פסקי דין על נוחי דנקנר | פסקי דין על רפאל ביסקר | פסקי דין על ליאור חנס ואח' | פסקי דין על אהוד שיף

57201-07/13 תנג     30/03/2014




תנג 57201-07/13 נוחי דנקנר, רפאל ביסקר, ליאור חנס ואח' נ' אהוד שיף








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 57201-07-13 אי די בי חברה לאחזקות בע"מ נ' דנקנר ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
רות רונן


המבקשים:

1. נוחי דנקנר

2. רפאל ביסקר

3. ליאור חנס
4. אליהו כהן
5. זהבה דנקנר
6. אריה מינטקביץ
7. יעקב שימל
8. מאיר רוזן
9. שמואל לחמן
10. צבי דבורצקי
11. שמואל דור
12. גנדן הולדינגס בע"מ
13. גנדן השפעות אי די בי בע"מ
14. י.ז.ד בע"מ
15. אי די בי חברה לאחזקות בע"מ


נגד


המשיב
:

אהוד שיף



החלטה

בקשה לעיכוב מתן החלטה בבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת – שכונתה "בקשה ליתן הכרעה בתנ"ג 45914-09-12 במקביל למתן ההכרעה בתנ"ג 57201-07-13".

המבקשים – הם המשיבים בבקשה לאישור התביעה הנגזרת בתנ"ג 57201-07-13 (להלן: "הבקשה המאוחרת"), טענו כי ההחלטה בתנ"ג 45914-09-12 (להלן: "הבקשה המוקדמת") תשליך על סיכוייהם בבקשה לאישור הבקשה המאוחרת. מתן החלטה בבקשה המוקדמת תביא לכך שבפועל לא יהיה להם יומם בבית-המשפט, כך נטען. יוער כי הבקשה הוגשה גם מטעמן של המשיבות 1-3 בתנ"ג 45914-0912 – אף שכפי שיובהר להלן, לא הן אלה שעלולות להיפגע ממתן הכרעה בבקשה המוקדמת.

יצוין בקצרה כי עניינה של הבקשה המוקדמת באישור תביעה נגזרת של חברת אי די בי אחזקות בע"מ (להלן: "החברה") נגד בעלי השליטה בה, כאשר עילת התביעה נובעת מסעיף 310 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). הבקשה המאוחרת מתייחסת לאותן חלוקות שהן אסורות על פי הטענה, כאשר הבקשה היא נגד הדירקטורים בחברה, ועילת התביעה נובעת מסעיף 311 לחוק החברות.

בשתי הבקשות יהיה על בית המשפט להכריע בשאלה האם החלוקות נושא הבקשות – שהן כאמור אותן חלוקות עצמן – הן חלוקות אסורות או מותרות (בהתאם לשאלה האם החברה עמדה במועדים הרלבנטים במבחן יכולת הפירעון). המבקשים טוענים כי אם בית-המשפט יקבע במסגרת הבקשה המוקדמת כי החלוקות הן אסורות, יקשה עליו לקבל החלטה שונה במסגרת הבקשה המאוחרת. התוצאה היא שלדירקטורים המשיבים בבקשה המאוחרת, לא יהיה למעשה יומם בבית המשפט - שכן זכויותיהם יושפעו מהחלטה בהליך שהם לא היו צד לו, ולא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות ולטעון טענות במסגרתו.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי הסיבה לכך שהם מצויים במצב בו הם מצויים, היא רק משום שהמשיב – מבקש האישור - לא הגיש את שתי בקשות האישור יחד, או זו בסמוך לזו. לו היה המשיב מגיש את הבקשות במועדים סמוכים, יכלו הצדדים לעתור לאיחוד הדיון (בקשה שהיתה מתקבלת ככל הנראה), ואז לא היה נוצר החשש שנוצר כיום. לגישת המבקשים, אין מקום לכך שזכויות המבקשים ייפגעו רק בשל התנהלותו הדיונית של המשיב – מבקש האישור.

המשיב – שהוא כאמור מבקש האישור בתביעות הנגזרות (הן בבקשה המוקדמת והן בבקשה המאוחרת) התנגד לבקשה. הוא טען כי אין חשש מפגיעה בזכויות הדירקטורים, משום שממילא אין מדובר בהליך עיקרי אלא רק בבקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת. גם אם הבקשה תאושר, יהיה מקום לנהל את ההליך לגופו. הוא אף ציין כי אם הבקשה המוקדמת תאושר, וכך אף הבקשה המאוחרת, לא תהיה לו התנגדות לאיחוד הדיון בשתי התביעות. עוד נטען כי קבלת הבקשה תביא לסרבול והכבדה בניהול ההליך בבקשה הראשונה, והיא גם תביא לכך שלמעשה לא יהיה כל ערך בסיכומים שהוגשו על ידיו במסגרת הבקשה המוקדמת.

דיון
לאחר עיון בטענת הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

המבקשים לא עתרו כי בית המשפט יאחד את הדיון בשני ההליכים – הבקשה המוקדמת והבקשה המאוחרת. ואכן, בקשה כזו – לו היתה מוגשת – לא היתה מתקבלת בשלב זה. זאת משום שהדיון בבקשה המוקדמת הסתיים, והתיק קבוע לסיכומים בכתב. סיכומי מבקש האישור הוגשו זה מכבר וסיכומי המשיבים אמורים להיות מוגשים בימים הקרובים. מנגד, הדיון בבקשה המאוחרת טרם החל.

יחד עם זאת, יש לציין כי מקובלת עלי טענת המבקשים בבקשה דנן, לפיה לו היו שתי הבקשות מוגשות זו בסמוך לזו, היה מקום לאחד את הדיון בשתיהן משום שהשאלה המרכזית הטעונה הכרעה בשתי הבקשות היא אותה שאלה עצמה
- האם החלוקות נושא הבקשות היו חלוקות שלא עמדו במבחן יכולת הפירעון, וככאלה היו חלוקות אסורות.

משלא ניתן לאחד את הדיון בשתי הבקשות, יש לבחון האם יש מקום לעכב את ההכרעה בבקשה המוקדמת עד לתום הדיון בבקשה המאוחרת. בפועל – התוצאה תהיה של מעין איחוד של הדיון. אולם, אני סבורה כי תוצאה כזו אינה מוצדקת בשלב הנוכחי.

מבחינה משפטית, קבלת הבקשה המוקדמת (אם זו תתקבל) אין בה כדי להשליך על הבקשה המאוחרת. המשיבים בבקשה המאוחרת – הדירקטורים אינם כבולים מכוח "מעשה בית דין" בכל הכרעה שתתקבל במסגרת הבקשה המוקדמת. לכן, הדירקטורים יוכלו להעלות כל טענה שימצאו לנכון להעלותה במסגרת ההליך של הבקשה המאוחרת, ולהציג לבית המשפט כל ראיה שיבקשו להציג לו. מבחינה משפטית, אם יעלו המשיבים בבקשה המאוחרת טענות שלא הועלו בבקשה המוקדמת או הם אם יציגו ראיות נוספות – לא תהיה מניעה כי בית המשפט יתייחס לטענות ולראיות הללו, באופן שיאפשר הכרעה שונה בשני ההליכים גם בשאלת היותן של החלוקות "חלוקות אסורות".

יוער כי דווקא אם הבקשה המוקדמת תידחה, הדבר עשוי לשמש בנסיבות מסוימות כנגד המבקש (ור' ההלכה המתייחסת לאפשרות של טענת השתק כנגד צד שנוטל חלק בשני הליכים שונים, ובין היתר בע"א 9647/05 פוליבה נ. מדינת ישראל; ע"א 9647/05 בע"א 9551/04 אספן בנייה ופיתוח בע"מ נ. מדינת ישראל; ורע"א 9307/09 אפולו אדקס ואורן נ. ראובן סנסינו).

אני ערה לטענת המבקשים לפיה חרף העובדה שמבחינה משפטית – הכרעה בבקשה המוקדמת איננה משליכה על ההכרעה בבקשה המאוחרת, הרי בפועל בהחלט יתכן כי ההכרעה המוקדמת תשקף את עמדתו של בית המשפט ביחס לשאלה המרכזית השנויה במחלוקת, עמדה שאין זה מן הנמנע שבית המשפט יוסיף לאחוז בה גם במסגרת הבקשה המאוחרת. זהו למעשה הבסיס לחששם של המבקשים, ולטענתם לפיה נגרעת זכותם לכך שיהיה להם יומם בפני
בית המשפט.

אבל, לטעמי אין די בחשש זה כדי להביא לכך שההכרעה בבקשה המוקדמת צריכה להתעכב. ראשית, התופעה בה בית משפט מכריע בהליך אחד, וקובע את עמדתו בסוגיה משפטית מסוימת – שעשויה לחזור ולהופיע במקרים עתידיים נוספים – איננה תופעה המיוחדת להליך הנוכחי. בית משפט קובע את עמדתו בסוגיות משפטיות רבות, שחלקן חוזרות ועולות בהליכים עתידיים. גם הצדדים באותם הליכים עתידיים "פוגשים" את בית המשפט לאחר שהוא הביע עמדה ראשונית ביחס לשאלה המשפטית שהוא צריך להכריע בה בדיון בעניינם, כאשר לכאורה יהיה להם קשה יותר בדיון שהם מנהלים להביא לכך שבית המשפט ישנה את עמדתו המשפטית. מובן ש"תופעה" זו אינה מצדיקה עיכוב במתן הכרעות בהליכים המתנהלים בפני
בית המשפט.

שקלתי האם המקרה דנן הוא שונה רק משום שהמשיב – מבקש האישור – הוא האחראי לכך שהדיונים בשתי הבקשות מתקיימים בנפרד ולא במאוחד. אינני סבורה כי יש בכך כדי לשנות את המסקנה שלעיל. ראשית, בא כוחו של מבקש האישור הבהיר את הטעם בשלו הבקשה המאוחרת הוגשה רק במועד בו היא הוגשה. אין מדובר בהחלטה חסרת תום לב שנועדה רק כדי לפגוע בזכויות הדירקטורים. לכן, יש לבחון את הדברים בהתאם למצבם נכון להיום – קרי: העדר אפשרות לאחד את הדיון, וחובתו של בית המשפט לכן לסיים את הדיון בבקשה המוקדמת, אשר תהיה בשלה כאמור תוך זמן לא רב למתן החלטה.

מעבר לכך, עיכוב ההחלטה בבקשה המוקדמת אכן עלול להביא לסרבול ולבעיות דיוניות שונות. כך למשל, אין זה ברור מה יהיה דינן של ראיות חדשות שיוצגו – אם יוצגו – על ידי הדירקטורים בהליך של הבקשה המאוחרת. ראיות כאלה אינן חלק מההליך של הבקשה המוקדמת, ולכן ממילא בית המשפט לא יהיה רשאי להביאן בחשבון בהחלטתו בבקשה המוקדמת. לכן, גם אם המצב המשפטי בבקשה המאוחרת יהיה שונה מהמצב המשפטי בבקשה המוקדמת, לא יהיה בכך כדי לאפשר שינוי בתוצאה המשפטית בבקשה המוקדמת. גם מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה.

לכן, הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, אני סבורה כי יש לעכב את מתן ההכרעה בבקשה המוקדמת עד לאחר יום 28.4.14. במועד זה קבוע דיון בהליך הסדר הנושים של החברה, דיון שיתכן שיהיה בו כדי להביא להשלמתו של הליך ההסדר. השלמת הליך הסדר הנושים עשוי להשליך על זכויות החברה בהליך הנוכחי, ומאחר שמדובר במועד של כחודש בלבד מהיום, אני סבורה כי מן הראוי להמתין לו.

לכן, בשלב זה אני קובעת לתז"פ ביום 1.5.14 בשתי הבקשות.
הנאמנים על הסדר הנושים יעדכנו את בית המשפט לאחר הדיון שיתקיים ביום 28.4.14.


ניתנה היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.








תנג בית משפט מחוזי 57201-07/13 נוחי דנקנר, רפאל ביסקר, ליאור חנס ואח' נ' אהוד שיף (פורסם ב-ֽ 30/03/2014)