה בבית, הוא מתקן, כי נתתי לו מחיר זול יותר ממחיר השוק. הוא לא מטפל בבית ולא משלם ועד הבית עד היום, וגם תיקונים שפיצצו צינור, והוא היה צריך לתקן את זה, קראו לי ושילמתי ותיקנו את זה. למרות שבחוזה שלו הוא מחויב לתקן כל דבר. כל הבית היום הרוס, גם המזגן" (עמ' 7, ש' 10-6). התצהיר הוסיף ופירט כי "ידוע לי מידיעה אישית ש[הנתבעים] לא שילמו את הארנונה, החשמל ואת ועד הבית. כמו כן, הנ"ל הזיקו למושכר ולמתקניו" (פסקאות 5 ו-10 לתצהיר העדות הראשית). אלא, שזולת טענות בעלמא לא נמצא לתובע דבר גם בענינים אלה. לא הוכח כי הנתבעים גרמו נזק לדירה. לא הוכח כי הם הפרו חובה לתקן קלקולים בדירה. לא הוכח קיומו של חוב לגורם כלשהו, לרבות בגין דמי-ועד, חשמל, ארנונה או חשבונות שוטפים מסוג אחר. מה פשוט היה, אילו חוב שכזה שריר וקיים, מלהציג לבית-המשפט אסמכתא לקיומו? מה פשוט היה מהצגתה של ראיה לנזק? אביא, כלשונה, עוד מחקירתו הנגדית של נתבע 1:

"ש. אתה משלם את ועד הבית?
ת.
אין ועד.
ש.
אתה משלם חשמל?
ת.
כן.
ש.
יש לך חובות לחברת החשמל?
ת.
לא.
ש.
עשית נזקים בדירה?
ת.
לא. שום דבר.
ש.
מה שהיית צריך לתקן עד עכשיו בבית שילמת בגינו?
ת.
עכשיו החלפתי מנעול לא מזמן. לא ביקשתי מהתובע. המנורה נשרפה, אני החלפתי.
ש.
יש לך חובות ארנונה לעיריית גבעתיים?
ת.
לא. הכול הגעתי להסדר עם כולם.
ש.
להסדר תשלומים?
ת.
כן.
ש.
ואיך אתה משלם להם?
ת.
במים שילמתי בצ'קים, בעירייה במזומן. צ'קים של אשתי.
ש.
הצ'קים נפרעו?
ת.
הבאתי להם תשלומים.
ש.
הצ'קים שלה [של נתבעת 2] חזרו?
ת.
לא". (מעמ' 9, ש' 23)

4.
לבסוף טען התובע כי הנתבעים ממאנים לפנות את המושכר חרף פניותיו אליהם. בענין זה מותר לשאול – מה חובה היא לפנות את המושכר, כשלא הוכחה כל הפרה של הסכם השכירות? "למה אתה לא יוצא?" – נשאל נתבע 1 בחקירתו הנגדית והשיב בפשטות: "לא הפרתי חוזה" (עמ' 10, ש' 17-16).

5.
הנה כי כן, דבר מן האמור בתביעה לא הוכח לבית-המשפט. על כל האמור יש להוסיף כי לכתחילה הוגשה התביעה תוך ביסוסה על זכותו הנטענת של התובע לממש שטר ביטחון על סך 60,000 ש"ח, שהופקד בידיו, ועל זכותו לפיצוי בגין כל יום שבו מחזיקים הנתבעים בדירה שלא כדין, כמוסכם בחוזה השכירות. גם בכך מצוי קושי, שהלא התביעה היא לפינוי מושכר, והוגשה לפי סדר הדין המיוחד שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ככזו, אין בכוחה לכלול סעד זולת פינויו של המושכר. זה גם הטעם, שבגינו סילק בית-המשפט על הסף את התובענה נגד נתבע 3, שלא היה אלא ערֵב לקיומו של הסכם השכירות, לא התגורר בדירה מימיו וממילא לא נמצא כל יסוד לצווֹתו לפנותה.

6.
אני דוחה את התובענה. הדבר איננו חוסם את דרכו של התובע לנקוט כל הליך שלפי דין בגין הפרה עתידית, ככל שתקום, ומטעם זה אוכל רק להצר על שהצדדים – הקשורים בהסכם השכירות לעוד מספר חודשים – לא השכילו לסיים את הפרשה בהסדר, כפי שהוצע באולם-הדיונים. אך רצונם של הצדדים הוא כבודם, ולא אוסיף.


בתוך 30 ימים ישלם התובע לנתבעים 2-1, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 1,000 ש"ח וכן שכר טרחה של עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. הסכומים כוללים מע"מ ולא נדרש להוסיף עליהם. איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית כדין.



זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום,
י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, שלא במעמד הצדדים.














תאח בית משפט שלום 28293-01/14 יגאל שלומי נ' בן יאיר צברי, אורלי צברי, משה יהודה (סולק על הסף) ואח' (פורסם ב-ֽ 19/03/2014)