פסקי דין על איי.די.איי. חברה לביטוח | פסקי דין על שלום חי יעקב | פסקי דין על אבדלס יאקאיטס

23537-08/13 תאמ     24/03/2014




תאמ 23537-08/13 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ, שלום חי יעקב נ' אבדלס יאקאיטס








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"מ 23537-08-13 איי.די.איי. חברה לביטוח
בע"מ
ואח' נ' יאקאיטס ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע


התובעים (נתבעים שכנגד)

1
.

איי.די.איי. חברה לביטוח
בע"מ

2
.
שלום חי יעקב


נגד


הנתבע
(תובע שכנגד)

אבדלס יאקאיטס




פסק דין


בפני
תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים מיום 19.4.13 בין רכב התובע 2, המבוטח ע"י התובעת 1, מסוג סיטרואן (להלן: הסיטרואן), לבין רכב הנתבע מסוג סיאט (להלן: הסיאט).

נשמעו עדויות שני הנהגים וכן הוגשה חוות דעת מומחה של בוחן תאונות דרכים מטעם הנתבע, מר יהודה קפנר.

אין מחלוקת כי הרכבים נסעו ברח' צפת זה מול זה וכי הנתבע הוא שחצה את נתיב נסיעת הנהגת מטעם התובעים (להלן: הנהגת) בעת שניסה להכנס למפרץ חניה בצד שמאל של הכביש, ולעבור דרכו לשביל עפר ולמגרש בו ביקש לחנות.

הנתבע טען כי בעת שהחל בפני
ה שמאלה, רכב הנהגת היה רחוק ממנו.

לטענת הנתבע, לאחר שביצע את הפניה למגרש החניה, נאלץ לבלום בגלל ילדה שקפצה לכביש. לטענתו, עמד במקום 1-2 שניות עד שהילדה חזרה למדרכה, ותוך כך פגע בו רכב התובעים.

גרסה זו, שבוחן התנועה מר יהודה קפנר, קיבל כאמת שאין עליה עוררין, אינה סבירה בעיני ואיני נותנת בה אמון. אין תמיכה לטענה זו מפי הנהגת, שלא רק שלא ראתה ילדה יורדת לכביש, אלא
אף לא שמעה מפי הנתבע, לאחר קרות התאונה, טענה כי נאלץ לבלום באמצע הפניה שמאלה בגלל שילדה קפצה לכביש מול רכבו – טענה שנהג סביר היה מעלה אותה כשהנהגת ההמומה שאלה אותו מדוע גרם לתאונה. במקום להעלות מיד בפני
הנהגת המעורבת בתאונה את טענת ההגנה, לפיה רכבו היה בבלימה מסיבה מוצדקת ואילו היא זו שנסעה בחוסר זהירות ופגעה ברכבו העומד במקום 1-2 שניות, התנהג הנתבע בצורה מוזרה, לא מסר לנהגת את גרסתו לאירוע ולא את פרטיו המזהים, אלא הסתלק מהמקום לאחר שהחנה את הרכב במגרש הסמוך והוציא ממנו את חפציו, מבלי להראות כל אכפתיות למצב הנהגת והילד ברכב הסיטרואן או למסור לנהגת ולשכן שיצא למקום בעקבות רעש התאונה את פרטיו ו/או גרסתו. הנתבע גם נמנע מלהזמין לעדות את השכן שלו, בעל רכב הסוזוקי שנפגע בתאונה, המוכר לו ושלדברי הנתבע החליף עמו מילים בטרם עזב את זירת התאונה, כדי שיתמוך בטענה כי הנתבע טען באופן מיידי כי הגורם לתאונה היתה ילדה שקפצה לכביש.

בנוסף, מאופן הפגיעה בצידו של רכב הסיאט נראה בבירור כי הרכב היה בנסיעה ולא במצב עמידה בעת שפגעה בו חזית הסיטרואן, ומוזר כי עורך חוות הדעת מטעם הנתבע מתעלם מכך. ממצא אובייקטיבי זה מתיישב עם עדות הנהגת, כי הרכב היה בנסיעה רצופה מרגע שפנה שמאלה לכיוון המפרץ עד לרגע התאונה. לפיכך אני קובעת כי רכב הנתבע היה בנסיעה בעת התאונה ולא במצב עמידה או בלימה כפי שטען הנתבע.

לעניין מיקום התאונה על הכביש, מיקום הפגיעה בצידו הימני של רכב הסיאט אינו תומך במסקנת עורך חוות הדעת, כי התאונה ארעה כשהסיאט כולו בתוך מפרץ החניה, מסקנה ממנה הוא ממשיך ומסיק כי רכב התובעת סטה ימינה לתוך המפרץ (ללא כל סיבה לכך). כאשר רכב התובעת נוסע בנתיבו, ורכב הנתבע מתחיל בביצוע הפניה בחדות שמאלה כפי שתארה נהגת התובעת, האימפקט בין הרכבים הוא בדיוק כפי שנגרם בפועל לשני הרכבים – רכב הסיאט נפגע בחלקו האחורי של הצד הימני, ורכב הסיטרואן נפגע בחזיתו בצד הימני. תוך כדי התאונה ובעקבותיה, נדחף חלקו האחורי של הסיאט עם כיוון נסיעת הסיטרואן, כשהסיאט ממשיך בנסיעה לתוך המפרץ, וכך פגע צידו השמאלי אחורי (הכנף) ברכב חונה מסוג סוזוקי, שעמד בשמאל מפרץ החניה.

גם מסקנת המומחה מטעם הנתבע כי הפניה שמאלה בוצעה מתוך נתיב נסיעת הנהגת ולא מנתיב נסיעת הנתבע, אינה מבוססת כדבעי. הנהגת העידה כי לאחר שהנתבע עקף את שני האוטובוסים שחנו לאורך תחנת האוטובוס, חזר הנתבע לנתיב נסיעתו ואז ביצע פניה חדה שמאלה. לעומת זאת העיד הנתבע, כי ביצע את הפניה מהנתיב הנגדי, והמומחה תמך בגרסתו, בנימוק שלאחר העקיפה כבר היה הנתבע מול מפרץ החניה ולא היה יכול לחזור לנתיבו אלא היה צריך לפנות מיד שמאלה כדי להכנס למפרץ במקום בו ממשיך שביל העפר. מסקנה זו מבוססת על ההנחה כי האוטובוסים חנו עד סוף סימון תחנת האוטובוסים (מכיוון נסיעת הנהגת), בשעה שאילו חנו עד אזור התחנה המקורה, כפי שהעידה הנהגת, היה מרחק מספיק לנתבע לחזור לנתיבו ואז לבצע את הפניה שמאלה – דבר הגיוני מבחינתו, כדי לאפשר לרכבו להכנס בזוית של 90 מעלות לבין הרכבים החונים במפרץ החניה.

לסיכום, אני קובעת כי הנתבע, לאחר שעקף שני אוטובוסים שעמדו בנתיב נסיעתו, חזר לנתיבו ואז ביצע פניה חדה שמאלה לעבר מפרץ החניה, כשהוא מתעלם מהתנועה בנתיב הנגדי, על אף שרכב התובעת כבר היה קרוב אליו, וכך הפכה התאונה לבלתי נמנעת. הנהגת לא היתה יכולה לסטות ימינה או שמאלה כי הסיאט היה קרוב אליה וכל שיכלה לעשות הוא לבלום, כפי שעשתה, אך בכך לא היה כדי למנוע את התאונה אלא רק להחליש מעט את עוצמתה.

מאחר שהפניה שמאלה נעשתה כשרכב הנתבע קרוב מאד לרכב התובעת וללא כל איתות או סימן מוקדם לכך שבכוונתו להכנס למפרץ החניה, עיקר האשם בתאונה מוטל על הנתבע, שנכנס לנתיב נסיעת רכב התובעת מבלי לבחון שהנתיב פנוי באופן שיאפשר לו להשלים את הכניסה למפרץ החניה בביטחה.

אני מטילה אשם תורם בשיעור 10% על הנהגת, שלא הפחיתה את מהירות נסיעתה במידה מספקת על אף שראתה שרכב הסיאט נוסע מולה בנתיב נסיעתה מרחק גדול של כ-25 מ', בהם עקף את שני האוטובוסים שעמדו מול מפרץ החניה ומעט לפניו.

לפיכך ישאו הצדדים בחלקים יחסיים של 90% לנתבע ו-10% לתובעת הן בתביעה והן בתביעה שכנגד. רכיבי כל תביעה יכללו את הערכת הנזק ע"פ חוו"ד שמאי, שכ"ט שמאי, ירידת ערך לרכב התובעים, שכר העדים שנפסק ולגבי הנתבע גם שכ"ט המומחה. ב"כ הצדדים יערכו חישוב לאחר קיזוז הסכומים בתביעה ובתביעה שכנגד.

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 2,500 ש"ח.

ניתן היום,
כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 23537-08/13 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ, שלום חי יעקב נ' אבדלס יאקאיטס (פורסם ב-ֽ 24/03/2014)