פסקי דין על אבי אורשלם | פסקי דין על בזק החברה הישראלית לתקשורת | פסקי דין על ציון קרילה | פסקי דין על יהודה פורת ואח' |

2980/10 תעא     24/04/2014




תעא 2980/10 אבי אורשלם נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ציון קרילה, יהודה פורת ואח'








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


תע"א 2980-10



לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג
ציבור (עובדים), מר אריה המר
נציג ציבור (מעבידים), מר אבי ענתבי



ה
תובע
אבי אורשלם
ע"י ב"כ עו"ד דראל
-

ה
נתבעים
1. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
2. ציון קרילה
3. יהודה פורת
4. אייל קמיל

הנתבעים 1, 3-4 ע"י ב"כ עו"ד קפלן
הנתבע מס' 2 ע"י ב"כ עו"ד סטולר









פסק דין

1.
התובע הועסק אצל הנתבעת מס' 1 (להלן בזק) במשך כשבע עשרה שנים, עד לפרישתו. השאלה העומדת לדיון היא מה הנסיבות שהביאו להפסקת עבודתו של התובע והאם בגין אותן נסיבות התובע זכאי לפיצויים ממוניים ובלתי ממוניים (הפסד השתכרות עד גיל פרישה חובה, הפרשי פנסיה ועגמת נפש) או לחילופין – לפיצויים בגין לשון הרע.
2.
רקע עובדתי
א.
בזק הוקמה בשנת 1980 כחברה ממשלתית שעיסוקה בתחום התקשורת והחלה לפעול בשנת 1984, בהתאם לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 והתקנות שהותקנו מכוחו. ביום 18.11.03 המדינה החלה בהליך הפרטה של בזק, כך שממועד זה שיעור אחזקותיה בחברה נפל מ-50%. מהלך זה הושלם ביום 9.5.05.
ב.
לאחר השלמת הליך ההפרטה, חל שינוי ארגוני בחברה ובמסגרתו כח האדם בחברה צומצם. בהתאם, ביום 5.12.06 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הנהלת החברה, הסתדרות העובדים הכללית ונציגות העובדים, במסגרתו הוסכם על צמצום כח האדם בחברה ופרישה של כ-2,200 עובדים קבועים (בזק/1) ואף גובש מבנה ארגוני חדש לחברה (בזק/2).
ג.
ביום 16.4.08 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בעניין צמצום כח אדם בחברה העוסק בהגדלת מכסת הפורשים שנקבעה בהסכם הקיבוצי משנת 2006 (בזק/3).
ד.
התובע, יליד 1949, החל עבודתו בבזק כעובד בלתי קבוע בחודש אוקטובר 1991, לאחר שחרורו משירות קבע בצה"ל. ביום 1.1.07 התובע קיבל מינוי כעובד קבוע בבזק (ת/1).
ה.
התובע שימש כרכז גריטה ארצי באגף לוגיסטיקה ומנהלה.
ו.
במועדים הרלוונטיים הממונה הישיר על התובע היה מר יהודה עטיאס, שהיה כפוף למר מרקוס אזולאי, מנהל האגף.
סמנכ"ל לוגיסטיקה ומנהלה מר אייל קמיל (הנתבע מס' 4) היה הממונה על האגף.
ז.
במסגרת תפקידו, התובע היה אחראי על גריטת הציוד בבזק. בתהליך הגריטה מטופל ציוד שיצא מכלל שימוש בחברה על ידי מכירתו, מסירתו תרומתו או השמדתו (ר' גם את התיאור בע"ע (ארצי) 44748-10-12 דעיה – בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, 20.3.14).
ח.
התובע היה אמון, בין היתר, על תמחור הציוד הגרוט ומכירתו, ב"הסכם מסגרת" לקבלנים שעבדו באופן קבוע עם בזק ורכשו את הציוד הגרוט לפי משקל, או בדרך של ביצוע התמחרות ומכירת הציוד למרבה במחיר.
ט.
ביום 31.5.07 ערך התובע התמחרות בכל הנוגע למכירת ציוד במתחם הלל שבצורן (להלן - אתר צורן). לטענת בזק, ניהול ההתמחרות והמכירה באתר צורן נעשה שלא כדין ובניגוד לנהלים. לנושא זה נדרש בהרחבה בהמשך.
י.
במהלך חודש יוני 2008 נפתחה חקירה במחלקת הביטחון בבזק בכל הנוגע להליך גריטת הציוד באתר צורן. במסגרת זו התובע תושאל מספר פעמים על ידי אנשי מחלקת הביטחון של בזק, מר טל אהרונוביץ ומר חגי ג'רפי. התשאול מיום 10.7.08 הועלה על הכתב. דו"ח ביקורת בנושא, מטעם אגף הביטחון, נחתם ביום 19.9.08 (בזק/7).
יא.
ביום 7.8.08 התקיימה פגישה בין התובע ובין מר מרקוס אזולאי, מר אייל קמיל (הנתבע מס' 4), מר יהודה פורת, מנהל אגף הביטחון (הנתבע מס' 3), מר אהרונוביץ ומר ג'רפי ממחלקת הביטחון. בפגישה זו פורטו בפני
התובע טענותיה של בזק לגבי הכשלים בניהול מכרז צורן. באותה שיחה אמר מר פורת לתובע שהוא "עושה שכונה". בנוסף, בפגישה זו עלה שמו של "רמי דותן" - קצין בכיר בחיל האויר שסרח והורשע בפלילים. במהלך הפגישה התובע ביקש לשוחח ביחידות עם מר קמיל ומר אזולאי וטען בפני
הם שהוא מאויים על ידי גורמים שונים בבזק, חברי וועד העובדים. לטענתו, מר ציון קרילה
(הנתבע מס' 2) הפעיל עליו לחץ למסור עבודות לקבלן בשם "נחום". עוד הוסיף התובע וטען התובע שמר יהודה פורת, המשמש כנציג העובדים בדירקטוריון "בזק" מתנכל לו, מאחר שדחה את מועמדותו של מקורבו, מר יורם כהן מחברת "גשר", כקבלן גריטה.
יב.
סמוך לאותה פגישה, נערכה ביקורת לוגיסטית בנוגע לתפקודו המקצועי של התובע, על ידי מר מאיר גבאי, ששימש במועדים הרלוונטיים מנהל מחלקת תכנון בקרה ומחשוב באגף לוגיסטיקה. הביקורת קוימה לבקשתו של מר מרקוס אזולאי. דוח הביקורת הושלם ביום 11.9.08 (בזק/9).
יג.
ביום 15.12.08 התובע זומן לישיבת שימוע לפני פרישה, בעקבות שינויים ארגוניים והתייעלות בחברה (בזק/11). ישיבת השימוע התקיימה ביום 21.12.08 ובה נכחו התובע, באי כוחו, באת כוח בזק, מר מרקוס אזולאי וגב' הילה גדעוני, נציגת אגף משאבי אנוש. לאחר ישיבת השימוע נועד התובע עם מנכ"ל בזק ושטח בפני
ו את טענותיו.
יד.
ביום 14.1.09 נשלח לתובע מכתב בדבר הפסקת עבודתו (בזק/12) וביום 28.2.09 הגיעה עבודתו לסיומה.
טו.
התובע פרש מבזק בתנאי פרישה מוגדלים, על פי ההסכמים הקיבוציים שפורטו לעיל. במסגרת זו משולמת לו פנסיה מוקדמת וכן שולמו לו חודשי הסתגלות ופדיון ימי מחלה.
3.
להלן תמצית טענות התובע:
א.
התובע היה עובד מסור ונאמן אשר השיא את רווחיה של בזק ממכירת ציוד גרוט ואף פעל לתיקון נהלים שישפרו את הליך המכירה וההתמחרות.
ב.
התובע פוטר מעבודתו בעקבות לחצים שהפעילו חברי ועד העובדים, מר קרילה ומר פורת, עקב סירובו ליתן יתרון למקורביהם המעורבים ברכישת ציוד גרוט מבזק.
ג.
בזק הפרה את הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן - חוק חושפי שחיתויות). בזק נמנעה מלברר את תלונותיו של התובע כלפי קרילה ופורת, ותחת זאת חקרה אותו לשווא והביאה לסיום העסקתו שלא כדין.
ד.
במכרז צורן התובע עשה כל שביכולתו להשיא את רווחיה של בזק, חרף הזמן הקצר שהועמד לרשותו לביצוע המשימה של מכירת הציוד הגרוט במקום. במסגרת זו התובע נמנע מלמכור את הציוד שהיה במקום לקבלן במסגרת הסכם מסגרת ובחר לבצע התמחרות. הזוכה באותו מכרז גריטה היה הקבלן שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר.
ה.
במסגרת פגישה שהתקיימה ביום 8.7.08 הוטחו בפני
התובע האשמות שווא העולות כדי לשון הרע. מר יהודה פורת רמז לתובע שהוא גונב מבזק, מטה מכרזים וכלשונו - "עושה שכונה". מר קמיל הטיח בתובע כי הוא נוהג כגנב, בדומה לרמי דותן. עצם החקירה מהווה לשון הרע שכן זו הכפישה את התובע.
כמו כן, בעת עריכת הבירור כלל לא היו בפני
הנוכחים דו"ח בדיקה או ממצאים כלשהם בעניינו של התובע, בעוד שטענותיו בדבר איומים שקיבל מקרילה ומפורת כלל לא נבדקו.
4.
להלן תמצית טענות הנתבעים:
א.
התובע פוטר מעבודתו, בהתאם להמלצת מנהל אגף לוגיסטיקה, מר אזולאי, עקב צמצומים ורה - ארגון בחברה, ללא כל קשר לתפקודו.
ב.
תפקידו של התובע התייתר ולא גויס עובד אחר תחתיו, שכן סמכויותיו הועברו לעובד קיים.
ג.
פיטורי התובע נעשו בהסכמת ועד העובדים. רשימת העובדים המועמדים לפיטורים עברה לעיונו של יו"ר ועד העובדים, מר שלמה כפיר, וזה לא מצא לנכון להוציא את התובע מרשימה זו.
ד.
הליך מכירת הציוד באתר צורן היה בלתי תקין, אף אם התובע אכן השיא את רווחיה של בזק באותו מקרה. ההצעות לא פורטו על הטופס המיועד להצעות ונמסרו במועד הסיור באתר. חלק מההצעות נכתבו בכתב ידו של התובע והן אינן זהות בתוכנן, כך שלא ניתן לדעת לאיזה ציוד הן מתייחסות. בנוסף, שמו של הזוכה כלל אינו רשום על טופס ההצעה שהוגש ונכתב בכתב ידו של התובע. כמו כן, התובע דחה הצעה שהציע אחד המשתתפים במכרז, הגם שהיתה גבוהה מההצעה הזוכה. זאת חרף העובדה שבבזק הונהגה שיטת "
best and final offer
"

במסגרתה לאחר קיום התמחרות התקיימה התמחרות נוספת למציעים שהציעו את ההצעות הגבוהות.
ה.
תלונותיו של התובע לגבי איומים שקיבל מחברי וועד העובדים חסרות בסיס והוגשו לאחר שהופנו כנגדו טענות בעניין תפקודו.
ו.
לטענת מר קרילה, הוא שורבב ללא כל בסיס לתביעה ולא היה מעורב בפיטורי התובע. קרילה גם הכחיש את טענות התובע לפיהן איים עליו או ביקש להקנות יתרון לקרוב משפחתו "נחום" במכרזי הגריטה.
5.
ההליך
א.
בפתח הדברים יש לציין כי אין זו התביעה היחידה בין הצדדים. בבית דין זה מתבררת תביעה נוספת, שהוגשה כנגד התובע על ידי הנתבעים, להוציא את מר קרילה, בעילה של לשון הרע (ס"ע 55415-10-10).
ב.
עדי הצדדים העידו בפני
נו במשך שלושה דיוני הוכחות. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר דוד בירגר, קבלן שהתמודד במכרזי גריטה שונים בבזק.
כמו כן נשמעו עדויות הנתבעים 2-4 (להלן – קרילה, פורת וקמיל). עוד העידו מטעם בזק מר יהודה עטיאס ומר מרקוס אזולאי שהיו ממונים על התובע וכן מר מאיר גבאי, ומר חיים כהן (לגביו נטען שהוא תקף פיזית את התובע ובהיותו חבר ועד עובדים בבזק, היה מעורב בהחלטה על סיום עבודתו של התובע).
ג.
ביחס להערכת העדויות נעיר שקרילה ומר אזולאי פרשו מבזק במועד בו העידו בבית הדין. אפילו אם נתעלם מעדותו של קרילה שהוא בעל דין ויש לו עניין בדחיית התביעה, אין מקום לטענת התובע לפיה עובדי בזק יעידו לטובתה מעצם היותם עובדיה, וזאת לכל הפחות ביחס לעדותו של מר אזולאי שהיה גמלאי במועד עדותו (מעבר למהימנות הכללית של עדותו העקיבה).
בנוסף, יש להדגיש כי עדויות כל העדים מטעם הנתבעים - הנתבעים והעדים הנוספים, העובדים והגמלאים, הממונים הישירים על התובע ואחרים, כולן השתלבו זו בזו לכלל מארג מלא ומפורט של עובדות המהווה גרסה עובדתית אחת שלמה, הכוללת התייחסות ותשובות לכלל טענותיו של התובע.
דיון והכרעה
6.
טענות התובע נחלקות בעיקרן לשני נושאים מרכזיים: האחד, טענה שפיטוריו נעשו משיקולים זרים, נוכח לחצים שהפעילו חברי ועד העובדים עקב אי כניעתו ללחציהם לקידום מקורבים במסגרת מכרזי הגריטה. בהקשר זה נטען שהחברה הפרה חובותיה כאמור בחוק חושפי שחיתויות, לא בררה כיאות את תלונותיו והביאה לסיום העסקתו. השני – טענה כי הנתבעים הוציאו דיבתו של התובע רעה וטפלו עליו האשמות שווא בכל הנוגע לטיפול במכרז צורן.
לטענת הנתבעים, התובע פוטר מחמת צמצומים ורה - ארגון בחברה, כל מעשי החברה והפועלים בשמה נעשו כדין ובמסגרת תפקידם ואין יסוד לטענות התובע לגבי הסיבות להפסקת עבודתו.
שינוי ארגוני בחברה
7.
מהראיות עולה שבזק עברה רה - ארגון וזאת בהתאם להסכמים קיבוציים שנחתמו עם נציגות העובדים (ר' הסכם קיבוצי מיום 5.12.06 והסכם קיבוצי מיום 16.4.08) במסגרתם הוסכם כי במהלך השנים 2006-2008, 975 עובדים קבועים יסיימו את עבודתם ועוד 1,225 עובדים קבועים יסיימו את עבודתם בשנים 2009-2013. עוד הוסכם שעובדים שאינם קבועים יסיימו את עבודתם על פי שיקול דעת החברה. בהתאם אף חל שינוי מבני בבזק: מספר החטיבות צומצם מ- 14 ל-12 ומספר האגפים צומצם מ- 90 ל-60. כמו כן, משרות רבות קוצצו (סעיפים 12-20 לתצהיר קמיל).
קמיל העיד כי בחטיבת תפעול ולוגיסטיקה שבניהולו עבדו 450 עובדים ולאחר הליך ההפרטה צומצם מספרם ל- 320 עובדים. בהתאם אף צומצם מספר האגפים בחטיבה זו מ- 7 ל-6.
לזאת יש להוסיף כי 62 עובדים מאגף לוגיסטיקה ומינהלה, האגף בו הועסק התובע, סיימו עבודתם בשנים 2007-2011 (סעיפים 4-6 לתצהיר אזולאי).
8.
התובע אישר שגם בתחום הגריטה בו עסק חלו צמצומים ועובדת נוספת שעבדה עימו פוטרה, כך שסמכויותיה ותחומי אחריותה הועברו אליו (סעיף 5.4 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 17-25, עמוד 7, שורות 7-15).
9.
זאת ועוד, אין חולק כי בזק לא גייסה עובד חדש לאחר פיטורי התובע, ואת מקומו מילא עובד קיים (סעיף 11 לתצהיר אזולאי
;
סעיף 28 לתצהיר קמיל; סעיף 9 לתצהיר עטיאס, וכן בעמוד 66 לפרוטוקול, שורות 9-12).
10.
אזולאי ועטיאס העידו שמחלקת תכנון רכש והצטיידות היתה צריכה לצמצם את מצבת עובדיה מ- 14 ל- 13, וכי לקראת סוף 2008 השניים נועדו והחליטו כי התובע יסיים עבודתו, מאחר שניתן היה לחלק את סמכויותיו לעובדים קיימים (סעיפים 7-10 לתצהיר אזולאי; סעיפים 6-8 לתצהיר עטיאס) וזאת, ללא קשר לתפקודו או לאירועים שתוארו על ידי התובע.
אזולאי העיד בעניין זה כך (עמוד 40 לפרוטוקול שורות 21-25):

"ש.
האם שוחחו איתך יהודה פורת או אייל קמיל בקשר לסיום העסקתו של התובע.
ת.
התיאומים שלי לתהליך פרישה לא רק לגבי התובע, אלא לגבי כלל העובדים הם מול אייל קמיל. לי יש מכסה לגבי התייעלות והוא שוחח איתי לגבי המכסה. הוא לא שוחח איתי ספציפית. אני זה שבדרך כלל מציע. אני זה שנותן את ההמלצה. בדו שיח יכולים לעלות כל מיני דברים."

עטיאס כלל לא נחקר בעניין זה.

11.
מן המקובץ עולה כי התובע פוטר בתקופה בה נערך רה ארגון בחברה ובעקבות צמצומים. כפי שיפורט להלן בהרחבה, לטענת התובע הוא פוטר ממניעים זרים, עקב לחץ של חברי ועד העובדים קרילה ופורת, מאחר שלא העניק יתרון למקורביהם במכרזי הגריטה. טענה זו נטענה ללא בסיס, ואף לגרסתו מהווה סברה בלבד (ר' למשל סעיפים 12 ו – 16 לסיכומי התובע). נקדים את המאוחר ונאמר כבר עתה, כי לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בראיות, התרשמנו כי התובע מנסה לקשור באופן מלאכותי בין אירועים שונים בעבודתו, ובין ההחלטה לסיים את עבודתו במסגרת הליכי הרה – ארגון בבזק. טענותיו לגבי המניעים הזרים בהחלטה לכלול אותו ברשימת המפוטרים אינן אלא סברה המבוססת על רחשי לבו ועל פרשנות חופשית שלו לאירועים ולא מעבר לכך. לא הוכח כל קשר בין הליך הגריטה באתר צורן, קרילה, פורת, כהן או חבר ועד עובדים אחר בבזק ובין ההחלטה להביא לסיום עבודתו של התובע בבזק. להלן נתייחס ביתר פירוט לאירועים עליהם התובע הצביע בתביעתו.
הליך הגריטה והטיפול במכרז צורן
12.
במסגרת תפקידו נדרש התובע לטפל בגריטת ציוד. הליך הגריטה התקיים על פי רוב כך: התובע בחן את הציוד שיצא מכלל שימוש המיועד לגריטה והחליט אם למוכרו לקבלנים קבועים העובדים עם בזק ב"הסכמי מסגרת", כך שהציוד נמכר להם לפי משקל, ללא ביצוע התמחרות כלשהיא, או על דרך של התמחרות. בתקופה בה בזק היתה חברה ממשלתית, היא הוכפפה לחובת המכרזים בהתאם לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב- 1992. לאחר הפרטתה, נערכו מכרזים או התמחרות באופן הבא: הקבלנים נדרשו לפרט את הצעותיהם על גבי טופס ייעודי בו פורט הציוד שיפונה על ידם וכן הצעת המחיר (בזק/5), כאשר להצעה צורף שיק ביטחון על סך 3,000 ₪ ואותם הניחו ב"תיבת הצעות" (סעיפים 37-42 לתצהיר קמיל; עדות בירגר בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 4-25). לחילופין, המציעים שלחו לתובע את ההצעות בפקס (עדות התובע עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 14-16).
הזוכה במכרז היה המרבה במחיר ולעיתים נעשתה התמחרות נוספת בין המציעים שהציעו את ההצעות הגבוהות "
best and final offer
" (סעיף 54 לתצהיר קמיל; בעניין זה ר' גם דו"ח ביקורת לוגיסטית שערך מר גבאי – בזק/9).
13.
התובע נדרש במסגרת תפקידו לטפל בגריטת ציוד באתר צורן. אין חולק כי הליך הגריטה במקום נעשה בהליך מהיר (ר' עדות גבאי בעמוד עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 23-25), מאחר שמדובר היה במתחם שעמד ריק ונפרץ מספר פעמים. אין חולק שהתובע ערך סיור
קבלנים במתחם לצורך מכירת ציוד - תחנת שידור, מבנה וגנרטור. הצעות הקבלנים לא מולאו על גבי טופס ייעודי, אלא נרשמו בכתב ידו של התובע על נייר מכתבים נושא לוגו של בזק (בזק/6). פירוט הציוד הכלול בהצעה לא היה זהה בכל ההצעות, אלא השתנה מהצעה להצעה. בחלקו נכתב על ידי הקבלנים עצמם ובחלקו נכתב על ידי התובע. בהצעה הזוכה של חברת י.ב. גריסה, שהיא החברה החתומה עם בזק על "הסכם מסגרת", כלל לא צויין שמה של החברה המציעה (בזק/6; ר' גם סעיף 16.4 לתצהיר פורת ועדות התובע המאשר את הדברים בעמוד 15 לפרוטוקול).
14.
לטענת הנתבעים, הליך המכירה באתר צורן לא היה תקין וזאת ללא קשר לשאלה אם באותה מכירה התובע השיא את רווחיה של בזק. גם אין חולק שלו הציוד היה נמכר בהליך של "הסכם מסגרת", התמורה היתה פחותה בהרבה מזו שהושגה בסופו של יום בהליך ההתמחרות (ר' עדות קמיל בעמוד 59 לפרוטוקול, שורות 24-25; דו"ח מחלקת הביטחון- בזק/7 וכן דוח ביקורת שערך מר גבאי- בזק/9).

עדותו של גבאי בנושא היתה ברורה וממנה עולה כי הגם שהתובע פעל למקסם את רווחיה של בזק, הוא לא פעל על פי הנהלים (עמוד 31 לפרוטוקול, החל משורה 1):

"אני לא אמרתי שאבי לא פעל על פי הסכם המסגרת. אין לי מחלוקת על זה שאני רצה למקסם את הרווחים של בזק, על זה אני לא חולק, ובמקרה הזה הוא מקסם. הוויכוח הוא על התהליך עצמו ובענין הזה יש לי בעיה.
...
העניין הוא לא הטפסים, העניין הוא התהליך. הטפסים האלה לי, כמישהו שבא ובוחן את התהליך מהצד, אני לא ראיתי את האנשים, לי יש תיק ואני עובר על התיק ובזה יש ממצא שביחס להתנהלות תקינה הוא לא היה תקין".


(ר' גם בעמוד 30 לפרוטוקול, שורות 5-18).

הבאנו לעיל את עדותו של גבאי, מאחר שהוא הגורם המקצועי בבזק לבחינת הליך המכירה ולא היה לו כל קשר בנושא הפסקת עבודתו של התובע, וזאת בשונה משאר העדים שהיו ממונים על התובע (מבלי שיש בדבר לרמז על מידת המהימנות של העדים האחרים).

אף לדעתנו, הליך מכירה אשר נעשה שלא על פי נהלים קבועים וברורים והידועים לכל מראש, מהווה פגיעה בעקרון השוויון בין המציעים השונים והאופן בו הדברים נעשו באתר צורן אף אינו מתיישב עם נהלי עבודה תקינים.

את החשיבות שבזק עצמה מייחסת לשמירה על נהלים תקינים בענייני הגריטה, ניתן ללמוד גם מהעובדה כי במקרים אחרים ובנסיבות אחרות, בזק מצאה לנכון להעמיד לדין משמעתי עובד שלא פעל על פי הנהלים העוסקים בגריטה (ע"ע (ארצי) 44748-10-12 שהוזכר לעיל).

15.
התובע עצמו אישר כי אכן נפל פגם בהליך המכירה באתר צורן (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 4-6, 27-31) אלא שלדבריו עשה כל שביכולתו להשיא את רווחיה של בזק והתנהלותו בנדון היתה על רקע לחץ הזמן והצורך בגריטה מיידית של הציוד באתר
(
עמוד 14 לפרוטוקול שורות 7-22).

16.
התרשמנו שבראות עיניו של התובע, הוא פעל באופן שראה לנכון ולטובת החברה. יחד עם זאת, אין בכך לשלול את העובדה שהליך המכירה בצורן היה בלתי תקין ונעשה בניגוד לנהלים, כפי שפורט לעיל.

טענות התובע בעניין הנתבע מס' 2, מר ציון קרילה
17.
ההצעה הזוכה במכרז צורן היתה של חברת י.ב. גריסה בע"מ. לאחר שהודע לה על כך, במתחם עצמו בתום הסיור, הוצעה בפני
התובע הצעה משופרת, בסכום העולה על ההצעה הזוכה, על ידי קבלן בשם "נחום". התובע סירב לקבל את ההצעה המשופרת. לטענת בזק, היה על התובע לקבל את הצעת המחיר המשופרת, מאחר שמקובל היה לבצע התמחרות נוספת בין המציעים במתכונת של "
best and final offer
". לטענת התובע, הוא סירב לכך מאחר שלא רצה להקנות לנחום יתרון בכך שימסור לו את ערך ההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה במסגרת המכרז (סעיף 18 לתצהיר התובע).
18.
התובע טען בתצהירו כי נוכח סירובו לקבל הצעת מחיר נוספת מנחום, האחרון איים עליו שקרילה, קרוב משפחתו שהוא גם חבר בוועד העובדים, ידאג לסלקו מבזק (סעיף 18 לתצהיר התובע). לטענתו, ימים ספורים לאחר מכן פנה קרילה לתובע וביקש לברר מדוע לא קיבל את הצעתו של נחום, וכן הודיע לתובע כי יפנה בתלונה לממונים על התובע בנושא (סעיף 19 לתצהיר התובע). גם לאחר מכן קרילה הוסיף לפנות אליו ולבקש לקבל מידע בדבר מכרזים מתוכננים והצעות מחיר שהתקבלו אצל התובע (סעיף 20 לתצהיר התובע).

19.
למרות שעל פי התיאור בתצהיר התובע, תחילת הקשר עם קרילה היא סמוך למכרז צורן, בחקירתו הנגדית הבהיר שפנייתו של קרילה בנושא היתה שנה קודם למכרז צורן וכי בירך על פנייתו זו שכן "נחום" צורף למצבת הקבלנים עימם עבד. בניגוד לרושם שהתקבל מתצהיר התובע, לפיו קרילה ביקש להפעיל לחץ על התובע על מנת שישתף את "נחום" במכרזים בטענה כי "נחום" הוא "משלנו", הבהיר התובע בחקירתו הנגדית שלא ראה בהפנייתו של נחום כקבלן פוטנציאלי כניסיון בלתי הוגן להשפיע על תוצאות המכרזים (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 1-21).
ויודגש - אף לגרסת התובע, בזמן אמת לא מצא להגיש תלונה בדבר התערבות בלתי הוגנת מצד קרילה, ולא סבר כי פנייתו של קרילה בעניין "נחום" היתה דרישה בלתי חוקית או כי פירושה שהוא נדרש להעדיף את נחום על פני קבלנים אחרים (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 10-21). כמו כן, מקובלת עלינו גרסתו של עטיאס לפיה טענותיו של התובע בדבר "איומים" שהשמיע כלפיו קרילה נטענו לראשונה במסגרת הבירור בנושא המכרז בצורן ולא הובאו לידיעתו קודם לכן (עדות עטיאס בעמוד 63 לפרוטוקול, שורות 11-1).

20.
נוכח טענות התובע בדבר איומים שקיבל מקרילה, תושאל האחרון על ידי נציגי מחלקת הביטחון בבזק ביום 5.1.09 (בזק/8). קרילה הכחיש את טענות התובע והבהיר שפנה לתובע והעביר לו את פרטיו של "נחום" על מנת שישתתף במכרזי גריטה שונים וכי נחום אכן השתתף במכרזים שערכה בזק, ללא תלות בקשריו עם קרילה (עמוד 1 לתשאול). במסגרת התשאול קרילה גם הבהיר שפנה לתובע שנתיים עובר למועד התשאול (תחילת שנת 2007), לאחר שנחום זכה במכרז ונדרש לשלם סכומים העולים על אלו שננקבו בהצעה הזוכה וביקש לברר עימו עניין זה. לטענתו, התובע מסר לו כי "זכותו לדרוש יותר" ומשכך הודיע לו קרילה שיפנה לממונים עליו, אולם לא עשה כן בסופו של יום.
קרילה שב על גרסתו, כפי שהוצגה בתשאול, במסגרת תצהירו ובחקירתו הנגדית (סעיפים 6-9 לתצהיר קרילה; עמוד 52 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמוד 53, שורה 12). עוד הבהיר שלא יצר קשר עם התובע לאחר השיחה הנדונה ואף לא פנה לממונים על התובע בעניין זה.

21.
לזאת יש להוסיף כי גרסת התובע לפיה קרילה הוא שהביא לפיטוריו מהווה סברה בלתי מבוססת ומופרכת מיסודה. לענין זה די אם נביא את הסברו של התובע לקשר בין קרילה ובין פיטוריו (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 14-15):

"ש.
אתה טוען שקרילה פעל לסילוקך מבזק. מה הפעולה שמר קרילה עשה כדי לסקלך [צ"ל לסלקך - ד.ו.] מבזק?
ת.
הכל מתקשר ביחד מאחר שהוא בוועד."


ובשורה 18 שם:

"שהוא מעורב בתיק של צורן כי עובדה שהגיס שלו לא זכה. וגם הגיסים שלו איימו עליי"


ור' גם בהמשך (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 20-25):
"ת.
הדברים

בתוך

הוועדים

נסגרים

בחדרים

סגורים,

מספיק

שהוא

מדבר

עם

הוועד

והוועד

הפריש

אותי.

אני

בטוח

שהם

דיברו

ביניהם.

זה

נראה

לך

הגיוני

שהוא

יוצא

מכתב

שיפטרו

אותי
?
ש.
עם

מי

הוא

דיבר?

איך

הוא

קשור

לפיטורים

שלך?
ת.
הוא

דיבר

עם

וועדים

גדולים

יותר.

ש.
מאיפה

אתה

יודע?

על

בסיס

מה

אתה

תובע

אותו?
ת
.

על

בסיס

איומים

ועל

בסיס

שהגיסים

שלו

איימו

עליי
.
"

בניגוד לטענת התובע לפיה קרילה איים עליו, בחקירתו הנגדית הבהיר כי "נחום" הוא שאיים עליו. אף אם נכונה טענה זו, אין בכך כדי להביא למסקנה לפיה קרילה פעל לפיטוריו או לפגוע בתובע.

22.
ויודגש, התובע הבהיר במסגרת סיכומיו כי טענותיו בנושא מושתתות על סברה רחוקה בלבד (כלשונו: "אך מתוך הדברים שהודה בהם, עולה הגיונם המסתבר של הדברים שבהם לא הודה"). לגרסת התובע, לאור העובדה שקרילה הודה כי פנה לתובע בעניינו של "נחום", סביר שפנה לממונים על התובע ו"פעל לנצל את כוחו ומעמדו לפגוע בעבודתו של התובע" (סעיף 11 לסיכומי התובע ור' גם בסעיף 15 לסיכומים).


נוכח עקביות גרסתו של קרילה ומשהתובע עצמו מבסס טענותיו על סברה רחוקה, לא שוכנענו בטענות התובע בנושא. מצאנו לדחות טענת התובע לפיה קרילה ניסה להטות מכרזי גריטה ולקדם את עניינו של "נחום". כמו כן, מצאנו לדחות טענת התובע לפיה קרילה איים עליו לאחר שהתפרסמו תוצאות מכרז צורן או כי פנה לממונים על התובע בעניין הליך זה. אף אם היינו מקבלים טענה זו, ולא כך היא, פנייה לממונים על התובע נוכח קיומם הלכאורי של אי סדרים אינה מהווה "איום" אסור או לשון הרע כטענת התובע. מכל מקום, כפי שכבר פורט לעיל, ברי כי פיטורי התובע אינם קשורים ללחץ כלשהו שהפעיל קרילה, כחבר ועד העובדים.
23.
בנסיבות אלה, אף אין בסיס לטענה לפיה התובע "חשף שחיתויות" בכל הנוגע להטיית מכרזים על ידי קרילה כחבר ועד העובדים. אף לגרסת התובע, פנייתו של קרילה לא הביאה להשפעה בלתי הוגנת בכל הנוגע לניהול המכרזים על ידו.

הטענות כלפי הנתבע מס' 3, יהודה פורת
24.
לטענתו של התובע, פורת התנכל לו וביקש לפגוע בו בדרך של פתיחת החקירה בעניין מכרז צורן ואף ביקש להביא לסיום העסקתו, מאחר שהתובע לא איפשר לקבלן המקורב לפורת להשתתף במכרזי הגריטה.

התובע תיאר בתצהירו שביום 27.3.08 פנה אליו מר יורם כהן מחברת "גשר" וביקש להשתתף במכרזי גריטה. כהן הבהיר שהוא מקורב למר פורת. מועמדותו של כהן נדחתה על הסף, מאחר שלא עמד בתנאים הנדרשים לביצוע הליך הגריטה (סעיפים 23-25 לתצהיר התובע). עקב כך ובסמוך לכך, כך טען התובע, נפתחה בחודש יוני 2008 חקירת מחלקת הביטחון בעניינו.

25.
הקרבה בין כהן לפורת הובהרה בתצהירו של פורת: עשרים שנים קודם למאורעות נשוא ההליך, כהן למד בבית הספר של בזק עם אשתו של פורת. כמו כן פורת עצמו פעל להפסקת ההתקשרות בין בזק לכהן בעקבות חקירה שערך בעניינו (סעיפים 38-40 לתצהיר פורת). גרסה זו של פורת לא נסתרה. בנוסף, אף לגרסת התובע, הטענות בדבר קירבה לפורת נטענו על ידי כהן עצמו ופורת לא פעל על מנת לקדם את עניינו של כהן.

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי טענותיו של התובע בנושא אינן מבוססות ויש לדחותן.

26.
ערים אנו לכך שהחקירה בעניין מכרז צורן נפתחה כשנה לאחר שהמכרז בוצע וציר הזמנים בנושא זה לא הוברר דיו בראיות. עם זאת, אין בכך להצביע על התנכלות מצידו של פורת ולא די בפרק הזמן שחלף בין האירועים כדי ללמד על פעולה בכוונת מכוון שמטרתה לפגוע אך ורק בתובע. מכל מקום, אין בראיות דבר שיכול להצביע על קשר בין אופן ניהול המכרז לפיטורי התובע.

27.
בהקשר לחקירה שבוצעה, התובע טען בתצהירו שהחקירה בוצעה באופן לקוי, שכן אנשי מחלקת הביטחון פרצו לחדרו ללא הודעה מוקדמת ונטלו מחדרו תיקים ללא הסכמתו (סעיף 27 לתצהיר התובע). בניגוד לאמור בתצהירו, בחקירתו הנגדית התובע הבהיר שמסר לחוקרים היכן נמצא המפתח לחדרו (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 21-31), כלומר, שהכניסה לחדרו ולקיחת התיקים נעשתה בידיעתו ובהסכמתו. (ר' בעניין זה גם בסעיפים 29-31 לתצהיר עטיאס).

28.
לאורך ההליך התובע טען שחבר ועד נוסף, מר חיים כהן, התעמת עימו עימות פיזי וכי אף הוא ביקש לפגוע בתובע ולהביא לפיטוריו. במסגרת סיכומיו התובע חזר בו מהטענה ועניין זה מחזק את מסקנתנו לפיה טענותיו הכוללניות של התובע, לפיהן חברי וועד העובדים בבזק (פורת וקרילה) פעלו להפסקת עבודתו, הן חסרת בסיס.
29.
יש להדגיש שאזולאי, הממונה על התובע, העיד שהטעמים לפיטורי התובע היו ענייניים וכלל לא נגעו לממצאי הבדיקה במכרז צורן (עדות אזולאי בעמוד 39 לפרוטוקול שורות 18-20) או לטענה בדבר חשיפת שחיתויות
(עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 21-23):
"ש.
בשימוע

שנערך

לפי

פיטוריו

עורך

דינו

העלה

טענה

שהוא

מפוטר

בגלל

חשיפה

לשחיתויות
.
ת.
אמרתי

באותו

שימוע

שבכלל

אין

קשר

ולא

הוכחה

שום

האשמה

והדבר

היחיד

שהוכח

זה

תהליך

עבודה

לא

תקין".

עטיאס העיד דברים דומים בתצהירו (סעיפים 6-8, 13 לתצהיר עטיאס), אולם לא נחקר בנושא כך שטענתו לא נסתרה.

30.
לאור כל האמור, אנו קובעים שהתובע פוטר בשל צמצומים בחברת בזק, ללא קשר לכשלים במכרז צורן ולא הוכחה כל מעורבות לא תקינה של חברי ועד העובדים בכלל או הנתבעים בפרט, בהחלטה על פיטוריו.

מכאן נעבור לבחינת היבטים נוספים בפיטורי התובע, שמא יש בהם לתמוך בטענה לפיטורים שלא כדין.

31.
ביום 22.12.08 התקיימה ישיבת שימוע לתובע. באותה ישיבה נכח ב"כ התובע ושניהם טענו את טענותיהם (ר' פרוטוקול השימוע, בזק/ 11). בפרוטוקול השימוע אין זכר לטענות התובע לפיהן השימוע נערך מהשפה לחוץ, בחוסר תום לב או מתוך כוונה להביא לסיום עבודתו. נהפוך הוא - לתובע ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו בכלל הנושאים. במהלך השימוע התובע הבהיר שהוא מעוניין לסיים את עבודתו וטענותיו לגבי אי סדרים ועוול שנגרם לו נטענו בהקשר של פיצוי כספי שהתובע ביקש לקבל עם פיטוריו. בלשונו של ב"כ התובע: "האיש מוכן לפרוש בתנאים מסוימים. שמו הטוב נפגע והוא רוצה לתבוע" (עמוד 1 לפרוטוקול השימוע) ... "הוא רוצה תנאים ולהכנס למשא ומתן" (עמוד 2 לפרוטוקול השימוע). אף התובע עצמו מסר שביקש לעזוב את עבודתו (עמוד 2 לפרוטוקול השימוע).
32.
נדגיש שבמועד השימוע טרם התקבלו דו"ח הבדיקה שהוכן על ידי גבאי וכן דו"ח מחלקת הביטחון. אנו סבורים כי יש בכך לתמוך בגרסת הנתבעים, לפיה התובע פוטר עקב צמצומים וללא קשר לתפקודו במכרז צורן. מסיבה זו, אין כל חשיבות לקיומם או העדרם של דוחות הבדיקה במועד עריכת השימוע.
33.
לזאת יש להוסיף כי פיטורי התובע נעשו בהסכמת ועד העובדים (סעיפים 30-31 לתצהיר קמיל ועדותו בעמוד 61 לפרוטוקול, שורות 9-12).
נוסף על הליך השימוע שהתקיים, התובע אף נועד עם מנכ"ל בזק ושטח בפני
ו טענותיו. בנוסף, כעולה מתצהירו של קמיל (שלא נסתר), עובר להחלטה על סיום עבודתו של התובע, בחן סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, מר אוהד מזומן את הטענות בפרוטוקול השימוע ונועד עם אזולאי ופורת בנושא, אך לא מצא שיש לקבלן (סעיף 92 לתצהיר קמיל).

34.
בנסיבות אלה, משמצאנו לדחות טענות התובע בדבר אי סדרים בכל הנוגע לעריכת המכרזים ולחצים שהפעילו עליו חברי הועד בנושא, וכן דחינו טענות התובע בדבר לחצים שהפעילו חברי הוועד על מנת להביא לפיטוריו, אין בסיס לטענה שהתובע פוטר שלא כדין, ממניעים זרים או כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לו.



כפי שציינו בפתח הדברים, הגענו למסקנה כי האירועים בנוגע למכרז צורן ואירועים נוספים בעבודה, כגון הריב עם חיים כהן או חילופי הדברים עם קרילה, כל אלה אירועים שאין להם קשר להחלטה לסיים את עבודתו של התובע, במסגרת הרה – ארגון. נזכיר כי על פי העדויות ששמענו, ההחלטה על צמצום משרתו של התובע וסיום עבודתו התקבלה על ידי עטיאס ולא הוכח כל קשר בינו ובין קרילה, פורת או כל אדם אחר ששמו הוזכר במסגרת הליך זה, אשר השפיע על החלטתו של עטיאס לכלול את שמו של התובע ברשימת המפוטרים (ר' עדותו של עטיאס לפיה מעולם לא פגש את קרילה, עמוד 63 לפרוטוקול, שורות 8-16). נוכח מסקנה זו, מקובלת עלינו טענת הנתבעים לפיה התובע ניסה ליצור זיקה מלאכותית בין מכרז צורן לבין סיום העסקתו.
35.
בשולי הדברים נעיר כי התובע לא ייחד מקום רב בסיכומיו לטענה לפיה הוא זכאי לפיצויים גם כ"חושף שחיתויות". לאור כל המתואר לעיל, לא מצאנו שהתובע זכאי להגנה מכח חוק חושפי שחיתויות. לא הוכח שהתובע פוטר בשל תלונות שהגיש והעובדה שטענותיו בנושא הועלו לראשונה רק לאחר שזומן לשימוע לפני פיטורים, מטילה צל כבד ביחס לרצינות טענותיו. ממילא, עובדה זו גם שוללת קיומו של קשר סיבתי בין הפיטורים ובין טענות התובע. בנוסף, חלפו כשנתיים מאז שהתובע העלה לראשונה את טענותיו לגבי קרילה (בישיבת השימוע) ועד הגשת תביעה זו ואף מסיבה זו אין מקום להדרש לטענות התובע בנושא זה (השוו: סעיף 3 לחוק חושפי שחיתויות והנפסק בבר"ע (ארצי) 123/09 הכספי – עירית אילת, 20.9.07).
לשון הרע
36.
לטענת התובע, הנתבעים הוציאו דיבתו רעה. בכתב התביעה התובע תיאר באופן כוללני את עילות התביעה בנושא ולא הבהיר מהן האמירות המהוות "לשון הרע". (ר' פסיקת בית הדין הארצי בנושא מידת הפירוט הנדרשת בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965
ע"ע (ארצי) 7192-02-13
די.אס.פי גרופ בע"מ - אסולין, 16.9.13).
37.
בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) נקבעה ההגדרה הבאה:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)
לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
..."

בסעיף 2 לחוק לשון הרע הוגדר מהו "פרסום":
"(א)
פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)
רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)
אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)
אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

38.
כפי שנפרט להלן, לא מצאנו כי יש בדברים שנאמרו לתובע כדי


"לשון הרע" מבחינת תוכנם ואף לא התקיים "פרסום" שהוא אחד מיסודות העוולה. אפילו היינו משתכנעים כי מדובר בפרסום אסור של לשון הרע, הדברים

חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק.

39.
מכלל הדברים שנאמרו לתובע או על התובע, מצאנו שלוש אמירות מסוימות שהתובע התייחס אליהן כאל "לשון הרע": האחת, השוואת התובע ל"רמי דותן"- עבריין מורשע ששירת בתפקיד בכיר בחיל האויר על ידי קמיל; השנייה, דבריו של פורת לפיו התובע "עושה שכונה" (סעיף 32.2 לתצהיר התובע); והשלישית, דרישתו של פורת לפיה התובע יודה כי מעל בתפקידו - "לקחת שוחד, תודה מטומטם, תודה ונגמור עניין" (סעיף 32.3 לתצהיר התובע).


התובע הוסיף בסיכומיו וטען כי גם הדרישה שהתובע יעבור בדיקת פוליגרף מהווה לשון הרע. משמדובר בהצעה או בקשה, אנו מתקשים לראות כיצד הדברים עולים כדי "לשון הרע". לגופה של בקשה, מדובר בצעד לגיטימי נוכח הממצאים החמורים בנושא מכרז צורן.

40.
באשר לטענות התובע לדברים שקרילה אמר עליו לאחרים, לא הוכח שקרילה איים על התובע או התלונן על התובע. אפילו היה מוכח שקרילה דיבר על התובע בפני
אחרים, תוכן הדברים לא הוכח. ככל שלטענת התובע, קרילה התלונן עליו בקשר לאופן ביצוע מכרזי הגריטה, הגשת תלונה עניינית וחשיפת ליקויים אינן עולות כדי לשון הרע. מסיבה זו יש לדחות את כל הטענות בנושא לשון הרע, המיוחסות לקרילה.
41.
בטרם נידרש לטענות התובע בדבר הדברים שנאמרו לו בישיבת הבירור מיום 8.7.08, מצאנו להתייחס לאוירה הכללית בישיבה הנדונה. קמיל העיד בעניין זה כך (עמוד 58 לפרוטוקול שורות 19-20):
"היתה התרגשות משני הצדדים אבל לא משהו שחורג מגבול הטעם הטוב. בטח לא משהו שקשור להוצאת דיבה או להטחת האשמות או לרמיזות כלשהן, לפחות לא אצלי בפגישה."

ניתן להבין שהאוירה בפגישה שהתקיימה היתה טעונה, שכן בפני
התובע הוצגו טענות קשות בדבר תפקודו ובדבר חריגה מנהלים. יש להדגיש כי עסקינן בבירור שמטרתו היתה לשטוח בפני
התובע את הכשלים שנמצאו ומנגד לאפשר לתובע לטעון טענותיו. נוכח נושא הדיון, ברי שבמסגרתו יתבררו תלונות או טענות כנגד התובע ואין בכך כדי להביא למסקנה כי עצם העלאת הכשלים והתלונות מהווה לשון הרע.

נזכיר שנוכח המסכת העובדתית שנפרסה לעיל, ואף לגרסת התובע עצמו, הוא פעל בניגוד לנהלי החברה, כך שאין עסקינן ב"תלונות שווא" כטענתו.

42.
הביטוי "עושה שכונה"- לטענת התובע, בביטוי זה נרמז שהוא שלח ידו בכספים במסגרת עריכת מכרזי הגריטה. פורת הכחיש טענה זו והבהיר כי בדבריו התכוון שהתובע חורג מנהלי החברה (סעיף 47.1 לתצהיר פורת). הביטוי "עושה שכונה" הוא ביטוי ב"סלנג" ולא הוצג הסבר או פירוש אחד מקובל לביטוי זה. אין תימוכין לפרשנותו של התובע לפיה מדובר במעילה או שליחת יד בכספים לא לו. מדובר בפרשנותו של התובע לדבריו של פורת וככזו, היא מהווה סברה וניסיון לייחס לפורת דברים שלא נאמרו על ידו מפורשות. משום כך אין לראות באמירת הביטוי הנ"ל משום לשון הרע.
בנוסף, בנסיבות בהן התובע עצמו הודה כי חרג מנהלי הנתבעת, יש לקבוע כי מדובר בדברי אמת. מכל מקום, הדברים נאמרו במסגרת בירור שתכליתו בחינת התנהלות התובע ועמידתו בנהלי הנתבעת.

43.
האמירה השניה ("תודה מטומטם תודה שלקחת שוחד ונגמור עם זה") לא הוכחשה באופן מפורש על ידי פורת. מכאן מסקנתנו שהדברים אכן נאמרו על ידו. אף אם מדובר בדברים קשים שאינם נעימים לאוזן, יש לזכור שהם נאמרו תוך ניסיון לבירור עובדתי ויתכן שבלהט הרוחות ונוכח האוירה באותה פגישה הדברים הוטחו בפני
התובע בצורה זו. בהקשר זה, איננו סבורים שיש בכך טענה או קביעה פוזיטיבית נחרצת לפיה התובע גנב, אלא יש לראות בהם כהטחת טענה, תוך ציפיה שהתובע יתייחס אליה – יסתור אותה או יודה בה.

44.
ההשוואה לרמי דותן – טענת התובע לפיה קמיל השווה אותו לרמי דותן הוכחשה על ידי קמיל (עמוד 57 לפרוטוקול, שורה 32 עד עמוד 58 שורה 1). קמיל העיד ששמו של דותן הוזכר בפגישה, אך בהקשר שונה לחלוטין מזה שהתובע העיד לגביו
(עמוד 58 לפרוטוקול, שורות 4-11):

"השם רמי דותן הוזכר בפגישה על ידי אבל לא השוויתי את התובע לרמי דותן, מה שעלה במהלך הפגישה הזו זה שהפגישה הזו היתה אחרי שהתובע ביקש להישאר ביחידות, ועלו כל מיני דברים בשיחה הזו, ההתרשמות שלי היתה מאוד לא טובה ברמת האמינות שהתובע הציג, בין השאר הצעתי לו באותה פגישה להיבדק בפוליגרף, התובע טען שלכאורה הוא נפגע וכו' מהבקשה, וטען שהוא היה בחיל האוויר ועשה תפקידי אמון כאלה ואחרים, אמרתי את השם רמי דותן בהקשר שאמרתי שגם בחיל האוויר היה קצין ברמה מאוד גבוהה, שמו רמי דותן וגם הוא כשל. זה ההקשר שנאמרו הדברים. לא השוויתי את התובע לרמי דותן ולא אמרתי לו שהוא כמוהו, ולא הטחתי בו שום האשמה כלשהי וסך הכל רציתי לברר את העובדות".

מקובלת עלינו הטענה לפיה קמיל לא השווה באופן מפורש את התובע לרמי דותן. עם זאת התרשמנו כי שמו של האחרון עלה ולמעשה, קמיל רמז לתובע כי התנהל באופן בלתי ראוי. בנסיבות בהן הדברים נאמרו, תוך כדי בירור עם התובע, כאשר ההשוואה באה בתשובה לדברים שהתובע עצמו אמר, איננו סבורים כי רמיזה שכזו עולה כדי לשון הרע.

45.
יש להדגיש שהדברים אותם מייחס התובע לנתבעים נאמרו בישיבה סגורה בה נכחו מר מרקוס אזולאי, הממונה על התובע, מר קמיל שהיה ממונה עקיף של התובע ואחראי על מחלקת הביטחון בבזק, פורת, מנהל אגף הביטחון שהיה אחראי לחקירה שהתנהלה בעניינו של התובע וכן שני החוקרים שחקרו את התובע בכל הנוגע לאופן ניהול המכרזים, לרבות, מכרז צורן. לאור מטרת הפגישה וזהות הנוכחים בה, אין לראות בדברים שהוחלפו במסגרת הפגישה כ"פרסום". זאת מאחר שהדברים נאמרו במסגרת בירור שהתקיים בנושא התנהלותו המקצועית של התובע ולאור טענה בדבר חריגה מנהלי החברה. מטרת הפגישה היתה לקבל את מלוא המידע הרלוונטי בעניין אופן ניהול המכרזים, לרבות מכרז צורן ואף לאפשר לתובע לטעון טענותיו בעניין. בנוסף, כל הנוכחים בפגישה היו הגורמים הרלוונטיים לבירור שהתקיים. יתירה מכך - אף אם היינו רואים בדברים שפורטו לעיל כ"לשון הרע", לנתבעים עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע לפיה:

"
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(7)
הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;

"

בנוסף, מאחר שעסקינן בחקירה הקשורה בנהלי החברה וביישומם בפועל, הדברים שהוחלפו בה חוסים תחת הגנת "תום הלב"

.

46.
במסגרת סיכומיו העלה התובע שתי טענות חדשות. האחת, כי עצם עריכת החקירה וה"פריצה" לחדרו, היו פגיעה בשמו הטוב (סעיף 17 לסיכומי התובע), והשניה - כי שיחתו של פורת עם "חיים", במסגרתה ניסה לדלות פרטים בכל הנוגע להתנהלות התובע במכרזי הגריטה מהווה לשון הרע (סעיף 20 לסיכומי התובע). בשיחה זו טען פורת בפני
חיים כי התובע התנהל באופן לא ראוי וכי עניינו מצוי בחקירה. טענות אלה הן טענות חדשות המהוות הרחבת חזית ומשכך דינן להידחות. גם לגופו של עניין, הוכח שחדרו של התובע לא נפרץ (אם בכלל ניתן לדבר במונחים של "פריצה" לחדרו של עובד במקום העבודה), אלא הדבר היה בידיעתו ובאישורו. בנוסף ובאופן עקרוני, לא מקובלת עלינו הטענה לפיה עצם ביצוע בירור על ידי מעביד בכל הנוגע להתנהלות עובדיו במסגרת העבודה ולצרכי העבודה, מהווה עבירה על חוק איסור לשון הרע. הדברים אף אינם מתיישבים עם הוראות החוק. אשר לשיחה בין פורת לחיים, מדובר בשיחה שהוקלטה במסגרת חקירה שבוצעה בבזק ומטרת השיחה היתה לדלות מידע מאותו אדם. משאין בדברים שפורת מסר מידע לגבי התובע, אלא להיפך – פורת ניסה לדובב את חיים על מנת שזה ימסור לו מה נאמר לו על ידי התובע, אין מקום לקבוע שמדובר בפרסום או ב"לשון הרע".

47.
לסיכום האמור לעיל, התביעה לפיצויים בגין לשון הרע נדחית.

48.
סוף דבר - התביעה נדחית.

מאחר שהתביעה נדחתה במלואה, נוכח סכום התביעה ובהתאם – מספר העדים והזמן שהוקדש לשמיעת העדויות, התובע ישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך 4,000 ₪. בנוסף, התובע ישא בשכ"ט עו"ד לנתבע מס' 2 בסך 6,000 ₪ וכן 12,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד לנתבעים מס' 1,3-4. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולמו תוך 30 ימים.


ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ד, (24 אפריל 2014
)
, בהעדר הצדדים.









אריה המר, נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן
, שופטת

אבי ענתבי, נציג ציבור (מעבידים)







תעא בית דין אזורי לעבודה 2980/10 אבי אורשלם נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ציון קרילה, יהודה פורת ואח' (פורסם ב-ֽ 24/04/2014)