פסקי דין על יעקב אלפרון | פסקי דין על ראובן בנג'ו | פסקי דין על ציון עבדו | פסקי דין על שר המשטרה | פסקי דין על נציב שירות בתי הסוהר |

479/89 בג"צ     27/07/1989




בג"צ 479/89 יעקב אלפרון, ראובן בנג'ו, ציון עבדו נ' שר המשטרה, נציב שירות בתי הסוהר




(פד"י מג (3) 532)

(פד"י מג (3) 532)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק


בג"צ מס' 479/89


השופטים:
כבוד השופט א' ברק
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' קדמי

המערערים:
1. יעקב אלפרון
2. ראובן בנג'ו
3. ציון עבדו
ע"י ב"כ עו"ד מ' אלוני
, עו"ד א' כהן

נ ג ד

המשיבים:
1. שר המשטרה
2. נציב שירות בתי הסוהר



ע"י ב"כ עו"ד נ' בן-אור
, סגן בכיר לפרקליט המדינה


עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחית.

פסק - דין

השופט י' קדמי
:

1. לפנינו עתירה מטעמם של שלושה נאשמים – אלפרון יעקב, בנג'ו ראובן ועבדו ציון – המוחזקים במעצר, להורות על שחרורם המיידי בהתאם להוראות סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החוק), בשל כך שמאז הגשת כתב האישום, שבגינו הם מוחזקים במעצר, חלפו למעלה מ-60 ימים, ומשפטם טרם התחיל.

2. להלן עיקרי העובדות הדרושות לבירור העתירה:

(א) נגד שלושת העותרים, יחד עם חמישה-עשר נאשמים נוספים, הוגש כתב-אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בתפ"ח 135/89), לפיו מיוחסת להם בחמישים ושישה אישומים שורה ארוכה של עבירות – בעיקרן עבירות של סחיטה וסחיטה בכוח – הכרוכות בעיסוקם במסגרת פעילותה של חברה לגביית חובות, המכונה "האחים אלפרון – שרותי עזר וגביה בע"מ".

(ב) כתב האישום הוגש ביום 26.3.89, ויחד עם הגשתו נתבקש בית המשפט לצוות על החזקת העותרים במעצר עד לתום ההליכים בהתאם להוראות סעיף 21א לחוק.

(ג) הדיון בבקשת המעצר מחייב – בהתאם להוראות סעיף 21א (ג) לחוק – ייצוג על-ידי סניגור; ובמקום שאין לנאשם סניגור, יש למנות לו כזה מטעם המדינה.

העותרים – ויתר הנאשמים פרט לא חד – פיטרו את הסניגורים, שייצגו אותם בהליכים שקדמו להגשת כתב האישום, וביקשו מבית המשפט למנות להם סניגורים. ברם, עד היום לא עלה בידי מזכירות בית המשפט למצוא סניגורים שייאותו לקבל על עצמם לייצג את העותרים, ובאי-כוח העותרים שהופיעו לפנינו מסבירים זאת בהיקף העצום של חומר החקירה ובמשך ההליכים הצפוי, בהתחשב במספר האישומים, באופי העבירות ובמספר העדים.

כתוצאה ממצב דברים זה מוארך מעצרם של העותרים מעת לעת לתקופות שאינן עולות על 30 יום, כאמור בהוראת האמצע של סעיף 21א(ג) הנ"ל.

(ד) בין העבירות המיוחסות לעותרים הייתה בכתב האישום בעת הגשתו גם עבירה של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שדינה 10 שנים מאסר. בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק, קיימת לגבי עבירה זו חובת ייצוג, וגם בהקשר זה מבקשים העותרים למנות להם סניגורים מטעם המדינה, וכאלה לא נמצאו עד עתה.

בתאריך 14.5.89 החל בית המשפט בקריאת כתב האישום, מבלי שהעותרים יהיו מיוצגים; אך הנאשמים – וביניהם העותרים – שיבשו בהפרעות את מהלכה. עם זאת קבע בית המשפט, כי קריאת כתב האישום בוצעה, והיום הסכימו באי-כוח העותרים, כי אכן יצא בית המשפט ידי חובת הקריאה "הפיסית" של כתב האישום.

(ו) ביום 21.5.89 הגישה התביעה לבית המשפט בקשה לתיקון כתב האישום לפי סעיף 92 (א) לחוק, על-ידי מחיקת עבירת החטיפה מכתב האישום; תיקון כזה מביא לביטול חובת הייצוג שהייתה נעוצה באישום בעבירה זו בלבד.

בית המשפט לא הורה על קיום דיון בבקשה זו אלא ראה בה משום מה "הודעה" בדבר תיקון כתב האישום, כאמור בסעיף 91 לחוק, ובהחלטה שניתנה ביום 31.5.89 הורה, כי "כתב האישום מתוקן בהתאם".

(ז) ביום 7.6.89 – לאמור: לאחר שחלפו למעלה מ-60 ימים ממועד הגשת כתב האישום – ביקשו באי-כוח העותרים, במברק, מן המשיב 2 (נציב שירות בתי הסוהר
) לשחרר לאלתר את שולחיהם, מכוח הוראותיו של סעיף 52 לחוק, ומשלא נענו, פנו בעתירה לבית-משפט זה.

3. להלן, בתמצית, עיקרי טענותיהם של העותרים:

(א) בהתאם להוראותיו של סעיף 15 לחוק, לא היה בית המשפט המחוזי רשאי לקרוא את כתב האישום – קרי: להתחיל במשפט, כאמור בסעיף 143 לחוק (ראה: בג"צ 304/72 זאבי נ' שר המשטרה
ואח', פ"ד כו (2) 489) – מבלי שהעותרים יהיו מיוצגים. התוצאה היא, כי ההקראה ה"פיסית" שנתקיימה הינה נטולת תוקף משפטי וכאילו לא נתקיימה; ומשחלפו 60 ימים מאז הגשת כתב האישום, ומשפטם של העותרים "לא התחיל" – יש לשחרר את העותרים "שחרור מלא", כאמור בסעיף 52 לחוק.

(ב) "תיקון" כתב האישום ביום 31.5.89 לא נעשה כחוק, באשר לא נתמלאו לעניינו הוראות הסעיף 92 (א) לחוק, המצריכות – לפי הטענה – קיום דיון כבכל בקשה הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל-כן כאילו לא נעשה כלל.

ומכל מקום, אפילו נעשה התיקון – אין בכוחו לרפא את הפגם שבקריאת כתב האישום בנוסח שקדם לתיקון, מבלי שהעותרים היו מיוצגים כדין בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק; ואין לשכוח שהתיקון בוצע לאחר שחלפו 60 ימים מאז הוגש כתב האישום.

4. לדעתי, יש לדחות את העתירה, ואלה עיקרי טעמיי:

התמונה המתבקשת מן הסקירה התמציתית שהגישה באת-כוח המדינה באשר להשתלשלות הדברים בכל הקשור לייצוגם של העותרים מאז מעצרם ומן החומר האחר שבא לפנינו בנושא זה היא, שהעותרים יצרו במתכוון מצב של "מבוי סתום" לכאורה, הנעוץ בהעדר היכולת למצוא סניגורים שייאותו לייצגם: עד להגשת כתב האישום היו העותרים – ועמם חבריהם לכתב האישום – מיוצגים כדין על-ידי סניגורים פרטיים שנבחרו על-ידיהם; ואילו עם הגשתו של כתב האישום, כאילו במטה קסם ועל-פי צו מגבוה, שחררו העותרים – ועמם חבריהם לכתב האישום – את כל הסניגורים, וביקשו מבית המשפט למנות להם אחרים במקומם מטעם המדינה. זאת על אף שעורכי הדין "המשוחררים" המשיכו לקיים מגע שוטף ורצוף עם העותרים – ועם כל הנאשמים האחרים – כשהם מלווים אותם בפועל בנתיבי הדיון ואף נוכחים באולמות המשפט.

כך מתחייב גם מן הקשיים שנתגלו במינויים של סניגורים לחבריהם לאישום של העותרים; ואי היכולת המוחלטת, פשוטו כמשמעו, למצוא סניגורים שייאותו לקבל על עצמם את ייצגם של העותרים – מקימה בנסיבות העניין אצבע מאשימה כלפיהם.

אין אני מוכן לקבל את ההסבר, שהחשש מפני עומס הפעילות הכרוכה בייצוגם של העותרים בתיק זה הוא המרחיק את כל עורכי הדין מן הייצוג; ואין זה מתקבל על דעתי שלא ניתן, בתנאים רגילים, למצוא צוות צעיר ומוכשר שייקח על עצמו, בכוחות משותפים, לעשות את המלאכה, כפי שכבר אירע בעבר כאשר מדובר היה בנטל ייצוג כבד שהתחלק בין מספר סניגורים. אופיה של הפרשה, כפי שהוא משתקף בכתב האישום, מציג אתגר של ממש לכל עורך-דין המעריך את יכולתו, והסירוב המוחלט של כל עורכי הדין ליטול על עצמם שליחות זו מלמד בעליל, כי שורשיו נעוצים בדחייה מכוונת מצדם של העותרים.

בכך טמון גם סודה של יכולתם המפתיעה של העותרים לשכור את שירותיהם של הפרקליטים המלומדים, שהגישו את העתירה הנוכחית וייצגו את עניינם של העותרים לפנינו.

סיכומו של דבר: בפועל – הלכה למעשה – על-אף השחרור הפורמאלי של הסניגורים, זוכים העותרים לייצוג מלא מצדם, לפחות ככל שהדבר דרוש בשלב המוקדם והפורמאלי במהותו של קריאת כתב האישום. כאמור, כפי שהוברר לנו, הסניגורים המלומדים שייצגו את העותרים לפנינו מלווים אותם בפועל מאז תחילת מעצרם; ובשלב קריאת כתב האישום מצמצם תפקידו של הסניגור להבטחת מודעותו של הנאשם לאישום המיוחס לו, וכל שהתרחש עד כה הצטמצם לקריאת כתב האישום ותו לאו. העותרים טרם נתבקשו להשיב, ומועדן של כל הטענות הקודמות למתן התשובה טרם חלף.

אשר-על-כן, לעניין העתירה שלפנינו וככל שהדבר דרוש לייצוגם של העותרים בשלב קריאת כתב האישום כשלעצמו – יש לראות את העותרים כמי שהיו מיוצגים בפועל.

לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לדחות את טענתם של באי-הכוח של העותרים, כאילו "התחיל" בית המשפט המחוזי במשפטם של העותרים מבלי שיהיו מיוצגים.

השופט א' ברק
:
אני מסכים.

השופט א' מצא
:
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט קדמי.

ניתן היום, כ"ד בתמוז תשמ"ט (27.7.89).










בג"צ בית המשפט העליון 479/89 יעקב אלפרון, ראובן בנג'ו, ציון עבדו נ' שר המשטרה, נציב שירות בתי הסוהר, [ פ"ד: מג 3 532 ] (פורסם ב-ֽ 27/07/1989)