פסקי דין על פרדי רובינסון | פסקי דין על יגאל זילכה | פסקי דין על חברת( roumanivest s.a (no b-42986

1385/03 א     21/11/2004




א 1385/03 פרדי רובינסון, יגאל זילכה נ' חברת( roumanivest s.a (no b-42986




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א 001385/03
בש"א 10818/03


לפני:
כב' השופט אילן ש. שילה

רשם ביהמ"ש המחוזי
תאריך:
21/11/2004



בעניין:
1. פרדי רובינסון

2. יגאל זילכה

המבקשים

ע"י ב"כ רן רוטמן
, עו"ד




נ ג ד


חברת roumanivest s.a (no b-42986
)
המשיבה

ע"י ב"כ ויינשוטק זקלר
עורכי דין




החלטה
בקשה לרשות להתגונן.

התביעה
1. המשיבה, חברה הרשומה ברומניה בשליטתו של מר מרסל אברהם, הגישה תביעה נגד המבקשים לסכום של 2,500,000 דולר (וריבית), יתרת התמורה שהגיעה לה לפי הסכמים שכרתה עם חברת קולאל – חברה בשליטתו של המבקש 1 ("המבקש" או "רובינסון"). המבקשים (המבקש מס' 2 ערב להתחייבויות של המבקש) התחייבו לשלם למשיבה תמורת מניות השליטה בחברות אחדות הרשומות ברומניה סכום של 3 מיליון דולר ארה"ב; הם שילמו סכום של 0.5 מיליון דולר והפרו את התחייבותם להוסיף ולמסור למשיבה שטרות, מוסבים על ידי בנק, להבטחת תשלומה של יתרת התמורה בסכום של 2.5 מיליון דולר.

טענות ההגנה
2. 2. המבקשים אינם כופרים בהסכמים, אך בפיהם טענות הגנה אחדות - להלן אפרטן ואדון בהן.
תחילתה של הפרשה, לפי גרסת המבקשים, בשנת 98', כאשר רכש המבקש את מניות השליטה ב- dacia felix bank שברומניה ("הבנק הרומני"). בין החייבים לבנק הרומני היו גם התובעת ומר אברהם שחבו סכום של כ-5 מיליון דולר ארה"ב ואף שיעבדו להבטחת החוב 3 קומות בבניין משרדים בבוקרסט. אברהם והתובעת חבו כספים גם לגורמים אחרים לרבות חוב בריבית נשך למלווה בשוק האפור. אברהם, שהיה במצב כספי קשה, פנה אל המבקש בבקשה לסייע לו בהסדרת חובו לבנק והציע למכור לו את המניות ואת השליטה בחברות תקשורת (טלוויזיה ורדיו) שבבעלותו שהחזיקו, בין היתר, בנכס מקרקעין יקר ערך בבוקרסט.

3. 3. ביום 27.9.00 כרתו המבקש והתובעת הסכם (נספח א' לכתב התביעה – "ההסכם הראשון"). בהסכם הראשון התחייבה התובעת, בין היתר, למכור למבקש את חברות התקשורת ואת כל פעילות הטלוויזיה והרדיו של אברהם ברומניה, ולשם כך לארגן מחדש, בתוך 90 יום, את אחזקותיה ואחזקות אברהם בחברות התקשורת באופן שמניותיהם באותן חברות יועברו לחברה שבבעלותם המלאה הרשומה בלוקסמבורג ("קרדינל קום") וכן להעביר את המניות בקרדינל קום למבקש. בס' 3.2 להסכם הראשון נאמר שהממכר יכלול בעת ההעברה את כל הרכוש של חברות התקשורת לרבות "כל האתרים ומתקנים קשורים, ללא תלות חשיבות למעמדם המשפטי (בעלות, חכירה ...)" ואת כל הנכסים הקבועים לרבות בניינים שבבעלות החברות או המשמשים אותן.

בתמורה התחייב המבקש לסלק חובות של אברהם והתובעת בסכום של 10.3 מיליון דולר, לשלם לתובעת סכום של 2.48 מיליון דולר ולהשקיע בחברות התקשורת לשם הפעלתן סכום שלא יפחת מ-5 מיליון דולר במשך 3 שנים.

לאחר כריתתו של ההסכם הראשון פעל המבקש לביצועו, הסדיר את מחיקת החוב לבנק הרומני ואחר כך הביא לידי שחרור השעבוד על בניין המשרדים ולהסדרת חובות נוספים שחבה התובעת. כמו כן השקיע המבקש סכום של כ- 3.5 מיליון דולר בחברות התקשורת והעמיד אשראי לחברת האחזקות בסכום של 1.8 מיליון דולר.

4. בשלב זה התברר למבקש שחובות החברות מסתכמים ביותר מ-10.3 מיליון דולר שכן אלה חבו כ-2.1 מיליון דולר לאברהם ולגופים שבשליטתו. ועוד התברר למבקש, לטענתו, שאברהם והמשיבה רימו אותו שכן חברות התקשורת שאת מניותיהן התחייבו למכור למבקש לא היו הבעלים של נכס המקרקעין כפי שהצהירו - הם הבריחו נכסים שהיו בבעלות החברות ולא העבירו לחברות נכסים אחרים שהיו אמורים להעביר להן במסגרת הארגון מחדש ובטרם יועברו מניותיהן למבקש. כמו כן התברר למבקש שלחברות היה גירעון מצטבר בהון בסכום של כ-6.2 מיליון דולר ועל פי החוק הרומני דינן היה לפירוק. הדבר חייב את המבקש להשקיע "מיליוני דולרים" כדי לכסות את הגירעון.

התובעת ואברהם לא ביצעו את הארגון מחדש והגם שאפשרו למבקש למנות דירקטורים לחברה הלוקסמבורגית לא היה בכך משום ביצוע של התחייבויותיהם שכן החברה נותרה ריקה מתוכן. בעקבות כל אלה לא שילם המבקש את יתרת התשלום שהגיעה לתובעת לפי ההסכם הראשון.

5. ביום 12.12.01 לאחר חילופי דברים ומו"מ כרתו הצדדים הסכם נוסף (נספח ב' – "ההסכם השני"). מצד המבקשים התקשרה בהסכם השני חברת קולאל שבשליטת המבקש, והיא באה בנעליו גם לעניין ההסכם הראשון. בהסכם השני היו שינויים אחדים, ולטענת המבקש הוא היטיב עמו בנקודות אחדות בעלות משמעות כספית ממשית. התחייבויותיהם של התובעת ושל אברהם נותרו בעינן, ועיקרן ביצוע הארגון מחדש והעברת 82.5% של חברת האחזקות הרומנית שתחזיק במניות חברות התקשורת לחברה הלוקסמבורגית. בהסכם השני התחייב המבקש, בין היתר, לשלם לתובעת סכום של 0.5 מיליון דולר - ואמנם שילם את הסכום הזה, וכן לשלם לה סכום נוסף של 2.5 מיליון דולר בחמישה תשלומים שווים, ולהבטחתם היה עליו להמציא לתובעת שטרי חוב. המבקש לא המציא את שטרי החוב ולא נשא בתשלום הסכום של 2.5 מיליון דולר.

המבקש מנמק את אי הפקדת השטרות וסירובו לשלם את סכומם בטענות מרמה ומצגי שווא שהציגו התובעת ואברהם שהבריחו מן החברות את נכס המקרקעין, ומוסיף שגם לאחר חתימת ההסכם השני לא עשו את המוטל עליהם ולא ארגנו מחדש את החברות באופן שמניותיהן יועברו לחברה הלוקסמבורגית.

המבקש מוסיף וטוען שהמבקשים שילמו סכום של יותר מ- 10 מיליון דולר בגדר ביצוע ההסכמים, ובדעתם להגיש תביעה שכנגד.

טענות המבקשים פורטו בתצהירו של מר רובינסון שנתמך במסמכים; מר רובינסון עמד במבחן החקירה הנגדית וגרסתו נותרה על מכונה.

טענות המשיבה
6. 6. לטענת המשיבה עולה מקריאת הטקסט החוזי שהתשלום ומסירת השטרות היו צריכים להיעשות באופן בלתי מותנה בביצוע התחייבותה של המשיבה להעברת המניות, ושהיא לא התחייבה לכלול בממכר את נכס המקרקעין. המשיבה מודה שלא ארגנה מחדש את החברות עד למועד הגשת התביעה (יותר משנה לאחר המועד האחרון שבו התחייבה לבצע את הארגון מחדש), ומכירה שתצהירו של המבקש מקים לכאורה עילות הגנה. אף על פי כן המשיבה טוענת שההגנה הגנת בדים היא, שכן המבקשים ידעו לפני שכרתו את ההסכם השני את טענותיהם בדבר הטעיות ומצגי שווא וחרף זאת כרתו את ההסכם השני ואף שילמו על פיו סכום של 0.5 מיליון דולר. המשיבה דוחה מכל וכול את הסברו של המבקש שהסכים לכרות את ההסכם השני ואף שילם את הסכום של 0.5 מיליון דולר לפנים משורת הדין כדי לנסות ולהציל את העסקה חרף הדברים שהתגלו לו.

דיון
7. 7. איני תמים דעים עם המשיבה בעניין טענתה שמדובר בהגנת בדים. ההיגיון המסחרי שביסוד ההסכמים ואף הטקסט שלהם (ר' את הכותרת ואת הטקסט של ס' 6.1 להסכם השני שקבע את המועד להעברת המניות באותו מועד שבו היה על המבקשים לשלם את יתרת התמורה לרבות מסירת השטרות, ומטרתו הייתה להבטיח הן את התשלום הן את העברת המניות) מלמדים שכנגד תשלום יתרת התמורה (בדרך של מסירת השטרות) היה על המשיבה למסור את הממכר, דהיינו לבצע את הארגון מחדש של החברות ולהעביר את המניות בחברת האחזקות לחברה שבשליטת המבקשים. המשיבה מסכימה שלא ביצעה את הארגון מחדש במועד שבו היה על המבקשים להפקיד את השטרות, וטענתה שביצעה אותו לאחר הגשת התביעה איננה ממין העניין בהליך שבו אנו נתונים; ביצוע הארגון מחדש היה תנאי מוקדם לאפשרות להעביר את המניות דהיינו למסור את הממכר כנגד תשלום יתרת המחיר. איני סבור שאפשר בשלב זה לדחות את הסברו של המבקש בדבר הסכמתו לשלם את הסכום של 0.5 מיליון דולר; אין לשכוח שמדובר בסכום ששיעורו נמוך יחסית לסכום העסקה ולכספים שהמבקשים כבר הוציאו. עיון בהסכם הראשון מלמד שיש יסוד לטענת המבקשים שהממכר היה צריך לכלול את נכס המקרקעין שבסופו של דבר הוצא מהחברות נשוא הממכר ויש לזכור שההסכם השני לא היה אלא תוספת ותיקון להסכם הראשון והוא לא גרע מההתחייבות היסודית של המשיבה בשאלת מהותו של הממכר.

8. 8. בסופו של דבר טענות המשיבה מתרכזות במהימנותה של גרסת המבקשים ובפרשנות שהיא מבקשת לתת להסכמים. איני סבור שאפשר לכנות את גרסת המבקשים הגנת בדים; אדרבא, גרסת המבקשים מקימה הגנה של ממש בפני
התביעה, כמובן אם לא תופרך במשפט.

התוצאה היא שיש ליתן למבקשים רשות להתגונן על יסוד טענותיהם שבתצהיר המבקש ואין להתנות את מתן הרשות בסייגים כלשהם. הואיל ועל פי הטענות קמה למבקשים גם עילה לתביעה שכנגד, אני מתיר למבקשים להגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד בתוך 30 יום.
הוצאות בסך 10,000 ₪ לפי התוצאות.

ניתנה היום ח' בכסלו, תשס"ה (21 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

אילן ש. שילה
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי, ת"א









א בית משפט מחוזי 1385/03 פרדי רובינסון, יגאל זילכה נ' חברת( roumanivest s.a (no b-42986 (פורסם ב-ֽ 21/11/2004)