פסקי דין על ג'נח שמעון | פסקי דין על מימון עמוס | פסקי דין על מימון אילן |

1387/00 א     21/11/2004




א 1387/00 ג'נח שמעון נ' מימון עמוס, מימון אילן




1
בתי המשפט
א 001387/00
בית משפט השלום פתח-תקוה
21/11/2004

כב' השופט אהרן מקובר

בפני
:
ג'נח שמעון

בעניין:
התובע והנתבע שכנגד
עוה"ד קדוש יהושע

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . מימון עמוס

2 . מימון אילן
הנתבעים והתובעים שכנגד
עוה"ד יניב יצחק

ע"י ב"כ
פסק דין

1. זוהי תביעה שהגיש התובע נגד כל אחד מהנתבעים, לקבלת יתרת תשלום המגיעה לו בגין עבודות בניית שלד שביצע עבור כל נתבע במושב בן זכאי - סך של 68,697 ש"ח (37,000 דולר) מן הנתבע 1, וסך של 76,759 ש"ח (40,000 דולר) מן הנתבע 2.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד התובע בגין הפרת הסכם, אי ביצוע עבודות, ליקויים וזיכויים המגיעים להם; הנתבע 1 על סך 115,773 ש"ח והנתבע 2 על סך 93,660 ש"ח.
(למען הנוחות יכונה התובע "תובע" גם בתביעה שכנגד, והנתבעים ימשיכו להיות מכונים "נתבעים" גם כן בתביעה שכנגד).
2. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, בהסכמת הצדדים, המהנדס מר יצחק ברמן (בש"א 1612/00 + בש"א 1613/00, בהחלטה שניתנה ע"י כב' הרשמת (כתוארה אז) ט. חיימוביץ, מיום 28.5.00, בעמ' 10).
3. המומחה מטעם בית המשפט, מר ברמן, קבע בחוות דעתו (במ/1) כי היו ליקויים שונים בעבודות שביצע התובע עבור כל אחד מהנתבעים. התובע העריך את שווי התיקונים. המומחה גם קבע פיצוי בגין ליקויים שלא ניתן לתקנם. בנקודות שהיו שנויות במחלוקת עובדתית, השאיר המומחה הענין להחלטת ביהמ"ש.
ב"כ הנתבעים הודיע כי הוא מקבל את חוות דעת המומחה.
ואולם ב"כ התובע חקר את המומחה כמעט על כל סעיף וסעיף שבחוות דעתו, על אף שמינוי המומחה היה בהסכמה. הואיל וכך, אין מנוס, אפוא, משהתייחס לכל אחת מקביעות המומחה.
הנתבע 1 - עמוס מימון
4. שלושה הליקויים הראשונים שקבע המומחה בחוות דעתו לגבי בית הנתבע 1, הנם:
א. סינור - המומחה קבע כי יש לבצע "סינור" בתחתית רצפת החזית המזרחית, באמצעות סיתות, ריתוך ברזלי זיון ושיפור הידבקות הברזלים והבטון ליציקה הקיימת - 1,500 דולר (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (1), סע' 2 (א)).

ב. ריתום מהלך המדרגות בכניסה הראשית לבית - המומחה קבע כי לא הושארו מוטות ברזלי זיון נאותים לצורך ריתום מהלך המדרגות בכניסה הראשית לבית ויש לבצע ריתום של מהלך המדרגות באמצעות סיתות, ריתוך ברזלי זיון ושיפור הידבקות הברזלים והבטון ליציקה הקיימת - 1,500 דולר (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (2), סע' 2 (ב)).
ג. ריתום מהלך המדרגות ביציאה מן הבית - המומחה קבע כי הושארו מוטות זיון ("קוצים") בלתי נאותים לצורך ריתום מהלך המדרגות ביציאה מן המזווה לחצר, עם עיגון קצר ובלתי מספיק, ויש לבצע ריתום של מהלך המדרגות הנ"ל באמצעות סיתות, ריתוך ברזלי זיון ושיפור הידבקות הברזלים והבטון ליציקה הקיימת - 600$ (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (3), סע' 2 (ג)).
5. התובע מודה כי הוא לא ביצע את כל העבודות בשלושת הליקויים הנ"ל, אולם לטענתו, הוא ביקש וקיבל לכך אישור בעל פה מהמהנדס אלי נחום. כמו כן, סיכם עם הנתבע 1 שהוא לא יבצע את ה"סינור", אלא שהנתבע 1 חזר בו ודרש את ביצוע העבודה ואז הוא התחיל בביצוע הסינור (עמ' 7, שו' 16-17).
6. התובע טען כי הנתבע 1 מנע ממנו להשלים את עבודתו ומשלא ניתנה לו אפשרות זו, אין לראות באי ביצוע העבודות הנ"ל כליקוי שהוא אחראי לו (סיכומי ב"כ התובע, עמ' 48, שו' 28-33). בתצהיר עדותו הראשית אמר התובע כי הנתבע 1 מנע ממנו את בניית המדרגות החיצוניות של הבית ולקח מהאתר רשתות ברזל שנועדו לשם כך. פנייתו לנתבע 1 שיסדיר את חובו ויאפשר את השלמת העבודה לא הועילה (תצהיר ת/1, סע' 24).
גם בעדותו בביהמ"ש טען התובע שלא ניתנה לו האפשרות להשלים את המדרגות (עמ' 7, שו' 3).
6.1 הנתבע 1 הכחיש בעדותו את טענתו של התובע (עמ' 21, שו' 30-32). הנתבע 1 טען בעדותו כי המהנדס אלי נחום בא לאתר ודווקא פסל את העבודה שביצע התובע ולא אישר לתובע להמשיך לבנות (עמ' 21, שו' 13).
6.2 לגבי המדרגות, אמר הנתבע 1: "ביציקת הרצפה הקבלן היה כבר אמור לצקת מדרגות, גם בחזית וגם ביציאה העורפית, כשהערתי את תשומת ליבו, הם שמו שם קוצים שלא היו לפי התוכניות ולא היו ראויים... יש צילום לפיו התובע ניסה לקדוח לתוך הבטון, הוצאנו ברזל שהוא קדח, הברזל היה סנטים בתוך ברזל הבטון, הייתי צריך לתת לו לצקת את המדרגות ושהם יקרסו ואז הסיפור היה אחרת. בשלב הביצוע של הרצפה התובע לא יצק את המדרגות, הערתי לו והוא אמר שאין בעיה ובסוף כשעשה את זה, לא עשה את זה בצורה הנדרשת" (עמ' 20, שו' 29-31; עמ' 21, שו' 1-4).
6.3 המהנדס אלי נחום העיד בבית המשפט ואמר: "הודיעו לי מהמשרד שיש יציקה מחר או מחרתיים ובאתי. מדובר בתקרות ויסודות... אישרתי את היציקות... אם אישרתי את היציקות, אז זה היה בסדר. האישור שלי היה רק על האלמנטים הקונסטרוקטיביים במסגרת פיקוח עליון ולא במסגרת הפיקוח הצמוד של חגורות או דברים כאלה" (עמ' 13, שו' 17-18; 20; 22-23). המהנדס התייחס בדרכיו ליציקות בלבד, ולא לשום דבר נוסף.
6.4 התובע לא הוכיח כי הוא סיכם עם הנתבע 1 שלא לבצע את העבודות בשלושת הליקויים האמורים. התובע גם לא הוכיח שהנתבע 1 מנע ממנו מלבנות את המדרגות החיצוניות של הבית בעקבות לקיחת רשתות ברזל שנועדו לשם כך. גם אם אכן נלקחו רשתות, אם אכן נלקחו, היה חייב התובע להביא רשתות אחרות ולבצע את בניית המדרגות שהינן חלק בלתי נפרד מן השלד של הבית אותו היה חייב לבצע על פי ההסכם שהיה בינו ובין הנתבע 1.
התובע חייב, על כן, בפיצוי שנקבע על ידי המומחה בגין הליקויים הנ"ל, דהיינו סכום השווה ל-1,500$ בגין ריתום מהלך המדרגות בכניסה הראשית וסכום השווה ל-600$ בגין ריתום מהלך המדרגות ביציאה מן המזווה לחצר.
6.5 בכל הנוגע ל"סינור" בתחתית הרצפה - משהעיד המהנדס נחום שהוא אישר את היציקות, כי אז הטענות בעניין זה צריכות להיות מופנות כלפי המהנדס נחום, שכן התובע פעל על פי אישורו. זאת, גם אם המומחה מטעם בית המשפט הביע עמדה שלילית ביותר לגבי אישור כזה על ידי המהנדס. הואיל וכך, אין לחייב את התובע בגין ליקוי זה.
7. שתי קורות בולטות בגג המבנה - המומחה קבע כי קיימות שתי קורות בולטות בגג המבנה, שאינן מקבילות בהקבלה מלאה לשיפוע הגג. המומחה קבע כי הליקוי לא ניתן לתיקון (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (4)).
המומחה העריך את ירידת הערך בגין הליקוי הנ"ל בסכום השווה ל-300 דולר (במ/1, סע' 4 (א)).
בבית המשפט אמר המומחה כי קורות הגג הן חלק מעבודות השלד ולא חלק מעבודות הגגן (עמ' 35, שו' 17).
בחוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ואני מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין ליקוי זה סכום השווה ל-300$.
8. עיבוי שני עמודי בטון בקוטר של 20 ס"מ - באגף המזרחי של בית הנתבע 1 נוצקו שני עמודי בטון בקוטר של 20 ס"מ, כאשר על פי התוכנית נדרש בעמודים אלה קוטר של 30 ס"מ.
המומחה קבע בחוות דעתו כי מן התוכניות שנמסרו לו, אין הוא יכול לחוות את דעתו בשאלה אם הקטנת קוטר העמודים מהווה ליקוי קונסטרוקטיבי, אם לאו. אם המהנדס ייקבע שמדובר בליקוי בעל משמעות קונסטרוקטיבית, יהיה צורך להגדיל את חתך העמודים עם תוספת חיזוקים של ברזלי זיון וכו' בהתאם להנחיות שיתן המהנדס. אולם אם המהנדס יאשר כי הוא נתן את הסכמתו לביצוע השינוי, אין לראות בהקטנת קוטר עמודים משום ליקוי שבאחריות התובע (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (5), סע' 2 (ד)).
8.1 התובע טען כי קוטר העמודים הוקטן בתאום ובהסכמה של המהנדס אלי נחום ושל הנתבע 1.
המהנדס אלי נחום נשאל בעדותו בבית המשפט לגבי העמוד התומך המרכזי בביתו של הנתבע 2, ואמר כי אינו זוכר את העמוד (עמ' 17, שו' 20-21). המהנדס לא נשאל לגבי שני העמודים בביתו של הנתבע 1.
8.2 מצד אחד, לא הוכח כי המהנדס נתן את הסכמתו לביצוע השינוי בקוטר העמוד, כפי שטען התובע, לא הוכח גם כי הנתבע 1 נתן הסכמתו לשינוי זה. אין חולק על כך שמדובר בשינוי מן התוכנית. מאחר וכך, השינוי שנעשה הינו באחריות התובע. מצד שני, לא הוכח כי מדובר בשינוי בעל משמעות קונסטרוקטיבית.
לאור האמור לעיל, לא ניתן לחייב את התובע בעיבוי שני עמודי הבטון. יחד עם זאת, התובע שינה מן התוכנית, ולאור כך שלא הוכיח כי השינוי נעשה בהסכמת המהנדס או הנתבע 1, יש להתייחס לשינוי זה כדין ליקוי שאינו ניתן לתיקון.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין השינוי שביצע התובע בשני עמודי הבטון,סכום השווה ל-200$.
9. חגורה בגג - המומחה קבע בחוות דעתו כי בהיקף רכס הגג בפטיו בוצעה שורת בלוקים באורך של 12 מטר ומעליה יציקת בטון דקה ודלה בעובי של כ-10 ס"מ בלבד. המומחה קבע כי יש לפרק את היציקה הנ"ל ולבצע במקומה יציקה של קורה בעובי של 20 ס"מ עם 4 ברזלי זיון בהתאם לנדרש על ידי המהנדס (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (6)).
המומחה העריך את שווי התיקון בעניין זה בסכום השווה ל-400 דולר (במ/1, סע' 2 (ה)).
המומחה לא נחקר על האמור לעיל, ואני מקבל את חוות דעתו בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-400$.
10. אי ביצוע בניית דופן פנימי בכיסי הגרירה ב-5 חלונות הבית - המומחה קבע כי בניית הדפנות הפנימיים של כיסי הגרירה בחלונות הינה חלק מעבודות השלד ולפיכך אי בניית הדופן הפנימי בכיסי הגרירה ב-5 החלונות מהווה ליקוי (חווה"ד במ/1, נספח א' סע' 1 (א) (7)).
המומחה שלל את טענת התובע כי בניית הדפנות הפנימיים של כיסי הגרירה אינה חלק מעבודות השלד אלא חלק מעבודות הגמר. בבית המשפט אמר המומחה כי "ברגע שאומרים עבודות שלד זה בוודאי כולל בניית דפנות פנימיות של כיסי גרירה... אין דבר כזה בפרקטיקה שמזמין, אחרי שמרכיב קבלן אלומיניום את המסגרות, ילך ויחפש קבלן שלד אחר שיבנה את המסגרות של החלונות" (עמ' 37, שו' 4-11).
המומחה העריך את שווי התיקון של הליקוי הנ"ל בסכום השווה ל-200 דולר (במ/1, סע' 2 (ו)).
חוות דעתו של המומחה נראית לי, ואני מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-200$.
11. ליקויים בעבודות הבטון - המומחה קבע כי מאחר ועבודות הטיח בבית הושלמו, לא ניתן לבחון את עבודות הבטון שבוצעו על ידי התובע. ואולם מן התמונות שנמסרו לו, שצולמו לפני מועד ביצוע הטיח, עולה כי בעבודות הבטון שבוצעו על ידי התובע, היו קיימים ליקויים של בליטות עודפי בטון, עקמומיות מסויימת של אלמנטי בטון יצוקים, סגרגציה בבטון, ברזלי זיון חשופים, שברים וחורים באלמנטי בטון, כולל בעמודים בהיקף החזיתות.
המומחה קבע כי לפני ביצוע עבודות הטיח, נדרש היה לבצע תיקונים של הליקויים הנ"ל, מעבר לנדרש באופן רגיל כהכנה לעבודות טיח, ויש לפצות את הנתבע 1 בגין העלויות שנדרשו בגין תיקון הליקויים שמעבר לנדרש באופן רגיל כהכנה לעבודות טיח (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (8)).
המומחה העריך את שווי עלויות הליקויים בעבודות הבטון בסכום השווה ל-600 דולר (במ/1, סע' 2 (ז)).
בעדותו בבית המשפט אמר המומחה כי הוא התבסס אמנם על תמונות, אבל בפגישה שהיתה לו עם התובע לא סייג בפני
ו התובע את הענין ולא אמר שהוא תיקן את הליקוי אחרי שהתמונות צולמו. המומחה אמר שהוא הסתכל על התמונות בנוכחות התובע ולא היתה כל טענה מצד התובע כאילו המוצג בצילום שונה מהמצב הנוכחי (עמ' 36,שו' 23-24, 28). אין כל פסול בכך שהמומחה הסתמך בעניין זה על תמונות של מצב הבית. הצדדים היו רשאים להביא בפני
המומחה טענותיהם. הנתבעים גם היו רשאים להציג בפני
המומחה את חוות הדעת של המומחה הפרטי מטעמם יחד עם התמונות.
בהקשר לליקוי זה יצויין כי המומחה אמר שהוא לא לקח בפועל את הסכום ששולם ע"י הנתבע 1 עבור התיקון של הליקוי הנ"ל, כי לא נמסרו לו קבלות ולא היה לו את הסכום ששולם (עמ' 37, שו' 25-31).
המומחה העריך את שווי תיקון הליקוי האמור, ואני מקבל את חוות דעתו בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-600$.
12. מילוי בטון בסף דלת הממ"ד - המומחה קבע כי יש לשפר את מילוי הבטון בסף דלת הממ"ד דרך חורים בסף המיועדים לכך (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (9)).
המומחה העריך את שווי תיקון הליקוי הנ"ל בסכום השווה ל-50 דולר (במ/1, סע' 2 (ח)).
בבית המשפט אמר המומחה כי כמות הבטון איננה המשמעותית אלא זמן העבודה הנדרש שהוא בין שעה וחצי לשעתיים. המומחה אמר כי "זה לא סתם לשפוך בטון , אלא עבודה הדורשת להכניס את הבטון בצורה שהוא יהיה דליל, למלא היטב לצדדים, יש חור בסף המיועד לזה, לרבד אותו לתוך החלל, לסתום יפה את פתח החור, להחליק, לבצע תיקוני צביעה של הסף, 50 דולר זה סכום מינימלי לזה... זה מחיר ידוע למילוי סף דלת" (עמ' 37, שו' 33-34; עמ' 38, שו' 1-6).
חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ואני מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-50$.
13. ליקויים בעמוד בטון רחב בחזית הצפונית - המומחה קבע כי מן התמונות שנמסרו לו עולה כי בעמוד בטון רחב בחזית הצפונית (בין בית השימוש לחדר האמבטיה) היו קיימים ליקויים כדלקמן: יציקה בשלושה שלבים עם הפסקות יציקה בלתי מסודרות, סגרגציה בבטון וחור גדול (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' (1) (א) (10)).
המומחה העריך את שווי העלות שנדרשה לתיקון הליקויים הנ"ל לפני ביצוע עבודות הטיח בסכום השווה ל-100 דולר (במ/1, סע' 2 (ט)).
המומחה לא נשאל בעניין זה, והדברים האמורים ביחס לליקויים בעבודות הבטון (סע' 11 לעיל), נכונים גם לליקוי זה.
חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, ואני מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-100$.
14. אי יציקת בטון רזה מתחת לפלטות היסוד - המומחה קבע כי בניגוד לנדרש על פי התוכניות, לא בוצעה יציקה בטון רזה בעובי של 5 ס"מ מתחת לפלטות היסוד. המומחה קבע כי אי ביצוע שכבת בטון רזה מהווה ליקוי בכך שעלולה להגרם קורוזיה מואצת בברזלי הזיון בפלטות היסוד (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' 1 (א) (12)).
המומחה קבע כי לא ניתן לתקן את הליקוי הנ"ל. המומחה העריך את שווי הליקוי בסכום השווה ל-2,000 דולר (במ/1, סע' 4 (ב)).
התובע טען כי המהנדס אלי נחום העיד שהוא אישר את כל היציקות בביתו של הנתבע 1 (עמ' 13, שו' 20, 22). על כך השיב המומחה בעדותו בבית המשפט "אם הוא מהנדס, זה נורא לשמוע את מה שאתה אומר לי, כי זה כל כך בלתי מקצועי, שאני יכול לפרש את זה רק כי הוא רוצה להגן על עצמו... אחד כזה צריך לשלול לו את הרשיון. זה לא להאמין... לשמוע מהנדס שנותן לזה גיבוי מקצועי, זה מסמר שיער" (עמ' 38, שו' 18-24).
המומחה אמר בעדותו: "שכבת הבטון הרזה, בין היתר, כדי להבטיח שיציקת פלטת היסוד תהיה על גבי תשתית מוצקה ואז ניתן לקבל את שכבת הכיסוי הנדרשת של הברזל התחתון בפלטה. ברגע שאתה יוצק את זה על האדמה, אתה לא יכול לקבל את העובי ואתה גורם לברזל לבצבץ מתחת לפלטה וזה יקבל קורוזיה וזה קיצור אורך החיים שלו" (עמ' 38, שו' 25-31).
אני מקבל את חוות דעתו של המומחה הממונה בעניין זה, במלואה. אמנם המומחה אמר כי כרגע אין ודאות שתגרם קורוזיה, אולם הגדיר זאת כ"אופטימיזם" . הדברים שנאמרו על ידי המומחה הינם חד משמעיים ולא עורערו.
יצויין כי המהנדס אלי נחום, לא אמר בעדותו שהוא אישר את אי ביצוע הבטון הרזה מתחת לפלטות היסוד, ואמר כי הוא לא זוכר עניין זה (עמ' 15, שו' 4-7).
יצויין עוד כי בעניין זה לא השאיר המומחה הנושא לקביעת המהנדס, ועדותו, כאמור, היתה נחרצת וחד משמעית.
יחד עם זאת, מדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון. המומחה קבע בחוות דעתו כי הליקוי גורם לירידת ערך הבית. הנתבע 1 יפוצה, על כן, בגין נזק זה במסגרת ירידת ערך הבית בנפרד.
15. בנייה בבלוקי בטון במקום בבלוקי פומיס - המומחה קבע כי קירות החוץ בפטיו הפונים לחלל הגג וחלקו העליון של הפטיו (בגובה של כ-50 ס"מ) הפונה החוצה, המהווים חלק מן המעטפת החיצונית של המבנה, נבנו מבלוקים רגילים ולא מבלוקי פומיס. בעקבות כך נפגע הבידוד התרמי של קירות החוץ בפטיו הפונה לחלל הגג (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' ב (1)).
המומחה העריך את שווי תיקון הליקוי הנ"ל בסכום השווה ל-500 דולר (במ/1, סע' 2 (י)).
בעדותו בבית המשפט אמר המומחה כי בסעיף 2 להסכם שבין הצדדים נכתב כי: "סוג הבלוק במעטפת החיצונית יהיה מסוג פומיס 20", וכי החלקים בקירות אליהם התייחס בחוות דעתו מהווים חלק מהמעטפת החיצונית של הבית (עמ' 39, שו' 14-17).
ב"כ התובע שאל את המומחה אם ניתן לתקן את הליקוי על ידי טיח טרמי. המומחה השיב כי תיקון כזה אפשרי אבל הוא בניגוד להסכם.
לאור העובדה כי בהסכם אכן הוסכם שסוג הבלוק במעטפת החיצונית יהיה מסוג פומיס 20, וכי הקירות שאליהם התייחס המומחה שייכים למעטפת החיצונית והם נבנו בבלוקי בטון בניגוד להסכם, אני מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-500$.
16. זיכוי בגין אי יציקת הרצפה של המרתף - הצדדים הסכימו כי התובע לא יבצע את יציקת הרצפה של המרתף, לאור סירובן של הרשויות לאשר בניית מרתף בבית. המחלוקת בעניין זה בין הצדדים היא לגבי שיעור הזיכוי הכספי המגיע לנתבע 1 מן התובע בגין אי יציקת הרצפה במרתף.
התובע טען כי רצפת המרתף היתה אמורה להיות רצפת בטון בעובי של 20 ס"מ ללא שכבת בטון רזה, ואילו הנתבע 1 טען כי הרצפה היתה אמורה לכלול גם בטון רזה. ההבדל בין הגרסאות הוא, שאליבא דגירסת התובע, סכום הזיכוי הוא 1,900 דולר בלבד, ואליבא דגירסת הנתבע 1, סכום הזיכוי הוא 2,400 דולר, על פי חוות דעת המומחה (במ/1, נספח א', סע' 2 (יא)).
המומחה כתב בחוות דעתו: "הנני מחווה את דעתי המקצועית כי אם יציקת הרצפה היתה מבוצעת ללא שכבת בטון רזה, היה בכך משום ליקוי חמור מאחר ששכבת בטון רזה הינה מאוד חיונית לשם יישום שכבת איטום של רצפת הבטון כנגד חדירת מי גשמים מן הקרקע אל המרתף. ללא שכבת בטון רזה, אין ניתן לאטום את רצפת המרתף. לפיכך הנני מחווה את דעתי כי רצפת המרתף היתה אמורה לכלול גם יציקת שכבת בטון רזה" (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' ב (2)).
בבית המשפט חזר המומחה ואמר כי: "רצפת המרתף היתה אמורה לכלול שכבת בטון רזה... כל מה שאמרתי לגבי הצורך בבטון כזה בפלטות, הוא כאן גדול שבעתיים... במרתף מדובר בשטח של עשרות מטרים ואז ללא שכבת בטון רזה, השליטה קשה מאוד על הנושא בגלל הגודל שלו... החשוב יותר... במרתף נדרש איטום של הרצפה ואת זה ניתן להשיג רק על ידי יציקת שכבת בטון רזה בהנחת שכבת איטום על גבי הבטון הרזה" (עמ' 41, שו' 27-34; עמ' 42, שו' 1-2).
הצדדים חלוקים מבחינה עובדתית על מה שסוכם ביניהם בעל פה בעניין רצפת הבטון. ההסכם בין הצדדים מדבר רק על עבודת יציקת הרצפה, ואיננו מפרט מעבר לכך (נספח א' בתצהיר נ/3).
מקובלים עלי דברי המומחה, שלא ניתן לבצע רצפת מרתף ללא יציקת שכבת בטון רזה מתחת לה, וכי "אם לא מבצעים שכבת בטון רזה, אין שום אפשרות לאטום את רצפת המרתף".
אני מאמץ את חוות דעת המומחה בעניין זה וקובע כי הזיכוי הכספי לנתבע 1 יהיה בסכום השווה ל-2,400$.
17. זיכוי בגין דלת פלדה וחלון הדף מפלדה בממ"ד - הצדדים אינם חולקים על כך שמגיע לנתבע 1 זיכוי בגין דלת פלדה וחלון הדף מפלדה שהותקנו בממ"ד, מאחר שהנתבע 1 הוא זה ששילם בגין הפריטים הנ"ל במקום התובע.
המומחה כתב בחוות דעתו כי יש לנתבע 1 מגיע זיכוי כספי בגין פריטי הממ"ד הנ"ל בסך של 2,400 ש"ח (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' ב (3)).
יש לזכות הנתבע 1 בסכום של 2,400 ש"ח.
18. תשלום בגין קבלת אישור קבלן רשום - המומחה כותב בחוות דעתו כי התובע אינו קבלן רשום, כך שאין באפשרותו לעמוד בהתחייבותו על פי ההסכם. לפיכך נדרש מן הנתבע 1 לפנות לקבלן רשום שיסכים לקחת על עצמו אחריות לבנייה שבוצעה על ידי התובע ולמסור את האישור הנדרש על ידי הרשויות לצורך קבלת טופס 4 (חווה"ד במ/1, נספח א', סע' ב (4)).
המומחה העריך את התשלום שצריך לתת לקבלן רשום על מנת שיקבל את האחריות לבנייה שבוצעה על ידי התובע בסכום השווה ל-2,000 דולר (במ/1, סע' 2 (יג)).
18.1 בהסכם שבין הצדדים נכתב: " אני שמעון ג'נח הקבלן מתחייב להמציא אישור קבלן רשום עד טופס 4" (נספח א' לתצהיר ת/1, סעיף "הערות").
18.2 התובע טוען כי ההסכם בינו ובין הנתבע 1 מחייב אותו להמציא אישור של קבלן רשום, אולם אין בהסכם חובה שהוא זה שיהיה אותו קבלן רשום אשר יתן את האישור. לטענתו, אם היה הנתבע 1 נותן לו לסיים את העבודה, הוא היה מביא אישור כזה. התובע טוען כי הוא יכול גם היום להמציא אישור מקבלן רשום.

18.3 הנתבע 1 טוען כי התובע התחייב שהוא זה שיתן את האישור בתור קבלן רשום, ומאחר והתברר כי התובע אינו קבלן רשום ואין ביכולתו להמציא אישור קבלן רשום כזה, הפר בכך התובע את ההסכם. בעקבות כך, נבצר מהנתבע 1 לקבל טופס 4 מהרשות המקומית (תצהיר נ/3, סע' 15).
18.4 בעדותו בבית המשפט אמר הנתבע 1 כי אם התובע לא היה כותב בכתב ידו שהוא צריך להמציא אישור של קבלן רשום, הוא לא היה מקבל את העבודה. הנתבע 1 טען: "אני לא מסכים איתך שלא הוא שהיה צריך להיות קבלן רשום" (עמ' 19, שו' 27-29).
הנתבע 1 אמר עוד בהמשך: "ארביב הכיר לי את התובע, ברגע שנודע לי שהוא לא קבלן רשום, סירבתי לקבלו לעבודה. נודע לי על כך בתחילת החוזה וברגע שהתברר לי כך, ביקשתי לא ליצור איתו קשרי עבודה. בחוזה רואים בכתב ידו ולא בדפוס שהוא ימציא לנו אישור של קבלן רשום" (עמ' 20, שו' 1-3).
18.5 מעדותו של הנתבע 1 בבית המשפט עולה כי הנתבע 1 ידע בעת כריתת החוזה שהתובע אינו קבלן רשום. אף על פי כן, חתם הנתבע 1 על ההסכם, כנראה לאחר שהתובע הבטיח להמציא אישור של קבלן רשום.
18.6 התובע העיד בבית המשפט שהוא היה בעבר קבלן רשום. לדבריו, השעו אותו אצל רשם הקבלנים מאחר והוא לא שילם את האגרה, זה היה לפני חתימת ההסכם עם הנתבע 1 (עמ' 6, שו' 11-14). יחד עם זאת, התובע איננו קבלן רשום גם כיום.
18.7 המומחה מטעם בית המשפט אמר כי הטענה של התובע שהוא ימציא אישור של קבלן רשום אחר, ולא שהוא עצמו יהיה הקבלן הרשום, הינה הערמה על החוק (עמ' 39, שו' 31-34).
המומחה אמר בעדותו: "מלכתחילה החוק אומר שבניה כזאת צריכה להתבצע רק ע"י קבלן רשום ולא ע"י מי שאינו קבלן רשום... היום צריך לפנות לקבלן רשום שיקבל את האחריות על המבנה" (עמ' 41, שו' 11-14).
בפני
המומחה הוצגו היתרי הבנייה של בתי הנתבעים, והמומחה אמר: "מדובר בהיתרי בניה של 2 הבתים. שני ההיתרים האלה הם מותנים. בתנאים להיתר כתוב כי ההיתר יהיה בתוקף רק באם העבודה תבוצע ע"י קבלן רשום. כלומר, מאותו רגע שהעבודה מבוצעת לא ע"י קבלן רשום, הבניה נעשית ללא היתר בניה וזה חמור מאד" (עמ' 41, שו' 18-20).
המומחה הוסיף ואמר: "ברגע שהוא מתחיל לעבוד ואינו קבלן רשום, ההיתר אינו תופס. אסור להתחיל בעבודה מבלי שהוא יהיה קבלן רשום. צריך להיות קבלן רשום עובר לתחילת העבודה" (עמ' 46, שו' 11-14).
18.8 התובע ידע היטב כי הוא איננו קבלן רשום בעת שערך את ההסכם עם הנתבע 1. לתובע היה אסור לבנות את השלד בביתו של הנתבע 1 מבלי שהוא קבלן רשום. הוא כלל לא יכול היה להסכים לבצע עבודות בניגוד לחוק.
מצד שני, גם לנתבע 1 ישנה אחריות לכך שהסכים לבניית שלד ביתו על ידי התובע, למרות שידע שהתובע אינו קבלן רשום.
לאור האמור לעיל, ומאחר ובתביעה כספית עסקינן, אני מחלק את האחריות בעניין זה בין התובע ובין הנתבע 1, בחלקים שווים.

התובע ישא, על כן, בעלות מחצית האומדן שנקבע על ידי המומחה לצורך קבלת אישור של קבלן רשום מקבלן רשום אחר, דהיינו סכום השווה ל-1,000$ בתוספת מע"מ, סה"כ - 1,170$ .
19. איחור בבנייה: הנתבע 1 תובע בתביעה שכנגד פיצוי בשל הפרת החוזה על ידי התובע בכך שלא עמד בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם לסיום העבודה, בסכום של 30,000 ש"ח.
בהסכם שבין הצדדים נכתב: "הקבלן מתחייב לגמור את השלד תוך 90 ימי עבודה מיום התחלת העבודה. במקרה של כוח עליון או עיכוב שלא קשור לקבלן, יהיה איחור בהסכם".
19.1 לטענת הנתבע 1, ההסכם הוא מיום 13.5.99. במועד זה שילם לתובע את הסכום הראשון בסך 8,000 $, שהוא הסכום שהיה צריך להיות משולם על פי ההסכם עם תחילת העבודה. 90 הימים שהתובע היה צריך לסיים בהם את העבודה על פי ההסכם, הסתיימו ביום 13.8.99. אף על פי כן, עד היום לא סיים התובע לבנות את השלד, דהיינו חמש וחצי שנים לאחר שנחתם ההסכם בתחילת העבודה.
19.2 התובע טוען כי אין בהסכם תאריך התחלת העבודה. כמו כן, הוא לא התחייב לסיים את העבודה עד תאריך 13.8.99, לטענת התובע, הזמנת העבודה גרמו לחברה שינויים ותוספות, והשלמת העבודה נמנעה ממנו בשל יציאתו לחופשה בטבריה של הנתבע 1 ושיבושים בעבודה הנעוצים בו (סע' 18 בכתב התשובה לתביעה שכנגד, סע' 28 בתצהיר התובע-ת/1). התובע גם טען בבית המשפט כי מדובר ב"ימי עבודה" ולא בימים רצופים.
19.3 אין מחלוקת בין הצדדים כי עם חתימת ההסכם, ביום 13.5.99, שולם על ידי הנתבע 1 לתובע הסכום הראשון של 8,000$, סכום שהצדדים הסכימו כי ישולם עם תחילת העבודה. אין גם חולק על כך שהעבודה לא נסתיימה עד היום (עמ' 25, שו' 19).
הואיל וכך, אין זה משנה אם תחילת העבודה צריכה להמנות מיום התשלום הראשון או מהיום של המדידות. אין זה משנה אם העבודה היתה צריכה להסתיים ביום 13.8.99 או מאוחר יותר. אין זה גם משנה אם מדובר בימי עבודה (טענה שלא הועלתה בכתבי הטענות). הוא הדין בטענת התובע שהזמנת העבודה הורחבה עקב שינויים ותוספות, וכן שהנתבע 1 היה בחופשה בטבריה. ברור שתקופה של 5 וחצי שנים מיום ההסכם, הינה תקופה שכל הטענות דלעיל יכולות להיכנס לתוכה ועדיין יהיה מדובר באיחור גדול ביותר בסיום העבודה על ידי התובע.
19.4 באשר לטענת התובע כי השלמת העבודה נמנעה ממנו בשל שיבושים בעבודה הנעוצים בנתבע 1, התובע לא הוכיח טענתו זו. הנתבע 1 גם לא נחקר בעניין זה (ראה עמ' 25, שו' 10-33).
יצויין כי גם אם הנתבע 1 לקח לתובע רשתות ברזל, טענה שגם לגביה לא נחקר הנתבע 1, אם כי גם התובע לא נחקר בעניין זה, כבר נאמר כי אין בכך משום סיבה מוצדקת שלא לסיים את עבודות השלד. זאת ועוד, התובע דרש מהנתבע 1 לא רק להחזיר את הרשתות אלא גם להסדיר את החובות הכספיים (מכתב התובע מיום 28.9.99, נספח ו' לתצהיר
ת/1). התובע היה חייב לסיים את עבודות השלד בתוך 90 יום מתחילת העבודה, ללא תנאים מוקדמים, על פי ההסכם, והיה עליו למלא אחר התחייבותו זו.
אילו התובע היה מסיים את העבודה באיחור של מספר חודשים, היה יכול אולי להביא הסברים לאיחור זה ובית המשפט היה בודק אם יש הצדקה לאיחור כזה, אם לאו. ואולם התובע לא סיים את העבודות עד היום. לכך אין כל סיבה מוצדקת - 5.5 שנים מיום ההסכם. התובע הפר את ההסכם מבחינה זו.

19.5 יחד עם זאת, הסכום שתובע הנתבע 1 בגין האיחור בהשלמת העבודות בסך של 30,000 ש"ח, הינו מוגזם. הנתבע 1 גם לא ביסס את גובה הסכום הנדרש על ידיו, אלא רק טען שמדובר בהפרת הסכם, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.
19.6 לאחר שקבעתי כי אכן היתה כאן הפרת הסכם מצד התובע, ובתקופה כה ממושכת בוודאי שישנה גם עוגמת נפש, אני מעמיד את הפיצוי לנתבע 1 בגין האיחור הגדול בהשלמת העבודה ועוגמת הנפש עקב כך, על סכום כולל של 5,000 ש"ח.
20. עוגמת נפש בגין ביצוע תיקונים על ידי הנתבע 1 במשך כחודש - הנתבע 1 טען כי הוא ביצע תיקונים בביתו במשך כחודש, ותבע בתביעה שכנגד בגין עוגמת נפש סך של 10,000 ש"ח. בתצהירו, התייחס הנתבע 1 לעניין זה בשורה אחת, מבלי לפרט (תצהיר נ/3, סע' 20 ב'). בבית המשפט נשאל על כך הנתבע 1 ואמר: "אני תובע עבור חודש כי יש תיקונים שתוקנו וטייחתי את הבית" (עמ' 26, שו' 3).
20.1 הנתבע 1 לא הביא כל ראיות למשך הזמן של ביצוע התיקונים בביתו על ידו. הואיל וכך, אין לפסוק לנתבע 1 פיצוי בגין עוגמת נפש בעניין זה מהתובע.
21. ירידת ערך - הנתבע 1 טוען בתביעה שכנגד כי נגרמה לביתו ירידת ערך בשל אי יציקת בטון "רזה" בשיעור של 30,000 ש"ח (סע' 18 ד' בתביעה שכנגד; סע' 13 וסע' 20 (ד) בתצהיר נ/3).
בבית המשפט אמר הנתבע 1 כי מדובר בהערכה בלבד - "אני ועורך הדין החלטנו ככה" (עמ' 24, שו' 21).
המומחה לא התייחס לעניין זה בחוות דעתו הכתובה, משום שהתביעה שכנגד הוגשה לאחר שהמומחה נתן את חוות הדעת לבית המשפט.
ואולם המומחה נשאל בעניין זה בחקירתו בבית המשפט, וקבע כי בעקבות הליקוי הנ"ל נגרמה ירידת ערך לבית של 3,000 דולר (עמ' 44, שו' 20).
אף שהמומחה לא התייחס לנושא זה בחוות דעתו הכתובה, זכאי היה ב"כ הנתבע 1 לשאול את המומחה בחקירתו בבית המשפט בקשר לכך. עניין זה מופיע בכתב הטענות בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע 1 והיינו בגדר הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים. משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש והוא נחקר ע"י הצדדים, רשאי היה ב"כ התובעת לשאול אותו גם בעניין זה.
ראו ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', דינים עליון, כרך ט"ו, 560, שם נקבע כי: "משנתמנה מומחה מטעם בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דווקא לאמור באותו מסמך".
בחוות דעתו הכתובה העריך המומחה את שווי הליקוי הנ"ל ב-2,000$ (ראה סעיף 14 לעיל). המומחה הסביר בבית המשפט כי "ה-2,000 דולר זה שווי הליקוי ולא ירידת ערך. ציינתי את זה כך מבחינה עובדתית" (עמ' 46, שו' 5-7). אילו היה מתוקן הליקוי, סביר להניח שלא היתה נגרמת ירידת ערך, ואולם מדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון. הואיל וכך, לא מגיע לנתבע גם שווי הליקוי וגם ירידת ערך.

כאמור, המומחה קבע כי ירידת ערך הבית בעקבות הליקוי המהותי של אי יציקת בטון רזה מתחת לפלטות היסוד הינה בסכום בשקלים השווה ל-3,000 $.
התובע ישלם לנתבע 1 בגין הליקוי הנ"ל את סכום ירידת הערך, שהוא סכום השווה בשקלים ל-3,000$ (בתוך סכום זה גלום גם הסכום של 2,000$ שהוא שווי הליקוי).
22. מע"מ - התובע טוען כי על הסכומים הנקובים בהסכם בינו ובין הנתבע 1, יש להוסיף את המע"מ. כנגדו טוען הנתבע 1 כי הסכומים בהסכם כוללים מע"מ. ההסכם עצמו אינו מתייחס במפורש למע"מ אלא רק קובע סכומים לתשלום .
בעניין זה אני מקבל את עמדת הנתבע 1, לפיה כל סכום שלא כתוב לגביו דבר בעניין המע"מ, הרי שהוא כולל את המע"מ. כך גם נקבע בפסיקה : "לגבי מע"מ תופסת ההלכה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב, אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת". ובהמשך: "ייחוס הסכמה בין הצדדים על דבר שלא בא זכרו בגוף החוזה חייב, כידוע, לפי דיני הראיות, להתבסס על ראיה שבכתב... הטעם לכך נעוץ בהנחה החלוטה, שהחוזה מגלם בתוכו כל מה שהוסכם" (ע"א 738/80 נתן נ' זגורי ואח', פ"ד ל"ז (4) 387, 391ה, 392ב ).
על הלכה זו חזר בית המשפט גם בע"א 528/89 שמואליאן נ' אהרוניאן ואח', פ"ד מ"ו (5) 54, 58 ד-ז).
23. תוספות ושינויים - התובע טוען כי מגיע לו מהנתבע 1 סכום של 2,050 דולר + מע"מ בגין שינויים ותוספות (תצהיר ת/1, סע' 8). התובע איננו מפרט בתצהירו מהם אותם שינויים ותוספות שהוא טוען להם, אולם הוא מפנה בעניין זה לדף חשבון סופי שכתב ביום 27.9.99 ובו פורטו השינויים והתוספות (נספחים ה-ו לתצהיר הנתבע 1). בדף זה כותב התובע כי מדובר ב-4 תוספות, כדלקמן: עבור רצפה תלויה - 950 דולר, עבור בניית קומה תחתונה מעבר לתוכניות - 2,500 דולר, עבור בניית גיבלים מעבר לתוכניות - 300 דולר, עבור הגדלת התקרה ב-2.4 מ' - 200 דולר. סה"כ 3,950 דולר. לאחר זיכוי עבור רצפת מרתף בסך 1,900 דולר, היתרה שיש לשלמה בגין התוספות הינה 2,050 דולר בתוספת מע"מ.
23.1 המומחה התבקש להתייחס לעניין התוספות והשינויים בחוות דעתו, וקבע כדלקמן:
1. לגבי ביצוע רצפה תלויה - מוסכם על ידי הנתבע 1 התשלום - 950$.
2. לגבי הגדלת שטח קומת המרתף מעבר לנדרש-המדרגות ורצפת הבטון לא נבנו- 2,000$.
3. בניית גיבלים מעבר לנדרש על פי התכניות - אם תתקבל גרסת התובע שבתכניות הגג היתה טעות שדרשה ביצוע של שינויים בבניית הגיבלים בגג - 300$.
4. הגדלת תקרה ב- 2.4 מ' מעבר לנדרש על פי התכניות - אם תתקבל גרסת התובע שיש לשלם עבור ההגדלה - 200$.
המומחה השאיר לבית המשפט לקבוע בעניין המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים.
23.2 לגבי ביצוע רצפה תלויה - הנתבע 1 אישר בתצהירו כי מגיע לתובע תשלום בגין ביצוע
רצפה תלויה בסך 950$ (תצהיר נ/3, סע' 19).
23.3 לגבי הגדלת שטח קומת המרתף - הנתבע 1 אישר גם כאן כי מגיע לתובע תשלום, ואולם טען כי מהתשלום בגין הגדלת שטח המרתף בסך 2,000$, יש לנכות 1,600$ בגין אי בניית המדרגות למרתף, מאחר והמחיר כלל בתוכו את בניית המרתף כולו, כולל המדרגות, והמדרגות לא נבנו (נ/3, סע' 19).
התובע טען כי המדרגות לא נכללו בהסכם, אלא קירות המרתף בלבד, ועל כן אין לזכות בגין אי בנייתן את הנתבע 1 (תצהיר ת/1, סע' 25).
המומחה אמר בחקירתו כי העובדה שהמדרגות מופיעות בתכנית, אין לה משקל. לדבריו, מאחר והתובע טוען שהמרתף היה בהסכם ואילו המדרגות לא הוא משאיר זאת להחלטת בית המשפט (עמ' 42, שו' 30-34; עמ' 43, שו' 1-5).
אני מקבל טענת הנתבע 1, לפיה בניית המרתף כוללת גם את המדרגות למרתף. אינני רואה כל סבירות בטענה שהעבודה היתה אמורה להיות רק קירות המרתף, ללא מדרגות. אמנם בהסכם לא נכתב שהתובע יבנה מדרגות, אולם מנגד, גם לא כתוב שהמרתף כולל רק קירות. כל אשר כתוב בהסכם הוא "מרתף" באופן כללי, ומרתף ללא מדרגות שיאפשרו את הירידה אליו, איננו יכול להיות מרתף. מה עוד שבתוכנית מופיעות מדרגות (עמ' 42, שו' 20).
יחד עם זאת, לא ברור מהיכן נלקח האומדן של הנתבע 1 לפיו עלות המדרגות שלא נבנו הינו סכום השווה ל-1,600$. המומחה לא התייחס לעלות זו בחוות דעתו וגם לא נשאל על כך בחקירתו בבית המשפט. מאחר וכך, אני מעריך, על פי אומדנה, את הניכוי בגין אי ביצוע המדרגות במרתף על ידי התובע במחצית הסכום הנטען, דהיינו בסכום השווה ל-800 $.
הנתבע 1 ישלם, אפוא, לתובע סכום השווה ל-1,200$ (800$ - 2,000$).
23.4 בניית גיבלים מעבר לנדרש - התובע לא נחקר בעניין זה וטענתו לא נסתרה. התובע יזוכה, על כן, על פי הערכת המומחה, בסכום השווה ל-200$.
23.5 הגדלת התקרה ב-2.4 מטר - טענת הנתבע 1 כי הוסכם בין הצדדים שעבור הגדלה זו לא יידרש תשלום, לא הוכחה. הנתבע 1 ישלם, על כן, לתובע בגין הגדלה זו, על פי הערכת המומחה, סכום השווה ל-200$.
24. עץ וברזל של התובע - התובע טוען כי באתר הבניה נותר עץ השייך לו בשווי של 1,000$ + מע"מ. כמו כן טוען התובע כי הנתבע 1 לקח רשתות ברזל שהיו באתר בשווי של 700$ + מע"מ, עם הפסקת עבודתו של התובע (תצהיר ת/1, סע' 8).
בבית המשפט אמר התובע כי אין לו אסמכתא לגבי כמות ושווי העץ. התובע הופנה למכתב שכתב עו"ד מטעמו מיום ביום 28.9.99, זמן קצר לאחר שהופסקה העבודה באתר. במכתב זה דורש התובע את יתרת החוב המגיעה לו בגין העבודה, לרבות התוספות השונות, ואין כל אזכור לעץ או לרשתות (נספח ו' לתצהיר ת/1). התובע השיב כי כל זמן שלא סיים את העבודות בבית הוא לא מפנה את הציוד. לדבריו, הוא ציפה לסיים את הבית, לקבל את הכסף ורק אז לפנות את הציוד (עמ' 9, שו' 11-13).
התובע אמר עוד בבית המשפט, כי מדובר בארבע קוב עץ, כאשר לוח עץ עולה היום 1,100 ש"ח.
התובע לא הביא כל ראיה, ואין כל הוכחה, בדבר העץ שלטענת התובע נשאר באתר, כמות העץ ושוויו. הוא הדין לגבי רשתות הברזל. הכל נטען ללא כל סימוכין. לא ניתן, על כן, לקבל את תביעת התובע בעניין זה.
25. סיכום ביניים בכל הנוגע לבית הנתבע 1 (בתביעה ובתביעה שכנגד) -
25.1 בגין ביצוע ההזמנה היה חייב הנתבע 1 לשלם לתובע על פי ההסכם שביניהם, סכום השווה ל- 37,000$ (כולל מע"מ). (ההסכם - נספח א' לתצהיר ת/1).
25.2 הנתבע 1 שילם לתובע בגין העבודות סכום השווה ל-30,800 (תצהיר הנתבע 1 נ/3, סע' 9). יצויין כי התובע אמנם כתב בתצהירו כי קיבל מהנתבע 1 סכום השווה ל-30,829 $ (תצהיר ת/1, סע' 19), אולם התובע מפנה בעניין זה לדף חשבון מיום 27.9.99 (נספח ה' לתצהיר נ/3), ושם נכתב גם כן כי הנתבע 1 שילם לתובע 30,800$.
הנתבע 1 נשאר חייב, אפוא, לתובע בגין העבודות, סכום השווה ל- 6,200$ (35,716 ש"ח).
25.3 סך כל הסכומים המגיעים לנתבע 1 מהתובע הם כדלקמן:
בשקלים (משוערך)
א. ריתום מהלך המדרגות בכניסה הראשית לבית - 1,500 $ (סע' 6.4)
ב. ריתום מהלך המדרגות ביציאה מהבית - 600 $ (סע' 6.4)
ג. שתי קורות בולטות בגג המבנה - 300 $ (סע' 7)
ד. עיבוי שני עמודי בטון בקוטר של 20 ס"מ - 200 $ (סע' 8)
ה. חגורה בגג - 400 $ (סע' 9)
ו. דופן פנימי בכיסי הגרירה ב-5 חלונות - 200 $ (סע' 10)
ז. ליקויים בעבודות בטון - 600 $ (סע' 11)
ח. מילוי בטון בסף דלת הממ"ד - 50 $ (סע' 12)
ט. ליקויים בעמוד בטון רחב בחזית הצפונית - 100 $ (סע' 13)
י. בניה בבלוקי בטון במקום בבלוקי פומיס - 500 $ (סע' 15)
סה"כ: - 4,450 $ = - .25,672 ש"ח
בתוספת מע"מ 17% (במ/1, נספח א', סע' 2 סיפא) - .11,546 ש"ח
בתוספת 12% פיקוח הנדסי (במ/1, נספח א', סע' 2 סיפא - .9,536 ש"ח
וכן דברי המומחה בעמ' 34, שו' 18-22).
יא. זיכוי בגין אי יציקת רצפת המרתף - 2,400 $ (סע' 16) - .13,845 ש"ח
יב. זיכוי בגין דלת פלדה וחלון הדף בממ"ד - 2,400 ש"ח (סע' 17) - .3,242 ש"ח
יג. תשלום בגין קבלת אישור קבלן רשום - 1,170 $ (סע' 18) - .6,750 ש"ח
יד. איחור בבנייה - 5,000 ש"ח (סע' 19) - .5,000 ש"ח
טו. ירידת ערך - 3,000 $ (סע' 21) - .13,410 ש"ח
_________________
סה"כ: - .89,001 ש"ח
25.4 לתובע מגיע מהנתבע 1 תשלומים בגין תוספות ושינויים שביצע כדלהלן:
א. בגין ביצוע רצפה תלויה - 950 $ (סע' 23.2)
ב. בגין הגדלת שטח קומת המרתף - 1,200 $ (סע' 23.3)
ג. בגין בניית גיבלים מעבר לנדרש - 200 $ (סע' 23.4)
ד. בגין הגדלת התקרה ב-2.4 מ' - 200 $ (סע' 23.5)
__________________
סה"כ - 2,550 $ = -.14,927 ש"ח

25.5 הסכומים הנקובים בסעיפים 25.2, 25.3 ו-25.4 לעיל בערך דולרי, חושבו בשקלים לפי שער 4.27 ש"ח ל-1 $ (השער היציג ביום 27.9.99 - מועד עריכת החשבון הסופי על ידי התובע - נספח ה' לתצהיר נ/3), וממועד זה ואילך שוערכו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה למדד עד היום, למעט ירידת ערך שחושבה לפי שער 4.47 ש"ח ל-1$, בלבד, נכון למועד חקירת המומחה.
25.6 סה"כ מגיע לתובע מהנתבע 1 סכום של 35,716 ש"ח (6,200$ יתרה על פי ההסכם), וכן 14,927 ש"ח בגין תוספות ושינויים. סה"כ: 50,643 ש"ח (נכון להיום).
מהתובע מגיע לנתבע 1 סכום של 89,001 ש"ח (נכון להיום) .
התובע נותר חייב, אפוא, לנתבע 1, סכום של 38,358 ש"ח (נכון להיום).
הנתבע 2 - אילן מימון
26. בנייה בבלוקי בטון במקום בבלוקי פומיס - המומחה קבע כי בניגוד להסכם שבין התובע והנתבע 2 לפיו "סוג הבלוק במעטפת החיצונית יהיה מסוג פומיס 20", נבנו קירות החוץ הפונים לחלל הגג ומעקה הגג, שהם חלק מן המעטפת החיצונית של המבנה, מבלוקים רגילים ולא מבלוקי פומיס. כתוצאה מכך, נפגע הבידוד התרמי של קירות החוץ הפונים לחלל הגג (במ/1, נספח ב', סע' 1 א).

המומחה העריך את עלות התיקון הנ"ל בסכום השווה ל-1,500$ (במ/1,נספח ב',סע' 2 א).
המומחה אמר בחקירתו כי בעניין זה תשובותיו הן כמו התשובות שנתן לגבי הנתבע 1 (עמ' 40, שו' 4).
בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה בעניין הבנייה בבלוקים רגילים במקום בבלוקי פומיס בנוגע לנתבע 1 (ראו סע' 15 לעיל), ובית המשפט מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה גם לגבי הנתבע 2.
התובע ישלם לנתבע 2 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-1,500$.
27. עיבוי קירות הממ"ד - המומחה קבע כי על מנת לעמוד בדרישותיו היה צריך לעבות את קירות הבטון היורדים מן הממ"ד, דבר שהקטין את השטח השימושי של קומת המרתף בכ-0.8 מ"ר.
המומחה קבע עוד כי מאחר ולא ניתן אישור לבניית המרתף, ומתן אישור כזה מוטל בספק ומועדו, אם בכלל, אינו ידוע כיום, אין ביכולתו להעריך את ירידת הערך של הבית בעקבות כך.
מאחר והמרתף נבנה ללא היתר, אינני קובע כל ירידת ערך בגין הקטנת השטח השימושי של קומת המרתף שנבנתה בניגוד לדין.
28. בניית חלון משולש בסטייה - המומחה קבע כי בקיר החיצוני של הגג בוצע חלון משולש בסטייה הצידה של כ-1 מטר, באופן המהווה שינוי אסתטי מהותי ביחס לנדרש על פי התוכניות. השינוי הנ"ל נגרם כתוצאה ממיקומו של עמוד המהווה חלק משלד המבנה, אשר מנע את מיקום החלון בהתאם לתוכנית.
המומחה קבע כי ניתן היה, לאחר התייעצות עם המהנדס וקבלת הנחיות מתאימות ממנו, לבטל את העמוד ולבצע במקומו שני עמודים חדשים משני צידי החלון (חוו"ד, במ/1, נספח ב', סע' 1 ג).
המומחה קבע כי מיקומו הנוכחי של החלון גורם לפגיעה אסתטית בחזות החיצונית של הבית והעריך את ירידת הערך של הנכס בעקבות כך, בסכום השווה ל-500$ (במ/1, נספח ב', סע' 4).
28.1 בחקירתו בבית המשפט אמר המומחה כי על התובע היה לפנות למהנדס ולהתייעץ אתו איך לבצע את העבודה כך שהחלון יהיה במקום העלייה. התובע לא עשה כן, ו"החלון בוצע בהזזה של מטר שלם ממקומו ופגע בסימטריה בצורה שהיוותה שינוי אסתטי משמעותי ביחס לנדרש על פי התוכניות" (עמ' 40, שו' 22-28).
המומחה אמר עוד: "אני מחווה את דעתי המקצועית כי ניתן היה לאחר התייעצות עם המהנדס לבצע כל מה שצריך כדי להחזיר את החלון למקומו המקורי" (עמ' 41, שו' 4-5).
28.2 המהנדס מר אלי נחום אמר בבית המשפט כי "אף אחד לא התייעץ איתי לגבי המקרה" (עמ' 16, שו' 13-19).
28.3 אני מקבל את חוות דעת המהנדס וקובע כי התובע ביצע את החלון בניגוד לתוכנית, מבלי שהתייעץ כלל איך לבצע את החלון על פי התוכנית, ובכך פגע בסימטריה של חזותו החיצונית של הבית.

התובע ישלם לנתבע 2, בגין ירידת הערך בעקבות הליקוי הנ"ל, סכום השווה ל-500$.
29. אי ביצוע בניית הדופן הפנימית בכיסי הגרירה ב-5 חלונות הבית - המומחה קבע בחוות דעתו כי לא בוצעה על ידי התובע בניית הדופן הפנימית (כולל סגירת "שטרבות") בכיסי הגרירה ב-5 חלונות הבית. גם כאן, כמו אצל הנתבע 1, קבע המומחה כי על פי חוות דעתו המקצועית, בניית הדפנות הפנימיים של כיסי הגרירה בחלונות הינן חלק מעבודות השלד שנכללו בהסכם (חוות דעת במ/1, נספח ב, סע' 1 ה).
המומחה העריך את עלות התיקון בסכום השווה ל-200 $ (במ/1, נספח ב', סע' 2 ב).
בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה בעניין זה לגבי הנתבע 1 (ראה סע' 10 לעיל). בית המשפט מקבל את חוות דעת המומחה בעניין זה, גם לגבי הנתבע 2.
התובע ישלם לנתבע 2 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-200$.
30. עמוד בטון עגול במקום מלבני - המומחה קבע כי עמוד מספר 14 בוצע כעמוד עגול בקוטר של 20 ס"מ במקום עמוד מלבני במידות של 20/30 ס"מ.
המומחה הוסיף וכתב בחוות דעתו כי אין באפשרותו לחוות את דעתו אם העמוד כפי שבוצע מהווה ליקוי קונסטרוקטיבי, אם לאו, וכי לצורך כך נדרשת בדיקתו וחוות דעתו של המהנדס (חוו"ד במ/1, נספח ב', סע' 1 ו).
30.1 המהנדס מר אלי נחום אמר בבית המשפט כי הוא לא זוכר את העמוד התומך בביתו של הנתבע 2 (עמ' 17, שו' 20-21). המהנדס מר נחום לא נשאל לחוות דעתו אם מדובר בליקוי בעל משמעות קונסטרוקטיבית, ואין חוות דעת כזו בפני
בית המשפט.
30.2 לאור האמור לעיל, אני דוחה טענת הנתבע 2 בעניין הליקוי בעמוד המרכזי.
31. זיכוי בגין אי בניית מדרגות ירידה למרתף וקיר פנימי במרתף - המומחה העריך בחוות דעתו כי בגין אי בניית מדרגות ירידה למרתף וקיר פנימי במרתף, מגיע זיכוי בסכום השווה ל-1,200 ש"ח (במ/1, נספח ב', סע' 2 ד).
המומחה השאיר לבית המשפט לקבוע אם מדרגות הירידה למרתף והקיר הפנימי במרתף נכללו בהסכם, אם לאו (במ/1, נספח ב', סע' 1 ז).
31.1 בית המשפט התייחס לעניין זה בנוגע לביתו של הנתבע 1, בקובעו כי בניית המרתף כוללת גם את המדרגות למרתף, וכי אין כל סבירות בטענה שבניית מרתף איננה כוללת את המדרגות שיאפשרו את הירידה אליו (ראו סע' 23.3 לעיל).
הדברים שנאמרו ביחס לנתבע 1, יפים גם ביחס לנתבע 2. בית המשפט מקבל את טענת הנתבע 2 לפיה יש לזכותו בגין אי בניית המדרגות למרתף.
ואולם אין הדברים כן ביחס לקיר פנימי במרתף. לגבי קיר זה, לא נאמר דבר בהסכם שבין הצדדים, ובניית קיר כזה איננה חיונית ואיננה חלק שבלעדיו לא יכול להיות המרתף מרתף. אשר על כן, לא מגיע זיכוי לנתבע 1 בגין הקיר הפנימי שלא נבנה במרתף.
31.2 המומחה העריך את הזיכוי בגין אי בניית מדרגות הירידה למרתף והקיר הפנימי בסכום השווה ל-1,200 $. המומחה לא התייחס בנפרד לזיכוי בגין המדרגות לחוד ולזיכוי בגין הקיר הפנימי לחוד. ב

פסק דין
זה, העריך בית המשפט את אי ביצוע המדרגות במרתף

ביתו של הנתבע 1 בסכום השווה ל-800 $ (סע' 23.3 לעיל). סכום זה יפה גם לצורך זיכוי הנתבע 2 בגין אי ביצוע המדרגות במרתף ביתו.
31.3 יש לזכות, על כן,את הנתבע 2,בגין אי ביצוע מדרגות במרתף הבית,בסכום השווה ל-800$.
32. תשלום בגין קבלת אישור קבלן רשום - כל אשר נקבע על ידי בית המשפט בנושא אי היות התובע קבלן רשום ובכל הנוגע לטענות הצדדים בקשר לאישור קבלן רשום שהתובע התחייב להמציא, זהה לגבי נתבע 2 כפי שנקבע לגבי נתבע 1.
בית המשפט התייחס לנושא זה בקשר עם הנתבע 1, וקבע כי התובע ישא בעלות מחצית האומדן שנקבע על ידי המומחה לצורך קבלת אישור של קבלן רשום מקבלן רשום אחר, דהיינו סכום השווה ל-1,000$ בתוספת מע"מ (סע' 18-18.8 לעיל). הדברים נכונים גם בקשר עם הנתבע 2.
התובע ישלם, אפוא, לנתבע 2, בגין הצורך בתשלום לקבלן רשום לקבלת אחריות על הבנייה שבוצעה בביתו על ידי התובע, סכום השווה ל-1,170$.
שינויים ותוספות
33. הגדלה של שטח המרתף - התובע טוען כי שטח המרתף הוגדל מ-50 מ"ר ל-57 מ"ר.
המומחה קבע בחוות דעתו כי בפועל שטח המרתף הינו 52.5 מ"ר, כאשר חלק משטח זה הינו שטח בגובה מונמך מתחת למדרגות. המומחה הוסיף וקבע כי מאחר ובהסכם בין הצדדים לא ננקב שטח המרתף אלא צויין רק תיאורו על פי היקפו, נבנה המרתף בהתאם להסכם שבין הצדדים ושטחו לא הוגדל ולפיכך, אין לשלם בגין שינוי או תוספת (חווה"ד במ/1, נספח ב', סע' 5 א).
אני מקבל בעניין זה את חוות דעת המומחה.
34. יציקת קירות בטון במרתף במקום בלוקי בטון - המומחה קבע בחוות דעתו כי בניגוד לכתוב בהסכם שבין הצדדים, לפיו "קירות המרתף יבנו מבלוקי בטון", בפועל נוצקו קירות המרתף מבטון ב-30 במקום בבנייה בבלוקים. המומחה קבע כי יש לפצות את התובע בהפרש העלות בין יציקת קירות הבטון במרתף לבין בניית הקירות בבלוקי בטון (במ/1, נספח ב', סע' 5 ב).
המומחה העריך את עלות תיקון הליקוי הנ"ל בסכום השווה ל-2,400$ (במ/1, נספח ב', סע' 6 א).
חוות דעת המומחה לא עורערה ואני מקבל אותה.
התובע ישלם לנתבע 2 בגין הליקוי הנ"ל סכום השווה ל-2,400$.
35. שינוי במדרגות העלייה לגג - המומחה בדק את טענת התובע לפיה הוא נדרש לבנות על פי התכנון המקורי את מהלך מדרגות העלייה לגג בשני מהלכים ניצבים זה לזה, בצורת "ר", אולם עקב טעות המתכנן של הנתבע 2, נדרש לשנות את מהלך המדרגות בצורה הנ"ל ולבצע אותן בקו ישר. התובע טוען כי בעקבות כך, נגרמה לו תוספת עלות, מאחר שהטפסות של חלק מן המדרגות ושל כל תקרת הגג כבר בוצעה והוא היה צריך לשנותם לאחר שבוצעו, דהיינו לפרק את הטפסות ולהתקינם מחדש בהתאם לתכנון החדש.

35.1 לטענת הנתבע 2, הטפסות הנטענת על ידי התובע לא בוצעה עדיין במועד בו נדרש השינוי. כמו כן, אופן הביצוע החדש היה פשוט יותר ולפיכך גם זול יותר ועל כן הוא זה שזכאי לפיצוי כספי מן התובע בשיעור העלות שנחסכה לתובע בביצוע מהלך המדרגות בקו ישר במקום בצורת "ר".
35.2 המומחה השאיר את המחלוקת העובדתית בעניין זה לבית המשפט (במ/1, נספח ב', סע' 5 ג).
35.3 בבית המשפט אמר התובע: "המדרגות בוצעו כבר ואחר כך הוא החליט לשנות. כל מה שהיה צריך להיות, בוצע. המדרגות עצמן לא יוצקו עדיין" (עמ' 12, שו' 25-26).
35.4 הנתבע 2 אמר בבית המשפט: "כלום הוא לא עשה, למה הוא לא יצק? כל דבר היה רק לאחר מכן, אני לא מבין בזה...המדרגות לגג לא בוצעו. גם לאחר שדיברנו הם המשיכו
לעבוד, כאילו לא אמרתי כלום, הם שמו ברזלים, את המדרגות לא עשו. הקורה גם לא נבנתה בצורת "ר"... הכל היה רק מקלות" (עמ' 28, שו' 6-12).
הנתבע 2 נשאל: "ש. למרות שביקשת מהם להפסיק ולשנות, הם המשיכו?" וענה: "ת. אני לא יודע מה. ב"ר" הם לא נגעו, לא עשו כלום, הם המשיכו לעבוד ואני לא יודע על מה וגם לא יודע אם זה קשור לזה. את ה"ר" הם לא ביצעו" (עמ' 28, שו' 13-15).
35.5 התובע, אשר טען בתחילה כי הוא יצק כבר גם את המדרגות, הודה בעדותו שהמדרגות עצמן לא נוצקו. מנגד, הודה גם הנתבע 2, כי "הם שמו ברזלים", אם כי הפך דבריו בהמשך וטען כי "הכל היה רק מקלות". בית המשפט מקבל, על כן, כי התובע ביצע את עבודות הטפסות, אך לא ביצע את יציקת המדרגות.
35.6 המומחה לא הפריד בחוות דעתו בין עלות הטפסות לבין עלות יציקת המדרגות, אלא קבע באופן כללי את עלות השינוי במדרגות העליה לגג בסכום השווה ל- 1,500$ בגין כל העבודה (במ/1, נספח ב', סע' 6 ב). ואולם המומחה קבע בהמשך שאם תתקבל גרסת הנתבע 2 שהוא זכאי לפיצוי כספי בשיעור העלות שנחסכה מהתובע בשל ביצוע מהלך המדרגות, כי אז הוא זכאי לסכום השווה ל- 600$. העולה מכאן הוא, שעלות יציקת המדרגות הינה בסכום זה.
התובע זכאי, על כן, בגין הטפסות שהיה עליו לשנות, לסכום השווה ל- 900$. (600$ - 1,500$).
36. ליקויים שהמומחה לא התייחס אליהם - הנתבע 2 טען בתצהירו לליקויים נוספים שהיו בביתו אשר המומחה לא התייחס אליהם (תצהיר נ/4, סעיף 21).
במהלך הדיון אמר ב"כ הנתבעים, כי דרישת הנתבעים היא למה שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט בלבד. (סיכומי ב"כ הנתבעים בעל פה, עמ' 55, שו' 27, 30).
יצויין כי הנתבע 2 גם לא הוכיח את טענותיו בעניין הליקויים הנוספים שהמומחה לא דן בהם.
לאור האמור, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ליקויים אלה.
37. עוגמת נפש בגין ביצוע תיקונים על ידי הנתבע 2 במשך כחודש - הנתבע 2, כמו הנתבע 1, לא הביא כל ראיות למשך הזמן של ביצוע התיקונים בביתו. הואיל וכך, אין לפסוק לנתבע 2 פיצוי בגין עגמת נפש בעניין זה.

38 ירידת ערך - הנתבע 2 טוען כי בשל הסטייה בבניית החלון המשולש בביתו והתקנת שטח חדר המרתף ב-0.8 מ"ר, נגרמה לנכס ירידת ערך בשיעור 30,000 ש"ח.
המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לעניין זה בחוות דעתו משום שהתביעה שכנגד הוגשה לאחר שהמומחה נתן את חוות הדעת שלו לבית המשפט.
בחקירה הנגדית של המומחה על ידי ב"כ הנתבע, התבקש המומחה להעריך את ירידת הערך של הנכס וקבע כי אין אפשרות להעריך את מידת הפגיעה בשוויו הנוכחי של הבית בגין הקטנת חדר המרתף, מאחר ולא ידוע כלל אם ינתן אישור לבניית מרתף. באשר לסטייה בחלון, קבע המומחה כי מדובר בירידת ערך של "500$, כפי שווי הליקוי עצמו" (עמ' 44, שו' 28). המומחה הסביר כי ירידת הערך זהה עם שווי הליקוי, ומדובר בסכום חופף (עמ' 46, שו' 1-3).
לאור האמור, לא מגיע לנתבע 2 ירידת ערך בגין סטיית החלון המשותף והתקנת שטח חדר המרתף.
39. פיצוי בגין איחור בבנייה - הנתבע 2 תובע בתביעה שכנגד פיצוי בשל אי עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם, סך של 30,000 ש"ח.
בעניין זה דנתי כבר בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע 1. כפי שקבעתי שם, כך גם לגבי הנתבע 2, איחר התובע בסיום עבודות השלד של בית הנתבע 2, והפר בכך את החוזה, כאשר עד היום - 5.5 שנים מיום ההסכם, לא הסתיימו העבודות. עניין זה פורט בהקשר לנתבע 1, והוא חל גם בהקשר לנתבע 2 ואין צורך לחזור על הדברים (ראו סעיפים 19-19.6 לעיל).
כפי שקבעתי לנתבע 1, כך גם לנתבע 2, אני מעמיד את הפיצוי המגיע לו בגין האיחור הגדול בהשלמת העבודה ובעגמת הנפש על סכום כולל של 5,000 ש"ח.
40. מע"מ
כבר קבעתי כי הסכומים שננקבו בהסכם עם התובע כוללים מע"מ (סע' 22 לעיל). כך הוא גם ביחס לנתבע 2.
41. סיכום ביניים בכל הנוגע לבית הנתבע 2 (בתביעה ובתביעה שכנגד) -
41.1 בגין ביצוע ההזמנה היה חייב הנתבע 2 לשלם לתובע על פי ההסכם שביניהם סכום השווה ל- 40,000$ (כולל מע"מ) (הסכם - נספח ב' לתצהיר ת/1) .
41.2 הנתבע 2 שילם לתובע בגין העבודות סכום השווה ל-34,000$ (תצהיר נ/4, סע' 8).
יצויין כי התובע אמנם אומר בתצהירו כי הנתבע 2 שילם לו סכום השווה ל-33,319$, אולם התובע מפנה בתצהירו ליתרה המפורטת בדף החשבון מיום 26.9.99 שצורף כנספח ג' לתצהירו של הנתבע 2 (סע' 12 בתצהיר ת/1). ואולם בדף זה נכתב גם כן כי הנתבע 2 שילם לתובע 34,000$ (נספח ג' בנ/4).
הנתבע 2 נשאר חייב, אפוא, לתובע בגין העבודות, סכום השווה ל- 6,000$ (34,563 ש"ח).

41.3 הסכומים המגיעים לנתבע 2 מהתובע הם כדלקמן:
א. בנייה בבלוקים בטון במקום בבלוקי פומיס - 1,500 $ (סע' 26)
ב. דופן פנימית בכיסי גרירה ב-5 חלונות - 200 $ (סע' 29)
__________________
סה"כ - 1,700 $ = 9,807 ש"ח
מע"מ 17% 1,667 ש"ח
בתוספת פיקוח הנדסי 12% 1,377 ש"ח
סה"כ: 12,851 ש"ח
ג. זיכוי בגין אי בניית מדרגות וקיר פנימי במרתף - 800 $ = 4,615 ש"ח
ד. תשלום בגין קבלת אישור קבלן רשום - 1,170 $ = 6,750 ש"ח
ה. אחור בבנייה - 5,000 ש"ח= 5,000 ש"ח
סה"כ: 29,216 ש"ח

41.4 לתובע מגיע מהנתבע 2 תשלומים בגין תוספות ושינויים שביצע כדלהלן:
בגין שינוי במדרגות העלייה לגג - - 900 $ (סע' 35) = 5,192 ש"ח
לסכום הנ"ל יש להוסיף מע"מ בשיעור 17% 883 ש"ח
סה"כ: 6,075 ש"ח
41.5 כל הסכומים הנקובים בסעיפים 41.2, 41.3 ו-41.4 לעיל בערך דולרי, חושבו בשקלים לפי שער 4.27 ש"ח ל-1 $ (השער היציג ביום 27.9.99 - מועד עריכת החשבון הסופי על ידי התובע - נספח לתצהיר נ/3), וממועד זה ואילך שוערכו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה למדד עד היום.
41.6 סה"כ מגיע לתובע מהנתבע 2 סכום של 34,563 ש"ח (6,200 $ יתרה על פי ההסכם, וכן
6,075 ש"ח בגין תוספות ושינויים. סה"כ: 40,638 ש"ח (נכון להיום).
מהתובע מגיע לנתבע 2 סכום של 29,216 ש"ח (נכון להיום).
התובע נותר חייב, אפוא, לנתבע 2, סכום של 11,422 ש"ח (נכון להיום).

42. התובע טוען כי ביחסים בין הצדדים חל חוק המכר, התשכ"ח-1968, מאחר ומדובר בחוזה להספקת נכס - שהוא עבודות בניית השלד, כשהתובע קיבל על עצמו לספק את עיקר החומרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו. התובע מסתמך על סעיף 8 (ב) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, אשר מפנה בנסיבות האמורות בו לחוק המכר, התשכ"ח-1968.
התובע טוען כי מאחר וחוק המכר חל, והנתבעים לא הודיעו לתובע על אי התאמות מיד לאחר מועד הבדיקה או לאחר שגילו אותה, אין הם זכאים להסתמך עליהן.
42.1 מנגד, טוענים הנתבעים כי ביחסים בין הצדדים חל חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, שכן התובע הוא קבלן עצמאי שהתחייב לעשות עבורם מלאכה או שרות בשכר.
הנתבעים גם טוענים כי ניתנה לתובע הודעה על הליקויים ולאורך כל הדרך היו מריבות עם התובע על כך שהוא לא מבצע את העבודה על פי התוכניות.
42.2 במחלוקת הנ"ל אני קובע כי חל בין הצדדים חוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974, ולא חוק המכר.
סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות קובע: "חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שרות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין". סעיף זה הוא המתאים לענייננו. במקרה שבפני
נו מדובר בביצוע עבודות ובמתן שרות שעל התובע היה לבצע עבור הנתבעים, ולא בהספקת נכס . כמו כן, מדובר בבניית שלד בלבד, שהוא חלק בלבד מבית שלם. בנוסף, מרכז הכובד של העסקה הוא הפעלת המיומנות והעבודה של התובע ולא הקניית נכס. העיקר בחוזה שבין הצדדים אינו ערך החומרים אלא העבודה, הידע והמומחיות של התובע בבניית השלד, ולצורך כך שכרו הנתבעים את שרותיו.
עוד בנוסף, נקבע כי בכל מקום שיש אפשרות להחיל את חוק המכר או את חוק חוזה קבלנות, יש להעדיף את חוק חוזה הקבלנות מאחר והוא חוק מאוחר יותר.
(ראו ספרו של אייל זמיר, "חוק המכר, התשכ"ח-1968, פרוש לחוקי החוזים, בעריכת ג. טדסקי", בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית ירושלים, עמ' 96-109).
43. הזדמנות לתיקון הליקויים
התובע טוען כי יש ליתן לו הזדמנות לתקן את הליקויים, שכן לא ניתנה לו הזדמנות כזו על ידי הנתבעים, והוא מוכן לתקן את הליקויים גם היום.
הנתבעים טוענים כי יש לפצותם בכסף ולא ליתן לתובע לתקן את הליקויים. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי ישנם גם ליקויים שאינם ניתנים לתיקון.
בנסיבות שבפני
נו, איני רואה כל מקום לאפשר לתובע לתקן את הליקויים. ראשית, עברו שנים רבות מאז שהתובע לא סיים את העבודות עבור הנתבעים. שנית, התובע הודה כי הוא איננו קבלן רשום. גם היום התובע אינו קבלן רשום. התובע לא היה רשאי, על כן, לבצע מלכתחילה את עבודות השלד, על פי החוק, והוא גם לא רשאי לבצע את התיקונים לאותן עבודות שבוצעו על ידו שלא כדין.
גובה עלויות התיקונים
44. במהלך חקירת המומחה מטעם בית המשפט, היקשה עליו ב"כ הנתבע כיצד זה שעלות התיקונים מגיעה כדי 50% מעלות בניית השלד, שעה שהתובע ביצע את רוב עבודות השלד. על כך השיב המומחה: "סכום החוזה אולי נמוך כי התובע אינו קבלן רשום ולכן הוא מבצע את העבודות בסכומים כאלה... המקצועיות שלו מופחתת ולכן יש הרבה ליקויים והליקויים עצמם כבר לא יכולים להיות מתוקנים בסכומים שהוא נתן כדי לקבל את העבודה, אלא בסכומים של עבודה מקצועית ע"י קבלן מקצועי ורשום". (פרוט' מיום 17.10.02, עמ' 33, שו' 1-7).
בהמשך אמר המומחה: "יש כאן חלק מהליקויים שכשאתה עושה אותם מלכתחילה לא יעלו לך כל כך הרבה כסף, אבל כשצריך לעשות אותם אחרי שהבנין קיים, כמו תיקונים של צנרת ומדרגות, זה עבודות בטון וברגע שבוצעו שלא כהלכה, התיקון שלהם הרבה יותר יקר מאשר אם היו מבצעים מלכתחילה כמו שצריך, צריך לחצוב ולרתך, בעבודה במקור אין צורך בכל זה. אם אנו משווים את תיקון הליקויים לעלויות העבודה על פי ההסכם, בהכרח העלויות האלה, במקרה של עבודות שלד, יהיו הרבה יותר גבוהות מביצוע העבודה באופן תקין מלכתחילה". (שם, עמ' 33, שו' 12-17).
המומחה אמר שלצורך הערכת שווי הליקויים הוא השתמש במחירונים שונים, לרבות מחירון דקל, חשב, המאגר הממוחשב, והמחירון שלו, "שאני בונה אותו נדבך אחרי נדבך במשך שנים" (עמ' 33 שו' 30-32; עמ' 34, שו' 13-14).
מקובלים עלי דברי המומחה הממונה. אין להתפלא אם תיקון ליקויים בבנייה, עולה הרבה יותר מאשר ביצוע עבודות הבנייה מלכתחילה. לעתים הנזק שנגרם יכול להיות הרבה יותר משווי העבודה שנעשתה. אם התובע ביצע עבודות שונות עם ליקויים, כשהעבודות היו במחירים נמוכים, אין הוא יכול להלין על כך שתיקונם בצורה מקצועית עולה הרבה יותר מעלות העבודה אותה הוא מתקן. בוודאי שאינו יכול לדרוש שהתיקון שיבוצע יהיה באותה רמה ירודה כפי שהעבודה בוצעה.
סיכום
45. תוצאת כל האמור לעיל היא כדלקמן:
46. התובע ישלם לנתבע 1 סכום של 38,358 ש"ח (סעיף 25.5 לעיל).
סכום זה ישא עליו ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
47. התובע ישלם לנתבע 2 סכום של 11,422 ש"ח, (סעיף 41.6 לעיל).
סכום זה ישא עליו ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
48. התובע ישלם לנתבעים החזר אגרת משפט, שכ"ט המומחה הפרטי - המהנדס ראובן כץ ושכ"ט מומחה בית המשפט, הכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.
כמו כן, ישלם התובע בנוסף, לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, ולנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח, שניהם בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום .
ניתן היום, כ"ז בחשון, תשס"ה (11 בנובמבר 2004), בהעדר הצדדים.

א. מקובר, שופט








א בית משפט שלום 1387/00 ג'נח שמעון נ' מימון עמוס, מימון אילן (פורסם ב-ֽ 21/11/2004)