פסקי דין על אהרון יצחק | פסקי דין על יהודה יוסף | פסקי דין על נגרית ארז - מטבחי ארזים |

1530-06/11 סע     27/04/2014




סע 1530-06/11 אהרון יצחק נ' יהודה יוסף, נגרית ארז - מטבחי ארזים








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 1530-06-11



לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג ציבור (מעבידים), מר צבי שוייגר


ה
תובע
אהרון יצחק
ע"י ב"כ עו"ד אבני
-

ה
נתבעים
1. יהודה יוסף
2.
נגרית ארז - מטבחי ארזים

ע"י ב"כ עו"ד לוי






פסק דין


1.
התובע עבד בנגרייה בבעלות הנתבע, תקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים. שתי השאלות המרכזיות בהליך זה הן האם התובע עבד בנגריה שבבעלות הנתבע החל ממאי 2004 (כטענת התובע) או רק החל מיולי 2009 (כטענת הנתבע) ומה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע.
2.
רקע עובדתי
א.
התובע, יליד 1943, עבד בנגריה בבעלות הנתבע.
ב.
על פי תלושי השכר של התובע, התובע החל לעבוד בנגריה בחודש יולי 2009, בשכר יומי של 300 ₪.
ג.
התובע עבד בפועל בנגריה עד סוף חודש דצמבר 2010.
ד.
ביום 16.2.11 החל התובע לעבוד במקום עבודה חדש.
ה.
בחודש מרץ 2011 התובע פנה לראשונה לנתבע בדרישה לתשלום זכויות סוציאליות שונות, לרבות פיצויי פיטורים.


3.
להלן תמצית טענות התובע:

א.
התובע החל לעבוד אצל הנתבע בחודש מאי 2004, אולם הנתבע לא נתן לו תלושי שכר עד לחודש יולי 2009. בגין תקופה זו נתבעו הפרשי שכר והחזר הוצאות נסיעה.

ב.
הנתבע קיפח את זכויותיו של התובע: לא שילם לתובע שכר בגין עבודה בשעות נוספות, דמי חופשה והבראה וגם לא ביטח את התובע בביטוח פנסיוני.

ג.
אי תשלום השכר המלא לתובע בשלושת חודשי העבודה אחרונים משמעו פיטורים. בנוסף ולחילופין, נטען שהתובע התפטר מעבודתו מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.
4.
להלן תמצית טענות הנתבע:

א.
התובע הועסק על ידי הנתבע רק מחודש יוני 2009. קודם לכן התובע, שהיה לו עסק שכן לנגריה, הוא הגיע לנגריה על בסיס בלתי קבוע.

ב.
התובע התפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת או התרעה, ככל הנראה מאחר שביקש למצוא מקום עבודה אחר. אין בסיס לטענה לפיה הנתבע קיפח את זכויותיו, מאחר ששכרו שולם לו במלואו לאורך כל תקופת העסקתו.
ג.
ביחס לתביעה לשכר בגין עבודה בשעות נוספות, הנתבע טען שהתובע עבד במשרה מלאה ולא מעבר לכך. התובע ניצל פרקי זמן ארוכים לשם הפסקות בעבודה ואף נהג להתרחץ בנגריה בסוף כל יום עבודה.
5.
ההליך
א.
כתב התביעה כלל נתבע נוסף, מר ארז יוסף, בנו של הנתבע. ביום 26.9.11 נדחתה התביעה שהוגשה כנגדו על הסף, בהעדר עילה ובהעדר יריבות.
ב.
התביעה הוגשה כנגד הנגרייה, אולם נוכח הודעת הנתבע לפיה הנגריה אינה אישיות משפטית עצמאית ומשלא הובאה ראייה לסתור האמור, הדיון להלן יתייחס לנתבע - מר יהודה יוסף
בלבד.
ג.
בישיבת ההוכחות נשמעו בעלי הדין ועדים מטעמם. מטעם התובע העידו מר אפרים רשוק, שהיה שותפו העסקי של הנתבע תקופת מה משנת 2009 ומר אלכסי גורודצקי, עובד הנתבע לשעבר. מטעם הנתבע העיד מר שי אביטל, המצוי בקשרים עסקיים עם הנתבע. הנתבע הגיש תצהיר מטעם בנו, ארז, אך משזה לא הגיע לעדות עקב שהותו בחו"ל, תצהירו נמשך מתיק בית הדין.
ד.
לא מצאנו שעדי הצדדים יכלו לסייע בנושאים הדורשים הכרעה.

שני עדי התובע העידו שהם מנהלים תביעות כנגד הנתבע וכי בהליכים אלה, התובע מעיד מטעמם (ר' עדות התובע בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 20-22 עדות רשוק בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 9-12; עדות גורודצקי בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 5-8). נוסף על כך, העדים העידו שלא שהו עם התובע לאורך כל יום העבודה (ר' עדות רשוק בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 17-24, עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 4-8; עדות גורודצקי בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 20-22). כלומר, אין בעדותם כדי לשפוך אור על המסכת העובדתית הדרושה בירור.
אף מר אביטל, העד מטעם הנתבע, העיד שבינו ובין הנתבע שוררת חברות רבת שנים וכן העיד כי הגיע לנגרייה לעיתים רחוקות (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 3-6). משכך אין לייחס משקל של ממש לעדותו בעניין ההתקשרות עם התובע.
ה.
עוד יש להעיר בפתח הדברים, כי לא מצאנו שיש מקום להעדיף עדות של בעל דין אחד על פני חברו. במיוחד מצאנו לציין את עדותו המתחמקת והבלתי מהימנה של התובע (ר' למשל בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 30-31, עמוד 9, שורות 6-8 וכן בשורות 25-32). בנסיבות אלה, עיקר ההכרעה בהליך היא על יסוד נטלי ראיה.
נדון להלן בכל אחת מהמחלוקות העובדתיות שבין הצדדים.

תקופת עבודתו של התובע
6.
לטענת התובע, הוא התחיל לעבוד אצל הנתבע בחודש מאי 2004. טענה זו נטענה מבלי שצורפה לה ולו ראשית ראיה, כגון רישומים של התובע, העברות בנק או אישורים בדבר ביצוע תשלום כלשהו. עם זאת, התובע כלל לא נחקר על עניין זה. כל שנשאל בנושא נגע למועד עבודתו הנטען על ידי הנתבע, כפי שנרשם בתלושי השכר (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 19-22).
7.
לטענת הנתבע, התובע הועסק על ידו מחודש יולי 2009, כמפורט בתלושי שכרו. ביחס לתקופה הקודמת למועד זה, התובע לא הוגדר כעובד, ובלשונו: "הוא לא עבד אצלי בתור עובד." (עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 5). לטענת הנתבע הוא אך ביקש לסייע כלכלית לתובע, וכפי שהעיד (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 3-10)–

"ש.
נשאלת במסמך שאני אוחזת בידי, אמרת כאן שאתה לא יודע מתי התובע התחיל לעבוד אצלך אבל כמה שנים טובות. אני אומרת לך שאמרת במשטרה שהוא עבד יותר מ 6 שנים אצלך?
ת.
יכול להיות. אני יודע שהיחסים בינינו היו חברים. הוא לא היה כעובד אלא היה שכן היתה לו נגריה לידי שלא הצליחה והוא פשט את הרגל, אני ריחמתי עליו והסכמתי לעזור לו. אני הסכמתי לעזור לו כי הוא ביקש לעבוד כמה שעות ולא כל יום, מתי שנוח לו.
ש.
לא הסתמכת על העבודה שלו?
ת.
לא הסתמכתי עליו. גם מבחינה בריאות המצב לא היה טוב. הוא כל הזמן ביקש רק כסף כי מצבו הכלכלי לא היה טוב".

ובהמשך (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 16-25):

"ש.
איפה אתה יכול לבדוק מתי התחלת להעסיק אותו?
ת.
כל הזמן ריחמתי עליו בגלל ההתנהלות שלו.
ש.
איפה אתה יכול לבדוק מתי הוא החל לעבוד אצלך?
ת.
הוא היה בא בזמנו החופשי.
ש.
מה הוא היה עושה בזמנו החופשי?
ת.
עבודות שהיה צריך באותו יום.
ש.
אתה לקחת על עצמך לספק הזמנה ללקוח ולא היית יודע אם יש לך את כח האדם המספיק?
ת.
לא. היו לי עוד עובדים."


8.
הנתבע הוסיף וטען שהתובע ביקש כי לא ידווחו עליו כעובד, ובהתאם גם שלא יונפקו לו תלושי שכר, וזאת מאחר שקיבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי (סעיף 5 לתצהיר הנתבע). התובע אישר שקיבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי משנת 2000 (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 16-18), אולם טען שהיה רשאי לעבוד חרף העובדה שקיבל קצבה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 10).
סוגייה זו אינה מעלה ואינה מורידה לצורך ההכרעה שלפנינו שכן עובדת רישומו של התובע כעובד מן המניין היא אך ורק נושא ראייתי ואין בה, כשלעצמה, להוכיח שהתובע עבד בפועל בנגרייה, במועדים הרלוונטיים.

9.
ככלל, נטל ההוכחה בדבר מועד תחילת העבודה, מוטל על הטוען ובענייננו – התובע. עם זאת, בנסיבות בהן הנתבע הודה למעשה שהעסיק את התובע בפועל, אף אם לא הונפקו לו תלושי שכר ואף אם לא הוגדר כ"עובד", יש לקבוע כי התובע אכן הועסק על ידי הנתבע עובר לחודש יולי 2009. כלומר עוד קודם למועד בו החל הנתבע להנפיק לו תלושי שכר.

10.
הנתבע לא ציין אימתי החל להעסיק את התובע ולא נקב במועד מסוים (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 2-7). טענת הנתבע בעניין יחסיו עם התובע מהווה למעשה. טענת "הודאה והדחה", שכן הנתבע הודה בטענת התובע לפיה הוא הועסק עוד לפני חודש יולי 2009, אולם לא הציג את המועד בו החל התובע לעבוד בפועל. בנסיבות אלו, אין בידינו אלא לקבל את גרסת התובע באשר למועד תחילת עבודתו.


נציין כי מסקנה זו מתיישבת עם עדות הנתבע לפיה בשנת 2009 היה שינוי באופן הפעלת הנגרייה, משום שהבעלות עליה עברה לשותפות וזו הסיבה להוצאת תלושי השכר לתובע, ולא שינוי כלשהו שקשור לתנאי ההתקשרות בין הצדדים. ר' עדות הנתבע בעמוד 20 לפרוטוקול, שורות 1-9:


"הפכנו להיות חברה ולא הסכמנו להחזיק יותר בצורה שהחזקתי אותו וריחמתי עליו, רציתי להשאיר אותו לא היתה לי ברירה. והוא ביקש ובכה והוא כבר היה בגיל מופלג. רציתי בכלל לנתק איתו את הקשר אך הוא ביקש וביקש אז הסכמתי.

ש.
מה השתנה במערכת הטוב לב שלך?
ת.
לא השתנה, אבל היתה שותפות עסקית עם אפי וקיבלתי יותר עובדים, המקום היה יותר מסודר.
ש.
המקום קודם היה פחות מסודר?
ת.
לא. אבל בגלל שלקחנו עבודות עם אדם זר, אז כל עובד שבא דרש תלושים והבאה וחופשות וקיבלו את זה, קודם לא היו לי עובדים."

11.
כפי שציינו בפתח הדברים, הן התובע והן הנתבע לא הותירו רושם מהימן, כך שאין בידינו להעדיף את עדותו של זה על פני עדותו של זה. נוכח דברים אלה, מתעורר ספק האם התובע אכן הועסק על ידי הנתבע מחודש מאי 2004 כטענתו. עם זאת, בהעדר ראיות לסתור ומאחר שכאמור לעיל, לאור טענת הנתבע בנושא, הנטל עבר אליו, מצאנו לקבל גרסת התובע בעניין מועד תחילת העסקתו.

12.
מכאן לשאלה מהו היקף המשרה בה התובע עבד.

לטענת התובע, הוא עבד במשרה מלאה ואף למעלה מכך. לעומתו, הנתבע טען שעד שנת 2009, התובע עבד על בסיס מזדמן, באופן חלקי. כאמור, הנתבע הסביר כי בשנת 2009 נכנס לשותפות עם מר רשוק וכי ממועד זה, החליט לפעול באופן מסודר כך שהתובע דווח כעובד, הונפקו לו תלושי שכר והוא נדרש להגיע לעבודה באופן סדיר (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 19-24).

13.
על פי ההלכה הפסוקה, הנטל בעניין הוכח היקף משרתו של עובד מוטל על המעביד, עליו חלה חובת רישום נוכחות (ע"ע (ארצי) 1160-05-11 כהן - יעקובוב, 6.6.13; וכן ר' ע"ע (ארצי) 52949-05-10 ליליה וולצ'ק – ש. אלברט עבודות ציבוריות שירותי ניקיון אחזקה ופיקוח בע"מ, 28.3.2012). בנסיבות אלה, משהנתבע לא הביא ולו ראשית ראייה בעניין היקף משרתו של התובע, יש לקבל גרסת התובע לפיה הוא הועסק במשרה מלאה ממועד תחילת עבודתו אצל הנתבע.

14.
לסיכום, אנו קובעים כי התובע הועסק מחודש מאי 2004 במשרה מלאה.

15.
התובע טען שהוא זכאי להפרשי שכר בסך 2,200 ₪ בגין התקופה בה לא הונפקו לו תלושי שכר. התובע לא הבהיר אימתי נצבר חוב זה, באילו נסיבות ובגין איזו תקופה.
משלא הובאה ולו ראשית ראיה לטענתו בנדון, התביעה ברכיב זה נדחית.

נסיבות הפסקת העבודה של התובע
16.
כמתואר לעיל, התובע טען שפוטר ועוד הוסיף שהתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ומתקיימות בעניינו הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים (להלן – חוק פיצויי פיטורים).


כל העדויות שנשמעו מצביעות על כך שהתובע התפטר מעבודתו ולא פוטר.
מסקנה זו עולה מעדותו של התובע (עמוד 5 לפרוטוקול, החל משורה 5): "אני סיימתי לעבוד ב 31.12.10 והיו לי עוד 6 ימי מחלה. לא באתי כי כבר לא רציתי לראות את הפנים שלהם. ...פשוט לא הגעתי... ".


לאור עדות זו, המתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה התובע עזב את הנגריה, אנו קובעים שהתובע התפטר.

17.
ההלכה הפסוקה לגבי זכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תומצתה לאחרונה בע"ע (ארצי) שבתאי - טכנובר בע"מ, 10.6.13:

"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3
כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."

18.
לטענת התובע, ההרעה בתנאי עבודתו התבטאה בכך שלא שולם לו מלוא השכר בגין שלושת החודשים האחרונים לעבודתו (סעיף 24 לתצהיר התובע ועדותו בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 28-31). לדבריו שולמו לו רק 5,800 ₪ בגין שלושת חודשי עבודתו האחרונים (סעיף 21 לתצהיר התובע). הנתבע הכחיש טענה זו וטען כי נוסף לסך של 5,800 ₪ ששולם לתובע, ניתנו לתובע שתי המחאות בסכום כולל של 15,000 ₪. האחת, בסך 8000 ₪ (מיום 9.11.10) והשנייה, בסך 7000 ₪ (מיום 1.12.10) וכן סך של 100 ₪ במזומן.

19.
לתמיכה בטענתו צירף הנתבע העתק של ההמחאות (נספח א' לתצהיר הנתבע). על צידו האחורי של השיק בסכום 8,000 ₪ מופיעה חתימתו של מר חיים אוחיון. על גבי השיק בסכום 7,000 ₪ מופיעה חתימתו של התובע.

20.
מעדויות הצדדים (סעיף 41 לתצהיר התובע; סעיף 20 לתצהיר הנתבע) עולה שמר חיים אוחיון הוא בעל עסק להמרת כספים ופדיון שיקים ("ציינג'"- עדות הנתבע בעמוד 22, לפרוטוקול שורות 1-2).

21.
התובע טען שלא קיבל לידיו את השיקים ולאחר שהוגשה התביעה שלפנינו והתקיים הליך גילוי מסמכים, הגיש תלונה למשטרת ישראל בגין זיוף חתימתו על השיקים (סעיפים 37-43 לתצהיר התובע). החקירה שהתנהלה במשטרה בנושא נסגרה (מסומן נ/1). התובע העיד בעניין זה כך:

"ש.
אני אומרת לך שאתה, זה מה שנהגת לעשות, היית מקבל שיק והולך לפרוט אותו?
ת.
לא נכון.
ש.
איך תסביר את זה שיש שיק שרשום לפקודתך, שניתן לך ב 9.11 ונפרע באופן מיידי?
ת.
אצל מי נפרע השיק הזה.
ש.
הוא רשום לפקודתך ויש מאחור חתימה שלך והוצא לפרעון?

התובע זז מהדוכן ואומר שלום חבל לי על הזמן.
ת.
אני מבקש שתראי לי אותם.
ב"כ התובע: רשום שזו החתימה שלו?
התובע: רשום שזו החתימה שלי?"
(עמוד 9 לפרוטוקול שורה 25 עד עמוד 10, שורה 3)

עדותו של התובע, כמו גם התנהגותו בזמן שנשאל לגבי השיקים, מדברת בעד עצמה ונראה כי לא בכדי התובע התחמק מלהבהיר מה עלה בגורל השיקים הנדונים.

22.
נוכח עדות לא משכנעת זו של התובע בכל הנוגע לשיקים שהוצגו ומאחר שהתובע לא הביא ראיה לסתור הטענה לפיה הללו הופקדו לחשבונו או הגיעו לידיו בדרך אחרת, אנו קובעים כי הוכח שהתובע קיבל לידיו סכומים אלה וסך הכל בגין שלושת חודשי עבודתו האחרונים - סך של 20,800 ₪.

23.
אשר לסכום של 100 ₪, לגביו הנתבע טען ששילם אותו תובע במזומן, טענה זו לא הוכחה, באין ראיה לתמוך בה (לבד מעדות הנתבע).

24.
על פי הרשום בתלושי השכר של התובע, נותרה יתרת חוב המגיעה לו בגין שכר עבודה ונסיעות בסך 2,648 ₪ (849 ₪ דמי נסיעות בשלושת החודשים הנדונים). גם אם נותרה יתרת נלווים לתשלום, אין מדובר בקיפוח בוטה של זכויות התובע כעובד. משום כך ובנסיבות העניין, אין לראות באי תשלום החזר הוצאות נסיעה כהרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע.

25.
לסיכום האמור עד כה – לא הוכחה הרעה משמעותית בתנאי עבודתו של התובע, שהצדיקה התפטרות בדין מפוטר.
לאמור לעיל יש להוסיף שעל פי עדות התובע, הוא עזב מבלי שהתריע בפני
הנתבע על כוונתו להתפטר מעבודתו עקב הרעה נטענת בתנאי עבודתו. לעניין זה עדותו מדברת בעד עצמה (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 5 לפרוטוקול שורות 15-21):
"ש.
אתה הודעת לנגרית ארזים שאתה מתכוון לעזוב?
ת.
הוא גם לא הודיע לי שהוא לא משלם לי. זה נוכלים ורמאים והכל שקרנים. אני לא הודעתי. התצהיר שלהם הכל שקר. ורשום פה שזה פלילי.
ש.
אתה פנית לנגריה לפני שהחלטת לקום ולעזוב?
ת.
לא. אני לא חשבתי לעזוב. אבל אחרי שכבר הגיעו המים עד לצוואר, ביקשתי ביום האחרון לדצמבר 2010 שיתן משהו והוא מוציא לי 50 ₪, אמרתי לו תודה רבה. הלכתי עם דמעות הביתה עד היום הדמעות נשארות."

התובע הבהיר מדוע לא הודיע לנתבע על כוונתו להתפטר (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 17-18):
"אין לי כסף ליסוע
באוטובוס אז אני צריך ללכת לבעל הבית להגיד לו שאני מתפטר, יופי."

בהמשך טען כי מכשיר הטלפון שלו נותק עקב אי תשלום חשבון ומשכך אף לא יכול היה להתקשר ולהודיע טלפונית על התפטרותו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 1-3):

"ש.
אתה לא נתת לנגריה שום אפשרות לתקן את כל הטענות שהיום את הטוען כלפיהם, לא היה לך טלפון ולא דיברת לפני?
ת.
אמרתי לך שלא היה לי טלפון כי הוא היה סגור בגלל שלא שילמתי."

טענות אלה אינן סבירות בעינינו כלל ועיקר וגרסת התובע בעניין היתה מתחמקת. כך או כך, מעדות התובע עולה שהוא נטש את עבודתו מבלי שמסר הודעה מוקדמת או דרישה כלשהיא.

26.
במקום אחר בעדותו התובע טען טענה חדשה לפיה בטרם התפטר, קבל על כך ששכרו לא שולם (ההדגשה הוספה - ד.ו.;

עמוד 5 שורות 25-30):

"ש.
אתה החלטת שאתה עוזב ב 31.12.10?
ת.
אני לא החלטתי אם הייתי מחליט הייתי מודיע לו שאני מחליט. לא אמרתי לו.
ש.
פנית קודם ושאלת מדוע לא משלמים לך משכורת?
ת.
כן.
ש.
אז למה זה לא מופיע בתצהיר שלך?
ת.
אז אולי זה לא רשום..."

27.
לאור חוסר העקביות בעדות התובע אנו קובעים שהתובע לא הוכיח שפנה באופן כלשהו לנתבע וקבל על פגיעה כלשהיא בתנאי עבודתו או התריע כי ככל שלא תתוקן "ההרעה", יתפטר מעבודתו.

28.
מאחר שטענת התובע, לפיה הנתבע הלין את שכרו ונמנע מלשלם לו את מלוא שכרו, נדחתה, נדחית הטענה לפיה התובע התפטר מחמת "הרעה מוחשית בתנאי עבודתו". מסיבה זו נדחות התביעות לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש. כמו כן, מאחר שהתובע התפטר, נדחית גם התביעה לתמורת הודעה מוקדמת.

29.
לאור האמור לעיל, משהוכח כי הנתבע שילם לתובע סך של 20,800 ₪ בגין שלושת חודשי עבודתו האחרונים, יש לפסוק לזכות התובע סך של 2,648 ₪ בגין הפרשי שכר ונסיעות. נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ובשים לב לעובדה שהתובע כלל לא פנה לנתבע בדרישה לתשלום שכרו ונטש את עבודתו, פיצויי הלנת שכר יופחתו להפרשי הצמדה וריבית כחוק.
תמורת עבודה בשעות נוספות
30.
לטענת התובע, לאורך כל תקופת עבודתו הוא עבד בשעות נוספות, מבלי שקיבל את תוספת השכר החוקית. לטענתו עבד בימים א'-ה' בשעות 7:30-18:00 וביום ו' עבד במשך חמש שעות (סעיף 6 לתצהיר התובע). במסגרת תצהירו התובע הציג גרסה נוספת לפיה שעת סיום עבודתו היתה לכל הפחות 18:30 (סעיף 32 לתצהיר התובע). התובע העיד בעניין מתכונת עבודתו כך (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-13):

"ש.
באיזה שעות היית עובד?
ת.
משעה שבע וחצי עד שש מינימום, גם שבע ושמונה ועשר ו 12 בלילה גם.
ש.
איפה כתוב שעבדת עד השעות המאוחרות האלה?
ת.
כתוב שהייתי עובד עד השעה 18:00. לאחר שב"כ מפנה אותי לעיתים קרובות עד שעות מאוחרות יותר מהשעה 18:00, אני מקריא מסעיף 6 לתצהירי.
ש.
עבדת הרבה בהתקנות?
ת.
נכון.
ש.
יש התקנות בשעה 12 בלילה?
ת.
אמרתי התקנה ב 12 בלילה? איפה אדון ארז? שהוא יגיד לך עד עשר בלילה אצלו בבית עבדתי בשיפוצים. זה הבן של הנתבע."

עדותו של התובע נגועה בהפרזה, וממנה עולה כי טענותיו בדבר שעת סיום העבודה כלל אינה נוגעת לעבודות שביצע בנגרייה.

31.
מר גורודצקי שהעיד מטעם התובע, הבהיר כי הוא עצמו עבד מידי יום ביומו עד השעה 17:00 (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 12-13). גם אם התובע עבד בהתקנות, אין זה סביר בעינינו כי גורודצקי אשר הציג עצמו כנגר ראשי (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 30), סיים את עבודתו לפני התובע.

32.
כפי שציינו לעיל, עדות התובע בעניין שעות עבודתו לא היתה עקבית והתובע אף לא הבהיר את הסתירה הפנימית שבתצהירו בכל הנוגע לשעת סיום עבודתו (ההדגשה הוספה -ד.ו; עמוד 8 לפרוטוקול שורות 5-10):
"ש.
מתי היו סוגרים את הנגריה?
ת.
לא יודע. לפעמים היינו יוצאים יחד ורוב הזמן הוא היה נשאר לבד. אני הייתי יוצא.
ש.
בסעיף 6 לתצהירך אתה טוען שסיימת לעבוד בשעה 18:00 אני מסתכלת בסעיף 32 לתצהירך אתה כותב שלא עזבת את מקום העבודה לפני 18:30 אז מה עשית בין 18:00 ל 18:30?
ת.
התרחצתי אולי. וחוץ מזה בשעה 18:00 אני לא סוגר את הכפתור אם היה משהו לעשות הייתי נשאר עוד חצי שעה או שעה."

לעומת זאת ר' עדותו בהמשך (ההדגשה הוספה - ד.ו; עמוד 8 לפרוטוקול שורות 13-15):
"ש.
היית נשאר לבד בנגריה?
ת.
מה זאת אומרת? שאני נשאל שוב – לא היו עובדים 2-3 עובדים בקושי, אני הייתי נשאר עם המעביד אבל לא לבד. "

ור' גרסה נוספת בהמשך (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 27-31):

"ת.
רסמי לא עשיתי רישום, משעה 7:30 ולא יצאתי לפני 18:00 לעיתים רחוקות עבדתי יותר שעות. הנתבע היה הולך בשעה 17:00 או 18:00 להביא עבודות או הזמנות ללקוחות ואני הייתי נשאר שם עד שהוא חוזר.
ש.
קודם אמרת שלא נשארת לבד בנגריה אז אני לא מבינה?
ת.
אם את לא מבינה זו לא בעיה שלי."

33.
לטענת הנתבע, התובע לא התבקש לעבוד שעות נוספות ושכר העבודה היומי ששולם לו, בסך 300 ₪, עלה על המגיע לו מאחר שפעמים רבות התובע לא השלים את שעות העבודה במשרה מלאה (סעיפים 10-11 לתצהיר הנתבע). הנתבע לא ערך רישום נוכחות, כך אין שבידינו פירוט של שעות העבודה שביצע התובע. עם זאת הנתבע כלל לא נחקר על גרסתו בעניין שעות עבודתו של התובע, להוציא שאלה אחת בעניין שעת סיום העבודה בימים בהם בוצעו הרכבות בבית הלקוח. בנושא זה, הנתבע שב באופן עקבי על גרסתו (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 30-31):

"ש.
שעות ההרכבה היו בהכרח מסתיימות בשעה ספציפית או שהיו עד סיומן?
ת.
לא היתה להם שעה ספציפית. אף פעם לא מעבר לחריג. אם ההרכבה לא הסתיימה עד השעה 17:00 אז היו חוזרים למחרת. עיקר ההתקנות היו בבתים פרטים."

34.
בהתחשב בכך שכלל עדותו של התובע לא היתה מהימנה ונוכח הסתירות בעדותו לגבי השעות בהן עבד בנגריה והנסיבות בהן נשאר עד מאוחר בעבודה,
ומשלא הובאה ולו ראשית ראיה לטענותיו בדבר השעות הנוספות שביצע, כאשר מאידך גיסא עדותו של הנתבע לא נסתרה, התמורה לשכר בגין עבודה בשעות נוספות נדחית.

35.
תחולת צו ההרחבה בענף העץ
הצדדים לא טענו לתחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה כלשהו על עניינם. עם זאת, נוכח עיסוקו של הנתבע שהפעיל נגרייה, ובשים לב לעדויות הצדדים לפיהן הנתבע העסיק מספר מצומצם של עובדים (עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול, שורה 14; עדות הנתבע בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 15-16), יש לקבוע כי חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף העץ - מלאכה ותעשיה זעירה (י"פ 3292, התשמ"ו, 19.1.86; להלן – צו ההרחבה). האמור בפיסקה זו בא כרקע לדברים, מאחר שכפי שיפורט להלן, ברוב הרכיבים שנתבעו, הצו אינו מורה על זכויות שונות מהזכויות הכלליות במשק.
החזר הוצאות נסיעה

36.
לטענת התובע, הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגין התקופה בה לא קיבל תלושי שכר (עד יולי 2009). אכן, אין חולק כי לא שולמו לתובע דמי נסיעות בתקופה שקדמה להנפקת תלושי שכר. התובע העמיד תביעתו על סך של 12 ₪ ליום עבודה מבלי שהבהיר כיצד חישב רכיב זה ומבלי שהביא אסמכתא בעניין עלות הנסיעה ומסלול הנסיעה מביתו למקום עבודתו. מאחר שהחל מיולי 2009 שולמו לתובע החזר הוצאות נסיעה בסך 332 ₪, יש לקבוע כי זהו הסכום לו היה זכאי בסיום התקופה בגינה נתבע ההחזר. יחד עם זאת, מאחר שלא ניתן לפסוק לתובע יותר מתביעתו והסכום שנתבע ברכיב זה נמוך מהסכום על פי החישוב שהצענו לעיל, אנו פוסקים לתובע ברכיב זה את הסכום שנתבע – 19,334 ש"ח.

37.
דמי חג - לטענת התובע, הוא זכאי לדמי חג בגין השנה האחרונה לעבודתו. אמנם התובע לא פירט את החגים, אך ניתן לשחזר נתון זה על פי לוח השנה. על פי תלושי השכר של התובע, בחודשים בהם חלו חגי ישראל, הוא עבד ימים משתנים. לעיתים עבד 25 ימים בחודש, לעיתים 24 ימים ולעיתים אף פחות מכך. מאחר שעל פי תלושי השכר, שולם לתובע השכר בלבד (בגין עבודה בפועל) ללא תוספת בגין חגים, יש לקבל את תביעתו ברכיב זה.

בשנת העבודה האחרונה לעבודתו של התובע חלו שמונה ימי חג (שני ימי פסח, יום העצמאות, שבועות, שני ימי ראש השנה,
סוכות ושמחת תורה).

מאחר שהתובע השתכר 300 ₪ ליום, הוא זכאי לדמי חגים בסך 2,400 ₪.

פדיון חופשה והבראה
38.
לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, וכן הוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל שש שנות עבודתו.

לטענת הנתבע, את שני הרכיבים יש לחשב על פי הוותק מיולי 2009 ויתרת הזכויות שולמה לתובע במסגרת גמר חשבון (תלוש ינואר 2011).

39.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה אם הסכומים המפורטים בתלוש ינואר 2011 שולמו בפועל לתובע (ר' סעיף 37 לתצהיר התובע). על פי ההלכה הפסוקה, עצם הרישום בתלוש השכר אינו מהווה ראייה מספקת לצורך הוכחת ביצוע התשלום בפועל (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13). מאחר שהנתבע לא הציג אסמכתא לגבי ביצוע התשלום, הוא לא הוכיח את טענתו לפיה שילם לתובע את הסכומים שפורטו בתלוש השכר בגין חופשה והבראה.
40.
המסקנה מן האמור לעיל היא שהתובע זכאי לפדיון הבראה בסכום הנתבע על ידו – 4,837 ₪.

41.
אף בנושא פדיון החופשה יש לקבל את טענות התובע. על פי ההלכה הפסוקה, "המנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)). הנתבע לא הציג פנקס חופשה. בנוסף, מתלושי השכר עולה שלתובע שולם שכר בגין ימי עבודה בפועל ואין כל אינדיקציה לכך ששולמה לתובע תמורה בגין ימי חופשה שניצל. על פי צו ההרחבה בענף העץ, בגין תקופת עבודה בת שש שנים ושמונה חודשים (בגינן נתבע פדיון חופשה), התובע היה זכאי ל – 95 ימי חופשה.

42.
יש להעיר כי בכתב ההגנה לא נטענה טענת התיישנות ביחס לרכיב תביעה זה.

43.
כיוון שהתובע השתכר 300 ₪ ביום, הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 28,500
₪.



דמי גמולים לפנסיה
45.
התביעה ברכיב זה היא לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, מכח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. (בהקשר זה נציין כי צו ההרחבה בענף העץ אינו מטיל חבות לביצוע הפרשות לקרן פנסיה).

46.
לטענת הנתבע, מאחר שהתובע החל לעבוד בנגריה רק בשנת 2009, הוא לא היה זכאי ביטוח פנסיוני בשל גילו. מאחר שגרסת הנתבע לגבי מועד תחילת העבודה נדחתה, המועד הרלוונטי לעניין הפנסיה הוא ינואר 2008. באותו מועד התובע היה בן 64 שנים ו - 9 חודשים. היינו, צעיר מגיל הפרישה החוקי (חוק גיל פרישה, תשנ"ד – 2004).
לאור זאת, חלות הוראות סעיף 4ב' לצו ההרחבה בנושא הפנסיה, לפיהן הצו יחול גם על עובד בן 50 שנים ויותר.
כלומר, דין התביעה ברכיב זה להתקבל, בהתאם לנקבע בצו ההרחבה מינואר 2008.
את האמור לעיל יש לסייג בנקודה אחת והיא כי לא הוכח שניתן היה להמשיך ולהפריש לקרן פנסיה לאחר שהתובע הגיע לגיל הפרישה החוקי (67 שנים). משום כך, יש לחשב את זכאותו ברכיב זה עד יום 20.3.10 (ר' עדות התובע בעמוד 4 לפרוטוקול, שורה 8). כלומר, 27 חודשים.
47.
על פי הוראות הצו, התובע זכאי לחלק המעביד בתגמולים ובפיצויים (סעיף 8 לצו), אלא אם התובע משך את הכספים (בנסיבות מסויימות) או שאינו זכאי להם לפי סעיפים 16 ו - 17 לחוק פיצויי פיטורים. מאחר שאין אלה הנסיבות בענייננו, נדחית טענת הנתבע כי אין לחייבו בתשלום רכיב הפיצויים לקרן הפנסיה.

עוד יש להבהיר שהתובע אינו זכאי לתשלום מהנתבע בגין "חלק העובד" (כפי שנתבע). בנוסף, יש לחשב את התביעה ברכיב זה על יסוד הנתונים העולים מתלושי השכר ולא על פי טענת התובע (שאין לה בסיס בראיות), לפיה התובע עבד 26 ימי עבודה בחודש בכל התקופה הרלוונטית.
48.
ביחס לתקופה שקדמה ליולי 2009, אין נתונים לגבי היקף העבודה של התובע. מתלושי השכר של התובע עולה שעבד בממוצע 24 ימים בחודש. על יסוד הנחה שלא היה הבדל משמעותי בהיקף משרתו של התובע קודם לכן, יש לחשב את דמי הגמולים מינואר 208 ועד יוני 2009 על יסוד נתון זה.
בהתאם בגין שנת 2008, התובע זכאי לחלק המעביד בגובה 1.667%, משכר של 300 ₪
x
24 ימים בחודש
x
12 חודשים, ובסך הכל – 1,440 ₪.
על פי אותו חישוב לששת החודשים הראשונים בשנת 2009, כאשר חלק המעביד בתקופה זו עמד על 3.34%, הסכום הוא 1,443 ₪;
בגין מחצית השנה השניה של 2009, על פי השכר הנקוב בתלושי השכר, חלק המעביד הוא 1,794 ₪;
חלק המעביד (5%) בגין שלושת החודשים הראשונים בשנת 2010, עד שהתובע הגיע לגיל 67, על פי תלושי השכר, הוא – 1,196 ₪.
לסיכום, התובע זכאי ברכיב זה לסכום של 5,873 ₪.
49.
סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.
הפרשי שכר בסך 2,648 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל;
ב.
פדיון חופשה בסך 28,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל;
ב.
פדיון הבראה בסך 4,837 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל;
ג.
החזר הוצאות נסיעה בסך 19,334 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.09 ועד התשלום בפועל;
ד.
דמי חגים בסך 2,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל;
ה.
דמי גמולים לפנסיה (חלק המעביד בתגמולים ובפיצויי פיטורים) בסך 5,873 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל.
מאחר
שהחלק הארי של התביעה נדחה, כל צד ישא בהוצאותיו.


ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ד, (27 אפריל 2014
)
, בהעדר הצדדים.




צבי שוייגר, נציג ציבור (מעבידים)

דגית ויסמן
, שופטת







סע בית דין אזורי לעבודה 1530-06/11 אהרון יצחק נ' יהודה יוסף, נגרית ארז - מטבחי ארזים (פורסם ב-ֽ 27/04/2014)