פסקי דין על אלון קמינקר | פסקי דין על יניב עבאדי

25715-04/13 סעש     13/04/2014




סעש 25715-04/13 אלון קמינקר נ' יניב עבאדי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה

סע"ש 25715-04-13

13 אפריל 2014
לפני:
כב' השופטת איריס רש


התובע
:

אלון קמינקר
ע"י ב"כ: עו"ד גבי ביטון ואח'



-

הנתבע
:

יניב עבאדי

ע"י ב"כ: עו"ד הישאם נעאמנה ואח'

החלטה
1.
לפני בקשת הנתבע לדחות את מועד הגשת תצהיר החוקר לאחר חקירתו הנגדית של התובע.
לטענת הנתבע, ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (להלן – הלכת סויסה), נקבע כי קיימים מקרים שבהם ניתן לדחות עיון במסמכים, כאשר בית המשפט סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע בחקר האמת.
לטענת הנתבע, חשיפת דו"ח החקירה, בשלב זה, עלול לגרום לנתבע לעוול ולקפח את זכויותיו. עוד נטען כי חשיפת דו"ח החקירה, בשלב זה, טרם חקירתו הנגדית של התובע, תאפשר לתובע להתאים את עדותו לממצאים שעלו בדו"ח החקירה.

2.
התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו, הנתבע לא תמך את הבקשה בתצהיר ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון במסמכים הוא גילוי מירבי של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית. הנתבע לא הבהיר מדוע יש לסטות מכלל הגילוי המירבי במקרה דנן, למעט אמירות כלליות בדבר פגיעה בהגנת הנתבע.
מכל מקום, התובע כבר הגיש את תצהירי עדות ראשית מטעמו ועל כן התובע לא יוכל לשנות ולהתאים את גרסתו בעקבות חשיפת דו"ח החקירה.
דיון והכרעה
3.
נקודת המוצא להליך של גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המסמכים הרלוונטיים לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. נקודת מוצא זו נובעת מהמטרה העיקרית של ההליך המשפטי לעשיית צדק.
חשיפת האמת מותנית בקיום דיון הוגן אשר בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ותינתן לכל צד האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד. הכללים הנוהגים לענין גילוי ועיון במסמכים על פי סדר הדין האזרחי (לרבות משפט העבודה) נועדו לשרת
חתירה זו לחשיפת האמת וזאת
באמצעות חובתו של בעל דין לגלות ולאפשר עיון במסמכים המצויים בשליטתו ובחזקתו לרבות מסמכים "מזיקים" וניהול ההליך "בקלפים פתוחים", כאשר כל צד יודע מראש מה המסמכים שבידי הצד האחר.

4.
עם זאת, חרף חשיבותם של הליכי הגילוי והעיון לשם הנעת גלגלי הצדק, אין המדובר בזכות מוחלטת. גם זכות זו צריכה להיבחן למול ערכים ואינטרסים אחרים ובהתייחס לנסיבות המקרה.
כך למשל, בהלכת סויסה נקבע כי ניתן לחרוג מעקרון ניהול המשפט "בקלפים פתוחים" ולדחות את מועד העיון במסמכים, כאשר בית המשפט סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע בגילוי האמת ולהביא לאפשרות של שיבוש ראיות. לענייננו, יפים הדברים שנקבעו בהלכת סויסה וכדלקמן:
"אין קיים בישראל גילוי מסמכים כללי אוטומטי, ואיני סבור שקיומו או אי-
קיומו צריך להשפיע על הסוגיה שלפנינו כשגם לפי התקנות האנגליות יכול בית-
המשפט להורות הוראה אחרת. יתרה מזו: נראה הדבר שהפרקטיקה בבתי-
המשפט הישראליים, שלא כדוגמת בתי-
המשפט האנגליים, היא לתת משקל לגישה שלעתים עיכוב הגשת הראיה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה, הנוטה למעט בערכם של סייגים ולהורות – בסוג התביעות שלפנינו – על גילוי מלא של מסמכים, בלי להיכנס יתר על המידה לפירוטן של נסיבות קונקרטיות. קיצורו של דבר, שיקול-
דעתו של בית-
המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-
הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-
הטענות ובצפי של בית-
המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-
ידי בעל-
דין לא ישרת את מטרות הצדק".
5.
מכאן, שהשאלה האם להתיר עיון במסמכים ובאיזה מועד נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה. בפרשת סוויסה נקבעו הכללים להפעלת שיקול הדעת בנוגע לדחיית מועד העיון במסמכים ואלו הם:
"(א)
חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";
(ב)
רשאי בית-
המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;
(ג)
בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-
המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-
הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-
דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;
(ד)
במקרה מתאים רשאי בית-
המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-
התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;
(ה)
החלטת בית-
המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-
דעתו, ובית-
המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים."

6.
התשובה לשאלה מתי יורה בית הדין על דחיית הצגת ראיה למועד אחר תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל עניין ויש להצביע על טעם מיוחד לעשות כן [ראו גם: רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (ניתן ביום 15.8.2010)].


בית הדין הארצי קבע לאחרונה כי התובע לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק דחיית הגשת דו"ח החוקר וההקלטות שברשותו עד לאחר הגשת התצהירים מטעם הנתבע וכי אין להפוך את סדר הבאת הראיות [בר"ע 33454-12-13 איגור גריבובסקי נ' אבי גל, (ניתן ביום 27.2.2014)].


7.
בענייננו, התובע הסתפק בבקשה כללית לדחיית הגשת תצהיר החוקר ודו"ח החקירה עד לאחר שמיעת חקירתו הנגדית של התובע.
כל שנטען על ידי הנתבע הן אמירות כלליות וכוללניות כגון שחשיפת דו"ח החקירה בשלב זה עלול לגרום לו לעוול ולקפח את זכויותיו וכי התובע עלול להתאים את עדותו במידה וייחשף לדו"ח החוקר טרם חקירתו הנגדית.

הנתבע לא פירט באיזה עניין עוסק דו"ח החקירה ולא הצביע על טעם מיוחד שבגינו יש לחרוג בעניינו מהכלל המקובל.

זאת ועוד, מקובל עלי עמדת התובע לפיה, משעה שכבר הוגשו תצהירי התובע, הרי שגרסתו המלאה כבר נפרסה בפני
בית הדין והוא אינו יכול לשנות את גרסתו על מנת שתתאים לממצאי דו"ח החקירה.

8.
לאור כל האמור לעיל - הבקשה נדחית.

9.
הנתבע יגיש את תצהיר החוקר עד ליום 30.4.2014.

10.
הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד,
(
13 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











סעש בית דין אזורי לעבודה 25715-04/13 אלון קמינקר נ' יניב עבאדי (פורסם ב-ֽ 13/04/2014)