פסקי דין על תמר מוזס השקעות בע"מ | פסקי דין על אחמד אבו מוך

52555-12/13 תאח     26/03/2014




תאח 52555-12/13 תמר מוזס השקעות בע"מ נ' אחמד אבו מוך








בית-משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ח 52555-12-13 תמר מוזס השקעות בע"מ
נ' אבו מוך
26 במרס 2014





לפני:

כבוד השופט גיא הימן


התובעת:

תמר מוזס השקעות בע"מ


נגד

הנתבע:
אחמד אבו מוך



תובענה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד-1984

בשם התובעת:
עו"ד נדב לב
; עו"ד ענבל אהרוני
בשם הנתבע:
עו"ד אמיר מסארווה

פסק-דין
1.
לתובעת נכס ברחוב בן יהודה 57 בתל אביב-יפו. בתאריך 23.4.2012 שכר אותו הנתבע לשם הפעלתו של מרכול. תקופת השכירות נקבעה מיום 1.5.2012 ועד ליום 30.4.2014. דמי-השכירות, כך הוסכם בין הצדדים לפחות ביחס לחלק מן התקופה, ישולמו בידי הנתבע בצ'קים, שמועדי פירעונם נדחים ל-1 בכל חודש. עוד הוסכם כי הנתבע ימסור בידי התובעת ערבות בנקאית בשיעורם של דמי-השכירות עבור ארבעה חודשים, וכי יבטח את המושכר בביטוח צד ג' ובביטוח לאחריות מעבידים. בסעיף 18.1 להסכם-השכירות התחייב הנתבע, עוד, לשמור על השקט ולא לגרום מטרד כלשהו לסביבתו, לרבות לדיירים אחרים בבנין, שבו מצוי הנכס.

2.
הנתבע הפר את ההסכם, באורח חוזר ונשנה. כאמור בתצהירה של מנהלת נדל"ן בתובעת,
גב' רונית פרוינד
, אשר לא נסתר, צ'קים שמסר הנתבע עבור החודשים פברואר, יוני, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2013 לא כובדו. חלק מהם היו, עוד, צ'קים של גורם אחר, שכן הנתבע נעשה ללקוח מוגבל בבנק. לסופם של דברים שולמו דמי-שכירות, אלא שהיה זה באיחור ניכר וממילא עד לחודש ינואר 2014 בלבד. מאז לא שולם דבר. אם לא די בכך, הרי שהנתבע הפקיד בידי התובעת פחות משני שלישים מסכום הבטוחה אשר לה הוא התחייב. את הביטוחים – לא עשה כלל. אילו עשה – ודאי נמצאת הייתה לו, בכתב ההגנה או באולם-הדיונים, אסמכתא לדבר, וזו לא נמצאה. מנועים של מקררים חשמליים, שהציב הנתבע בשטח המשותף של הבית, הקימו רעש רב והסבו מטרד ניכר לדיירים. על כך העיד בתצהירו אחד מאלה,
מר אייל גונן
: "מרגע שמר אחמד

אבו

מוח

שכר

את

האולם בקומת

הקרקע

חיינו

הפכו

לסיוט
.
מר

אבו

מוח

ו/או

מי מטעמו התקינו

מנועי-קירור

רבי

עוצמה בחצר

הבניין,

למיטב

הבנתי, תוך פלישה

לשטח המשותף. הרעש

העולה

מהמנועים

האלה

הוא איום

ונורא.

הרעש

נמשך 24

שעות 7

ימים בשבוע. לעיתים אנחנו מתעוררים

מהרעש

העצום כמה

פעמים

בכל

לילה
.
בנוסף

לכך, למנועים הנ"ל

יש

ונטות גדולות

אשר

כל

פעם

שהן מתחילות

לפעול

הדבר

גורם

לרעידות

בכל הבית" (תצהיר מיום 23.12.2013).

3.
בכתב ההגנה לא נמצא מענה ממשי לכל אלה. לדיון בבית-המשפט נמנע הנתבע מלהתייצב, על אף שבית-המשפט לא נעתר לבקשתו לדחייתו של מועד הדיון. בא-כוח התייצב מטעמו אך החליט להימנע, מטעמים הידועים רק לו, מחקירה של מי מעדי התובעת. המסקנה המתחייבת מכך היא כי בידי התובעת עלה להוכיח את תביעתה, על כל הנטען בה. התובעת, אוסיף, לא שקטה אל שמריה ולא השתהתה בהגשתה של התובענה. בכתב-תביעתה פירטה היא את המאמצים שנעשו בניסיון להימנע מהגשתה של תובענה זו, אך לשווא. את אלה – אין להניח היום לפתחה בטענה, שיש לדחותה מכל וכול, כי התובעת השלימה עם ההפרות בידי הנתבע.

4.
משהפר הנתבע, הפרות של-מהות, את הסכם השכירות איבד הוא את זכותו להוסיף ולהחזיק במושכר. התובעת ביטלה את ההסכם עמו כדין, ומאותה עת שהה הנתבע במקרקעין שלא מכוחו של מקור משפטי כלשהו. שומה על בית-המשפט לצוות על התפנותו, ואם לא אקבע כי הדבר יהא לאלתר הרי זה אך משום התחשבות, לפנים משורת הדין, בנתבע ובמהותו של בית-העסק שהוא מקיים בנכס.

5.
הטענה כי הנתבע השקיע כסף במושכר והשביחו, לא זו בלבד שזכרה לא בא בכתב-ההגנה ובתצהירו והיא הועלתה לראשונה בסיכומים, אלא שאין היא בת-שיכות להליך זה שבפנַי. אין זו תובענה כספית, וממילא לא יידרש בית-המשפט למחלוקות כספיות שבין הצדדים. אעיר, רק, כי למקרא לשונו של החוזה דומה עליך כי בשלושת החודשים לשהותו במושכר לא חב הנתבע, כך לפי המוסכם, בתשלומם של דמי-שכירות וזאת כ"תקופת התארגנות לצורך התאמת המושכר" (
שם
, בסעיף 8.1).

בטרם סיום אשוב ואדרש, על אף שהדבר נעשה כבר בהחלטותי הקודמות, לבקשה לדחייתו של מועד הדיון. התובענה הוגשה בהליך המיוחד שלפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מצוותן של התקנות היא כי הליך שכזה יבורר במהירות וללא דיחוי. כמו מאליו משמיע הדבר קביעה מיוחדת, מעבר לסדר הדיונים הרגיל, ביומנן של הערכאות. בית-המשפט איננו מקל ראש בכאבו של הנתבע, במות עליו סבתו, כמו במנהגי האבלות הנוהגים עמו. זאת, ממש כשם שאין הוא ממעט, ולו כזית, ממשקלה של זכותו של בעל-דין ליומו בבית-המשפט, והיא מזכויות היסוד שבשיטתנו המשפטית. לאחר שנשקל, על כל היבטיו, מכלול הנסיבות המתואר, לרבות המועד הפנוי הבא לשמיעתן של ראיות לפי היומן והוא רחוק, לא נמצא מקום להיעתר לבקשה לדחייתו של מועד הדיון. אטעים עוד את זאת: בקשה, כשמה כן היא. אין היא ציווי קטגורי, אף לא פתח להעמדתו של בית-המשפט בפני
ו של מצב-דברים מוגמר. העובדה כי הנתבע לא ייחס כל משקל להחלטתו של בית-המשפט, וביום הדיון הוא נמנע מלהתייצב, ממש כשם שלא נתאפשר לבא-כוחו להשיגו, לא תוכל להוביל לתוצאה אחרת מזו, שאליה הגיע בית-המשפט לאחר בחינתה, לגופה, של הבקשה לדחיית הדיון. מטעמים אלה התקיים הדיון במועדו, לא לפני שלבא-כוחו של הנתבע ניתנה כל אפשרות ליצור קשר עם שולחו, כאמור ללא הצלחה. החלטה, מושכלת, לעתור לשחרור מייצוג – בקשה שנדחתה גם היא, ושלא לחקור בחקירה נגדית איש מעדיה של התובעת, אף היא לא תוכל לפתוח צוהר לטענה כי הנתבע לא זכה ליומו בבית-המשפט. כל אפשרות להצגת ראיותיו ניתנה בידי הנתבע, באמצעותו של בא-כוחו, וכמוה כל אפשרות להפריך את ראיות התובעת ולערערן. הדבר לא נעשה ולהשקפתי שלא בכדִי.

6.
ניתן בזה צו, המורה לנתבע או למי מטעמו לפנות את הנכס הנדון מכל אדם וחפץ שהכניסוּ, ולהשיבו לידי התובעת. זאת, לא יאוחר מיום 1.5.2014.

הנתבע יישא בהוצאותיה של התובעת, בסך 2,000 ש"ח וכן ישלם לה שכר-טרחה של עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. זאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן ייתוספו הפרשי הצמדה ורבית כדין.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי, בתוך 45 ימים
.

ניתן היום,
כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, שלא במעמד הצדדים.









תאח בית משפט שלום 52555-12/13 תמר מוזס השקעות בע"מ נ' אחמד אבו מוך (פורסם ב-ֽ 26/03/2014)