פסקי דין על מרים ברוורמן |

45290-10/13 ברע     08/04/2014




ברע 45290-10/13 מרים ברוורמן נ' מדינת ישראל








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 45290-10-13



ניתנה ביום

08 אפריל 2014

מרים ברוורמן
המבקשת


-

מדינת ישראל
המשיבה


בשם המבקשת –
עו"ד אליהו אוזנה
בשם המשיבה –
עו"ד איתמר הר אבן



בפני
: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד


החלטה


1.
לפניי בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על

פסק דין
של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 25.8.13 (כב' השופטת אורית יעקבס; גז"ז 47993-03-13).

רקע

2.
פסק

דינו

של

בית

הדין

האזורי

לעבודה

דן בערעור

על

החלטת

הוועדה

הרפואית לעררים לפי חוק הגזזת, התשנ"ד-1994, אשר בהחלטתה מיום 14/11/12, קבעה
נכות משוקללת של 39%.

3.
בפסק

דינו

דחה

בית

הדין האזורי

את

הערעור

של המבקשת בקבעו כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית.

4.
ביום 21.10.13 הגישה

המבקשת את הבקשה

דנא בצירוף בקשת הרשות לערער. בתמצית האומר, עיקר טענותיה של המבקשת בבקשה להארכת מועד, מובאים להלן:

א.
זמן קצר לפני פסק הדין נאלצה המבקשת לעבור צנתור ותקופת התאוששות ארוכה.
ב.
בין התאריכים 29.9.13 ועד ליום 3.10.13 המבקשת הייתה מאושפזת בבית חולים בשל ניתוח להסרת גידול בבלוטת הרוק.
ג.
מצבה הרפואי הקשה של המבקשת לא אפשר לה להתפנות להגשת בקשת רשות הערעור במועד.

5.
עוד טענה המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים ומהווים טעם מיוחד להארכת המועד.

6.
המשיבה

טענה

בתגובתה כי

אין להיעתר לבקשה שכן לא הובא על ידי המבקשת כל טעם מיוחד, בין היתר מהטעמים שלהלן:

א.
המבקשת

הייתה

מיוצגת בהליך

בבית

הדין

האזורי

בידי

עורך

דין

שאף ממשיך

לייצגה

גם

בהליכים

אלו.

ב.
על אף שיתכן והמבקשת

אכן

אושפזה

בין

התאריכים

שצוינו,

אין

בכך

בכדי להסביר

מדוע

לא

ניתן

היה

להגיש את

בקשת

רשות

הערעור

עוד

קודם

לכן.
ג.
לא

ברור

מדוע

לא

ניתן היה

להגיש

את

הבר
"
ע

לאחר

אשפוזה

של המבקשת ומדוע

לא

ניתן

היה

להגיש בקשת

רשות

ערעור

לא

מנומקת,

או למצער בקשה

להארכת

מועד

בתוך

המועד

הקבוע להגשת בר"ע
.
ד.
לבקשה

להארכת

מועד

לא

צורף

כל

תצהיר

שיוכיח

שאכן

מצבה

הרפואי הנטען

של המבקשת השפיע

על תפקודה

באופן

שלא

ניתן

היה

לטפל

בהגשת הבר
"
ע.

7.
עוד טענה המשיבה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

8.
בתשובה לתגובת המשיבה טענה המבקשת בין היתר, כדלקמן:

א.
מדובר באיחור קצר.
ב.
אמנם ב"כ המבקשת ייצגה גם בהליך בבית הדין קמא אולם בשל מצבה הרפואי והנפשי הקשה וההכנה לניתוח סבוך, היא התקשתה להתפנות לענייניה המשפטיים ולגבש החלטה אם להגיש ערעור.
ג.
מרבית ניסיונותיו של ב"כ המבקשת ליצור עמה קשר בנוגע לאפשרות הגשת בקשת הרשות לערער עלו בתוהו בשל מצבה של המבקשת.
ד.
רק לאחר שהמבקשת התאוששה פיזית ונפשית מהניתוח קיבלה את ההחלטה להגיש את הבקשה.

דיון והכרעה

9.
על

פסק

דין

שניתן

לפי

סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968

ניתן

לערער

ע
"
י

הגשת

בקשת

רשות

ערעור. המועד

להגשת ערעור

על

החלטה

של

בית

דין

אזורי

נקבע

בתקנה 75 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):


"בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית דין אזורי לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי, תוגש תוך שלושים ימים מיום שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני
המבקש, או מיום שהומצא לו, אם ניתן שלא בפני
ו

"

10.
מעיון באישור המסירה המצוי בתיק בית הדין האזורי, פסק הדין הומצא לב"כ המבקשת כבר ביום 29.8.13. אשר

על

כן,

ובשים לב לפגרת הסוכות שחלה בתקופה האמורה, המועד האחרון

להגשת

בקשת

רשות הערעור

היה ביום 7.10.13. משהוגשה

הבקשה ביום 21.10.13 הרי

שהוגשה

באיחור של 14 ימים.

11.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

12.
לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"

[1]
.

13.
הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק[2]
:

"סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך"

14.
לאור זאת נקבע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי "כנגד האינטרס של סופיות הדיון, חל על המבקש נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור[3]
" .

15.
נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", אשר ביסודם הרעיון שמדובר באותם מקרים בהם סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין או שאינם צפויים מראש, שעה שגם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, נכלל בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית[4]
.


16.
לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה. המבקשת טוענת כי בשל מצבה הבריאותי נבצר ממנה להגיש את הערעור. לעניין זה נפסק[5]
, כדלקמן

:

"בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; ראו גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום,
[פורסם בנבו]
). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה, כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד".

17.
המבקשת ציינה כי זמן קצר לפני פסק הדין נאלצה לעבור צנתור ותקופת התאוששות ארוכה. אולם, מעיון באישורים הרפואיים שצורפו לבקשתה אין יסוד לטענותיה. מהמסמכים הרפואיים עולה כי הצנתור בוצע כבר ביום 17.6.13, למעלה מחודשיים לפני מתן פסק הדין, והיא שוחררה לביתה עוד באותו יום ומבלי שניתנו לה ימי מחלה.

18.
המבקשת אושפזה לצורך ניתוח להסרת גידול בבלוטת הרוק, רק ביום 29.9.13, חודש לאחר שפסק הדין הומצא למשרד בא כוחה. המבקשת לא צירפה אסמכתאות בנוגע למצבה הבריאותי, הפיזי או הנפשי, בין מועד הצנתור ועד למועד אשפוזה לצורך הניתוח ואף לא תמכה את טענותיה בתצהיר.

19.
אמנם אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אך הדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה[6]
. במקרה הנדון, הואיל ובפי המבקשת טענות עובדתיות לגבי מצבה הבריאותי עליהן אין מסמכים בכתב (לכל הפחות עד ליום 29.9.13) העדרו של תצהיר יפעל לחובתה.

20.
המבקשת לא שכנעה את בית הדין מדוע לא הוגשה על ידה בקשה להארכת מועד מבעוד מועד, והסתפקה בטענה כי בשל מצבה הרפואי לא התפנתה לגבש עמדה לגבי הגשת הערעור מבעוד מועד. עם כל ההבנה למצבה הרפואי של המבקשת, לא הייתה מניעה להגשת בקשה להארכת מועד עד חודש לאחר שפסק הדין הומצא לבא כוחה.

21.
המערערת יוצגה על ידי אותו בא כוח בבית הדין האזורי ואם הוא סבר שיש יסוד להגשת בקשת רשות ערעור, היה עליו לבקש להאריך את המועד עד לאחר שתגבש מרשתו את דעתה בעניין.

22.
טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד[7]
. בבקשה למתן רשות ערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד הפנתה המבקשת את טענותיה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים, תחת העלאת טענות כנגד פסק הדין של בית הדין קמא.

23.
מעיון

בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית הדין קמא ובהחלטת הוועדה הרפואית, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.
בית הדין קמא פסק על יסוד פרוטוקול הוועדה הרפואית והחומר הרפואי שהונח בפני
ו ולאחר ששקל אם הוועדה הרפואית נתנה את דעתה בצורה מספקת למסמכים שהונחו בפני
ה ולטענות המבקשת. בית הדין בחן את מלוא הטענות שהועלו בפני
ו על ידי המבקשת ונתן את דעתו לכל אחת מהן בצורה עניינית ומקיפה וקבע לבסוף כי לא נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה. בקביעות מסוג זה ממאנת ערכאת הערעור להתערב ובהעדר טעמים מיוחדים כאמור, אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשה לערער בעניינם.




סוף דבר

24.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

25.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות

.




ניתנה היום,
ח' ניסן תשע"ד (08 אפריל 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]


עא"ח (ארצי) 56/05
מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ
(מיום 23.05.05).
[2]
עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל
, (מיום 21.12.2006).
[3]

איגור סומרוקוב לעיל; ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904, 908 (2001).
[4]

ידידיה - קסט
לעיל.
[5]
בש"א 4072/02
עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לבטוח בע"מ,
(מיום 30.6.02)
.
[6]
דב"ע מט/107 – 9 מדינת ישראל
נ' אלי מזרחי, (מיום 21.6.1989).

[7]
ראה: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, (מיום 21.8.2005).







ברע בית הדין הארצי לעבודה 45290-10/13 מרים ברוורמן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 08/04/2014)