פסקי דין על יוסף מדר | פסקי דין על רן עטיה | פסקי דין על אלכסנדר בוצקריוב | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

14603-09/11 תאמ     02/04/2014




תאמ 14603-09/11 יוסף מדר נ' רן עטיה, אלכסנדר בוצקריוב, מנורה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום ברמלה



תא"מ 14603-09-11 מדר ואח' נ' עטיה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
הישאם
אבו שחאדה


תובעים

יוסף מדר
ע"י ב"כ עוה"ד בנאי



נגד


נתבעים

1.רן עטיה

(נמחק)
2.אלכסנדר בוצקריוב
-
ע"י עוה"ד הווארי



צד ג'





מנורה חברה לביטוח בע"מ
– ע"י עוה"ד רואה



פ ס ק – ד י ן


דברי רקע

1.
התובע הינו בעלים של רכב מסוג מונית (להלן: המונית) שניזוקה במהלך תאונת דרכים (להלן: התאונה) שארעה בין המונית לבין רכב שבבעלותו של נתבע 2 (להלן: הרכב). מטעם התובע העיד בנו, מר כפיר מדר (להלן: כפיר), שנהג במונית במועד התאונה. לטענתו בעת שנסע ברחוב דו סיטרי בנתיב הימני, הרכב היה בתוך מקום שמיועד לשטיפת מכוניות, וזאת מצד שמאל של הרחוב שבו נסע, חזר בנסיעה לאחור בצורת קשת ופגע עם חלקו האחורי בחלק הקדמי שמאלי של המונית.

2.
לטענת כפיר, האדם שנהג ברכב וראה אותו יוצא מתוך עמדת הנהג מיד לאחר קרות התאונה, הזדהה בפני
ו כ-"רן עטיה
" (להלן: רן). לטענת כפיר, רן הנחה אותו לעמוד בצד לצורך החלפת פרטים ואז ניגשה לכפיר גברת שהזדהתה כ-טטיאנה בוצקריוב (להלן: טטיאנה), ומסרה לו את פרטי הרכב שבבעלות בעלה, הנתבע 2, אלכסנדר בוצקריוב
(להלן: אלכסנדר). הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת 3, מנורה חברה לביטוח בע"מ
(להלן: מנורה).

3.
התביעה הוגשה כנגד רן, אלכסנדר ומנורה לצורך השבת הנזקים שנגרמו למונית. לכפיר לא היה את מספר תעודת הזהות והכתובת של רן מאחר וסירב למסור לו את המידע הדרוש. לכן במעמד הדיון, ומשהוברר שרן לא קיבל את כתב התביעה, התובע ביקש למוחקו מכתב התביעה. בנוסף, מנורה טענה שבפוליסת הביטוח של הרכב ישנה תניה שלפיה מי שרשאים לנהוג ברכב הם רק אלכסנדר וטטיאנה, ומאחר ולטענתו של כפיר מי שנהג ברכב הוא רן, הרי שאין כיסוי ביטוחי ולכן איננה חבה באחריות כלשהי כלפי התובע. אלכסנדר שלח הודעת צד ג' למנורה לפיה ככל שיקבע שחלה עליו אחריות לפצות את התובע, על מנורה לשאת במלוא חיוביו כלפי התובע.

4.
אלכסנדר לא העיד במשפט ומטעמו העידה טטיאנה וכן אדם בשם ירון סרור (להלן: ירון). טטיאנה טענה שהיא זו שנהגה ברכב במועד התאונה ובכל מקרה אישרה שנסעה עם הרכב לאחור והמונית שהגיעה במהירות פגעה בחלק האחורי של הרכב. לטענת טטיאנה המכה היתה קלה ביותר. ירון העיד שהיה במקום השטיפה והמתין בתור לשטיפת רכבו, ראה את המונית מגיעה במהירות וראה את טטיאנה נוהגת ברכב. בכל מקרה, ירון לא ידע לומר אם הרכב נסע לאחור או לא ורק ראה את טטיאנה יוצאת מהרכב ומתווכחת עם כפיר
(פרוטוקול עמ' 13 ש' 17).

5.
המקרה שבפני
מעורר ארבע שאלות עיקריות:

א.
שאלת זהות הנהג שנהג ברכב;
ב.
שאלת האחריות לגרם התאונה;
ג.
שאלת הנזקים שנגרמו למונית;
ד.
שאלת הכיסוי הביטוחי.

אדון להלן בכל אחת מהשאלות האמורות כסדרן.

שאלת זהות הנהג שנהג ברכב

6.
למול גרסתו של כפיר שמי שנהג ברכב היה גבר ולא אישה ואשר הזדהה בפני
ו כ-רן, ישנה גרסתה של טטיאנה לפיה היא זו שנהגה ברכב. מן הראוי לציין שקיים קושי להסתמך על עדותו של ירון לעניין זהות הנהג של הרכב וזאת ממספר טעמים: ראשית, ירון לא ראה את אופן קרות התאונה ולמעשה לא ידע לאשר או לשלול אם הרכב נסע לאחור או לא (פרוטוקול עמ' 13 ש' 17); שנית, ירון הבהיר שלא ראה את טטיאנה נכנסת או יוצאת מתוך הרכב (פרוטוקול עמ' 13 ש' 15); שלישית, ירון אישר שלא היתה לו ראיה רציפה של אופן קרות התאונה (פרוטוקול עמ'14 ש' 4-5).

7.
משנשאל ירון אם הוא מכיר אדם בשם "רן עטיה
", הוא השיב בחיוב והבהיר שמדובר בעובד של חנות חלקי חילוף שנמצאת בסמוך למקום השטיפה של מכוניות שבקרבתו ארעה התאונה. ללמדך, שהדמות "רן עטיה
" הינה דמות אמיתית ולא דמות דמיונית שכפיר בדה מליבו. דברים אלה, שהגיעו דווקא מדבריו של עד מטעם אלכסנדר, יש בהם בכדי לחזק את עדותו של כפיר לעניין זהות האדם שנהג ברכב.

8.
יתר על כן, מאחר ואלכסנדר, שהינו הבעלים של הרכב, בחר שלא להעיד ולא טרח להביא את אותו רן למתן עדות, הדבר גם מחזק את גרסתו של כפיר לגבי זהות הנהג ומוביל למסקנה שיש להעדיפה על פני עדותה של טטיאנה. כלל ידוע הוא בדיני הראיות שחזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פלילים, וככל שהראיה יותר משמעותית, רשאי בית משפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר כנגד מי שנמנע מהצגתה (
ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה
(1) 736, 760;
ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ ,פ"ד מד
(4) 595 , 602-603;
בעמ 2468/11
פלוני
נ' פלונית [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.5.11 פסקה 7 להחלטתו של כבוד השופט דנצינגר).

9.
יוצא מכך, שמאחר ואלכסנדר לא טרח להזמין את רן כעד מטעמו על מנת להפריך את טענתו של כפיר לגבי זהות הנהג ברכב, יש בכך בכדי להוביל למסקנה שאילו רן היה מגיע, היתה עדותו מחזקת את גרסתו של כפיר שטטיאנה לא נהגה ברכב. על כן, יש לקבוע כממצא עובדתי שמי שנהג ברכב איננו טטיאנה, אלא אדם שהזדהה כ-"רן" בפני
כפיר. מן הראוי לציין שלא ניתן לצפות מכפיר להזמין את אותן רן, מהטעם הפשוט שאין לו היכרות עם אותו אדם ובכל מקרה ירון שהכיר את רן, היה עד מטעם אלכסנדר.

10.
יתר על כן, קיימת "חזקה שבעובדה", שהינה יציר הפסיקה, ואשר לפיה כאשר לא ידועה זהותו של נהג של רכב שהיה מעורב בתאונה, חזקה שמי שנהג ברכב הוא הבעלים או אדם מורשה מטעמו (להלן: חזקת הבעלים וההרשאה). חזקת הבעלים וההרשאה היא כלל ראייתי שמקורו בדיני הנזיקין בדין האנגלי ואומצה לתוך הפסיקה הישראלית ע"י כבוד השופט לנדוי ב-ע"א 20/64 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד יח (3) 426, 435 מול האות א'. חזקת הבעלים וההרשאה יושמה בפסיקה מאוחרת יותר בתחום דיני הנזיקין במקרים בהם היה מדובר בתביעות שנוגעות לנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים (ראו למשל: ע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין פ"ד יח(3) 662, 666 בדברי כבוד השופט זילברג; ע"א 31/85 בדיר נ' טסה פ"ד מג(2) 81, 86 – 87, בדברי כבוד השופט מלץ).

11.
בנוסף לכך, מעבר לנדרש, יצוין כי חזקת הבעלים וההרשאה אומצה לתוך ההליך הפלילי מכח סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], אשר קובע כדלקמן:

"27ב.
(א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי העניין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

(ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם."






(ההדגשה לא במקור)

12.
בפסיקה נקבע שהאחריות בפלילים שמוטלת על הבעלים של רכב בגין עבירה שבוצעה ברכב, הינה אחריות אישית ולא אחריות שילוחית ובכל מקרה הנטל עליו להוכיח מי נהג ברכב, על מנת שיוכל להוריד מעל כתפיו את אחריות אישית זו. כל עוד הבעלים לא מוכיח מי נהג ברכב, יראו אותו כמי שנהג בפועל, גם אם הוא לא נהג בו (ע"פ 3127/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד מה (4) 364, 391 בדברי כבוד השופט ברק (כתוארו דאז).

13.
סעיף 27ב לפקודת התעבורה משתמש בביטוי "כאילו" שהבעלים הוא עצמו נהג ברכב. בפסיקה נקבע שבעת שהמחוקק עושה שימוש בביטוי "כאילו", למעשה הוא מבקש לגשר בין "האמת העובדתית" לבין "האמת המשפטית" שנוצרת בעקבות הנורמה המשתקפת בחוק. תכליתו של הביטוי "יראו כאילו", היא ליצור אמת משפטית אשר שונה מהאמת העובדתית. הווה אומר, מדובר בפיקציה אשר בה משתמש המחוקק והיא משקפת רצון ליצור מצב מסוים מבחינה נורמטיבית תוך ויתור במקרה זה ובגבולות מצומצמים על גילוי האמת העובדתית המוחלטת (בג"צ 430/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון [פורסם בנבו] (18.7.10) פסקה 17 לדעתו של כבוד השופט מלצר; ע"א 895/07 פקיד שומה ת"א יפו נ' שבטון [פורסם בנבו] (18.8.11) פסקה 28 פסק דינו של כבוד השופט מלצר).

14.
לסיכום, הנני קובע ש-"האמת העובדתית" היא שבמועד התאונה ברכב לא נהגה טטיאנה וגם לא נהג אלכסנדר, אלא דמות אחרת שהזדהתה כ-רן. בכל מקרה, אין בידי בית משפט את הכלים לדעת באופן פוזיטיבי אם אותה דמות שנהגה ברכב אכן נקראת רן או נושאת שם אחר. מכל מקום, על פי חזקת הבעלות וההרשאה, מאחר ואלכסנדר לא הוכיח מי נהג ברכב, ה-"אמת המשפטית" היא, לעניין התביעה של התובע כנגדו, שיש לראותו כאילו הוא הנהג, גם אם לא נהג בפועל.

שאלת האחריות לתאונה

15.
כפיר טען שהרכב נסע לאחור בצורת קשת כך שהרכב יצא מתוך מקום השטיפה של המכוניות, חצה את הנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו ונכנס אל תוך הנתיב הימני שבו נסע. כאמור, אלכסנדר לא העיד, לא לגבי העברת החזקה ברכב לידי טטיאנה וגם לא לגבי זהות הנהג ברכב. כפי שפירטתי לעיל, העדפתי את גרסתו של כפיר על פני גרסתה של טטיאנה לגבי זהותו של הנהג. בכל מקרה, כפי שהסברתי לעיל, ירון לא ידע להסביר כיצד קרתה התאונה.

16.
טטיאנה אישרה שנסעה לאחור. בנסיבות אלה, סבורני שיש לעשות "פלגינן דיבורא" לעדותה של טטיאנה כך שהנני מקבל את הגרסה שבפיה כי הרכב במועד התאונה נסע לאחור, אך אינני מקבל את גרסתה שהיא זו שנהגה ברכב.

17.
על כן, הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחו של נהג הרכב, אשר כבר קבעתי כ-"חזקה שבעובדה" (הינו לפי "האמת המשפטית") שהנהג הוא אלכסנדר ולכן נושא במלוא האחריות לגרם התאונה. הבסיס המשפטי לאחריות הוא רשלנות המתבטאת בנסיעה לאחור בניגוד לכללי הזהירות המתחייבים תוך הפרעה לנסיעתם של עוברי דרך אחרים.

שאלת הנזקים

18.
התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאי ובה פירוט של הנזקים שנגרמו לרכב. אלכסנדר לא הגיש הודעה לבית המשפט כמתחייב בתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, כי הוא מעוניין לחקור את השמאי מטעם התובע בחקירה נגדית. בנסיבות אלה, חוות דעת שמאי מתקבלת כראיה לכל דבר ועניין בתיק, לגבי מהות הנזקים שנגרמו למונית. מן הראוי לציין שהתובע ביקש לחייב את אלכסנדר לשלם את נזקיו בגין שני ימי עבודה ואשר העריכם בסך של 800 ₪, מן הראוי להדגיש שלא הובאה בפני
כל ראיה שהעלות של יום עבודה של התובע עומד על סך של 400 ₪, על כן, רכיב זה של התביעה דינו להידחות.



שאלת הכיסוי הביטוחי

19.
פוליסת הביטוח שערך אלכסנדר כוללת בתוכה תניה שמי שרשאי לנהוג ברכב הם אלכסנדר וטטיאנה בלבד. כאן עולה השאלה האם יש לחייב את מנורה לשלם עבור הנזקים שנגרמו למונית בשל הקביעה שמקורה ב-"חזקה שבעובדה" כי מי שנהג ברכב במועד התאונה היה אלכסנדר, על אף שבפועל הוא לא היה הנהג. במילים אחרות, האם "האמת המשפטית" שלפיה רואים את אלכסנדר "כאילו" היה הנהג, ניתן להופכה ל-"אמת עובדתית" לפיה הוא "באמת" הנהג, ובכך ליצור עבורו כיסוי ביטוחי כלפי מנורה. לדעתי התשובה לכך היא שלילית, להלן נימוקיי:

א.
"חזקת הבעלות וההרשאה" אין מטרתה להרחיב את האחריות של המבטח (ב-רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן [פורסם בנבו] (21.11.10) פסקאות 8 ו-9 לדעתו של כבוד המשנה לנשיאה ריבלין וכן פסקה 5 לדעתו של כבוד השופט עמית) (להלן:

פסק דין
קרנית).

ב.
בית המשפט העליון קבע שבעת שהעובדות לגבי זהות הנהג מצויות בידיעתו של הבעלים, והוא נמנע מלהביא ראיות בעניין, אין מקום להעביר את נטל השכנוע לגבי זהות הנהג למבטחת. הבסיס לקביעה זו הוא שדיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי ונטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט. יוצא מכך, שהנטל להוכחת זהות של הנהג, נותר רובץ לפתחו של הבעלים של הרכב, וזאת דווקא בשל רצונו בקיומו של כיסוי ביטוחי שיפטור אותו מאחריות לנזקים שנגרמו בתאונה (

פסק דין
קרנית, פסקאות 6 ו-7 לדעתו של כבוד השופט עמית).

ג.
סעיף 27ב לפקודת התעבורה מטרתו להביא להעמדתו לדין של הבעלים, שאחראי על הוכחת זהותו של מי שנהג ברכבו ועל נסיבות מסירת הרכב לידיו. הנחת היסוד היא שאין מקום להותיר את האחריות לעבירה שנעברה ברכב בעולם הערטילאי של האי וודאות. הטעם שלא הוברר מי בדיוק נהג ברכב בעת העבירה (רע"פ 9652/11 לוי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.1.12) פסקאות ט' עד י' להחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין). במילים אחרות, החזקה שבסעיף 27ב לפקודת התעבורה, פועלת לרעת הבעלים בכך שהיא מחייבת אותו להוכיח מי נהג ברכב בהיותו הגורם שחזקה עליו שהינו יודע את העובדות לאשורן לגבי זהות הנהג ונסיבות הגעת הרכב לידיו. החזקה לא נועדה להטיב עם הבעלים על ידי יצירת כיסוי ביטוחי עבורו יש מאין.

ד.
לא הוכח בפני
שהיתה התנהלות כלשהי מטעם מנורה שניתן להגדירה כהתנהגות בלתי ראויה או חסרת תום לב ביחסי מבטח – מבוטח, על מנת להצדיק הטלת האחריות לתשלום הפיצויים על הכיס העמוק שהוא חברת הביטוח, כפי שנהוג במקרים שבהם המבטחת נהגה בחוסר תום לב ובניגוד לחובתיה על פי דין כלפי המבוטח.

ה.
אלכסנדר כמבוטח, ומנורה כמבטחת, הגיעו להסכמה לגבי זהות הנהגים ברכב ובהתאם לכך נקבעו דמי הביטוח. אין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב בחופש החוזים שבין הצדדים ולחייב את מנורה לשאת באחריות בגין סטיה מתנאי הפוליסה ע"י אלכסנדר בכך שהתיר לאחר לנהוג ברכב.

20.
בנסיבות אלה, התביעה שהוגשה כנגד מנורה דינה להידחות. כמו כן, הנני דוחה את
הודעת צד ג' שנשלחה מטעם אלכסנדר למנורה.

סוף דבר

21.
לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

א.
הנני מורה לנתבע, אלכסנדר בוצקריוב
, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.1.
6,603 ₪ על פי דו"ח השמאי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום עריכת חוות דעת שמאי ביום 2.2.11 ועד למועד התשלום בפועל;

א.2.
474 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום עריכת חוות דעת שמאי ביום 2.2.11 ועד למועד התשלום בפועל;

א.3

1,000 ₪ הוצאות משפט;

א.4.
שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1500 ₪.

ב.
הנני מורה לנתבע, אלכסנדר בוצקריוב
, לשלם למנורה חברה לביטוח בע"מ
שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,500 ₪.

ג.
הסכומים המופיעים בסעיף א.3, א.4 ו-ב' יישאו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 14603-09/11 יוסף מדר נ' רן עטיה, אלכסנדר בוצקריוב, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/04/2014)