פסקי דין על בנימין ד"ר האזרחי | פסקי דין על אייל בר ששת-ש.א בנייה ושיפוץ דירות

5728/09 א     30/03/2014




א 5728/09 בנימין ד"ר האזרחי נ' אייל בר ששת-ש.א בנייה ושיפוץ דירות








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 5728-09 ד"ר האזרחי נ' אייל בר ששת-ש.א בנייה ושיפוץ דירות


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אביב מלכה


התובע

בנימין ד"ר האזרחי


נגד


הנתבע

אייל בר ששת-ש.א בנייה ושיפוץ דירות




פסק דין



התובע בעלים של בית וחצר והזמין אצל הנתבע עבודות שיפוצים.
בפי הצדדים טענות זה כנגד זה ומכאן נולדו התביעה על סך 100,000 ₪ והתביעה שכנגד על סך 116,705 ₪.

העובדות והמחלוקות
הצדדים חתמו על הסכם המפרט את השיפוצים שעל הנתבע לבצע, התשלום עבור כל פרט בשיפוצים, מועדי התשלומים וכן התחייבות של הנתבע לבצע את השיפוצים בתוך 55 ימי עבודה החל מיום 21.8.08.

לטענת התובע הנתבע לא עמד בלוח הזמנים שנקבע ובשל כך התובע, שהתחייב לפנות דירה אחרת בה התגורר, נאלץ לשלם דמי אחסון לחפציו ולהתגורר אצל חברים (סעיף 17 לתביעה).
כמו כן טוען התובע כי הנתבע ביצע רק חלק מזערי ושולי מן העבודה למרות שקיבל כספים (סעיף 10 לתביעה).
בנוסף טוען התובע כי הנתבע יצק תקרה מעל לחניון, בניגוד לתוכנית, דבר שהביא לכך שהתובע קיבל צו הפסקה מנהלי והוא נדרש להרוס את היציקה (סעיף 11 לתביעה).
עוד טוען התובע כי הנתבע שפך חומר לפסולת בניין בחצר (סעיף 13 לתביעה).
לסיום טוען התובע כי הנתבע לא נתן לו חשבוניות על סך 32,000 ₪ (סעיף 15 לכתב התביעה).
במענה לכתב התביעה טוען הנתבע כי על פי ההסכם הוא היה אמור לסיים את העבודה ביום 24.11.08, ממילא כשבועיים לאחר המועד בו היה על התובע לפנות את הדירה בה התגורר (סעיף 9 לכתב ההגנה).
הנתבע עוד טוען כי הוא ביצע את העבודה בצורה טובה ומהירה וכי העבודה הופסקה ביוזמת התובע (סעיף 14 לכתב ההגנה).
לעניין היציקה מעל החניון טוען הנתבע כי, זו הוזמנה על ידי התובע בעצמו והתובע ידע על ביצועה (סעיף 15 לכתב ההגנה).
הנתבע מכחיש את הטענה כי הוא לא פינה את הפסולת (סעיף 17 לכתב ההגנה).
הנתבע גם דוחה את טענת התובע כאילו הוא לא נתן לו חשבונית (סעיף 19
לכתב ההגנה).

הנתבע גם הגיש תביעה שכנגד, בה טען כי התובע לא שילם עבור העבודה כפי שהתחייב (סעיף 8 לכתב התביעה שכנגד).
עוד טוען הנתבע כי התובע לקח כלי עבודה וחומרי בנייה מן האתר (סעיף 10 לתביעה שכנגד).
הנתבע עוד תובע פיצוי בשל הפגיעה בשמו הטוב.

התובע התגונן בפני
התביעה שכנגד וטען כי הנתבע בנה ללא רשיון, למרות שהוא הזהיר את הנתבע שלא לבנות אלא לאחר קבלת אישור מגורמי התכנון (סעיף 7 לכתב ההגנה שכנגד).
התובע טוען כי בשל כך הוגש נגדו כתב אישום, והוא מטיל את האשמה על הנתבע.
התובע טוען כי הנתבע איים ואף ניפץ חלון, ובשל כך סולק מן האתר (סעיף 9 לכתב ההגנה שכנגד).
התובע מציין כי הנתבע לקח את כל הציוד והחומרים, אולם השאיר משטח עמודים שהיוו מטרד ולא סילקם (סעיף 11 לכתב ההגנה) ולפיכך יש לדחות את התביעה על ציוד וחומרי בנייה.

בתצהירים ובסיכומים מפליגים הצדדים בטענות שונות זה כלפי זה תוך התלהמות ונקיטת לשון בוטה. אולם כל הפירוט האמור הופך להיות בלתי רלוונטי נוכח ההסכמות של הצדדים.

ההליך וההסכמות
בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס גנישב אלכסי, מחברת אולגן הנדסה, אשר נתן את חוות דעתו ביום 29.7.10.
יוער כי בתיק קיימת חוות דעת נוספת, שהגיש התובע מחברת מיל"ב (נ/3 לתצהירו) אשר נערכה ביום 29.9.08 בסמוך לאחר שהתובע הפסיק את עבודת הנתבע.

בישיבה מיום 14.2.11 הסכימו הצדדים כלהלן (עמוד 6 לפרוטוקול):
"לאחר ישיבה בלתי פורמאלית, בה שמעתי את הצדדים וטיעוניהם על קצה המזלג, אלה הן

תוצאות הישיבה:
1.
הגם שהיה לתובע קשה להודות, התובע הבין (והוא משפטן) כי אין לו טענות כנגד הסכומים שנקבעו בהסכם, ולפיכך, יש לחשב את התחשיבים שעשה המומחה מטעם בית המשפט על-פי המחירים שסוכמו בין הצדדים בהסכם.
2.
לגבי החלקים השני והשלישי של חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט (המתחיל בעמוד 8), אין כל מחלוקות, ולפיכך, ממצאי המומחה בחלקים אלה יהיו חלק מההכרעה בסופו של ההליך.
3.
לגבי החלק הראשון, סעיף 25 – קיימת מחלוקת בעניין היציקה בחנייה: האם היא נעשתה על-פי דרישת התובע ומי צריך לשאת בעלותה.

"

בהמשך אותה ישיבה הסכימו הצדדים כלהלן (עמוד 15 לפרוטוקול):
"בהסכמת הצדדים – שני הצדדים, הדדית, מוותרים על כל התביעות הנלוות וכאמור לעיל
המחלוקת היחידה היא לעניין יציקת הגג.
לעניין ההוצאות שפסקתי לעיל על התובע, בסך של 750 ₪ - חובת התשלום של התובע תהיה לאחר מתן פסק הדין.
בהסכמת הצדדים, יופנו שני הצדדים למומחה פוליגרף מטעם בית המשפט, ושניהם יישאלו שאלה אחת בלבד – האם התובע אמר לנתבע לבנות את התקרה אם לאו.
כל צד יישא בעלות הפוליגרף של עצמו.
בהסכמת הצדדים, לאחר הבדיקה יסכמו הצדדים את טיעוניהם ויינתן פסק-דין על-פי החומר שבתיק.
על מינוי המומחה יקבלו הצדדים הודעה בדואר.
"

בפועל רק הנתבע נבדק ע"י פוליגרף ואילו בדיקת התובע לא בוצעה, לטענת התובע בשל חוסר יכולתו הבריאותית לעמוד בבדיקה ובישיבה הממושכת.

למרות ההסכמה כי בזאת יסתיימו ההליכים ופסק הדין יינתן על פי החומר שבתיק, ביקשו הצדדים לקבוע מועד להוכחות.
בהחלטה מיום 29.9.11 קבעתי:

"הצדדים יקבלו הודעה על ישיבת הוכחות בה יוכל כל צד לחקור את הצד השני.
לתשומת לב הצדדים – החקירה תעשה רק על עניינים עובדתיים הנוגעים לשאלה היחידה אשר נותרה במחלוקת על פי הסכמות הצדדים, כפי שתועדה בפרוטוקול...
"

בהמשך נתקיימו עוד שתי ישיבות הוכחות והצדדים הגישו סיכומיהם.

עולה מן האמור כי המחלוקת היחידה בה עלי להכריע היא המחלוקת לעניין היציקה.
הצדדים חזרו בהם וויתרו על כל הטענות הנוספות (הסכמה בעמוד 15 לפרוטוקול).
כמו כן הסכימו הצדדים כי ממצאי המומחה לעניין התביעה שכנגד, כפי שהם מופיעים החל מעמוד 8 לחוות הדעת, יהוו הכרעה בתביעה שכנגד (הסכמה בראש עמוד 7 לפרוטוקול).

היציקה
התובע טוען כי הנתבע, על דעת עצמו, ביצע יציקה מעל החנייה. בשל כך הוגש כתב אישום כנגד התובע והוא נאלץ להרוס את היציקה (סעיף 14 לתצהירו).

הנתבע טוען כי התקרה ניצוקה על פי הוראת התובע ובהתאם לסעיף 25 להסכם (סעיף 33 ואילך לתצהירו).
אבחן להלן את הראיות הרלוונטיות למחלוקת זו.

ההסכם
בסעיף 25 להסכם מוזכרת עבודה זו של יציקה, אולם לא מצויין שם סכום לתשלום, כך בעותק שצירף התובע, החתום על ידי שני הצדדים (נספח א' לתצהיר התובע).
הנתבע צירף לתצהירו (נספח א') עוותק אחר של אותו המסמך בו מופיע סכום לתשלום בסעיף היציקה, סעיף 25, בסך 25,000 ₪ ובצידו מופיעה חתימה.
ב"כ הנתבע אישר (עמוד 4 שורה 25 לפרוטוקול) כי החתימה היא חתימת הנתבע.

המסקנה היא, על כן, כי בעת ההתקשרות הצדדים לא הסכימו על ביצוע היציקה וסעיף 25 להסכם אינו חלק מן המוסכם.
הנתבע הוסיף, לאחר מכן, בשלב כלשהו, את התוספת על התשלום עבור היציקה וחתם בשולי הסעיף, אולם התובע לא חתם על כך.

התוצאה היא שלהסכם אין כל נפקות על המחלוקת דנן.
אעיר כי ראוי היה שהנתבע כלל לא היה מעלה את ההסכם כאילו יש בו ראיה לעניין זה.
השאלה נותרה בעינה – האם התובע אמר לנתבע לבצע את היציקה.

בדיקת פוליגרף
הצדדים הסכימו כי בשאלה זו בדיוק, הם יבדקו בפוליגרף.
הנתבע ביצע את הבדיקה והתובע לא ביצע אותה.
בנסיבות אלה איני רואה את חוות הדעת של הפוליגרף כחלק מן הראיות בתיק.

ההסכמה לבדיקת הפוליגרף היתה הסכמה הדדית. כאשר התובע לא ביצע את הבדיקה, מכל סיבה שלא תהיה, הרי שתוקפה של ההסכמה ההדדית פגה ונעלמה.
בתוך כך פגה ונעלמה גם הסכמת הנתבע לבדיקה, שהרי הנתבע מעולם לא נתן לבצע את הבדיקה לבדו.
"...מותנית קבילותם של ממצאי הבדיקה בפוליגרף, בין כ"ראיה החלטית" ובין כראיה מכלל הראיות, בהוכחת הסכמתם המוקדמת וכן תוכן הסכמתם של הצדדים." (ע"א 678/86 חניפס נ' סהר)

יתר על כן, מתיאור מכון הפוליגרף את התנהגות התובע, ספק בעיני אם היתה לתובע סיבה בריאותית אמיתית להימנע מביצוע הבדיקה. לא מן הנתבע כי התובע ניסה לחמוק מביצועה ותו-לא.

לאור האמור, ממצאי בדיקת הפוליגרף של הנתבע אינן חלק מן הראיות בתיק וראוי היה לתובע שלא היה מנסה לסמוך עליהן כל עוד הוא לא עמד בהסכמה ההדדית.
התיק יוכרע על כן על פי הראיות האחרות שבו.

האם התובע ראה את ההכנות ליציקה
הנתבע מבסס את טענתו כי היציקה נעשתה על פי בקשת התובע, בטענתו כי התובע ראה את היציקה שלביה השונים ולא העיר כל הערה על כך.
התובע טוען כי הוא כלל לא ראה את היציקה, כיוון שהיה עסוק עם בתו שהיתה מאושזפת בבית החולים (עמוד 5 שורה 1), ולכשראה אותה "פתאום" היה זה לאחר שהיא נסתיימה כבר (ראש עמוד 5 לפרוטוקול).

במהלך החקירות הנגדיות התבררה הטענה באופן ממוקד יותר.
לגירסת התובע, הוא ראה את היציקה מיד עם סיומה והיה זה ביום חמישי.
התובע צירף גם תמונות שצילם, בהן רואים את ה"רגליים", הקרשים והברזלים התומכים ביציקה (עמוד 8 שורה 11, עמוד 9 שורה 27 ועמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול).
הנתבע מאשר כי היציקה היתה "ביום חמישי" וכי ביצוע היציקה עצמה ערך כשלוש שעות בלבד.
יחד עם זאת, הנתבע מבהיר כי ההכנות ליציקה לוקחות זמן רב של התקנת התומכים, הכנת הברזלים ליציקה ועוד (עמוד 24 לפרוטוקול).
יוער כי את הברזלים של היציקה, המוכנסים בתוך הבטון, ניתן לראות בתמונות שצילם המומחה מטעם בית המשפט (תמונות 1768, 1769).
אני מקבלת את גירסת הנתבע כי הכנות ליציקה אינן נעשות ביום אחד ואינן עניין שולי ואגבי.

האפשרות כי התובע כלל לא ראה את ההכנות ליציקה היא אפשרות שאינה סבירה בעיני, גם אם הוא היה באותה עת טרוד עם בריאותה של בתו.

אירועים לאחר היציקה
בחקירות הנגדיות התברר כי לאחר שהיציקה נסתיימה נבנה קיר בלוקים על גבי היציקה וכן נעשו עבודות חשמל וצנרת בתוך היציקה (עמוד 9 ואילך לפרוטוקול, בחקירת התובע).

אין ספק כי עבודות אלה לא היו יכולות להתבצע תוך שעות ספורות וב"כ התובע אף מודה בשמו כי עבודות אלה התבצעו כעבור מספר ימים לאחר שהיציקה כבר התייבשה (שולי עמוד 9).

בפי התובע אין הסבר ראוי, הכיצד זה המשיכו העבודות גם לאחר סיום היציקה ומדוע לא עצר אותן.
נסיונו של התובע לטעון כאילו הנתבע עשה גם זאת על דעת עצמו (עוד 12 שורה 12) הוא נסיון הגובל באבסורד.

הריסת היציקה
גם אם אלך עם גירסתו של התובע כי הוא ראה את היציקה רק לאחר ביצועה, וכי הוא התנגד לכך, נשאלת השאלה – מדוע התובע לא פעל להרוס מיד את היציקה שנעשתה בניגוד להוראותיו.
התובע טוען, בחקירה נגדית, כי הוא דרש מן הנתבע לפרק את היציקה ואילו הנתבע לא עשה זאת (עמוד 12 שורה 9).
אם כך, מדוע התובע לא ביצע את ההריסה באמצעות פועל אחר שאז היה יכול לתובע את הנתבע, לכל היותר על עלות הפירוק.

לעניין זה יש לשים לב כי התובע יודע לפרט בתצהירו על כך שהוצא כנגדו צו הפסקה מינהלי. צו זה הוצא ביום 9.11.08 (עמוד ראשון לנספח ט' לתצהיר התובע). כמו כן מפרט התובע כי הוגש כנגדו כתב אישום. כמו כן, ההריסה בפועל בוצעה רק ביום 9.11.09 (לפי אישור בעמוד השני לנספח ט' בתצהיר התובע).

התובע היה יכול לחסוך לעצמו כל זאת, אם היה הורס את היציקה מיד, כפי שטען בפני
י כאילו רצה לעשות זאת.
הנה כי כן, התובע כלל לא מיהר להרוס את היציקה אלא המתין שנה ויותר.

המסקנה היחידה המתבקשת מכך היא כי התובע היה מעוניין בהשארת היציקה על קנה, מסקנה השומטת את התשתית מכל
טיעוני התובע.

סבירות הטענה
לפני סיום הדיון לעניין היציקה אציין כי מלכתחילה הטענה נראית בלתי סבירה.
קשה להאמין כי קבלן היה יוצק תקרה שכזו מבלי שניתנה לו על כך הוראה מפורשת ממזמין העבודה, רק מתוך תקווה או הנחה כי המזמין ישלם לו עבור אותה יציקה, למרות שזו לא זומנה.

על אחת כמה וכמה טענה זו אינה סבירה לנוכח גירסתו של התובע כי הוא הזהיר מראש את הנתבע שלא לבנות ללא היתר (סעיף 15 לתצהיר התובע).

סבירה יותר גירסת הנתבע כי התובע אמר לו לבצע את היציקה שהרי במהלכם של הדברים לא תמיד נעצרים הצדדים לתעד את חילופי הדברים ביניהם במסמך מסודר ופעמים רבות
מני ספור אנחנו נת קלים במקרים בהם יש סיכום בעל פה בין הצדדים במהלך השיפוצים.

סיכום שאלת היציקה
לאור האמור התובע לא הצליח לשכנעני כי הנתבע אכן בנה את היציקה על דעת עצמו ובניגוד להוראות התובע.
נהפוך הוא, שוכנעתי כי התובע ידע על היציקה רצה בה וקיווה כי הוא יוכל להשאירה על כנה.

יתר על כן, גם אם היה ממש בטיעוני התובע, אין בכך להקנות לו את הפיצוי אשר הוא תובע. הנתבע יכול היה להרוס את היציקה מיד לאחר שזו נעשתה והיה חוסך לעצמו את כל הנזקים האחרים הנטענים על ידו, כגון צו הפסקת עבודה וההליך הפלילי.
העובדה שהתובע לא הרס את היציקה במשך שנה ויותר קוטעת כל קשר בין ביצוע היציקה על ידי הנתבע לבין התוצאות עליהן מלין התובע.

לאור האמור, אני דוחה את תביעת התובע לעניין היציקה.

אין מחלוקת כי התובע לא שילם לנתבע עבור היציקה.
אולם, המומחה מטעם בית המשפט מציין את האיכות הירודה של היציקה שבוצעה וקובע כי לנתבע לא מגיע תשלום עבור עבודה קלוקלת זו.
אני מקבלת את עמדת המומחה מטעם בית המשפט ודוחה תביעה של התובע לתשלום בעבור עבודת היציקה.

התביעה שכנגד
כאמור, הצדדים ויתרו על כל הטענות לעניין התביעה שכנגד והסכימו כי ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, מעמוד 8 לחוות הדעת, תהוונה חלק מן ההכרעה בסופו של ההליך (ראש עמוד 7 לפרוטוקול).

על פי חוות דעת המומחה על התובע לשלם לנתבע סך של 4,898 ₪ עבור עבודות נוספות שבוצעו וכן סך של 3,320 ₪ עבור חומרים שהושארו בשטח. יוער כי קביעה זו היא בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעם התובע.

לפיכך אני קובעת כי על התובע לשלם לנתבע סך של 8,218 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, 27.7.10, ועד ליום התשלום בפועל.

סיום
אני דוחה את כל טענות התובע בכתב התביעה, מכוח ההסכמות (בעמוד 15 לפרוטוקול).
אני דוחה את טענות התובע לפיצוי בשל היציקה ואני דוחה את טענות הנתבע לתשלום עבור היציקה.
אני דוחה את כל טענות הנתבע בכתב התביעה שכנגד, למעט סך של 8,218 ₪ שעל התובע לשלם לנתבע, על פי חוות הדעת של המומחה, על פי ההסכמות (עמוד 7 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה איני עושה צו להוצאות ואני מבטלת את כל ההוצאות שהוטלו על מי מן הצדדים במהלך ההליך.



ניתן היום,
כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 5728/09 בנימין ד"ר האזרחי נ' אייל בר ששת-ש.א בנייה ושיפוץ דירות (פורסם ב-ֽ 30/03/2014)