פסקי דין על שלום בן אברהם | פסקי דין על אברהם בן אברהם | פסקי דין על נורית עבדי | פסקי דין על יוסף לוי | פסקי דין על נוריאל יהושע | פסקי דין על יוכבד סנדור ואח' |

40513-05/10 א     27/03/2014




א 40513-05/10 שלום בן אברהם, אברהם בן אברהם, נורית עבדי נ' יוסף לוי, נוריאל יהושע, יוכבד סנדור ואח'




לפני:
כב' השופט יהושע גייפמן
התובעים

1. שלום בן אברהם

2. אברהם בן אברהם

3. נורית עבדי

ע"י ב"כ עו"ד אמנון וינר

נגד
הנתבעים

1. יוסף לוי

2. נוריאל יהושע

נתבעים 1-2 ע"י ב"כ עו"ד אברהם מנצור

3. יוכבד סנדור
4. יצחק לוי
5. כימה לוי
נתבעים 3-5 ע"י ב"כ עו"ד חן שטיין
פסק דין
1. תביעה להצהיר שהמקרקעין הידועים כגוש 6973 חלקה 147 ברח' מקור חיים 30 תל אביב [להלן: "המקרקעין"] הינם חלק מעיזבון המנוח יעקב בן אברהם ז"ל [להלן: "יעקב"] מכוח עסקת מתנה שנערכה ב-30.11.52 בין יעקב לבין אמו.

המקרקעין היו בבעלות האם נזלי בן אברהם ז"ל [להלן: "האם"]. שטחם של המקרקעין 224 מ"ר. על המקרקעין היה בנוי בניין. האם התגוררה בדירה בקומה השנייה, ושתי הדירות בקומה הראשונה הושכרו ע"י האם.

האם הלכה לבית עולמה ב-13.2.61. לאם היו שלושה ילדים: רחל לוי ז"ל [להלן: "רחל"] שהלכה לבית עולמה ב- 4.11.83, אסתר יהושע ז"ל [להלן: "אסתר"] שהלכה לבית עולמה ב-9.3.99, ויעקב שהלך לבית עולמו ב-12.1.12.
התובעים 1-3 הינם היורשים של יעקב מכוח צו ירושה. הנתבעים 1 ו-3 הינם היורשים של רחל . הנתבע 2 הינו היורש של אסתר. הנתבעים 4-5 הינם היורשים של צמח לוי ז"ל – בנה של המנוחה רחל.

2. על עסקת המתנה הנטענת מ-30.11.52 חל מכוח סעיף 8 לחוק המתנה תשכ"ח- 1968 הדין הישן – דיני המג'לה.

בע"א 588/81 ציזיק נ' הורביץ פ"ד מ(1) 321, 325 אמר כב' השופט ברק:

"עפ"י דיני המג'לה מתנה מושלמת במסירה ובנטילה ... דא עקא שעל פי הוראות פקודת העברת קרקעות [סעיף 4], העברת מקרקעין – ודבר זה כולל בחובו העברת מקרקעין בדרך מתנה – אינה תקפה בלא רישום, ורישום לא התקיים בענייננו... עניין לנו לא בהעברה ממש אלא בהתחייבות ליתן מתנה. על התחייבות שכזו הרכיב הדין הישן את דיני היושר, על פיהם אין אוכפים התחייבות ליתן מתנה ואין משתיקים נותן מתנה מלחזור בו מהתחייבותו... במקרה שלפנינו לא נעשה דבר כדי לרשום את ההעברה, ועל כן נראה לי כי לפי הדין הישן לא ניתן לאכוף את התחייבותו של המנוח... ".

הדין הישן קבע שמתן תוקף למתנה במקרקעין מצריך קיום שני יסודות מצטברים:

[א] מסירה ונטילה עפ"י דיני המג'לה. פעולות אלה יכולות להיעשות פיזית כדוגמת מסירת חזקה או קונסטרוקטיבית כדוגמת מסירת ייפוי כוח בלתי חוזר [ראו: ע"א 669/77 אייזנשטיין נ' רייזמן פ"ד ל"ב(2) 457].

[ב] רישום הזכות ע"ש מקבל המתנה במרשם המקרקעין. הפסיקה שדנה בדין הישן הרכיבה את דיני היושר על דיני המתנה של המג'לה, וקבעה שבטרם רישום הזכויות במרשם המקרקעין – לא ניתן להיבנות מדיני המתנה של המג'לה. ריכוך לפסיקה זו נעשה כאשר נפסק שגם מתן ייפוי כוח בלתי חוזר ע"י נותן המתנה יכול להיות תחליף לרישום הזכויות במרשם המקרקעין [ראו: ע"א 80/72 זידאן נ' זידאן פ"ד כ"ז(1) 487].

3. התובעים מסתמכים בתביעתם מכוח עסקת המתנה על שני מסמכים:

[א] חוזה שכירות בין האם ויעקב לבין השוכר מר אללו יצחק מ-30.11.52. בחוזה הוספו בכתב יד בתחתית העמוד המילים: "הבית שייך לבן יעקב בן אברהם" – מוצג ת/1.

[ב] תשריט הבניין בו מצוין באחד מהעמודים בכתב יד: "הנכס שייך לבן יעקב בן אברהם" – מוצגים ת/7 ו-ת/2. אין תאריך לצד הכיתוב. בתחתית הכיתוב מופיעות חתימות.

למרות שהמסמך שהוצג להוכחת המתנה [מוצג ת/1] הינו משנת 1952 – התביעה לרישום הבעלות מכוח עסקת המתנה הנטענת הוגשה רק ב-25.5.2010 - בחלוף 58 שנים ממועד עריכת המסמך.

ב- 13.2.61 האם בעלת הזכויות במקרקעין הלכה לבית עולמה. ב- 16.2.62 ניתן צו ירושה בעניין עיזבונה ע"י ביהמ"ש המחוזי. עפ"י צו הירושה ירשו את עיזבונה שלושת ילדיה בחלקים שווים. ב- 5.11.96 נרשם צו הירושה במרשם המקרקעין, והזכויות הקנייניות במקרקעין נרשמו ע"ש שלושת הילדים בחלקים שווים.

כל העדים שהיו מעורבים בעסקת המתנה הנטענת הלכו לבית עולמם לפני הגשת התביעה, והיחיד שהעיד בפני
ביהמ"ש, ושהייתה לו ידיעה ישירה בעניין - היה יעקב, שעדותו נשמעה במסגרת עדות מוקדמת.

עפ"י עדויות יעקב, ושלום- בנו של יעקב, המסמכים, שהוגשו להוכחת עסקת המתנה [מוצגים ת/1 ו-ת/7], נמצאו ע"י יעקב ושלום בביתו של יעקב בשנת 05', לאחר פטירת אשתו. חרף כך התביעה הוגשה רק במאי 2010.

המסמכים הנ"ל היו בידיעת יעקב במשך כל השנים, שהרי יעקב העיד שנכח במועד עריכתם, וחרף כך נטען שנמצאו לראשונה בבית יעקב רק בחלוף 53 שנים ממועד עריכתם.

4. מחומר הראיות שהובא בפני
ביהמ"ש ניתן לקבוע שלא הוכח שנערכה עסקת מתנה בין האם לבין הבן יעקב בשנת 52'. לא הוכחה גמירת דעת של האם להקנות ליעקב את המקרקעין במתנה. לא ניתן לראות במסמכים שהוצגו הודאה במסירה ונטילה של המתנה כמשמעותן בדיני המג'לה. עסקת המתנה לא הושלמה ברישום במרשם המקרקעין בחיי האם עד לפטירתה, האם לא חתמה על מסמכים על מנת שהמתנה תושלם ברישום, ועל פי סעיף 4 לפקודת העברת קרקעות – הפעולה בטלה מעיקרה ואינה תקפה. הטעמים לקביעות אלה הינם כדלקמן:

ראשית, האם לא ידעה קרוא וכתוב, וחתמה בחתימת בוהן. יעקב הודה בחקירתו בעמ' 26 שורות 10-11: "ש. אמא שלך המנוחה... ידעה לקרוא ולכתוב ? ת. לא". שלום בן אברהם
, בנו של יעקב, העיד בחקירתו בעמ' 44 שורה 12: "אני יודע שהיא [האם- י.ג.] לא ידעה לקרוא ולכתוב".

שנית, המסמך שהוצג להוכחת המתנה היה חוזה שכירות של דירה בקומה הראשונה בבניין הבנוי על המקרקעין. חוזה השכירות נערך ב-30.11.52 בין האם ויעקב לבין השוכר מר אללו יצחק [מוצג ת/1]. חוזה השכירות כלל עמוד אחד של טופס סטנדרטי מודפס המיועד לחוזי שכירות, ובו הוספו בכתב יד פרטים מזהים של הצדדים לחוזה, סכום שכר הדירה, תקופת השכירות, תיאור הדירה והתחייבות השוכר לשלם את מיסי העיריה והחשמל.

בתחתית החוזה, 3 שורות לפני סיום העמוד המודפס, הוספו בהערות בכתב יד המילים: "על השוכר לשלם את מיסי העיריה ואת מיסי החשמל. הבית שייך לבן יעקב בן אברהם".

האם, שלא ידעה קרוא וכתוב, ידעה שהיא חותמת על הסכם שכירות של דירה בקומה הראשונה של הבניין [דירת חדר, מטבח ונוחיות], וספק אם ניתן לייחס לה גמירת דעת לערוך במסגרת מסמך זה עסקת מתנה ביחס לבניין הכולל 3 דירות.

זאת ועוד, אין שום ודאות מתי הוספו המילים "הבית שייך לבן יעקב בן אברהם" בתחתית חוזה השכירות, והאם המילים הנ"ל הוספו לפני חתימת האם בבוהן אצבע או לאחר חתימת האם. יעקב, שהודה שנכח בעריכת חוזה השכירות, העיד בחקירתו בעמ' 54 שורות 17-21: "ש. איך אני יכול לדעת אם זה נרשם [המילים: "הבית שייך לבן יעקב בן אברהם"- י.ג.] לפני שאמא שמה אצבע [חתמה בחתימת בוהן – י.ג.] או אחרי שאמא שמה אצבע? ת. לא זוכר ... ש. לא זוכר ? ת. ... אחרי כל כך הרבה שנים אני לא זוכר ". יעקב גם הציג בעדותו שורה של גרסאות סותרות לעניין השאלה מי כתב בחוזה השכירות את המילים "הבית שייך לבן יעקב בן אברהם". יעקב העיד בחקירתו: "ש. כתוב הבית שייך ליעקב בן אברהם . מי כתב את זה ? ת. אמא. ש. אמא כתבה את זה... מי כתב את זה ? ת. לא זוכר ..." [עמ' 20 שורות 2-8]; "ש. מי כתב כאן ... איפה שכתוב בכתב יד ? ת. אני לא זוכר, כבר עברו הרבה שנים" [עמ' 24 שורות 28-29]; "ש. יכול להיות שאתה כתבת את חוזה השכירות הזה ? ת. זה טישלר [השכן – י.ג.] [עמ' 26 שורות 16-18]; "ש. רשום פה הבית שייך לבן יעקב בן אברהם. כתב יד של מי זה ? מי כתב את זה ? ת. אני" [עמ' 31 שורות 30-32].

בנסיבות שתוארו לא ניתן לראות במילים "הבית שייך לבן יעקב בן אברהם", שהוספו בכתב יד על גבי חוזה השכירות, הודאה במסירה ונטילה כמשמעותן בדיני המג'לה.

שלישית, המסמך הנוסף שהוצג לצורך הוכחת עסקת המתנה הנטענת הוא תשריט הבניין הבנוי על המקרקעין [ת/7]. על אחד העמודים בתשריט הבניין נרשמו מספר שורות. השורות לא היו קריאות, והוגש ע"י מכון למידע פורנזי צילום מיקרוסקופי של הכיתוב [מוצג ת/2].

בשורות אלה על גבי התשריט של הבניין נרשם באנגלית בכותרת: "תוכנית בנייה חדשה", ובצד שמאל נרשמו באנגלית: "הבעלים" ומקום לחתימה; ו- "מהנדסים" כאשר ליד הציון "מהנדסים" מצויות שתי חתימות באנגלית. מעל החתימות של המהנדסים באנגלית הוסף בכתב יד: "בשם החתימה של אמה שלו חתם בנה יעקב בן אברהם", ובכתב יד אחר ובדיו אחר הוסף בהמשך השורה" ובשם אסתר ורחל [האחיות של יעקב- י.ג.] אני חתום" וחתימה. מעל לשורה זו נכתב בכתב יד: "הנכס שייך לבן יעקב בן אברהם". מצד ימין ישנה חתימת בוהן שנטען שהיא של האם. לא ניתן לשלול את האפשרות, שהחתימות נחתמו על תוכנית הבנייה החדשה לצורך הגשתה, והתוספת "הנכס שייך לבן יעקב בן אברהם" הוספה במועד מאוחר יותר. כמו כן לא הוברר מתי נכתבו בתשריט המילים "הנכס שייך לבן יעקב בן אברהם", מי כתב את הכיתוב הנ"ל, והאם אמו של יעקב נכחה במועד זה או שהמילים הנ"ל הוספו ללא ידיעתה וללא נוכחותה. יעקב העיד בחקירתו הנגדית בעמ' 51 שורות 14-17: "ש. מי רשם את זה [את התוספת בתשריט "הנכס שייך לבן יעקב בן אברהם" – י.ג.] זה הכתב שלך, נכון? ת. נכון .ש.... מתי כתבת את זה ? ת. לא זוכר".

לא ניתן לראות בתוספת שעל גבי התשריט מסמך מתנה או הודאה על מסירה ונטילה כהגדרתן בדיני המג'לה.

רביעית, אף מועד מציאת המסמכים הנ"ל בבית יעקב ע"י יעקב ובנו מעורר תמיהות. יעקב ידע על המסמכים הנ"ל שהרי העיד שנכח במועד עריכתם. חרף העובדה שהמסמכים משנות החמישים נטען שהמסמכים הנ"ל נמצאו בביתו של יעקב ע"י יעקב ובנו שלום רק בחלוף כ-53 שנים.

יעקב העיד בחקירתו: "אני בעצמי חיפשתי את המסמכים" [עמ' 41 שורה 28]; "ש. למי סיפרת שמצאת את המכתב ? ת. לבן הגדול" [עמ' 49 שורות 16-17]; "בבית שלך במסילת ישרים [ולא בבית האם – י.ג.] מצאת את זה [את המסמכים- י.ג.] ת. כן" [עמ' 38 שורות 15-16]. הבן של יעקב, שלום בן אברהם
, העיד: "האמא שלי נפטרה... עשינו סדר בבית אבי ואני, ואכן באיזשהו מקום מסוים מצאנו את המסמכים" [עמ' 38 שורה 29 - עמ' 39 שורה 3]; "ש. באיזה חדר [מצאת את המסמכים – י.ג.] ת. לא יודע להגיד. אני יודע להגיד שזה היה בתוך הבית [הבית של יעקב – י.ג.]" [עמ' 48 שורות 11-19 ]; "ש. מי שנכח שמצאו זה רק אתה ואבא? ת. אני ואבי שחיפשנו, כן" [עמ' 49 שורות 14-15]; "המסמכים נמצאו חודש אחרי שאמי נפטרה... מאי 05' " [עמ' 51 שורות 23-24].

חמישית, יעקב לא נהג מנהג בעלים במקרקעין ממועד עריכת מסמך המתנה הנטען ב- 1952 ועד 1983 - במשך 31 שנים.

לא הוכח מסירה ונטילה פיזית או קונסטרוקטיבית הנדרשים עפ"י דיני המג'לה לצורך הקנית מתנה במקרקעין.

הבן של יעקב, שלום בן אברהם
, העיד: "ש. מה כולל הנכס? ת. בניין של שתי קומות ... יש למעלה דירה אחת [הדירה שגרה האם – י.ג.] ולמטה הסבתא [האם – י.ג.] השכירה את זה לפעמים שתיים [שתי דירות הושכרו – י.ג.] ולפעמים שלוש דירות" [עמ' 32 שורות 21-28]; "אחרי שסבתא נפטרה הם [הדירות בקומת התחתונה – י.ג.] לא היו מושכרות... עזובות" [עמ' 45 שורות 27-30]; "ש. אחרי שסבתא נפטרה מי גר ? ... ת. היא [האחות רחל – י.ג.] גרה עד יום מותה ... ש. עד 83' היא [האחות רחל – י.ג.] גרה [בדירה בקומה העליונה – י.ג.] ? ת. כן" [עמ' 33 שורות 13- 24]; "ש. תאשר לי שדודה רחל בכל התקופה... שגרה שם, שילמה מסים, ארנונה וחשמל ? ת. עד כמה שידוע לי כן" [עמ' 75 שורות 19-21]; "מ-83' אף אחד לא גר . הבית עזוב... ואטום" [עמ' 33 שורות 29-31]; "ש. גם הקומות קרקע הם אטומות ? ת. הכל... קיבלנו דו"חות מהעירייה לאטום אותן... ש. מ-83' אף אחד לא גר שמה ? ת. לא" [עמ' 34 שורות 2-7].

יעקב הודה בחקירתו: "ש. מהיום שאמא נפטרה גרת בבית [בדירה בקומה העליונה – י.ג.]? ת. לא... בבית שלי [גרתי – י.ג.]... שמה גרה אחותי [האחות רחל – י.ג.] ש. ועד 84' היא [האחות רחל- י.ג.] גרה בבית ? ת. עד שהיא הייתה מתה [עמ' 35 שורות 13-16]; "ש. רחל שילמה לך דמי שכירות? ת. לא" [עמ' 36 שורות 16-17]; "ש. באיזה שנה עזבת את הבית במקור חיים [המקרקעין – י.ג.]? ת. אחרי שהתחתנתי עזבתי...ש. יכול להיות ב-53'? ת. יכול להיות" [עמ' 43 שורות 6-18].

האם המשיכה להתגורר בדירה בקומה העליונה ולהשכיר את הדירות בקומה התחתונה עד מועד פטירתה בפב' 61'. ב"כ התובעים הצהיר בעמ' 15 שורה 3 לפרוטוקול שיעקב לא התגורר בדירה בקומה עליונה עם אמו מ-53' ועד פב'61'. מפב' 61' ועד 83', במשך 22 שנים, האחות רחל התגוררה ללא תשלום בדירה בקומה העליונה ושילמה את הארנונה, והדירות בקומה התחתונה לא הושכרו. מ-83' הדירות בקומות התחתונה והעליונה נאטמו ולא התגוררו בהן.

האם שלא ידעה קרוא וכתוב נעזרה בחייה בבן יעקב לצורך השכרת דירותיה בבניין, ולכן יעקב גם צורף, בנוסף לאם, כצד לחוזה השכירות.

שישית, בתיק העיזבון של האם המנוחה, שצורף לתיק התביעה, נמצא אישור של משרד האוצר – מחלקת מס עזבון ירושלים מ- 15.5.63, שיורשי המנוח הגישו דו"ח על נכסי העיזבון. לתצהיר של מר נוריאל יהושע
צורף אישור של משרד האוצר – מחלקת מס עזבון שנקבע סופית מס עזבון על נכסי העיזבון עפ"י הדו"ח שהוגש, וכן צורפו קבלות על תשלומים למס עזבון.

לא מצינו שהדו"ח שהוגש לאוצר – מחלקת מס עזבון, על פיו הוטל מס העיזבון - לא כלל את המקרקעין נשוא הדיון. גם אם את הדו"ח הגישו האחיות, ויעקב לא היה מעורב בכך – הדבר מלמד על כך שיעקב לא נהג מנהג בעלים במקרקעין והאחיות עמדו על זכויותיהן, וראו במקרקעין כחלק מעיזבון אמן אותו ירשו יחד עם אחיהם יעקב בחלקים שווים.

שביעית, האם לא חתמה על הסכם מתנה ולא על ייפוי כוח בלתי חוזר להשלמת רישום העסקה. לא נרשמה הערת אזהרה לטובת יעקב, העסקה לא דווחה לשלטונות המס, והזכויות לא הועברו במרשם המקרקעין ע"ש יעקב בחיי האם המנוחה.

בע"א 86/50 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' שיבלי פ"ד ח 1106, 1107 הדגיש כב' השופט זוסמן :

"מתנת הקרקע, אפילו הושלמה בנטילה, הינה כמובן דיספוזיציה שמשמעותה בפקודת העברת קרקעות, ומאחר שלא נרשמה בספרי האחוזה... היתה הפעולה ממילא בטלה מעיקרה".

בע"א 287/62 שניר נ' פלאח פ"ד יז 1131 , 1135 פסק כב' השופט לנדוי :

"נימוקו העיקרי של השופט היה שלפי פקודת העברת קרקעות... מתנה של מקרקעין שלא נרשמה בספרי האחוזה הינה מחוסרת תוקף, ושבית המשפט אף לא יצווה על ביצוע בעין של התחייבות לתת מקרקעין במתנה . לדעתי נימוק זה בדין יסודו".

בע"א 726/76 נימר נ' רשם המקרקעין פ"ד לב(1) 44 ,47 הדגיש כב' השופט לנדוי :

"לפנינו התחייבות לתת את המקרקעין במתנה סתם, שבה התחייב המנוח לפני חקיקת חוק המתנה... והיא צריכה להידון לפי המג'לה... התחייבות כזאת אין לה תוקף לפי דיני המג'לה בטרם הושלמה המתנה בהעברת המקרקעין בפנקסי הרישום, ובאין תמורה לנתינתה אף אין לבצעה בעין לפי דיני היושר האנגליים".

שמינית, יעקב העיד בחקירתו בעמ' 55 שורות 29-31: "ש. אמא הבטיחה לך את הנכס הזה... או את כל מה שיש לה [את כל הנכסים האחרים – י.ג.] ? ת. את כל מה שיש לה".

האם לא הותירה אחריה צוואה, את עיזבונה ירשו שלושת ילדיה בחלקים שווים. לא מצינו ששאר נכסי העיזבון ניתנו לבן יעקב במתנה בחיי האם. עפ"י האמור בסעיף 4 לתצהיר נוריאל יהושע
, לאם היו נכסי מקרקעין נוספים : בית ברח' הראובני 4 חולון הידוע כגוש 7164 חלקה 164, חלק ממגרש בשכונת מולדת בחולון הידוע כגוש 6743 חלקה 97, ומגרש בשכונת זיכרון ישראל ליד קיבוץ עינת.
תשיעית, התובע יעקב העיד בעמ' 56: "ש. אני מבין שאמא התכוונה שאחרי שהיא תלך לעולמה הכל יהיה שלך ? ת. נכון" [עמ' 56 שורות 19-21].

לעניין זה כבר נפסק בע"א 726/76 נימר נ' רשם המקרקעין פ"ד לב(1) 44, 46 ע"י כב' השופט כהן:

"התחייב המנוח לתת לבניו את נכסיו במתנה לאחר מותו. על מתנה זו חלות הוראות המג'לה. לפי הוראות אלה אין תוקף משפטי להתחייבות לתת מתנה בעתיד".

5. סוף דבר

[א] התביעה נדחית.

[ב] התובעים ישלמו לנתבעים 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל
של 15,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

התובעים ישלמו לנתבעים 3-5 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 40513-05-10
1 מתוך 10








א בית משפט מחוזי 40513-05/10 שלום בן אברהם, אברהם בן אברהם, נורית עבדי נ' יוסף לוי, נוריאל יהושע, יוכבד סנדור ואח' (פורסם ב-ֽ 27/03/2014)