פסקי דין על ש. שלמה רכב בע"מ | פסקי דין על קוזין אלכסנדר | פסקי דין על שומרה חברה לביטוח | פסקי דין על נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה |

32186-12/12 תאמ     03/03/2014




תאמ 32186-12/12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' קוזין אלכסנדר, שומרה חברה לביטוח בע"מ, נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 32186-12-12 בעמ ואח' נ' לביטוח בעמ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשם בכיר
אבי כהן


התובעת

ש. שלמה רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד לירון אוליאל



נגד


הנתבעים

1.קוזין אלכסנדר

2.שומרה חברה לביטוח בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד שמואל שמר


הצד השלישי
נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חנן טנכילביץ


פסק דין


בפני
י תביעת כספית מיום 17.12.12 ע"ס 7,130 ₪ (לאחר הפחתת הסכום המקורי בהסכמת הצדדים במהלך ישיבת יום 10.2.14) בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 7.12.09. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 10.2.14 נערכה בפני
י ישיבה מקדמית (הראשונה והיחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומים בכתב ע"י כל הצדדים, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. יצוין כי בתביעה המקורית הוגשה התביעה ע"י שתי תובעות, גם ע"י ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, אך עפ"י הסכמת הצדדים בישיבה הנ"ל נמחקה התובעת הנוספת הנ"ל מכתב התביעה.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

הנתבעים הגישו (לאחר שביקשו וקיבלו רשות לכך) הודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי, בהיותו האחראי על תחזוקת הכביש בו התרחשה התאונה.

יצוין כי בכתב התביעה נתבע רק חלק מהנזק שנגרם לרכב התובעת (נתבע רק רכיב של ירידת ערך עפ"י חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה), כאשר נראה שהתקיים בעבר הליך של בוררות במוסד "בנועם" בין התובעת שנמחקה לבין הנתבעת 2, במסגרתו נקבעו קביעות ושולמו כספים, אך הצדדים הסכימו שאין ליתן לאותו הליך נפקות בתביעה שבנדון, ולכן לא אתעכב עליו.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת שברולט ש.י. 2009 מ.ר. 7260569 (להלן – "השברולט").

רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת פיאט ש.י. 1996 מ.ר. 8471319 (להלן – "הפיאט"). יצוין כי בסעיף 2.א. לכתב התביעה צוין מספר רישוי שגוי של רכב הנתבעים, אך לא מצאתי התייחסות לכך בטענות הצדדים, שנראה כי התייחסו לטעות זו כאל טעות סופר נסלחת, ולכן לא אתעכב גם על כך.


מקום התרחשות התאונה: כביש בין עירוני לאחר צומת אלישמע, בין הוד השרון וכפר סבא.

תנאיי ראות: התאונה התרחשה בשעת בוקר ביום גשום ובכביש רטוב מגשם.

המחלוקת

אין חולק כי הפיאט התנגשה בשברולט מאחור, לאחר שהשברולט עצרה בעקבות רכב נוסף (להלן – "הרכב השלישי") שנפגע במקום בתאונה עצמית (הנהגת באותו רכב שלישי איבדה שליטה על הרכב, וזה זגזג בכביש, התנגש בגדר במקום ואולי גם התהפך – לא הובאו על כך ראיות מספיקות). נהג הפיאט טוען כי התנגש בשברולט מאחר שלא הבחין בה ולא הספיק לעצור בעקבותיה, והכל בגלל שהשמשה הקדמית בפיאט כוסתה במים והסתירה לו את הכביש. נהג הפיאט טוען כי מקור המים הנ"ל הינו בשלולית שנוצרה במקום (ממי גשם רב שירד) ומנד מים שנוצר מרכב חולף (להלן – "הרכב הרביעי") ושהותז על שמשת הפיאט.

הצד השלישי מכחיש היווצרות שלולית במקום ומכחיש את הנטען כלפיו לגבי תחזוקה לקויה של הכביש ולגבי אי-ניקוז מי הגשם שנגרם להיווצרות השלולית במקום.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

קיימת מחלוקת נוספת בשאלה האם הצד השלישי אחראי בנזיקין לקרות התאונה, בשל האופן בו תחזק את הכביש בו התרחשה התאונה (נטען שמי הגשם לא נוקזו כראוי ונוצרה שלולית במקום).

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

הודעות על התאונה שנמסרו לתובעת ולנתבעת.

תמונות נזקי השברולט.

תמונות של זירת התאונה.
מסמכי יומני עבודה שהגיש הצד השלישי בדיון.

מסמכי תיק משטרה רלוונטי, ובו הודעות נהג השברולט, נהג הפיאט ונוסע הפיאט.

עדויות 4 עדים מטעם כל הצדדים בדיון בפני
י: מטעם התובעת – נהג השברולט; מטעם הנתבעים – נהג ונוסע הפיאט; ומטעם הצד השלישי – סגן מנהל אזור אצל הצד השלישי.


הכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות ולראיות הצדדים, אני מוצא שדין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעים ודין ההודעה לצד שלישי להידחות, משמסקנתי היא שהוכח שנהג הפיאט אחראי בלעדית לקרות התאונה ולא הוכח שהצד השלישי התרשל או תרם תרומה רלוונטית להתרחשות התאונה.

ואלו נימוקיי בתמצית:

לא מצאתי לסמוך על עדויות הנתבעים. ניכר כי שני העדים ביקשו לשפץ את גרסתם בפני
י, בהשוואה לגרסה המוקדמת שמסרו במשטרה. במשטרה השניים לא אמרו, ולו ברמז, דבר על מעורבות הרכב הרביעי ועל כך שהרכב הרביעי הוא זה שהתיז עליהם מים, שגרמו לאבדן יכולת הראייה של הדרך. במשטרה השניים תיארו מצב של נסיעת הפיאט בעקבות השברולט, כאשר בשעה שהשברולט עצרה לפניהם (בעקבות הרכב השלישי שהתהפך בתאונה העצמית) הפיאט לא הספיקה לעצור והתנגשה בשברולט מאחור. אין שם כל טענה למעורבות/קיום רכב רביעי, שנולדה מן הסתם לצורך התביעה המשפטית, ואולי בניסיון להוריד את האחריות מכתפי נהג הפיאט.
למרבה ההפתעה, נהג הפיאט גם לא אמר דבר במשטרה על קיומה של שלולית (כן דיבר על גשם כבד ועל ווישרים שלא הספיקו לנקות את הגשם משמשת הפיאט). הדעת נותנת כי לו אכן הייתה שלולית, נהג הפיאט לא היה "שוכח" להזכירה בהודעתו במשטרה. יצוין כי לא נעלמה מעיני העובדה שנוסע הפיאט כן הזכיר בעדותו במשטרה את השלולית הנטענת, אך הודעתו ניתנה יומיים לאחר שניתנה הודעת נהג הפיאט, ויתכן שיש לכך קשר להבדל מהודעות השניים.
ועוד לגבי השלולית: גם נהג השברולט בהודעתו במשטרה לא אמר דבר על קיומה של שלולית, ורק בעדותו בפני
י טען שהייתה שלולית כזו. מעבר לכך שלא סביר שגם נהג זה יזכור בעת עדותו בפני
י (שנים לאחר התאונה ולאחר הודעתו במשטרה) מה שלא זכר לדווח במשטרה, הרי שנהג זה אישר בפני
י כי דבריו לגבי קיומה של שלולית מהווים מסקנה הגיונית שלו מעצם קיומו של נתז המים במקום, ולא דבר שהוא זוכר שעיניו ראו במקום.
כך או כך, ניכר שלא קיומה של שלולית הוא שגרם לתאונה, אלא חוסר זהירות של נהג הפיאט, שהרי גם נהג השברולט וגם נהג הרכב הרביעי (הנטען) הצליחו לעצור ולהתנהל בביטחה במקום, למרות השלולית הנטענת, ונראה כי נהג הפיאט נהג במהירות גבוהה יחסית לתנאיי הדרך הקשים (גשם רב וכו') ואף לא שמר על מרחק עצירה מתאים מהשברולט.
על נהגים הנוהגים בשעת גשם ובכביש רטוב לנהוג בזהירות רבה במיוחד, ועליהם לקחת בחשבון בעת נהיגתם גם אפשרות של נתזי מים מרכבים חולפים, וכן לקחת בחשבון אפשרות של ראות לקויה כתוצאה מכך שהווישרים לא מצליחים לסלק את כל המים משמשת הרכב. הדבר נכון במיוחד לגבי הפיאט, שהינה רכב ישן מאוד.
משלא הוכח קיומה של שלולית (להבדיל משכבת מים כתוצאה מהגשמים הרבים במקום), ממילא לא הוכחה הרשלנות הנטענת של הצד השלישי בניקוז מי השלולית (הגשמים). מה גם שעד הצד השלישי העיד על תחזוק שוטף של הכבישים. יצוין כי בתמונות (מוצג נ/2) שצולמו בזירה בסמוך לאחר התאונה נראה קטע הכביש ללא השלולית הנטענת, ויש להניח שאם אכן הייתה שלולית במקום, היא הייתה נראית גם בתמונה. נראית שכבת מי גשם (שיכולה ליצור את אותו נד/נתז מים נטען), אך בפירוש לא שלולית.


סיכום

התביעה מתקבלת במלואה כנגד שני הנתבעים.

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 7,130 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ההודעה לצד שלישי נדחית, והנתבעים ישלמו לצד השלישי הוצאות (שכר העד שנפסק בסך 400 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסה"ד לכל הצדדים בתיק.



ניתן היום,
א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 32186-12/12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' קוזין אלכסנדר, שומרה חברה לביטוח בע"מ, נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/03/2014)