פסקי דין על ישראל חדד | פסקי דין על כוכבה יצחק

14368-07/12 תאמ     30/03/2014




תאמ 14368-07/12 ישראל חדד נ' כוכבה יצחק








בית משפט השלום בירושלים

תא"מ 14368-07-12 חדד נ' יצחק



תיק חיצוני: 0316096128


בפני

כב' השופטת
דורית פיינשטיין


תובע:

ישראל חדד
ע"י בא כוחו ניסן קזיוף


נגד

נתבעת:
כוכבה יצחק
ע"י בא כוחו עו"ד אטורי סם



פסק דין


תובענה זו החלה כהליך לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. משהוגשה התנגדות לביצוע השטר, הועבר ההליך לבית משפט זה ונדון בפני
בסדר דין מהיר.

1.
התובע הגיש לביצוע סדרת המחאות מחשבונו של מר כהן יעקב, אביה של הנתבעת. הנתבעת היא שחתמה על גבי המחאות אלו. התובע טוען כי ההמחאות ניתנו כדי להבטיח את פירעונה של הלוואה שנתן לנתבעת. הנתבעת לעומת זאת, טוענת כי הייתה מורשית חתימה בעסק של אביה, וההמחאות ניתנו להבטחת הלוואה שניתנה לעסק ולא לה.

2.
השאלה העומדת להכרעתי היא האם יש לחייב את הנתבעת מכוח חתימתה האישית על ההמחאות במועד פירעונן .

המסגרת הנורמטיבית:
3.

הוראת סעיף 25 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובעת כי:

"(א)
מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית.
(ב)
כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך".


4.
מנגד, הוראת סעיף 92 (א) לפקודת השטרות, המאמצת את דיני השליחות, קובעת לאמור:

"מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו."

5.
בית המשפט העליון ברע"א 7991/09 אלון צור נ' רוני שטרן (ניתן ביום 31.7.12) קבע כי:

" מסעיף 25 (א) לפקודת השטרות .... עולה כי חתימתו של אדם על שטר מחייבת אותו, לכאורה, בחבות אישית, אלא אם נלוות לה מילים המעידות בבירור כי החתימה נעשתה בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג. זאת אף אם למעשה לא התכוון החותם לחוב באופן אישי....

....הגישה שהתקבלה בפסיקה באפשר לאפיון חתימתו של אדם – כחתימה אישית או כחתימה שנועדה לחייב אחר – נוטה לפרשנות מרחיבה של סעיף 25(א) הנ"ל. על פי גישה זו, אפיון החתימה נעשה על רקע השטר כולו, ולא מתוך התמקדות בחתימה בלבד גישה זו.... מפרשת את הוראת סעיף 25(א) על פי תכליתה – הגשמת הציפיות הסבירות של מקבל השטר. בהערכת ציפיות של אוחז השטר אין כל סיבה לבחון רק את החתימה, שכן ציפיותיו של האוחז בשטר נגזרות מהתרשמותו מחזותו הכוללת של השטר. בהתאמה נקבע כי כאשר עיון בחזות השטר כמכלול מעורר ספק בדבר זהותו של עושה השטר יש לפנות לפרשנות השטר, על מנת להתיר את הספק".

6.
דברים אלו תואמים את עמדת כב' השופט ברק (כתוארו אז
(

בעניין ע"א 4294/90 עיזבון המנוחה רינסקי נ' רחמני, פ"ד נ(1) 453:

"זאת ועוד: מקום שחזות השטר, היא כשלעצמה, יוצרת ספק או חוסר ודאות באשר לאפיונה של החתימה, ניתן להיזקק לנסיבות חיצוניות גם בין צדדים רחוקים, שהרי חזות השטר, היא עצמה יצרה ספק, שניתן להתירו באמצעות פנייה פרשנית לנסיבות החיצוניות. למותר לציין, כי בכל הנוגע לסתירת לשון השטר, יש לקחת בחשבון ¬באותם מקרים בהם מותרת היזקקות לנסיבות חיצוניות - את הדינים המיוחדים באשר לסתירת מסמך בכתב (סעיף 80לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני)".

7.
כפי שהדגיש כב' השופט ג'ובראן בעניין ע"א 4085/07 דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות (ניתן ביום 4.10.09) הרי ש:

"תכליתו הראשונה של סעיף זה, כשם שעולה מלשונו ואף מכותרתו, הינה במישור היחסיים בין המורשה (הוא החותם בפועל) ובין המחזיק בשטר... הסעיף מאפשר למורשה לפטור עצמו מן החבות השטרית חרף העובדה שהוא זה שבפועל חתם על השטר וזאת בתנאי ששליחות זו צוינה במפורש עלי השטר גופו. כלומר פקודת השטרות מטילה על החותם כמורשה את הנטל להבטיח כי לא יוטעה מי המחזיק בשטר לחשוב כי המורשה הוא החייב על פיו, והסנקציה הינה כי מקום בו לא הובהר העניין על גבי השטר עצמו, יחוב בו המורשה ולא תתאפשר לו הטענה כי דבר השליחות היה ידוע למחזיק השטר מנסיבות חיצוניות".

8.
במסגרת בחינת אותן נסיבות חיצונית הרי שניתן לשוב ולבחון אם התקיימו התנאים האמורים בסעיף 92 לפקודה והאם התקיימו יחסי שליחות בין הנתבעת לאביה. בעניין ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מ"ח(5) 799, 816-817
נקבע כי:

"ככל שמערכת היחסים בין השולח לשלוח הינה מערכת הדוקה יותר, הרי שהמצג המועבר אל צדדים שלישיים הינו, על פניו, מצג של הרשאה (השווה פרשת בנק
ברקליס-דיסקונט [6], בעמ' 83), הווי אומר, מצג שעל פיו כל אחד מהצדדים, לכאורה, פועל במסגרת הרשאת הצד האחר. זו הסיבה "שכוחו של כל שותף לחייב את השותפות" (סעיף 14לפקודת השותפויות [נוסח חדש]), שהרי עצם ההתקשרות העסקית כשותפות יוצרת מצג הרשאה, אלא אם כן הצד השלישי יודע על היעדר ההרשאה. הוא הדין בקרב בני-זוג. קרבת היתר בין השולח (בן הזוג האחד) לבין השלוח (בן הזוג האחר) היא ראיה לקיום הרשאה, כאשר הצד השלישי יודע על הסטטוס המשותף להם. ובכן, קרבה יתרה בין השולח לבין השלוח עשויה להוות ראיה לקיום שליחות. ודוק: אין הדבר מהווה ראיה מכרעת וסופית. זאת ועוד, הראיה שוקלת אך ורק לגבי פעולות אשר "מדרך הנוהג שבעולם" (מ' דויטש, "ריבוי נושים" דיני חיובים – חלק כללי הנ"ל, עמ' 331, בעמ' 366) או "בדרך הרגילה" (סעיף 14לפקודת השותפויות [נוסח חדש]) עושה השלוח בעבור השולח (כגון בני-זוג, שותפים).....

.....
אולם, כאמור, תנאי הכרחי לראיית יחסים אלו כיוצרי שליחות הינו, שהפעולה היא פעולה רגילה ונהוגה בפעילות השולח"
. (ההדגשה לא במקור ד.פ.). "




יישום הדין בנסיבות המקרה שבפני
:
9.
מעיון בהמחאות שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל עולה כי הנתבעת חתמה בשמה המלא ובאופן ברור על גבי כל ההמחאות, ולא ציינה שום דבר נוסף לכך. כלומר, הנתבעת לא ציינה על גבי ההמחאות כי היא פועלת בשם אביה או כמורשית חתימה בעסקו של האב.
אולם, על גבי כל אחת מהמחאות צוין בצד ימין למעלה:

"חשבון 386685
כהן יעקב
קהתי פנחס 7/24 ירושלים
ת.ז 70004130
טל' 02-6526250".

10.
כלומר, מעיון בהמחאות ברי כי לא בעל החשבון הוא שחתם על גביהן, ומכאן שחזות מכלול השטר יוצרת ספק בדבר זהות החייב, על כן יש לפנות ולבחון את הנסיבות החיצוניות לחתימת השטר.
11.
הנתבעת טוענת כי היא ואחיה עבדו בעסק שבבעלות אביהם בשוק מחנה יהודה. האחים ניהלו את העסק ואילו היא עבדה כמנהלת חשבונות ומכוח כך הייתה מורשית לחתום על המחאות בשם העסק. לטענת הנתבעת, כאשר נפל סכסוך בינה לבין אביה וחלק מן האחים, הפסיקה לעבוד במקום וההרשאה שהייתה לה בוטלה. העסק עצמו נקלע לקשיים כלכלים ונסגר.

12.
מטעם הנתבעת העיד אחד מאחיה, משה כהן, אשר אישר את גרסתה כי עבדה כמנהלת חשבונות בלבד, ואף הבהיר כי רק הבנים קיבלו את העסק מהאב. אחיה אף הצהיר, ועדותו לא נסתרה, כי הנתבעת חתמה כבשגרה על שיקים עבור העסק. לטענה זו גם מצאתי תימוכין בפסק דינו של כב' השופט שחם בת"א 2134/09 לוי צדוק נ' כהן ואח' [פורסם בנבו,

21/05/13
] אשר קבע כי המחאות נחתמו על ידי הנתבעת במהלך העסקים הרגיל של העסק (עמ' 8 לפסק הדין).
מכאן שלנתבעת הייתה הרשאה לחתום על המחאות כשליחה של אביה.

13.
השאלה הנשאלת היא כמובן באלו נסיבות נמסרו השיקים לתובע, והאם אלו היו חלק משגרת העסק. מעדויות הנתבעת ואחיה התברר כי שגרת העסק הייתה במילים עדינות סבוכה. העסק התנהל כחנות ירקות ופירות כלפי כולי עלמא, אך גם כעסק לא מורשה לניכיון שיקים או כ"מכבסת כספים", כפי שכינה זאת משה כהן. לטענת משה כהן, התובע היה מביא לעסק המחאות מחייבים שונים שלו, והעסק היה נותן לו מזומן בתמורה.

14.
הנתבעת ומשה העידו כי בניו של התובע עבדו בעסק. משה טען כי התובע כפה עליהם את עבודת הבנים כדי לפקח על עסקי "המכבסה" ואילו התובע טען כי בשל היכרותם עימו, הציעו עבודה לבניו, ועבודה זו הייתה קשורה אך ורק למסחר בירקות ופירות.

15.

הצדדים אף מסכימים כי משה לווה מהנתבע, עבור העסק ועבורו באופן אישי - 200,000 ש"ח אך הם חלוקים בשאלה האם חוב זה הוחזר אם לאו. משה והנתבעת טוענים כי השקים נשוא התביעה נועדו להחליף המחאות אחרות שהיו בידי התובע, בגין אותה הלוואה. התובע טוען כי מדובר בהלוואה אחרת, שהינה הלוואה עצמאית של הנתבעת, ושהנתבעת מנסה לערב בין ההלוואות השונות.

16.
מעדותו של התובע עולה הרושם הקשה כי התובע עסק באופן שיטתי במתן הלוואות לאנשים שונים שנקלעו למצוקה כספית, ונראה כי עיסוק זה הוא עיסוקו העיקרי של התובע. בחקירה הנגדית עמד התובע על כך שהוא עובד במחלקת התעבורה בעירייה ומתפרנס גם ממכירת בקבוקים שהוא אוסף למחזור, אך הודה כי הוא הלווה מאות אלפי שקלים לבעלי עסקים שונים בשוק. לא הצלחתי להבין הכיצד עובד עירייה יכול לגלגל ממשכורתו בלבד, כפי שטען התובע בעדותו, סכומי עתק כאלו.

17.
בחקירתו הנגדית הודה התובע כי הוא הלווה כספים למספר רב של אנשים, חלקם שיעבדו כנגד הלוואות אלו דירות, וכנגד חלקם ניהל הליכים משפטיים. יש לציין כי התובע טען שהלווה לנתבעת סכומים שמשך מחשבונו בבנק יהב, ומסר לה אותם בבנק עצמו. התובע לא הציג כל ראיה לכך שבמועדים הרלבנטיים אכן נמשכו כספים כאמור מחשבון הבנק.

18.
במסגרת ההליך שהתנהל בפני
כב' השופט שחם, גם נחשפה מערכת כספים מסועפת שניהל העסק שבבעלות אביה של התובעת, שחורגת מגדר מערכת מסחר רגילה בפירות וירקות. קיימת אף חפיפה מסוימת בין האנשים שהעסק הלווה להם כספים לבין האנשים שהתובע הודה כי הלווה להם כספים, כך למשל עולה כי שמעון טובול, מי שהיה צד ג' בהליך בפני
כב' השופט שחם,
היה שותף למערכות כספיות מורכבות הן עם התובע והן עם העסק.

19.
על כן אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי התקיימה עסקת יסוד מורכבת עם התובע, ומכוח עסקה זו הועברו המחאות רבות מהעסק לתובע, הוחלפו המחאות ונעשו פעולות כספיות שלא נתבררו עד תומן בפני
. כך או כך ממכלול הראיות שהוצג בפני
די כדי לשכנע את ביהמ"ש שההמחאות ניתנו במהלך העסקים הרגיל, שהתובע היה שותף פעיל במהלך עסקים זה, ושציפיותיו הסבירות היו כי ההמחאות יפרעו על ידי העסק ולא על ידי הנתבעת.
התביעה נדחית והליכי ההוצאה לפועל יבוטלו. התובע יישא בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 6,500 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום,
כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 14368-07/12 ישראל חדד נ' כוכבה יצחק (פורסם ב-ֽ 30/03/2014)