Google

אלה גרניק, שאול קלנר, אולגה קרסנוב - משה זכריה נצר, חנה נצר

פסקי דין על אלה גרניק | פסקי דין על שאול קלנר | פסקי דין על אולגה קרסנוב | פסקי דין על משה זכריה נצר | פסקי דין על חנה נצר |

36489-09/13 תאק     10/03/2014




תאק 36489-09/13 אלה גרניק, שאול קלנר, אולגה קרסנוב נ' משה זכריה נצר, חנה נצר








בית משפט השלום בחיפה



ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014

תא"ק 36489-09-13 נצר ואח' נ' גרניק ואח'



בקשה מס'
3

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשים

1. אלה גרניק

2. שאול קלנר

3. אולגה קרסנוב


נגד

משיבים
1. משה זכריה נצר
2. חנה נצר


החלטה


לפניי בקשה לביטול

פסק דין
, המתנהלת עקב "חוסר מזל" של הנתבעים, שהגישו בקשת רשות להתגונן ביום 9/1/14 בשעה 9:09 דקות, אך איחרו בהגשת הבקשה, שכן ביום 7/1/14 כבר הגיש ב"כ המשיבים בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, ובשעה 8:31 כבר נחתם נוסח

פסק דין
פורמלי, שהוגש ע"י ב"כ התובעים.

ההלכה בעניין מתן

פסק דין
בהעדר הגנה הובהרה בפסיקה לפיה: "יש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל

פסק דין
בהעדר הגנה כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור" (ע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית, פ"ד מד(4) 4 (1990)).

המבקשים בנימוקי בקשתם מתעלמים מהאיחור, בו הם מודים, בהגשת הבקשה, וטוענים לעובדה בלתי נכונה בעליל, לפיה נתתי את פסק הדין בעת שבקשת רשות להתגונן כבר היתה מונחת בבית המשפט.

באין פגם במתן פסק הדין, נדונה הבקשה כבקשה לביטול

פסק דין
משיקול דעת בית המשפט, אך המבקשים לא מביאים כל טעם למחדל, וחוזרים רק על נימוקי הגנתם לגופה של התביעה, כאילו התגוננו במועד.

טענות ההגנה (ועל מנת לדון בהן קראתי גם את בקשת הרשות להתגונן וגם את הבקשה כאן, שהפנתה לשם) של הערבים הינן כי ערבותם אינה חלה על חוזי המשך מעבר לשנתיים הראשונות, וטענות הנתבעת מס' 1 הינן כי בשנה הראשונה בוצעו בבניין עבודות, שהקשו על ההנאה מהמגורים בדירה; כי נגבים דמי ועד בית גבוהים מהנדרש לאחזקתו; כי המשיבים העלו את דמי השכירות משנה לשנה, תוך ניצול השתקעותם של הנתבעים בדירה; כי פתיחת הליכי הפינוי נגד המבקשים גרמה לבתם לנזק בריאותי ופסיכולוגי; המבקשים מודים באי תשלום דמי שכירות במשך שלושה חודשים ובאיחור בפינוי של 5 ימים (ביחס לפסק הדין בתביעת הפינוי), אך טוענים כי האיחור בפינוי היה בהסכמה,כי לא ניתן לתבוע דמי שכירות ופיצוי בגין איחור בפינוי; המבקשים טוענים כי ההוצאות שהוציאו המשיבים בתיקים האחרים נפסקו להם בכל תיק ותיק, ואין הצדקה לחייב את המבקשים כאן פעמיים; המבקשים מכחישים את חבותם לשלם עבור צביעת הדירה מאחר ולטענתם החזירו אותה במצב תקין, כופרים בחבותם לשלם עבור החלפת מנעול, מכחישים חוב לחב' הגז וטענים לקיזוז כדלהלן: 33% מדמי השכירות ששולמו בשנה הראשונה בגין אובדן חלק מההנאה בשימוש בדירה; הפרשים בתשלום לועד הבית; סבל ועוגמת נפש והנזק הבריאותי לבת.

המשיבים חזרו על העובדות, והפנו להחלטות קודמות, שמשפיעות על הטענות כאן: פסק הדין בתא"ח 30456-09-12, בו ניתן

פסק דין
בהסכמה, המשתיק את טענות המבקשים בעניין דמי השכירות; החלטתי בת"ט 57418-04-13, בה נדחו טענות הקיזוז מלשמש טענות הגנה בפני
תביעה בסדר דין מקוצר, וכעת נוספה העובדה שתביעת המבקשת נגד המשיבים, בה העלתה את טענותיה ותביעותיה ת.א. 48509-02-13 נמחקה עקב אי הפקדת ערובה.

לעניין טענת הערבים, מפנה ב"כ המשיבים לסיפא של כתב הערבות, שם נכתב במפורש ההיפך: "אנו הח"מ ערבים הדדית וערבות מלאה לכל התחייבויות השוכר הנובעות מהסכם זה וללא יוצא מן הכלל. וכמו"כ אנו מסכימים שערבותינו תימשך הלאה לכל תקופת הארכה של שוכר זה לדירה שע"פ הסכם זה". עוד טוענים המשיבים כי המבקש מס' 2 הינו בן זוגה של המבקש מס' 1 והתגורר עימה בדירה.

לבסוף הסכים ב"כ המשיבים כי פסק הדין יבוטל בתנאי הפקדה של סכום משמעותי של 60,000 ₪, לאור מצבם הכלכלי הגרוע של המבקשים, בגינו חוייבו בצו תשלומים, לאור העובדה שלא שילמו הוצאות, שנפסקו נגדם ולאור התחמקותם מהליכים וגרימת הוצאות למשיבים.

בתגובה לתגובה חוזר ב"כ המבקשים על הטענה כאילו ניתן

פסק דין
בעת שבקשת רשות להתגונן היתה בתיק, ואין לי אלא להצטער על כך. הערבים טוענים כי הוראת כתב הערבות אינה חלה על הסכמים שלאחר ההסכם נשוא התביעה, ולכן עומדת להם הגנה טובה וחוזרים על נימוקי ההגנה של המבקשת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי מדובר בבקשה שדינה להידחות, ורק עקב הסכמת ב"כ המשיבים לביטול פסק הדין כנגד הפקדה, תינתן החלטה מותנית.

המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן באיחור של יומיים רק ביום 9/1/14. בא כחם קיבל ביום 8/12/13 את החלטתי מיום 2/12/13 לפיה נדחתה בקשתם למחיקת כותרת, ועליהם להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 20 יום. למרות זאת לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד.

גם לאחר שהופנו להגשת בקשה לביטול

פסק דין
, לא טרחו לנמק את האיחור ובכך התעלמו מהתנאי הראשון בבקשה לביטול

פסק דין
משיקול דעת בית המשפט, לתת סיבה סבירה לאיחור.
"אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט" (ע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד ל"ז(3) 431).
הוכח כי המבקשים לא נתנו כל טעם למחדל, והזלזול שהפגינו בהליך זה ובהליכים קודמים בכל החלטה ו

פסק דין
של בית המשפט, מגלה שיטתיות וכוונת זדון ברורה לחבל בהליך, ולהאריכו עד אין קץ.

אמנם נקבע כי הטעם למחדל הינו שיקול משני ונימוקי ההגנה הינם העיקר יותר (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 738). אך ללא נימוק כלל יהיה צורך בעיוות דין חמור על מנת שיבוטל פסק הדין.

כאמור לעיל, רוב טענות המבקשים קלושות ודחוקות, חלקן העיקרי נדחה בעבר, והטענה היחידה שיש מקום לברר הינה פרשנות הסיפא של כתב הערבות, הנחזית כמאפשרת את עילת התביעה נגד הערבים גם לחוזים נוספים, כפילות התביעה להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליכים קודמים וכאן, והוצאות נוספות על דמי השכירות. איני רואה עיוות דין חמור בדחיית הבקשה כאן, שכן היתה עומדת למבקשים תרופה בהגשת תביעה נפרדת, כפי שעשו בת.א. 48509-02-13, בתנאי שיפקידו ערובה.

לאור הצעת ב"כ המשיבים להסכמה לביטול

פסק דין
כנגד הפקדה, אני קובעת כי דין בקשת המבקשים לביטול

פסק דין
היה להידחות עקב ריבוי מחדליהם, ללא צידוק, ותוך זלזול מופגן וממושך בהליך, אך מאחר וטרם התבררו טענותיהם בפני
התביעה בפעם הראשונה, יבוטל פסק הדין מיום 9/1/14 בתנאי שהמבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,180 ₪ ויפקידו בקופת בית המשפט את הסכום 30,000 ₪ (ניתן להחליף הפקדת מזומן בערבות בנקאית).
הצדדים שמו לב בוודאי כי סכום ההוצאות וסכום ההפקדה נקבעו על ערכים נמוכים ביותר, מתוך התחשבות במצבם הכלכלי של המבקשים, ועל מנת לא ליתן החלטה, שלא יוכלו לעמוד בה, לכן אי עמידה בהחלטה במועד, יביא לדחיית הבקשה תוך חיוב בהוצאות ממשיות וראויות.

המועד לביצוע התשלום וההפקדה הינו 30 יום מהיום.

המבקשים יגישו גם אסמכתא לתשלום ההוצאות ישירות לב"כ המשיבים תוך אותו מועד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה ידנית, תוך קבלת אישור טלפוני ובדואר רשום ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 13/4/14
.

ניתנה היום, ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 36489-09/13 אלה גרניק, שאול קלנר, אולגה קרסנוב נ' משה זכריה נצר, חנה נצר (פורסם ב-ֽ 10/03/2014)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים