פסקי דין על ציביה דנינו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

41179-10/13 בל     25/03/2014




בל 41179-10/13 ציביה דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 41179-10-13


25 מרץ 2014

לפני
:

כב' השופטת
עפרה
ורבנר

ה
מערערת
ציביה דנינו

, ת"ז 55013445
ע"י ב"כ: עו"ד פז
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד
זייד



פסק דין


פתח דבר

1.
לפנינו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף ביטוח נכות, שסיכמה דיוניה
ביום 27.8.2013 (להלן - הוועדה).

2.
הוועדה התכנסה מכוח הוראות פסקי-הדין הבאים:

א.
פסק-דין בבל 34117-03-12 (שנדון יחד עם בל 31426-04-12) (להלן- פסק-הדין האזורי מ- 6.12.12), וכפי שתוקן בהסכמת הצדדים על-פי החלטה מיום 9.1.13 – ואשר לפיו עניינה של המערערת הוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול קביעת דרגת נכות בגין גלאוקומה, בהתייחס למסמכים שהגישה והמצביעים לכאורה על לחץ תוך עיני.

ב.
פסק-הדין בבר"ע 39885-01-13 מיום 17.3.13 (להלן – פסק-הדין הארצי), בו נקבע העניין יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהתאם לאמור בפסק-הדין באזורי, וכי בנוסף תדון הוועדה בעניינים הבאים:
1)
בתחום האורטופדי – תתייחס לטענה בדבר דורבנים ברגליים, וזאת בהתייחס לממצאי אולטרסאונד מיום 26.9.10 ולבדיקת ד"ר ברטלר מיום 4.5.09;
2)
בתחום הפנימי - תתייחס לטענות המערערת בדבר פיברומיאלגיה, ובכלל זה למסמך של ד"ר סלמן מיום 27.12.10, ותשקול היוועצות עם ראומטולוג.
3)
אם תמצא הוועדה לנכון לשנות מקביעתה בדבר אחוזי הנכות – תפנה את עניינה של המערערת לדיון בפני
ועדה לעררים לעניין אי כושר.

3.
הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסקי-הדין בתאריך 4.6.13. לאחר שערכה בדיקה בתחום האורטופדי, עצרה את הדיון לצורך קבלת חוות-דעת מומחים בתחום העיניים (ד"ר בירן מיום 31.7.13) ובתחום הראומטולוגיה (ד"ר רוזנר מ- 21.7.13). לאחר קבלתם סיכמה הוועדה דיוניה בתאריך 27.8.13, וקבעה כי למערערת 49% נכות.
בהחלטתה זו הוסיפה הוועדה 5% אחוזי נכות בגין ליקוי ראיה, לעומת קביעתה טרם פסק-הדין. בגין יתר הליקויים שהוזכרו בפסקי-הדין (גלאוקומה, פיברומאלגיה ודורבנים) לא הוסיפה הוועדה אחוזי נכות כלשהם. מכאן הערעור שלפני.

4.
טענות המערערת בהליך זה הן:
א.
בתחום הראיה – הוועדה התעלמה ממסמכים, ובכללם מסמך מ-25.10.11 וכן מסמך רפואי מטעם ד"ר שיינפלד מ- 27.9.12, המעידים על קיומה של גלאוקומה.
ב.
בתחום הפנימי – הוועדה שגתה כשלא קבעה נכות בגין מחלת הפיברומאלגיה, שכן היועץ בתחום הראומטולוגי התעלם ממכלול התלונות והתיעוד הרפואי, וסבר בטעות כי המערערת לא נמצאת במעקב ראומטולוגי ואינה מטופלת במרפאת כאב – כל זאת בניגוד לתיעוד הרפואי.
ג.
בנוגע לדורבנים –
וועדה רפואית המאוחרת לוועדה נשוא הערעור (מתאריך 2.1.14), קבעה כי המערערת אכן סובלת מדורבנים וזאת החל מתאריך 1.1.13, ובנסיבות אלה תמוה כיצד הוועדה נשוא הערעור לא מצאה ממצא זה.
ד.
בנסיבות אלה – יש להורות על דיון מחודש בפני
הוועדה בהרכב שונה.
5.
טענות המשיב:
א.
בתחום הראיה – היועץ לוועדה התייחס לשאלת מחלת הגלאוקומה וקבע במנומק כי אינה מצדיקה קביעת
דרגת נכות. היועץ קבע ממצאים בבדיקתו ולכן אין צורך להתייחס למסמכים שהוזכרו בפסק-הדין
הארצי בהקשר זה.
ב.
בנוגע למחלת הפיברומאלגיה – היועץ בתחום הראומטולוגי בדק את המערערת והתייחס למסמכים שנזכרו בפסק-הדין הארצי.
ג.
באשר לדורבנים ברגליים -
הוועדה ערכה בדיקה קלינית וציינה כי לא מצאה ליקוי זה. אין בכך כי ועדה או רופא מוסמך שדן בעניינה של המערערת במועד מאוחר יותר מצא כי יש לקבוע נכות בגין דרבנים כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן כל רופא רשאי להגיע לכלל מסקנה רפואית שונה.
ד.
מהאמור עולה כי הוועדה מילאה אחרי הוראות פסקי-הדין, ודי בכך כדי לדחות את הערעור.

6.
אקדים ואומר כי מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

דורבנים
7.
בישיבתה הראשונה של הוועדה מתאריך 4.6.13, ציינה הוועדה את ממצאי בדיקתה בתחום האורטופדי:

"בבדיקה אורטופדית: מצביעה על אזור הכאב בצד הפנימי-כפי של הקשת האורכית וכן בצד הגבי החיצוני לאורך כף הרגל דו-צדדי, במידה שווה. בבדיקתה בעמידה על קצות הבהונות קיים הלוקס ואלגוס קל דו-צדדי ללא בניון רגיש או אדום. אין לראות סימני קלוסיטי או סימני לחץ על אזורים נושאי משקל בכפות הרגליים, מתלוננת על רגישות במגע על פני כל נקודה שהיא בהיקף 2 כפות הרגליים, אין עדות לאנדיניטיס בעת יצירת מתח על גבי הגידים המכופפים והמיישרים של הבהונות וכפות הרגליים, אין רגישות על פני עצם העקב באזור הכפי דו-צדדי. תנועת הבהונות בכלל והבוהן הראשונה בפרט מלאה דו-צדדי. הוועדה עיינה באולטאסאונד קרסול שמאל מ- 26/9/10 הודגמה טנוסנוביטיס קלה של גידי הפרוניאוס ובמידה פחותה בגידי הטיביאליס האחוריים. בכף רגל שמאל ציסטה סינוביאלית בצד הגבי עד 13 מ"מ וכן ליפומה בצד הפנימי בגודל 28/9 מ"מ. הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר ברטלר מ- 4/5/09 לפני 4 שנים איבחן פסאיטיס פלנטרית דו-צדדית, היום אין למצוא בבדיקה פסיאטיס פלנטרית (בלשון העממית – דורבנים). למרות תלונותיה היום אין בבדיקה היום ממצאים אובייקטיבים לדלקת גידים או מחלה דלקתית אחרת בכפות הרגליים. הממצא האנטומי של הלוקס ואלגוס קל אינו מזכה באחוזי נכות. לאור כל האמור והממצאים הנ"ל הוועדה לא מוצאת לנכון להוסיף נכות אורטופדית נוספת על הנקבע בדו"ח הקודם".

8.
בהתאם למסמכים שהוגשו מטעם המערערת ביום 29.1.14 קבע רופא מוסמך ביום 2.1.14 (במסגרת תביעה חדשה) כי למערערת נכות בגין "דורבנים בעקבים" לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – מבחני הנכות), וזאת החל מיום 1.1.13.

על-פי החלטתי מיום 28.1.14, היה על המשיב להודיע, עד לתאריך 2.3.14, אם הוגש ערר על ההחלטה מתאריך 2.1.14. לאחר שלא הוגשה כל הודעה, ניתנה ארכה להגשת הודעת המשיב, ביוזמת בית הדין, ובהתאם להחלטה מ- 9.3.14. לאחר שלא הוגשה כל הודעה מטעם המשיב גם בחלוף הארכה – יש להסיק כי לא הוגש ערר על ההחלטה מיום 2.1.14 ומדובר בהחלטה חלוטה ומחייבת.

מכאן – מבקשת המערערת להסיק כי קיימת סתירה לא מובנת בין קביעות הוועדה נשוא הערעור באשר להיעדר דורבנים לבין קביעת נכות בשל דורבנים במועד מאוחר יותר אך במועד תחולה החל מתאריך 1.1.13, כלומר לפני שהוועדה נשוא הערעור הגיעה למסקנה הפוכה.

9.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים בעניין זה מצאתי, כי יש קבל את טענת המערערת. אמנם החלטת הוועדה נשוא הערעור בעניין היעדרם של דורבנים בבדיקתה היא מפורטת ומנומקת, ויש בה התייחסות למסמכים הנזכרים בפסק-הדין הארצי, ואכן - כפי שטען ב"כ המשיב בדיון – וועדות שונות המורכבות מרופאים שונים רשאיות להגיע למסקנות רפואיות שונות. יחד עם זאת, מהמסמכים שהגישה המערערת בדבר החלטת הרופא המוסמך מיום 2.1.14 שקבע נכות בשיעור
10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) למבחני הנכות החל מתאריך 1.1.13 – הרי שהחלטה זו עומדת בסתירה לכאורה לקביעת הוועדה נשוא הערעור לפיה בחוש 6/13 אין המערערת סובלת מדורבנים.
סתירה זו יש להבהיר, במיוחד שעה שככל הנראה לא הוגש ערר מטעם המוסד לביטוח לאומי
על קביעת הרופא המוסמך בעניין זה מ- 2.1.14.
גלאוקומה
10.
כאמור, בהתאם לאמור בפסק-הדין באזורי היה על הוועדה לשקול קביעת דרגת נכות בגין גלאוקומה, בהתייחס למסמכים שהגישה והמצביעים לכאורה על לחץ תוך עיני.

11.
בתאריך 31.7.13 נבדקה המערערת על-ידי ד"ר בירן, יועץ בתחום רפואת העיניים. המומחה ציין כך:


"בהמשך לבדיקה קודמת מ- 31/8/11, הרופא עיין בסיכום ביקור ד"ר ט. פרידמן מ- 6/2/11. בבדיקה חדות הראייה מימין 6.12 בשמאל ½6.7 במשקפיים ללא שיפור בסיוע חדות. סיגמנטים קדמיים תקינים. בקרקעית קיער דיסקה מאורך באישון צר ימין 0.8 שמאל 0.7 פרט לכך קרקעיות תקינות.... בהתייחס לפסק-הדין קיים חשד לגלאוקומה ללא נזק פרימטרי
ולכן אין מקום לקביעת נכות בגין גלאוקומה שכן התקנות אינם מזכות בנכות אלא במקרה של קיום נזק פרימטרי ובהתאם לעוצמתו".



המומחה סיכם, כי יש לקבוע למערערת 5% נכות לפי פריט ליקוי 52(1)3ב' החל מתאריך 1.1.12, וכי אין נכות בגין גלאוקומה.

12.
עינינו הרואות, כי המומחה עיין במסמכים ואף הסכים עם האבחנה העולה מן המסמכים אליהם הפנתה המערערת כי אכן קיים חשד לגלאוקומה.
יחד עם זאת, קבע כי אין בגלאוקומה כשלעצמה כדי לזכות באחוזי נכות נוספים בהיעדר פגיעה בשדה הראייה (היעדר נזק פרימטרי, כפי שקבע המומחה בחוות-דעתו), ומעבר לנכות שנקבעה בגין הפגיעה בחדות הראיה. קביעה זו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, שכן בהתאם לאמור בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)(תיקון), התשע"ב - 2011 (ק"ת 7057 מ-8.12.11), שעמדו בתוקף במועד בדיקתה של הוועדה הרי שבנוגע לגלאוקומה תוקן פריט הליקוי 58 באופן הבא:

58.
גלאוקומה ולחץ תוך עיני מוגבר – דרגת הנכות תיקבע לפי ההגבלה בשדה הראייה והליקוי בכושר הראייה.

13.
משקביעת המומחה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, וניתנה בהסתמך על בדיקה קלינית ולאחר עיון
במסמכים הרלוונטיים – אין לומר כי יש מקום להתערבות בית הדין בקביעתו, וטענות המערערת בעניין זה נדחות.

פיברומאלגיה
14.
היועץ בתחום הראומטולוגיה, פרופ' רוזנר, ציין בחוות-דעתו מיום 21.7.13, כך:

"בבדיקה: היועץ התייחס למסמכים כולל רישום ד"ר סלמאן מ- 27.12.10, ד"ר סלובודון (ראומטולוג) מ- 1.6.11 וכן סיכום ביקור מרפאה אורטופדית 9.5.12 (ד"ר גרינטל). למרות ששני האורטופדים רשמו אבחנה של פיברומאלגיה, הראומטולוג אשר בדק את התובעת לא מצא כל בעיה ראומטולוגית. לדברי התובעת הוצעו לה ניתוחים בברכיים, בגב וכן בידיים... בבדיקה היום נבדקו הכתפיים, מרפקים, שורשי ואצבעות הידיים, קרסוליים, ברכיים וירכיים. לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה, אבל חוסר יישור מלא בשתי הברכיים ומלבד זאת אין עדות לנזק במפרקים כתוצאה ממחלה קודמת. התובעת לא במעקב ראומטולוגי ובשנים האחרונות גם לא במעקב מרפאת כאב".


15.
מהאמור עולה כי היועץ לוועדה אכן עיין במסמכים רפואיים שהוצגו בפני
ו, ובכללם במסמך הרפואי של ד"ר סלמאן שהוזכר בפסק-הדין הארצי.
היועץ ערך בדיקה קלינית ושקל, כמצוות פסק-הדין הרצי, קביעת דרגת נכות בשל מחלה זו. מכאן – שיש לראות באמור בחוות-דעת היועץ בתחום זה כמילוי חובת הוועדה בהתאם לאמור בפסק-הדין.

16.
אין לקבל טענת המערער כי היועץ שגה כשקבע שהמערערת אינה נמצאת במעקב על-ידי ראומטולוג, או במרפאת כאב. כתימוכין לטענה זו צורפו המסמכים בנספח ב' לנימוקי הערעור, אלא שעיון בהם מעלה כי קיימים אמנם זימונים למרפאת הכאב, אך אין כל אסמכתא בדבר עצם הטיפול בה, והזימון האחרון הוא לחודש 3/12; על הזימון למרפאת כאב מצוין בחותמת המכון כי "לא טופלה מעולם במרפאת כאב".
כן אין תיעוד בדבר מעקב אצל רופא ריאומטולוג לאחר המועד שצוין על-ידי היועץ בחוות-דעתו (מחודש 6/11). היועץ גם אינו חולק על כך, כי אורטופדים שונים קבעו אבחנה בדבר
פיברומאלגיה – אלא שעל-פי בדיקתו הוא אין המדובר באבחנה זו.
17.
לאור האמור – לא נפל פגם משפטי בקביעות הוועדה בתחום הראומטולוגיה ובהתייחס להוראות פסק-הדין בארצי.

סוף דבר
18.
הערעור מתקבל באופן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתשקול קביעת דרגת נכות בשל דרבנים ברגליים, בין השאר בהתחשב בקביעת וועדה רפואית מתאריך 2.1.14, לפיה המערערת סובלת מדרבנים ברגליים החל מתאריך 1.1.13.
יתר הערעור נדחה.

19.
בהתחשב בתוצאות הערעור, ישא המשיב בהוצאות הערעור בסך 2,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, שאם לא כן, ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

20.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ג אדר ב תשע"ד, (25 מרץ 2014
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 41179-10/13 ציביה דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 25/03/2014)