פסקי דין על אסתר מנו איטקין | פסקי דין על אברהם עוזיאל

19964-07/13 תק     23/03/2014




תק 19964-07/13 אסתר מנו איטקין נ' אברהם עוזיאל








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



ת"ק 19964-07-13 מנו איטקין נ' עוזיאל






בפני

כב' השופטת בדימוס
אביבה טלמור


התובעת

אסתר מנו איטקין


נגד


ה
נתבע

אברהם עוזיאל




פסק דין


בפני
תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 31.3.13 בשעה 12:00 לערך בחניון ברחוב הכשרת היישוב בראשון לציון (להלן:"התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת מס' רישוי 5810659 נהוג בידי התובעת (להלן:"רכב התובעת") ורכב נתבע 1 נהוג בידי נתבע 1 מס' רישוי 9061418 (להלן:"רכב הנתבע") ומבוטח בנתבעת 2.

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:
א.
נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של - 7837 ₪.
ב.
שכ"ט שמאי בסך של - 850 ₪.
ג.
ירידת ערך הרכב בסך של - 1157 ₪.
ד.
הוצאות ובזבוז זמן בסך של - 800 ₪.

התובעת אשר נהגה ברכב התובעת עובר לתאונה תיארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה כדלקמן:
"יום 31.3.13 נהגתי ברכב מיצובישי מספר 5810659. בשעה 12:00 הרכב שלי חנה ברחוב הכשרת היישוב והיה בעצירה מולטת בחנייה מסומנת והוא חנה אנכית לכביש דהיינו חלקו האחורי של הרכב היה לכוון הכביש, זה היה כפי שציינתי ברחוב הכשרת היישוב בראשון לציון. הייתי בתוך הרכב וישבתי במושב הנהג, בעלי ישב במושב הימני לצדי והילד בצד ימין הרכב מאחור. הרכב היה בעצירה מלאה, דומם עדיין לא הנעתי אותו.
אני בעלת הרכב. בגלל שהבן ישב מאחור ולא היתה לי ראות אמרתי לבעלי שיצא החוצה מהרכב ויכוון אותי לנסיעה מאחור, איך שהוא פתח את הדלת הימנית ליד המושב הקדמי שבו הוא ישב ורגלו היתה ממש בשלב של יציאה שמעתי בום חזק ברכב שלי והסתכלתי לאחור לראות מה קורה עם הילד שלי שישב מאחור. שאלתי את הבן שלי שהיה בן 5 אם הכול בסדר והוא אמר שכן ויצאתי החוצה וראיתי את הנתבע שהסתבר ששמו אברהם עוזיאל
והוא זה שפגע עם הרכב שלו ברכב שלי ושאלתי אותו איך זה קרה, הוא אמר סליחה אני לא יודע איך זה קרה, אף פעם לא קרה לי דבר כזה, יש ביטוח אף פעם לא יצא לי לתבוע אותם ואני תמיד משלם. הסתכלנו על כל הפגיעות שנגרמו לרכב שליעל הפגוש שנפגע הרכב שלי והיה ברור שהוא זה שפגע ברכב שלי אז לא הסתכלנו כלל על הפגיעות ברכב שלו. הוא אמר לי שהוא עובד עם סוכנות אגוז ונתן לי את כל הפרטים ואמר לי ליצור קשר איתם הוא היה באמת חביב ומסרתי לו את הטלפון שלי ואת שמי והיה ברור שהוא פגע ברכב שלי וישלם את הנזקים. מספר הרכב שלו הוא 9061418. הופניתי על ידי חברת הביטוח שלי למוסך ולשמאי ופעלתי על פי ההוראות שקבלתי. באחד הימים התקשר אליי הנתבע ואמר לי שמהביטוח שלו שאלו למה לא לקח פרטים שלי ושלחתי לו את פרטיי באס אם אס
ואז הוא התחיל להתכחש לאחריות ואמר שיש לו בעיות עם הביטוח ושהנזק שלי לא שווה את הביטוח ואז הוא טען שאני פגעתי ברכב שלו. מבקשת לציין שהנזק לרכב שלי על פי דוח שמאי 7,837 ₪ שכ"ט שמאי 850 ₪, ירידת ערך 1,157 ₪ ואני מבקשת 800 ₪ הוצאות ובזבוז זמן מפנה לכל המסמכים. אני מבקשת להדגיש שהוא הרכיב משקפיים עם זכוכית אחת בזמן התאונה".

בחקירתה הנגדית לשאלה "את מציינת שבזמן התאונה הרכב שלך היה כבוי", השיבה "נכון". לשאלה "אני מבין שבעלך יצא מהרכב לכאורה כדי לכוון אותך עוד לפני שהנעת את האוטו" השיבה "כפי שאמרתי לא היה לי שדה ראיה כי הילד הסתיר לי ובקשתי מבעלי שיצא לכוון אותי לאחור". לשאלה "אני אומר לך שהתאונה נגרמה בגלל שאל היה לך שדה ראיה והסעת את הרכב שלך לאחור ופגעת בו" השיבה "לא נכון אני הייתי שם ולא אתה היית ואני לא אסכן את הבן שלי".


עד מטעם התובעת, בעלה אלכסנדר איטקין,
תיאר בעדותו את אופן קרות התאונה בציינו כדלקמן:

"ביום 31.3.13 בשעה 12:00 ערכנו קניות אני ואשתי והילד בן 5 בחצי חינם ברחוב הכשרת היישוב בראשון לציון. הרכב שלנו היה בחנייה מסומנת והוא חנה אנכית לכביש. כשחזרנו לרכב והתיישבנו בו, אשתי ישבה במושב הנהג שכן היא היתה הנהגת ואני ישבתי לידה והבן הקטן מאחורה. ראינו שיש תנועה ערה מאחורי הרכב שלנו כי זה כביש דו סטרי והמכוניות לא איפשרו יציאה מחנייה ואז החלטנו שאני ארד מהאוטו כדי שאכוון את היציאה מהחנייה. כשהיינו ברכב הרכב היה כבוי. פתחתי את הדלת כדי לצאת מהרכב ופתאום הרגשתי תזוזה באוטו וחבטה באוטו שלנו והסתבר שהאוטו של הנתבע שנסע בכביש שפשף לנו את הפגוש והוריד את המנורה ואז ירדנו מהרכב, הסתכלנו שהילד בסדר ואשתי נגשה לנהג הנתבע ושאלה אותו מה קרה והוא התנצל ואשתי אמרה שיחליפו פרטים ובקשה ממנו את פרטיו וצילמה את רישיונו ואת פרטי הביטוח שלו, אפילו לא נתנו לו את פרטי הביטוח שלנו כי לא ביקש כי היה ברור באותו רגע שהנתבע הוא זה שפגע ברכב שלנו הוא התנצל ואמר שהביטוח יכסה ההוצאות".
בחקירתו הנגדית לשאלה
"כשאתה ירדת מהאוטו זה היה כבר אחרי שאשתך כבר הסיעה את הרכב לאחור ופגעה באוטו שלי" השיב "לא נכון". עוד ציין בחקירתו הנגדית
"אני מסביר, הרכב שלנו עמד ואני רציתי לצאת מהרכב וכשפתחתי את הדלת ורציתי בדיוק לצאת מהרכב שמעתי את חבטת רכב הנתבע ברכב שלנו".

נתבע 1 תיאר בעדותו את אופן קרות התאונה כדלקמן:
"יום 31.3.13 בשעה 12:00 נהגתי ברכב
שמספרו 9061418 ברחוב הכשרת היישוב בראשון לציון. אני נהג 58 שנים בכל סוגי הרכב כולל אופנועים ורכב כבד, אני נוהג בצורה מסיבית ולא רק בשבת. באותו יום נסעתי ברחוב הכשרת היישוב בדרכי הביתה, אני גר בחולון, היתה צפיפות של כלי רכב והולכי רגל שיצאו מהסופר חצי חינם, נסעתי בצורה איטית אחרי כלי רכב שנסעו לפניי. בכל פעם גם עצרתי והמשכתי בנסיעה, נסעתי לאורך מכוניות חונות שחנו אנכית לכביש , הייתי במרחק של 60-50 ס"מ מהם, ומשמאלי היה קו הפרדה רצוף שאני לאיכול לעבור אותו ונסעתי בצורה ישרה ולא סטיתי לשום כוון ולא נסעתי במהירות מופרזת כי אי אפשר היה לנסוע שם במהירות זה היה ערב חג הפסח, כשהתקרבתי בהמשך הכביש יצאה המכונית של התובעת בנסיעה לאחור מבלי שמשהו מכוון אותה ופגעה ברכב שלי בכנף ימנית קדמית. בעלה צילם תמונה שהרכב שלי צמוד לרכב שלה והוא לא הציג את זה. הרכב של התובעת כבר היה מחוץ לקו הישר של המכוניות שחנו אנכית לכביש. מימין המקום שבו חנה רכב התובעת היה רכב שרצה לצאת מהחניה החלק האחורי של הרכב שלי כפי שעמדתי אחרי התאונה הפריע לו, הוא ביקש שאתקדם קדימה שאוכל לצאת על מנת שאוכל לנסוע קדימה ובקשתי מהתובעת שתתקדם חזרה למקום החניה שלה כדי שאוכל לנסוע קדימה ואז האוטו הזה יצא משם ואני נכנסתי ברוורס במקומו וחניתי ליד האוטו של התובע וירדתי לתת לה את הפרטים, בקשר למשקפיים שלי שהיא טוענת שנסעתי עם עדשה אחת במשקפיים והשנייה לא היתה אני אומר שאני נוהג ללא משקפיים וכדי לקחת ממנה את הפרטים הרכבתי משקפיים ואז נפלה לי כנראה העדשה ולא יכולתי לרשום את הפרטים והיא רשמה לי . ברישיון הנהיגה לא כתוב שאני חייב לנהוג במשקפיים. בגלל שהייתי נחמד אליה היא החליטה שאני אשם אבל אני לא אשם היא לא רשמה לי את כל הפרטים שלה אלא רק טלפון ושם. אחר כך טלפנתי לבקש את הפרטים והיא מסרה לי. היא צלמה רכב אחר שכבר חנה לידה במקומי ומצלמת מה שהיא רוצה, הצילום הרלוונטי שהיה בזמן אמת היא לא הציגה וגם לא נתנה לי".

בחקירתו הנגדית לשאלה "שיצאתי מהרכב ושאלתי אותך מה קרה מה עשית
זוכר מה אמרת לי" השיב "אמרתי שלא הייתה לי תאונה אף פעם ולא קרו לי דברים כאלה" לשאלה "נכון שביקשת ממני סליחה" השיב "בכלל לא".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של התובעת והעד מטעמה, בעלה אלכסנדר איטקין. עדותם הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו להם כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתם.
לא כך באשר לעדות נתבע 1. עדותו הייתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי מנסה הוא להרחיק עצמו מאחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה ולהימנע מלשאת בנזקי התאונה.

קובעת אני בקבלתי גרסת התובעת כי ביום 31.3.13 בשעה 12:00 לערך חנה רכב התובעת במקום חניה מסומן, בחניון פנימי שברחוב הכשרת הישוב בראשון לציון כשהוא חונה אנכית לכביש, דהיינו חזיתו לכוון המדרכה וחלקו האחורי לכוון הכביש, כלומר לכיוון תחום החניון. מדובר בחניון פנימי סלול, בסמוך למקום קניות "חצי חינם", אשר כלי רכב חונים בו אנכית למדרכה, במקומות מסומנים משני צדדיו של החניון כשבאמצע מסלול נסיעה סלול רחב שבו מתנהלת תנועה דו סטרית, כשמסלול נסיעה זה מיועד לנסיעת כלי רכב הנכנסים והיוצאים מהחניון באופן שיכולים הם לנוע זה מול זה.

התובעת, אשר רכבה חנה במקום חניה מסומן אנכית למדרכה כשחלקו האחורי של רכבה לכיוון תחום החניון, הגיעה לרכב התובעת יחד עם בעלה אלכסנדר איטקין ובנם בן ה- 5 שעה שסיימו לערוך קניות במקום הקניות הסמוך "חצי חינם", נכנסו לרכב התובעת כשהתובעת יושבת במושב הנהג, בעלה במושב הקדמי לצידה ובנם בן ה- 5 במושב אחורי בצד ימין הרכב.
התובעת לא הניעה את הרכב והמתינה עם בעלה שבנם יחגור עצמו. מאחר ובנם בן ה- 5 של התובעת ובעלה ישב במושב אחורי ימני ברכב, והסתיר לתובעת את שדה הראיה, והיה עליה להסיע רכבה לאחור על מנת לצאת ממקום החניה המסומן בו חנה רכבה וכך גם התנועה בכביש מאחוריה הייתה ערה וכדברי בעלה של התובעת "ראינו שיש תנועה ערה מאחורי הרכב שלנו כי זה כביש דו סטרי והמכוניות לא אפשרו יציאה מחניה" בקשה התובעת מבעלה שירד מהרכב על מנת לכוון אותה שעה שתסיע רכב לאחור. שעה שבעלה של התובעת פתח את דלת הרכב שבצד מושבו כדי לצאת מהרכב, ועדיין נמצא הוא בתוך רכב התובעת כשמנוע הרכב עדיין כבוי, הגיע רכב נתבע 1 הנהוג ע"י נתבע 1 בנסיעה בכביש הפנימי של החניון המיועד לכניסה ויציאה של
כלי רכב מהחניון כשהוא נוסע כפי שציין "לאורך מכוניות חונות שחנו אנכית בכביש" והייתה כדבריו "צפיפות של כלי רכב והולכי רגל שיצאו מהסופר חצי חינם שכן היה זה ערב חג הפסח- בנסיעה חסרת זהירות ומבלי ששם לבו לנעשה בדרך, סטה רכב נתבע 1 הנהוג ע"י נתבע 1 לעבר רכב התובעת ופגע עם חלקו הקדמי בחלקו האחורי ימני של רכב התובעת וגרם לנזקים.

קובעת אני כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1 המבוטח בנתבעת 2 ועליהם לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

נזקי התובעת שהוכחו בפני
באמצעות המסמכים שצורפו לתביעה ופורטו בעדות התובעת ולא נסתרו כאמור בראיה ממשית כלשהי ע"י הנתבע הינם כדלקמן:

א.
נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של - 7837 ₪.
ב.
שכ"ט שמאי בסך של - 850 ₪.
ג.
ירידת ערך הרכב בסך של - 1157 ₪.

לסכום, אני מחייבת הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום הנזקים שהוכח בפני
בסך של 9844 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 31.3.13 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 750 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי מרכז- לוד תוך 15 יום.

פסק הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום,
כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 19964-07/13 אסתר מנו איטקין נ' אברהם עוזיאל (פורסם ב-ֽ 23/03/2014)