פסקי דין על האני מוסטפא נור אלדין | פסקי דין על עאידה נור אלדין | פסקי דין על גואד מוסטפא מזערו | פסקי דין על עמאר מוסטפא חטיב | פסקי דין על שרחביל עלי ואח' |

37645-12/13 רעא     09/04/2014




רעא 37645-12/13 האני מוסטפא נור אלדין, עאידה נור אלדין נ' גואד מוסטפא מזערו, עמאר מוסטפא חטיב, שרחביל עלי ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

לפני כבוד השופט
אהרן פרקש
, סגן נשיא
רע"א 37645-12-13

נור אלדין ואח'
נ' מזערו ואח'


המבקשים
1
.
האני מוסטפא נור אלדין
2
.
עאידה נור אלדין
ע"י ב"כ עו"ד עמאד עווידה



נ ג ד

המשיבים
1.גואד מוסטפא מזערו
2.עמאר מוסטפא חטיב
3.שרחביל עלי
4.חאזם שיך עלי
5.ג'ורג' שוכרי, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג' שוכרי



החלטה

לפניי בקשה למתן רשות לערער על סעיף 3(ב) של החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר), מיום 4.12.13 בת"א 29877-08-10, שעל פיו נדחתה בקשת המבקשים (להלן: "אלאדין") ליתן צו פינוי למשיב 4 (להלן: "חאזם") מהנכס הנמצא בואדי אלג'וז בירושלים והידוע כחלקה 145 בגוש ירדני 57, גוש ישראלי 30057 (להלן: "הנכס" או "הדירה").

הרקע לבקשה
1.
בין הצדדים וכן בינם לבין צדדים נוספים מתנהלים הליכים שונים בקשר לזכויות הבעלות והשימוש בנכס. באופן כללי ייאמר, כי הצדדים המעורבים בכל ההליכים הם אלה הטוענים לזכות בעלות בנכס והשוכרים שעושים שימוש בנכס.


2.
בת"א 29877-08-10 עתר המשיב 3 (להלן: "שרחביל") לצו מניעה שיאסור על סמיח ועאידה נור אלאדין או מי מטעמם לעשות שימוש כלשהו בנכס. בתיק זה ניתנו שלושה פסקי דין, שהרלוונטי ביותר לבקשה דנן הוא פסק הדין מיום 26.10.12 בו מחק בית משפט קמא את כתב ההגנה של אלאדין ונתן

פסק דין
לטובת שרחביל. נקבע, כי לאלאדין אסור לעשות שימוש כלשהו בדירה וכי אם נעשה שימוש על ידם או על ידי מי מטעמם, עליהם לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לשרחביל לא יאוחר מיום 31.10.12 (להלן: "פסק הדין").

3.
יומיים לאחר מתן פסק הדין, ביום 28.10.12, העביר שרחביל את הדירה לחאזם.
4.
אלאדין הגישו ערעור על פסק הדין, וביום 24.4.13 בוטל פסק הדין של בית משפט קמא והתיק הוחזר אליו להמשך דיון (ע"א 28660-12-12, פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטים ג' כנפי - שטייניץ, י' מרזל וא' רומנוב).

5.
יצוין, כי המבקש האני אלאדין (אחיו של סמיח אלאדין), הגיש תביעה נגד שרחביל, בטענה שהוא הבעלים של הנכס (ת"א 2826-06-13). הדיון בשתי התביעות אוחד בבית משפט קמא.

6.
ביום 8.7.13

הגישו אלאדין (סמיח ועאידה) בקשה בבית משפט קמא להחזיר את המצב לקדמותו ערב מתן פסק הדין מיום 26.10.12 ולהורות על פינויו של חאזם מהדירה, שכן לטענתם הדירה הייתה ריקה.

החלטת בית משפט קמא
7.
ביום 4.12.13 דחה בית משפט קמא את בקשת אלאדין משני טעמים: האחד, כי גם אם פסק הדין שבעקבותיו העביר שרחביל את הדירה לחאזם בוטל – אין בכך כדי לקבל את הבקשה להשבת המצב לקדמותו; השני, כי לאור טענתו של סמיח נור אלאדין בת"א 2826-06-13 שהעביר את הזכויות בדירה להאני נור אלאדין, הרי שאין לו כל מעמד בנכס ואין הוא יכול לאחוז את החבל משני קצותיו ולכן אין אלאדין רשאים לדרוש את פינויו של חאזם, או להגיש כל בקשה אחרת בתיק לגבי הנכס (סעיף 3ב להחלטה).

8.
על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים
תמצית טענות המבקשים
9.
בבקשה זו טוען האני אלאדין, כי הוא אחיו של סמיח, והבעלות בנכס עברה אליו מאת הבעלים – עאידה אלאדין. בבקשה הוצגו טענותיהם של אלאדין לגבי השתלשלות הבעלות. נטען, כי סמיח שכר את הנכס מעאידה בשנת 1994 והתגורר בו עד שנת 2011 – עת קיבל עבודה בירדן ועבר לשם, תוך שהוא ממשיך לשלם את כל הוצאות הדירה. בשנת 2010 הופתעו השכנים לגלות על דלת הדירה צו בית משפט לזימון לדיון בתביעה שהגיש שרחביל נגד אדם פיקטיבי בשם מוחמד זועבי. עוד נטען, כי שרחביל הגיש תביעה זו רק כדי לקבל צו מניעה לטובתו, שבאמצעותו יוכל לפלוש לנכס, וכי חאזם הוא בן דודו של שרחביל שעוזר לו להשתלט על הנכס. כן נטען, כי בדיון שהתקיים בבית משפט קמא הופתעו שרחביל ובא כוחו – המשיב 5 (להלן: "עו"ד שוכרי") לגלות את האני, ולאחר שהתברר להם שהאני טוען לבעלות, הם הגישו בקשה לתקן את כתב התביעה ולמחוק את זועבי. לטענת אלאדין, מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט.

10.
עוד טוענים אלאדין, כי בהחלטתו התעלם בית משפט קמא מנסיונות המשיבים להשתלט על נכס לא להם, מהזיופים שעשו ולא נימק את החלטתו; כי ההחלטה סותרת החלטות קודמות של בית משפט קמא שלפיהן יש להשאיר את הדירה פנויה מכל חפץ ואדם עד להכרעה בשאלת הזכויות; כי ההחלטה לא מאזנת בין הזכויות; וכי היה על בית משפט קמא לקבוע לכל הפחות הפקדה של דמי שימוש או ערבויות נגד המשיבים.

11.
מנימוקים אלו מבקשים אלאדין לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על פינויו של חאזם מהדירה. לחילופין מבקשים להורות על הפקדת ערבות כספית בגובה של דמי השימוש בדירה – 1000$ לחודש מאז 28.10.12 ועד ליום הפינוי בפועל.


תמצית טענות המשיבים
12.
בתשובה לבקשה טוענים שרחביל, חאזם ושוכרי, כי עולות שאלות לגבי ייצוגו של עו"ד עווידה את אלאדין, וכן לגבי מגיש הבקשה. בתגובה מציגים המשיבים תמונה שונה לגבי השתלשלות הבעלות בנכס, שבסופה הפך שרחביל לבעלים של הנכס. לטענתם, השוכר של הנכס, פתיאני (ששכר מטעמם של אלאדין – א' פ'), מסר לשרחביל את החזקה בדירה לאחר שנודע לו ששרחביל טוען לבעלות בדירה.

13.
לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי על אף שפסק הדין בוטל, קביעותיו הן תקפות, ועל כן היה אפשר למכור את הנכס לחאזם והוא מחזיק כדין בדירה.

14.
יצוין, כי בתגובה העלו המשיבים טענות נגד סעיף 3(א) להחלטת בית משפט קמא, שאינו מענייננו בבקשה זו, ושעל פיו דחה בית משפט קמא את בקשתו של עו"ד שוכרי למחוק את ת"א 29877-08-10, ובתגובה זו פירטו את עמדתם שהציגו לפני בית משפט קמא. מיותר לציין שאין זה המקום במסגרת תשובה לבקשת רשות ערעור בנוגע לסעיף מסוים בהחלטה, להעלות טענות בעלות אופי ערעורי נגד סעיף אחר באותה החלטה, והדבר הכביד על הליך זה. אוסיף לכך את העובדה שבבקשה ובתגובה הועלו טענות רבות שאינן רלוונטיות לדיוננו – וחבל.

15.
המבקשים הגישו תגובה לתשובה, שרובה ככולה אינה רלוונטית לענייננו.

דיון
16.
לאחר שעייני בכתבי הטענות על נספחיהם, ובתיקי בית משפט קמא ובית משפט זה בהליכים ערעוריים על גלגוליו השונים של תיק זה, הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להידחות.

17.
ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, אלא במקרים נדירים (רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים (5.11.09); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (7.6.11)). לא מצאתי מקום לסטות מהלכה זו במקרה דנן.

18.
אוסיף, כי במקרה דנן, כאשר שאלת הזכויות בנכס מתבררת בבית המשפט וזכותו של כל אחד מהצדדים אינה נהירה, לא מצאתי כל הצדקה להורות על פינויו של המחזיק בדירה. אף לא מצאתי לנכון להורות על הפקדה כספית, כפי שביקשו המבקשים, שכן שאלת הבעלות בשלב זה לוטה בערפל ולא ניתן לומר כי כף המאזניים נוטה יותר לצד המבקשים או לצד המשיבים.

ככל שיתקבלו טענות המבקשים בתובענה בבית משפט קמא יהיו רשאים, אם יהיה מקום לכך, להגיש תובענה נגד מי מהמשיבים לתשלום דמי שכירות.

19.
כאמור, בית משפט קמא קבע, כי לאלאדין אין כלל זכות להגיש בקשות בקשר לנכס. יש לסייג קביעה זו ולומר, שאכן אין אלאדין יכולים לזכות בסעדים השמורים בדרך כלל לבעלים, כל עוד שאלת הבעלות שנויה במחלוקת. אף שרחביל טוען שהעביר את הנכס לחאזם, אולם זכויות הבעלות שלו עדיין מתבררות בבית המשפט, וממילא זכותו של חאזם והשאלה האם הדירה הועברה לו כדין יתבררו גם כן. בהקשר זה נכונה קביעתו של בית משפט קמא שמוקדם לדון בבקשת עו"ד שוכרי למחיקת ההליך, שכן טרם נקבע אם אלאדין העביר כדין את החזקה להאני (סעיף 3א להחלטה).

20.
מכל האמור – הבקשה נדחית.

21.
בקשת רשות ערעור זו נטולת בסיס מעיקרא לאור הוראות הדין וההלכות הפסוקות על-ידי בית המשפט העליון מקדמת דנא.
אשר על כן, מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות נגד המבקש לטובת אוצר המדינה, על-יסוד האמור בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (ראו והשוו: רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ. שאול (24.4.06), החלטת כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). מאחר שנתבקשה והוגשה תשובה לבקשה זו, ישלם המבקש לאוצר המדינה הוצאות בסך של 5,000 ₪.

22.
הסכום האמור יועבר לאוצר המדינה מהפיקדון שהפקידו המבקשים בקופת בית המשפט. היתרה תושב למבקשים באמצעות בא כוחם.

23.
בשל התנהלותם של המשיבים בכתבי הטענות, כאמור לעיל, היה מקום לחייב אף אותם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם לפנים משורת הדין, לא אחייב אותם בזאת הפעם בהוצאות, אולם לא אפסוק הוצאות לטובתם.






המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 37645-12/13 האני מוסטפא נור אלדין, עאידה נור אלדין נ' גואד מוסטפא מזערו, עמאר מוסטפא חטיב, שרחביל עלי ואח' (פורסם ב-ֽ 09/04/2014)