פסקי דין על דני חורי |

60238-05/12 סע     21/04/2014




סע 60238-05/12 דני חורי נ' מדינת ישראל - רשות המסים








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 60238-05-12


21 אפריל 2014

לפני
:





כב' השופט
דורי
ספיבק – אב בית הדין
נ.צ. גב' דן זלינגר (מעבידים)
נ.צ. גב' לאה חלה (עובדים)




התובע:

דני חורי





נגד

הנתבעת:

מדינת ישראל – רשות המסים




ע"י עו"ד גדי שילה


פסק דין


1.
התובע, שפרש לאחרונה לאחר כ- 45 שנות בשירות במדינה, הגיש את התביעה שבפני
נו עוד במהלך עבודתו, שבה הוא טוען בין היתר להטרדה והתנכלות בעבודה, וכן לאפליה על רקע גיל ומוגבלות.

תמצית התביעה
2.
התובע החל לעבוד במכס בשנת 1970. בתפקידו האחרון שימש כממונה פרויקטים והערכה באגף המכס ברשות המסים
. התובע שימש בעבר כיושב ראש ועד העובדים והיה מעורב בהגנה על זכויות עובדים. מאז יום 1.5.03 התובע מוכר כסובל מנכות כללית לצמיתות בשיעור של 94% (נספח ב' לכתב התביעה).
3.
לטענתו, החלה מעסיקתו להתנכל לו בעקבות אירוע שאירע במהלך מאי 2011. לטענתו, הוא הבחין בעובדת ניקיון המחזיקה חבילה, וחשד שהיא מבריחה סמים. הוא ביקש מהממונים עליו לבדוק זאת, אך לטענתו נתקל בתגובה פוגענית ולעגנית, ובהמשך לכך החלו הממונים להצר את צעדיו ולפגוע בו. התובע פנה לשורה ארוכה של גורמים בקשר לטענותיו, ובין היתר לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה ולנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
4.
ביום 7.8.11 נשלח אל התובע מכתב מאת מר יוסי יהודה, סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש, ובו דרישה שיתייצב בפני
ועדה רפואית. לטענת התובע, עצם הפנייה הייתה חלק ממסכת ההתנכלות כנגדו. במכתב נאמר שהממונה הישיר עליו, גובה מכס נתב"ג מר רפי גבאי, מסר כי במהלך התקופה האחרונה חלה התדרדרות במצבו הרפואי שמשפיעה על תפקודו בעבודה, ובמצב דברים זה ובהתאם להוראות התקש"יר הוא נדרש להופיע בפני
ועדה רפואית מחוזית שתקבע את כושרו הבריאותי להמשיך לעבודה (נספח ט' לכתב התביעה).
5.
לאחר שהתובע נבדק על ידי הוועדה ביום 11.9.11, הודע לו ביום 5.12.11 ש"אין סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתך התקנית" (נספח י"א). לטענת התובע, הממונים עליו לא הסכינו עם תוצאות הוועדה הרפואית, ולכן החליטו לפעול לסיום עבודתו באמצעות נקיטה בהליכים משמעתיים, והוא נדרש להתייצב לחקירה בעניין. זאת ועוד, לטענת התובע, הוא התמודד במכרז פנימי למשרת אחראי משמרת אולם נוסעים בנתב"ג שהתקיים ביום 27.11.11, וההתנכלות לו נמשכה בסמוך לקיום המכרז, ואף במהלך המכרז. להבנתו, ועדת המכרזים התעלמה ממכלול נתוניו, שענו על תנאי המכרז, בין היתר בהיותו לטענתו היחיד מבין המועמדים בעל תואר אקדמי ובעל הוותק הנכון. לטענתו, העובדה שלא זכה במכרז היוותה המשך ישיר של נסיונות הממונים עליו להתישו ולגרום לו לצאת לפנסיה מוקדמת.
6.
בכתב התביעה שהגיש התובע לבית דין זה ביום 31.5.12 הוא טען להפליה אסורה על רקע מוגבלות וגיל בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988

ולחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998.
כן טען שהתנהלות הממונים עליו בעניינו הייתה בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997.
התובע העמיד את סכום התביעה, שכלל עילות תביעה נוספות על אלה אותן פירטנו זה עתה, על סך 250,000 ₪.

מהלך ההתדיינות
7.
בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש התובע "בקשה לצו עשה זמני להפסקת ההתנכלות, הלכאורית, כנגד המבקש". בדיון שהתקיים ביום 28.6.12 הודיעו הצדדים כדלקמן (עמ' 2 ש' 23 לפרוטוקול):
"אנו נכונים לקבל את המלצת בית הדין, לפיה לא יתקיים היום דיון בבקשה לסעד הזמני. שני הצדדים מתחייבים להמשיך ביחסי עבודה תקינים וסדירים במהלך החודשים הקרובים עד לדיון הבא....
ככל שמי מהצדדים יסבור כי יש צורך דחוף בקבלת סעד זמני במהלך החודשים עד לדיון ההוכחות שייקבע בתיק זה, כמובן שפתוחה בפני
ו הדרך לשוב ולפנות לבית דין זה".

להשלמת התמונה יצויין כי הן כתב התביעה והן הבקשה לסעדים זמניים הוגשו מלכתחילה גם באופן אישי כנגד מר רפי גבאי, גובה מכס נתב"ג, וכנגד מר פנחס עיני, יו"ר ועדת המכרזים. בפתח הדיון הצהיר ב"כ המדינה שכל פעולותיהם של השניים נעשו כאורגנים של המדינה, ולפיכך ביקש את מחיקתם כנתבעים בתביעה העיקרית וכמשיבים בבקשה לסעדים זמניים. התובע נענה לבקשה, ולפיכך נמחקו השניים כמבוקש.

8.
ביום 27.6.13 התקיים דיון הוכחות ראשון בתיק. ביום 9.1.14 התקיימה דיון הוכחות שני ואחרוו. בהמשך, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה עלינו להכריע.

דיון והכרעה
9.
ממסכת הראיות שהוצגה בפני
נו עולה בבירור, שבשנות עבודתו האחרונות של התובע חלה הדרדרות לא רק במצבו הבריאותי, אלא גם בהתנהלותו האישית אל מול חבריו לעבודה ואל מול הממונים עליו. התנהגות שכזו, שהיו לא ביטויים מסוימים עוד בשנת 2007 (ראו מכתב ההתראה, מש/2 לתצהיר הנתבעת, שנשלח לתובע ביום 9.12.07), התחדשה ביתר שאת בשנת 2011 (ראו שני מכתבי ההתראה, מש/3 מיום 20.4.11 ו-מש/4 מיום 17.5.11).
10.
תלונה מרכזית של הממונים על התובע נגעה לאופן שבו התנהל התובע מול גב' רבקה דרי, שהועסקה כעובדת נקיון באולם הנוסעים. גב' דרי היא אותה העובדת שלפי טענת התובע הוא חשד בה שהיא הבריחה סמים. גב' דרי מסרה תצהיר בתיק מטעם הנתבעת, ואף העידה מטעמה. וכך העידה גב' דרי בתצהירה:
"1.
עבדתי כעובדת ניקיון של חברת אבידר בנתב"ג משנת 2005 עד שנת 2013.

2. בשלוש השנים האחרונות עבדתי באזור המכס בשדה התעופה. בתקופה זו כל פעם שדני חורי
עבד במשמרת הוא היה מציק לי. דני חורי
היה מרוקן על הרצפה את העגלה, את שקיות הלכלוך שהיו בעגלה וגם את התיק הפרטי. לאחר מכן הוא היה אומר לי לאסוף חזרה את האשפה ואת החפצים שלי. האירועים האלה השפילו אותי מאוד ופגעו בי.

3. כאשר דני חורי
עבד במשמרת, לא יכולתי לנקות את אולם הנוסעים, כי חששתי שהוא יציק לי שוב. גם כאשר הייתי משאירה את העגלה במקום אחר ולוקחת רק את שקיות האשפה של העובדים, הוא היה מרוקן אותן ליד המסלול האדום ודורש ממני לאסוף הכל מחדש. בגלל שלא יכולתי להיכנס כאשר דני חורי
עבד, קיבלתי תלונה מחברת הניקיון על כך שהמקום לא נקי.

4. בפעם האחרונה שדני חורי
התנהג אלי כך הוא שפך את שקיות האשפה בעמדת הבידוק ודרש ממני לעיני כל העובדים לאסוף את האשפה. לא יכולתי יותר לשתוק, שאלתי אותו למה הוא מתנהג אליי ככה? דני חורי
ענה לי שככה הוא רוצה וככה יהיה. הוא אמר עוד שזכותו לבוא אלי הביתה לבדוק את הבית שלי וגם להפשיט אותי ולבדוק מתחת לבגדים.

5. מאוד נעלבתי מהדברים האלה והתחלתי לבכות. אסתר פרידמן ששמעה את הויכוח איתו, הגיעה מייד, כעסה על דני חורי
ואמרה לו שאסור לו להתנגד כך כלפי ואמר לו להפסיק זאת.

6. הבנתי שדני חורי
חשד בי שאני מבריחה סמים. אין לי שום קשר לסמים ואין לדני חורי
או לכל אחד אחר זכות להשפיל אותי כך".


11.
גב' דרי נחקרה בחקירה נגדית על ידי התובע, ואנו התרשמנו מעדות קוהרנטית, סדורה, שנתנו בה אמון מלא על אף שהיתה נרגשת ואף נסערת על דוכן העדים. וכך בין היתר העידה גב' דרי:
"התיק שהיה בתוך העגלה שלי, זרקת אותו על הרצפה ורוקנת אותו, העגלה שעבדתי איתה רוקנת לי אותה, איך שהייתי רואה אותך תמיד היית עושה לי את זה והייתי צריכה לאחר מכן לסדר את הכל מהתחלה... (עמ' 17 ש' 26).

"מה אני נראית לך? אתה משפיל אותי, זורק על הרצפה ואומר לי לאסוף אותה, נראה לך שאני טיפשה??? (עמ' 19 ש' 11).

"כל המטרה שלך היתה להשפיל אותי ולא הצלחת, אתה מבוגר ממני ואתה לא בסדר. אמרת לי שאתה תבוא גם לבדוק את הבגדים שלי בבית שלי. יש מצלמות תביא את המצלמות. ויראו כל מה שעשית לי בכל התקופה הזו.... 7 פעמים ויותר.... בכל משמרת שלו הוא היה עושה לי את זה (עמ' 19 ש' 17).


12.
להשלמת התמונה בקשר לאופן שבו נהג התובע בגב' דרי, נציין שהתובע נחקר ארוכות אודות האופן שבו נהג בגב' דרי (עמ' 9 ש' 13 ואילך) ואנו התרשמנו מאד לשלילה מהאופן המתחמק, לעיתים גם האגרסיבי, שבו השיב לשאלות ב"כ המדינה, ולא נתנו בתשובותיו אמון. כך למשל, כשנשאל התובע האם הוא מודע לכך שכלל לא היה מוסמך לערוך חיפוש בגופם ובכליהם של אזרחים, לרבות התובעת, השיב באופן המתחמק הבא, שגרם לנו להבין שידוע לו היטב שהוא פעל בחוסר סמכות (עמ' 10 ש' 1):
"ש. ... אני שואל אותך איפוא ההסכמה שלך לערוך חיפוש על אזרחים שהם בחזקת חפים מפשע?

ת.
אתה קובע שהם חפים מפשע???
אתה גם שופט???

ש.
אני שואל אותך איפה ההסכמה שלך לערוך חיפוש ולהשפיל עובדת ניקיון?

ת.
אתה גם שופט. אתה שם לב, בדיוק כמו הגובה, שאתם שמים את עצמכם במקום השופט בבית המשפט. אני אוכיח בחקירות הנגדיות, לכן לא רציתי שהגובה יהיה נוכח, לא רק שאני לא משפיל – אלא בדיוק ההיפך".


13.
משכך, ואף לאור עדותו של הממונה הישיר מר גבאי, שאף בה נתנו אמון, אנו מקבלים באופן מלא את גרסתה העובדתית של גב' דרי לגבי האופן שבו נהג בה התובע, ודוחים את גרסת התובע לפיה מדובר היה בהתנהלות סבירה והגיונית מצידו, נוכח חשד שהתעורר אצלו בדבר הברחת בסמים. וכך השיב מר גבאי לשאלת התובע בקשר לסמכותו (עמ' 29 ש' 25):
"תפקידך היה לבצע הערכות לטובין, ולא לבצע חיפושים להברחות סמים. כל הפעולה הזו נתונה בידי חוקרי סמים שהוסמכו לכך באופן פרטני על פי הדינים הרלוונטיים לערוך חיפוש על גופם של חשודים. במקרה האמור לא היתה קיימת שום תשתית, לא מודיעינית ולא של ראיות לכאורה, המצדיקות אלו שהם פעולות כנגד עובדת נקיון שכל 'פשעה' שהיא ניקה את אולם הנוסעים ונתקלה מעת לעת בתובע, שהתעמר בה והשפיל אותה באופן חמור ביותר. בכל 29 שנות שירותי, מתוך 14 כמנהל יחידות גדולות מאוד, לא נתקלתי באירוע מסוג זה".


14.
נוכח כל האמור, ונוכח תלונות נוספות שהתקבלו אודות התובע, חלקן חמורות (נספחים מש/6, מש/7 ומש/8), הרי שפנייתו של גובה המכס אל סמנכ"ל המינהל בבקשה להעברתו של התובע ליחידה אחרת, עד לסיום כל ההליכים המשמעתיים והפליליים כנגדו, ולמען בטחונם האישי של כל המתלוננים כנגדו (נספח מש/8), היתה סבירה ומידתית. בהתאם, איננו רואים כל פגם בעצם זימונו של התובע לעמוד בפני
ועדה רפואית (מש/10), לאור החשש שאופן התנהלותו קשור להתדרדרות בבריאותו. כמובן, שאין בעובדה שהוועדה הרפואית שבדקה את התובע מצאה שאין סיבה רפואית להפסקת עבודתו (מש/14, מש/15) כדי ללמד שמלכתחילה שיקול הדעת שהופעל לזמנו לוועדה לא הופעל כהלכה.
15.
אשר לטענות התובע בדבר תוצאות המכרז הפנימי שהתקיים ברשות המיסים לתפקיד אחראי משמרת באולם הנוסעים – במכרז זה התמודדו שישה מתמודדים. התובע קיבל את הדירוג הנמוך ביותר מבין השישה. התובע לא הציג בפני
נו אפילו לא ראשית ראיה לפגם כלשהו שנפל בהתנהלות חברי ועדת המכרזים.
16.
אשר לטענות התובע בדבר ההליך המשמעית כנגדו שהסתיים בנזיפה – גם כאן לא מצאנו כל פגם בהתנהלות המדינה.
17.
טענתו המרכזית של התובע לאורך כל מהלך ההתדיינות בפני
נו הייתה שהממונה עליו, גובה המכס מר רפי גבאי, מתנכל לו ורקם קנוניה כנגדו תוך "הפעלת" עובדים אחרים. לא רק שטענה זו לא הוכחה בפני
נו, אלא שמהעדים והמסמכים מצטיירת תמונה הפוכה. לפיה, דווקא התובע היה זה שנקט כלפיו חבריו לעבודה באלימות מילולית שגבלה לעתים באלימות פיזית. ואם יש צורך בהוכחה אחת לכך שהמדינה נהגה בתובע בכפפות של משי, הרי שניתן למצוא אותה בכך שלמרות הדברים שתיארנו לעיל, ותלונות נוספות אודות התובע המצויות בתיק בית הדין ו"חסכנו" מהקורא פירוט שלהם, המשיך התובע לעבוד בתפקידו כמעריך, וזאת עד ליציאתו לגמלאות בראשית שנה זו.
18.
בטרם נחתום, נציין שלא נעלמה מאיתנו העובדה שהתובע בסיכומיו העלה שורה של טענות, מן הגורן ומן היקב, כלפי מעסיקתו. העובדה שהתעלמנו מהן ולא הזכרנו אותן כאן נובעת מכך שבמסגרת

פסק דין
זה עלינו להכריע במחלוקות שבין הצדדים כפי שהן גובשו והוצגו לנו בכתבי הטענות. איננו רשאים להידרש לטענות כאלה ואחרות בדבר אירועים שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה, וכן אין צורך שנידרש לאירועים "היסטוריים" כאלה ואחרים שאין ביניהם ובין הפלוגתאות שבתיק ולא כלום.

סוף דבר
19.
התובע טען להתנכלות כלפיו, להשפלה שלו ולהפלייתו. לא היו דברים מעולם. ההיפך הוא הנכון. המדינה התחשבה בתובע, ולא מיצתה עימו את הדין נוכח ההתדרדרות בתפקודו והתנהלותו שהיתה לא תקינה, וזאת בלשון המעטה.

משכך, התביעה נדחית במלואה.
אשר לפסיקת ההוצאות – כאן אנו סבורים שיש להביא בחשבון את העובדה שהתובע הגיש בתיק זה בקשה לסעד זמני ולא מעט בקשות דחופות, באופן שהצריך את המדינה להגיש מספר לא מבוטל של תגובות, וכן את העובדה שהתקיימו בתיק לא פחות משלושה דיונים. משכך, אנו קובעים שהתובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 9,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת לא יאוחר מ-30 יום ממועד קבלתו.




ניתן היום, כ"א ניסן תשע"ד, (21 אפריל 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






נ.צ. לאה חלה ,
עובדים

דורי ספיבק
, שופט
אב"ד

נ.צ. דן זלינגר,
מעבידים










סע בית דין אזורי לעבודה 60238-05/12 דני חורי נ' מדינת ישראל - רשות המסים (פורסם ב-ֽ 21/04/2014)