פסקי דין על אפרים דורון בוקסבאום

54219-07/10 העז     01/04/2014




העז 54219-07/10 מדינת ישראל נ' אפרים דורון בוקסבאום








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

הע"ז 54219-07-10

01 אפריל 2014

לפני: כב' השופט אילן סופר


המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד דוד סלטון


נגד

הנאשם
:


אפרים דורון בוקסבאום

,
ת.ז. - 052019411
ע"י ב"כ: עו"ד משה אלמגור

הכרעת דין

1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) המייחס לו עבירות של העסקה שלא כדין של 6 עובדים זרים, כאמור בסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) וסעיפים 2(ב)(5) ו-2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: החוק); וכן סעיפים 2(א) לחוק + סעיף 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987. הנאשם הואשם כי העסיק 6 עובדים אשר בתקופה הרלבנטית לא היו אזרחי ישראל או תושבים בה ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם; העסיק 4 עובדים מבלי שהתקשר עימם בחוזי עבודה בכתב כדין; העסיק את העובדים מבלי שמסר להם פירוט שכר עבודה וסכומים שנוכו מהם; ולא שילם לעובדים שכר מינימום בחודשים 3-5/2008.

2.
בהתאם לאמור בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, אומר כבר כעת כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו של העסקת עובדים זרים שלא כדין, כאמור בסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק; ואי תשלום שכר מינימום.

3.
בהתאם להכרעת הדין מיום 14.10.13, הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירות של העסקת 4 עובדים זרים ללא חוזה עבודה בכתב; והעסקת 6 עובדים זרים ללא מתן פירוט שכר עבודה ששולם והסכומים שנוכו מן השכר, עבירות בהתאם לסעיפים 2(ב)(5) ו-2(ב)(7) לחוק.


הנאשם כפר באישומים שיוחסו לו ביחס לעבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר וביחס לעבירה של אי תשלום שכר מינימום ולפיכך הצדדים טענו בסיכומיהם לעניין עבירות אלה בלבד.

4.
מן העדויות שנשמעו בבית הדין והראיות שהוגשו לתיק עולה התמונה הבאה: במועד הרלבנטי לכתב האישום היה לנאשם משק חקלאי (משק 29) במושב תלמי יוסף (להלן: המשק). הנאשם העסיק במשק עובדים לביצוע עבודות חקלאיות. ביום 19.5.2008 התבצעה ביקורת במשק על ידי משטרת ההגירה ופקחים מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן: משרד התמ"ת).

5.
במהלך הביקורת נמצאו 6 עובדים זרים, נתיני תאילנד, אשר הועסקו על ידי הנאשם. שמות העובדים הזרים פורטו בכתב האישום. העובדים העבירו למפקחים חוזי עבודה וביטוח רפואי שפג תוקפו. במסגרת הביקורת נבדקו גם מגורי העובדים הזרים, ולא נמצאו בהם ליקויים בניגוד לחוק. במועד הביקורת מסר הנאשם מסמכים חלקיים לפקחים. ביחס למסמכים נוספים שהתבקש להציג, טען כי אלו לא בידיו אותה עת, אך אמר שיביאם במועד מאוחר יותר. הנאשם ציין כי אינו רוצה להעיד תחת אזהרה באותו מועד, כיוון שברצונו להיוועץ תחילה עם עו"ד. בסיום הביקורת זומן הנאשם להתייצב לחקירה ביום 22.5.06 (ראו ת/1 – תאור מקרה של המפקח אבי בר מוחא; ת/22 – דו"ח פעולה של השוטר רס"ר ירון יעקובוב). עוד צוין בדו"ח הפעולה של השוטר יעקובוב, כי "בבדיקה מול משה"פ העובדים נמצאו חוקיים ורשומים על ד. בוקסבאום. כל השישה עובדים.".

6.
ביום 25.5.08 התייצב הנאשם לחקירה. בהתאם לדו"ח החקירה (ת/15), הופסקה החקירה כבר בתחילתה, לאחר שהחוקר התרשם שמצבו הנפשי של הנאשם אינו מאפשר להמשיך את החקירה.

7.
ביום 13.7.08 התייצב הנאשם לחקירה נוספת. הנאשם טען כי אין בידיו חוזי עבודה נוספים, שכן אלו נמצאים אצל העובדים. כך גם לעניין מסמכי ביטוח נוספים. הנאשם הסביר שלא עלה בידו למצוא את שאר המסמכים, כיוון שנאלץ לסגור את המשק באופן פתאומי עקב מצב כלכלי קשה אליו נקלע. לטענתו, היה עסוק בלגייס כסף למחייתו ועל מנת שיוכל לשלם את החוב שהיה לו לעובדים. הנאשם הודה ששילם לעובדים שכר באיחור, אך טען ששילם את כל החובות. עם זאת, לא הביא עימו מסמכים להוכיח שהעביר את הכסף לעובדים.
הנאשם נשאל מהו התעריף לפיו הוא משלם לעובדים והשיב כי הוא משלם 114 ש"ח ליום עבודה של 8 שעות ברוטו, הכוללות חצי שעה הפסקה, ו-15 ש"ח לשעות נוספות, בניכוי מגורים, חשמל, גז, מים, אוכל וביגוד, אותם הוא מספק לעובדים.
כשנשאל מדוע אין פירוט של הניכויים בתלוש המשכורת ומדוע כתוב בתלוש כי ערך שעה הוא 19.95 ש"ח לשעה – השיב כי אינו יודע להסביר. הנאשם לא ידע להסביר גם מדוע אין בתלוש פירוט של המפרעות שניתנות לטענתו לעובדים ושל השעות הנוספות של העובדים, למרות שלטענתו העובדים עבדו שעות נוספות. עם זאת, לא הסכים לאשר כי התלושים אינם משקפים את המשכורת שקיבלו העובדים.

8.
ביום 10.3.11 הגיש הנאשם לבית הדין "רשימת המעסיקים שקבלו הקצאות היתרים להעסקת עובדים הזרים בענף החקלאות לשנת 2008" (ת/24) בה מופיע שמו של הנאשם; וכן "היתר להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות לשנת 2008", ממנו עולה כי לנאשם היה היתר מטעם משרד תמ"ת להעסיק 9 עובדים זרים בענף החקלאות לשנת 2008, דהינו עד 31.12.08 (ת/23; להלן: ההיתר). ההיתר הוא כללי, ולא מצוינים בו שמות של עובדים ספציפיים. הנאשם טען כי כפי שעולה מן ההיתר ואף מן הדו"ח של השוטר יעקובוב (ת/22 לעיל), כל העובדים שנמצאו בביקורת נשוא כתב האישום, הועסקו על ידו כחוק.

9.
בדיון שנערך ביום 14.10.13 הודה הנאשם בחלק מן האישומים בכתב האישום ובהתאם ניתנה הכרעת דין בה הורשע באותן עבירות. המאשימה התבקשה להודיע עמדתה ביחס לאישום בעבירה של העסקה ללא כדין; ואילו הנאשם התבקש להודיע עמדתו ביחס לאישום של אי תשלום שכר מינימום.

10.
ביום 29.10.13 הגיש הנאשם תצהיר, בו טען כי בנוסף למשכורת המופיעה בתלוש השכר, של שכר מינימום, נהג לשלם מידי חודש לעובדים גם כסף מזומן בסכומים שנעו בין 500 ל-1,000 ש"ח לעובד. בנוסף, על פי הנוהג שיש במושב לעניין עובדים זרים, נהגו העובדים לרכוש מוצרים בצרכניית המושב. כל קניה נרשמה אצל בעל הצרכנייה, כאשר ההתחייבות לתשלום חלה על המעביד. בסוף כל חודש היה מקזז את רכישותיו של העובד מן הצרכנייה, בנוסף לתשלום במזומן, ואילו היתרה היתה מועברת להנהלת החשבונות להוצאת תלוש. לפיכך, הנאשם טען כי יש להוסיף לכל עובד, על הסכום המצוין בתלוש השכר, גם את התשלומים במזומן ואת התשלומים לצרכניה.


הנאשם צירף לתצהירו תלושי שכר לחודשים פברואר – אפריל 2008 של שניים מן העובדים נשוא כתב האישום; רישום ידני על מפרעות במזומן; וכן כרטיס קניות בצרכניה בו מופיעים שמות העובדים.

11.
המאשימה טענה כי היא עומדת על האישום בגין העסקה ללא היתר, כמו גם על האישום בגין אי תשלום שכר מינימום.


אי תשלום שכר מינימום
12.
המאשימה טענה כי הודאת הנאשם מיום 13.5.08 (ת/16), לפיה נהג לשלם שכר של 114 ש"ח ליום עבודה של 8 שעות ברוטו ו-15 ש"ח לשעות נוספות – מהווה הוכחה לכך ששילם שכר נמוך משכר מינימום לתקופה הרלבנטית; זאת בשים לב לכך ששכר המינימום באותה עת עמד על 19.95 ש"ח לשעה ו-24.9 ש"ח לשעה נוספת של 125%. המאשימה טענה כי
אמנם מתלושי השכר שצירף הנאשם (ת/3, ת/4, ת/5) עולה כי התעריף לפיו שולם השכר היה שווה לשכר המינימום (19.95 ש"ח). עם זאת, מאחר שהתלושים מנוגדים להודאת הנאשם, הרי שיש להעדיף את הודאת הנאשם ולהרשיע את הנאשם בהתאם. המאשימה טענה עוד, כי נגד הנאשם עומדת החזקה הקבועה בסעיף 7ב(2) לחוק שכר מינימום. הנאשם, אשר בחר לא להעיד, לא הפריך את החזקה וגם משום כך יש להרשיעו.

13.
הנאשם טען כי העובדים קיבלו שכר שאינו נמוך משכר מינימום, בין היתר לאור תשלומים נוספים ששולמו להם בגין קניות שעשו בצרכנייה המקומית. ביחס ליסוד הנפשי, הנאשם טען כי לא ניתן לייחס לו כוונה לעבור את העבירות המיוחסות לו. משך שנים רבות הוא העסיק עובדים זרים רבים ולא נמצא כל דופי בפעולותיו או בהתנהגותו. נהפוך הוא, הוא עמד בכל דרישות החוק, לרבות תשלום משכורות, הסכמי עבודה, ביטוחים ועוד. לטענתו, התנהגות זו מצביעה דווקא על כוונה הפוכה מזו שהמאשימה מנסה לייחס לו.

14.
במחלוקת בין המאשימה לנאשם, דעתי היא כי אין לקבל את עמדת המאשימה. הלכה היא, כי
"תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה (ראו עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי (25.11.08); דב"ע (ארצי) נה/193 – 3 חנן זומרפלד – מלון זוהר בע"מ (1.5.1996); דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)). במה דברים אמורים? תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים
בו,
כגון: שיעור שכרו של העובד בחודש מסוים; מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד (גמול שעות נוספות, נסיעות וכו'); ניצול ומאזן ימי חופשה;
ניצול ומאזן ימי מחלה, ועוד.
" (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן בע"מ (18.3.13); ההדגשה במקור); ראו גם ע"פ (ארצי) 24/25 א.ח. מור אחזקות (1992) בע"מ
- מדינת ישראל
(14.7.08)).

15.
בענייננו, מתלושי השכר שהגיש הנאשם עולה כי תשלום השכר שניתן לעובדים נערך על פי שכר המינימום. הנטל להוכיח כי האמור בתלוש אינו תואם את המציאות, מוטל אפוא על המאשימה. המאשימה מנסה להיתלות בהודאת הנאשם, כי שילם לעובדים שכר נמוך יותר. אין לקבל את הטענה. ראשית, עדות הנאשם עומדת אל מול מסמך בכתב, ואין כל סיבה להניח כי דווקא בעת מתן עדותו, כאשר היה נתון תחת לחץ נפשי גדול, דייק בפרטים יותר מאשר הפירוט שניתן בתלושי השכר (כפי שפורט לעיל, מן המסמכים שהגישה המאשימה עצמה, עולה כי הנאשם היה מצוי במצב נפשי קשה עד כי הדבר הביא להפסקת החקירה על ידי החוקר, במועד שקדם למתן העדות כאמור - ת/13).
16.
שנית, לא הובאה ולו ראשית ראיה, כי העובדים לא קיבלו את הסכום שפורט בתלוש. מן הראיות שהוגשו על ידי המאשימה עצמה עולה כי החוקר ישי פז כתב הערה ביומן החקירות ביום 13.5.08 (דהיינו במועד מתן עדות הנאשם), כי שוחח עם המתורגמנית לתאילנדית וביקש ממנה שתבדוק האם הנאשם שילם לעובדים כפי שטען; כי המתורגמנית חזרה אליו ואמרה ששוחחה עם העובדים, ולטענתם הם קיבלו את הכסף, "אך ישנו חוסר של מספר אלפים המשתנה מעובד לעובד וביקשה מהם לערוך רשימה מסודרת" (ראו ת/13).

המאשימה לא הגישה רשימה כאמור, לא גבתה הודאה מן העובדים ואף לא הביאה את העובדים לעדות בבית הדין או ביקשה להעיד אותם בעדות מוקדמת. זאת, למרות שכפי שפורט לעיל, לא היה כל קושי ליצור קשר עם העובדים, לחקור אותם ולקבל מהם תשובה מדויקת באשר לסכומים שקיבלו מן הנאשם.

17.
בעניין אי הבאת עד נקבע כבר כי "הלכה היא, כי אי-הבאת עד רלבנטי, בהיעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובתו..." (ע"ע (ארצי) סוזי וסילבסקי – ריביירה יצור ושיווק רהיטים בע"מ (17.10.10);
ע"א 8382/06
כורש בוטח נ' דוד כהן
(26.8.12)).

משלא הביאה המאשימה את העובדים להעיד ביחס לשכר שקיבלו בפועל ואף לא הציגה הסבר כלשהו מדוע נמנעה מלעשות כן, למרות שכפי שפורט לעיל לכאורה לא היתה כל מניעה לבקש עדות מוקדמת של אותם עובדים, חזקה היא כי עדות העובדים לא היתה תומכת בגרסת המאשימה
.

18.
להשלמת התמונה יצוין, כי לא מצאתי שהנאשם הוכיח את טענותיו בדבר תשלומים נוספים שנהג לשלם לעובדים, דוגמת סכומים במזומן או בגין רכישות בצרכניית המושב. עם זאת, אין בכך כדי להשליך על ההחלטה לעניין שכר המינימום, שכן כפי שפורט לעיל, מתלוש השכר עצמו עולה כי גם ללא התוספות הנטענות על ידי הנאשם שולם לעובדים שכר העולה כדי שכר המינימום.

19.
לאור כל האמור לעיל, דעתי היא כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח כי הנאשם לא שילם לעובדים שכר מינימום ולפיכך יש לזכות את הנאשם מעבירות אלה.


העסקת עובדים שלא כדין - בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק
20.
המאשימה טענה כי הנאשם העסיק את העובדים הזרים ללא היתר ומבלי שהיתה לעובדים אשרת עבודה בתוקף במועד עריכת הביקורת. המאשימה טענה כי בעניין זה קיימת סתירה בין האמור בדו"ח הפעולה של השוטר יעקובוב (ת/22), לפיו כל ששת העובדים הועסקו בצורה חוקית בעת עריכת הביקורת; לבין תעודות עובד הציבור שהוגשו (ת/25א – ת/25ו'), מהן עולה כי לכל ששת העובדים לא היתה אשרת עבודה באותו מועד ולפיכך העסקתם היתה בניגוד לדין. עם זאת, לטענת המאשימה, עדותו של השוטר יעקובוב מהווה עדות שמיעה ויש לפיכך להעדיף את האמור בתעודות עובד הציבור. ביחס להיתר העבודה שהגיש הנאשם – הרי שמדובר בהיתר כללי. העובדה שהנאשם לא הציג היתר פרטני מעידה על כך שלא היה לו היתר לאותם עובדים. יתרה מכך, גם אם ההיתר היה שמי, לא היה בו כדי להועיל לנאשם, שעה שלעובד עצמו אין אשרת עבודה. לטענת המאשימה, לאור כל זאת, יש להרשיע את הנאשם בעבירה כאמור.

21.
הנאשם טען כי יש לזכותו לאור האמור בדו"ח הפעולה של השוטר יעקובוב (ת/22), אשר נכתב בזמן אמת, כדיווח ישיר מן השטח, במסגרת ביצוע תפקיד רשמי של עובד ציבור, נציג מטעם המאשימה.
הנאשם טען כי אין לקבל את הטענה שהרישום בדו"ח מהווה עדות שמיעה. לטענתו, מדובר בתיעוד של מידע שנמסר לשוטר ישירות ממשרד הפנים, אשר נבדק אל מול נתוניהם של העובדים כפי שהופיעו בדרכוניהם. לאור זאת, הנאשם טען כי יש לקבל את האמור בדו"ח ולקבוע כי הוא משקף את המצב שהיה לאמיתה אותו זמן.

22.
גם כאן לא מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אשמת הנאשם.


המאשימה הגישה שני מסמכים הסותרים זה לזה. הראשון – דו"ח הפעולה של השוטר יעקובוב, בו נרשם כי "בבדיקה מול משה"פ העובדים נמצאו חוקיים ורשומים על ד. בוקסבאום. כל השישה עובדים.". (ת/22).


המסמך השני, תעודת עובד ציבור, ביחס לכל אחד מן העובדים נשוא כתב האישום – בה צוין כי במועד עריכת הביקורת לא היתה לעובדים אשרת עבודה בתוקף, אם כי לכולם היתה אשרת עבודה קודמת, אצל הנאשם, ולחלק מן העובדים הוארכה האשרה סמוך לאחר הביקורת (ראו למשל: ת/25ד', ת/25ה').

23.
עיון במסמכים אלה מעלה כי דו"ח הפעולה נרשם במועד עריכת הביקורת, ביום 19.5.08. תעודות עובד הציבור לעומת זאת, הוצאו רק ששה שבועות לאחר מכן, ביום 9.7.08. לטעמי, אין כל סיבה להעדיף את התעודות המאוחרות יותר. המאשימה לא הביאה כל ראיה או עדות ממנה ניתן יהיה ללמוד כי המידע שניתן לשוטר יעקובוב בזמן אמת, לא היה מדויק או נכון.


ויודגש, המאשימה היתה מודעת לאמור בדו"ח הפעולה לעניין מעמדם של העובדים הזרים. למרות זאת, הגישה מסמך אחר, מאוחר יותר, המנוגד למסמך שהיא עצמה מסתמכת עליו, מבלי לנסות אפילו ליישב את הסתירה כאמור: לא הוזמן הפקיד ממשרד הפנים שמסר את המידע הטלפוני; לא הובאה כל ראיה על כך שהיתה טעות ברישום או כל טעות אחרת אותו יום במשרד הפנים. לטעמי, במצב דברים זה, לא די בהבאת תעודת עובד ציבור כפי שנעשה במקרה זה.

24.
על כך יש להוסיף, כי הנאשם הציג היתר להעסקת עובדים זרים בחקלאות לשנת 2008, מטעם משרד התמ"ת, ממנו עולה כי במועד עריכת הביקורת היה לנאשם היתר להעסיק 9 עובדים זרים בחקלאות (ת/23). היתר זה תומך בגרסת הנאשם, כי העובדים שנמצאו בביקורת הועסקו על ידו כדין.
25.
למעלה מן הדרוש יצוין, כי הנאשם הודה בביצוע חלק מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. למרות זאת, לעניין העסקת העובדים הנאשם באופן עקבי עמד על כך שהעסקת העובדים היתה כדין, הן במועד עריכת הביקורת, הן בחקירתו במשרד התמ"ת ואף בדיון שהתקיים בבית הדין.

26.
לאור כל האמור, לא מצאתי כי המאשימה הוכיחה שבמועד עריכת הביקורת הנאשם העסיק את העובדים נשוא כתב האישום שלא כדין.

כפי שפורט לעיל, לא שוכנעתי כי יש להעדיף את תעודת עובד הציבור על פני דו"ח הפעולה ולפיכך יש לומר, כי הראיות שהוצגו לפני מצביעות דווקא על כך שבמועד עריכת הביקורת העובדים הועסקו על ידי הנאשם כדין.


לחילופין, העובדה שהמאשימה הגישה שני מסמכים סותרים כמפורט לעיל, מעלה, לכל הפחות, ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם בעניין זה, וגם משום כך יש לזכותו.

27.
אשר על כן, הנני מזכה את הנאשם מן האישומים של העסקה שלא כדין, כאמור בסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים; ואי תשלום שכר מינימום, כאמור בסעיפים 2(א) לחוק עובדים זרים + סעיף 14 לחוק שכר מינימום.

28.
כפי שפורט לעיל, בהכרעת דין מיום 14.10.13 הורשע הנאשם על סמך הודאתו בעבירות של העסקת 4 עובדים זרים ללא חוזה עבודה בכתב; והעסקת 6 עובדים זרים ללא מתן פירוט שכר עבודה ששולם והסכומים שנוכו מן השכר, עבירות בהתאם לסעיפים 2(ב)(5) ו-2(ב)(7) לחוק.


טיעונים לעונש לעניין העבירות בהן הורשע הנאשם בהתאם להודאתו יישמעו ביום 29.4.14 שעה 8:30.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ד,
(
01 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.










העז בית דין אזורי לעבודה 54219-07/10 מדינת ישראל נ' אפרים דורון בוקסבאום (פורסם ב-ֽ 01/04/2014)