פסקי דין על אריה שניפר | פסקי דין על עמוס גזית בע"מ

233/03 עע     24/11/2004




עע 233/03 אריה שניפר נ' עמוס גזית בע"מ





בית הדין הארצי לעבודה

עע 000233/03

המערער
אריה שניפר

המשיבה
עמוס גזית בע"מ
הרכב: השופט עמירם רבינוביץ
', השופט שמואל צור
, השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים מר יצחק שילון, נציג מעבידים מר אתגר עמיהוד
בשם המערער - עו"ד עזרא קסירר

בשם המשיבה - עו"ד גדעון הולין

פסק דין
השופטת ורדה וירט-ליבנה
:

1. בפני
נו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי
תל אביב - יפו (תיק נג 3/667/ ותיק נד/53 21 (מאוחדים) בראשות השופטת אהובה עציון ונציגי הציבור מר אחיעזרא ומר ביצור).

2. המערער עבד אצל המשיבה החל מיום 21.11.76 ועד ליום 16.4.93.
המערער פוטר מעבודתו על פי הודעת פיטורים שנתנה לו ביום 17.2.93.

3. תביעתו של המערער כנגד המשיבה נסובה, בעיקרה, על שאלת נפקותו המשפטית של מרכיב "הבונוס" בשכר של המערער הן לעניין פיצוי פיטורים והן לעניין הצמדת מרכיב הבונוס למדד ולתוספת של 5% לשנה מידי שנה.

4. בית הדין האזורי, לאחר ששמע את גרסאות הצדדים, והראיות שהובאו בפני
ו, קבע כי מרכיב "הבונוס" היווה שכר נוסף על השכר היסודי והיווה חלק מן השכר הקובע לצורך חישוב פיצוי פיטורים.

עוד קבע בית הדין האזורי כי לא הוכח חוסר תום לב קיצוני מצד המערער השולל את זכותו של המערער, כי הבונוס יהווה חלק מן השכר הקובע לצורך חישוב פיצוי הפיטורים.

בית הדין האזורי קיבל את תביעתו זו של המערער ולטענותיה של המערערת שכנגד מצאנו, כי אין מקום להתערב במסקנות בית הדין האזורי שהתבססו על קביעות עובדתיות ואמינות הצדדים על כן דין הערעור שכנגד להידחות.

5. תביעה נוספת של המערער היתה להפרשי שכר עבודה המבוססים על "הסכם 1988".
בית הדין האזורי סקר ובחן את גרסאות הצדדים בנושא תשלום הפרשי השכר, הן לעניין הצמדת רכיב "הבונוס" למדד המחירים לצרכן והן לתשלום תוספת שכר בשיעור 5% גם על רכיב הבונוס.
בית הדין האזורי ששמע את העדויות התרשם כי יש לקבל את גרסתו של עמוס גזית מנכ"ל המשיבה, כאמינה וכנכונה בנושא זה וכי אין מחויבות של המשיבה לשלם למערער הפרשי הצמדה ותוספת של 5% על חלק מן השכר המכונה "בונוס".
כמו כן, נדחתה גרסתו של המערער, כי יש לראות את "הסכם 1988" כהסכם מחייב עד למועד סיום העסקתו.

6. המערער היפנה אותנו לחלק מן התמלילים של הקלטות המערער את שיחותיו עם מר עמוס גזית במשך שישה חודשים. מדובר בהקלטות של שעות רבות בהן נאמרו דברים רבים כאשר המערער הוא היחידי שיודע, כי הדברים מוקלטים וניכר מקריאתם כי המערער מנסה למשוך את עמוס גזית בלשונו. לא מצאנו כי יש באמירותיו של עמוס גזית, מתוך מכלול הדברים, כדי להוכיח כי יש להחיל את תוספת הפרשי ההצמדה והתוספת הריאלית בשיעור של 5% גם על מרכיב "הבונוס" ולכל היותר, ניתן להתרשם כי עמוס גזית סבר ש"הסכם 1988" נמשך עד לתאריך 1.4.92 וכי עד לאותו מועד שילם את כל המגיע למערער על פי ההסכם.

7. המערער ערער גם על דחיית תביעתו לפיצוי הלנת פיצוי פיטורים על הפרשי הפיצויים שנבעו מן הקביעה, כי יש לכלול את "הבונוס" בשכר כשכר הקובע לחישוב פיצוי פטורים.
בטענה זו דן בית הדין האזורי וקבע:

"אנו קובעים, כי בתום מסכת הראיות והעדויות שהובאו במהלך המשפט שוכנענו שהסכומים אשר שילמה הנתבעת לתובע כפיצויי פיטורים, חושבו על פי מיטב הבנתה והכרתה את הנתונים העובדתיים שהיו נכונים במועד תשלומם, ובהתאם לגרסתה העובדתית ופרשנותה המשפטית דאז. שוכנענו כי הנתבעת לא התכוונה או ביקשה לשלול מהתובע זכותו לקבלת פיצויי פיטורים, ולאור התוצאה והמסקנות המשפטיות אליהן הגענו בפסק דיננו ברור שהמחלוקת הכנה והאמיתית בין הצדדים הצריכה הכרעה שיפוטית.
בכך נשלל "התוקף המוסרי, מהענקת פיצויי ההלנה על אותו סכום שיגיע לתובע כיתרת פיצויי פיטורים על פי פסיקתנו דלעיל, ואנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמדים ואתם בגובה שיעורי הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לא מצאנו, כי יש מקום להתערב במסקנתו זו של בית הדין האזורי והיא מקובלת עלינו, כלשונה.

8. א. תיק נד/2/53
באשר לטענה כי בית הדין האזורי לא פסק בתיק הנוסף שהיה בפני
ו והוא התיק נד/2/253, שהדיון בו אוחד עם התיק שמספרו נג/3/1667.
המערער הגיש את תביעתו הראשונה בתיק נג/3/1667 בתאריך 13.5.93. ובאותו מועד טרם הגיע מועד התשלום הבונוס החודשי עבור התקופה שבין 10.3.93 - 15.4.93 אשר אמור היה להשתלם עד ליום 19.5.93 ולכן לא נכלל בתביעה הראשונה.

המערער הגיש תביעה נוספת בתאריך 10.11.93 לאחר שתביעתו לתשלום אותם הפרשי שכר נדחתה.

ב. אכן, בית הדין האזורי לא הכריע בתביעתו זו של המערער ויש לדון ולהכריע בה.

שקלנו את האפשרות להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי
על מנת - שיכריע בתובענה זו, אולם לאור הזמן הרב שחלף מאז תחילת ההליכים ובעיקר לאור הכרעת בית הדין האזורי בשאלת נפקותו של "הבונוס" - התשלום ה-דו חודשי, אין כל מניעה כי אנו נכריע באותה תובענה על סמך החומר הקיים בתיק.

ג. לאור קביעתו של בית הדין האזורי, כי "הבונוס" היווה חלק משכר היסוד של המערער הרי שיש לחייב את המשיבה בתשלום זה גם עבור חודשי עבודתו האחרונים, דהיינו, 1.3.93 - 15.4.93.

הסכום שנתבע על ידי המערער אינו משקף את צירוף סכומי שכר היסוד של המערער באותם חודשים. ועל כן, הסכום הוא 15,583.72 ש"ח לפי הטבלאות שהוגשו על ידי המערער. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מן המועד שהמשיבה היתה אמורה לשלם למערער - 16.5.93 ועד למועד התשלום בפועל.

אין לחייב את המשיבה בתשלום פיצויי הלנה מאותם הטעמים שנקבעו לגבי פיצויי הלנת פיצוי פיטורים והם כי פרשנות המשיבה לרכיב "הבונוס" השונה מפרשנותו של המערער לרכיב הבונוס וזאת עד להכרעת בית הדין האזורי.

9. סוף דבר הוא, כי הערעור מתקבל לעניין התביעה בתיק נד/53-2 ולגבי הטענות האחרות הערעור נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי.
הערעור שכנגד - נדחה.
לא מצאנו כי יש מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי, שהוא ראוי וסביר בהתחשב באורכם של ההליכים וסכומי ההוצאות הנפסקים בדרך כלל, בבתי הדין לעבודה.
באשר להוצאות הערעור שבפני
נו לאור קבלת הערעור, בחלקו ודחיית הערעור שכנגד, המשיבה תשא בהוצאות הערעור בסך 5000 ש"ח בצירוף מע"מ שישלמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום י"א בכסלו, תשס"ה (24 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים.
השופטת ורדה וירט-ליבנה
השופט שמואל צור
השופט עמירם רבינוביץ
נציג מעבידים מר עמיהוד אתגר

נציג עובדים מר יצחק שילון









עע בית הדין הארצי לעבודה 233/03 אריה שניפר נ' עמוס גזית בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/11/2004)