פסקי דין על אדהם הייב | פסקי דין על יוסף הייב | פסקי דין על אסנת הייב | פסקי דין על בזק - חברה ישראלית לתקשורת בע"מ

46395-06/13 א     02/04/2014




א 46395-06/13 אדהם הייב, יוסף הייב, אסנת הייב נ' בזק - חברה ישראלית לתקשורת בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 46395-06-13 בזק
-
חברה ישראלית לתקשורת בע"מ
נ' הייב ואח'




תיק חיצוני:






בפני

כב' השופטת
עירית הוד

מבקשים
1. אדהם הייב

2. יוסף הייב

3. אסנת הייב


נגד

משיבה
בזק
-
חברה ישראלית לתקשורת בע"מ


החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים
1.
לפני בקשות לביטול

פסק דין
וצו כינוס נכסים, שניהם מיום 17.10.13.

2.
המשיבה, חברת בזק, הגישה תביעה כספית על סך 80,000 ₪ נגד המבקשים מס' 1 ו-2. במסגרת כתב התביעה טענה המשיבה, כי קצין הביטחון שלה ושוטרי מג"ב הבחינו במבקשים מס' 1 ו-2 שעה שהיו עסוקים בגניבת כבלי תקשורת שלה, אותם העמיסו על שני רכבים שהיו עמם במקום. לטענתה, כאשר קצין הביטחון והשוטרים התקרבו למקום המבקשים מס' 1 ו-2 החלו לברוח תוך שהם זונחים במקום שני רכבים וציוד אישי. המשיבה טוענת, כי אחד הרכבים היה רשום על שם המבקשת מס' 3 והשני היה רשום על שם המבקש מס' 1. לטענתה, במעשיהם גרמו לה המבקשים מס' 1 ו-2 לנזקים בסך 80,000 ₪.

3.
מכתב התביעה עולה, כי המשטרה גררה את הרכבים למגרש מטעמה. בדיון שנערך ביום 4.8.13, ממנו נעדרו המבקשים, הודיעו המשיבה והמדינה, כי הגיעו להסכמה לפיה המדינה תודיע תוך שבוע האם מסכימה להחלטה לפיה במידה ולא יוגש כתב אישום אזי בא כוח המשיבה ימונה לתפקיד כונס נכסים על הרכבים, בכפוף להמצאת אישור מסירה למבקשים 1-3 והגשת בקשה לצו פורמאלי.

4.
בהמשך, הודיעה מדינת ישראל, כי תיק החקירה שהתנהל נגד המבקשים נסגר בשל חוסר ראיות מספיקות. המדינה ביקשה, כי בית המשפט יורה לה למי להעביר את הרכבים שאוחסנו אצלה. ביום 28.8.13 ניתנה החלטה לפיה הצדדים התבקשו להמציא תגובתם להודעה האמורה. המבקשים 1-3 לא המציאו תגובתם.

5.
המשיבה הגישה בקשה לצו לפיו בא כוחה ימונה ככונס נכסים על שני הרכבים וכי הוא יאחסן אותם במקום מוגן ויפעל למימושם בהתאם להוראות רשם ההוצאה לפועל. בנוסף, הגישה המשיבה בקשה ל

פסק דין
בהעדר הגנה. שתי הבקשות האמורות התקבלו וביום 17.10.13 ניתנו צו ו

פסק דין
כמבוקש.

6.
במסגרת הבקשות שלפניי עותרים המבקשים, כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין וצו כינוס הנכסים אשר ניתנו נגדם ביום 17.10.13, כמפורט לעיל.

7.
במסגרת הבקשה לביטול צו כינוס הנכסים טוענים המבקשים, כי נפתחה חקירה נגד המבקשים מס' 1 ו-2 בחשד לגניבת תשתיות והיזק לקווי תשתית השייכים למשיבה. לטענתם, החשד נגדם עלה מאחר ואחד הרכבים היה בבעלות המבקש מס' 1 ולגבי הרכב השני, אשר רשום על שם המבקשת מס' 3, התקבל מידע מודיעיני לפיו שייך למבקש מס' 2. לטענתם, פרקליטות מחוז צפון החליטה לסגור את תיקי החקירה נגדם בשל חוסר ראיות. המבקשים טוענים, כי ההחלטה האמורה הגיעה לידי המבקשים מס' 1 ו-2 באיחור רב. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי אין ממש בטענה לפיה קצין הביטחון של המשיבה ושוטרי מגב הבחינו במבקשים מס' 1 ו-2 שעה שגנבו כבלי תקשורת.

8.
המבקשים טוענים, כי עם קבלת כתב התביעה והבקשה לסעד זמני הם פנו לעורך דין בכדי שייצג אותם והוא הבטיח, כי יטפל בעניין. לטענתם, הם הבינו שהוגשו כתב הגנה וכתב תשובה והמתינו להמשך ההליכים. עוד טוענים, כי בחלוף חודשיים, וכרעם ביום בהיר, הם קיבלו את פסק הדין ואת צו הכינוס ומיד שכרו את בא כוחם.

9.
לטענת המבקשים, מתקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 עולה, כי על מבקש צו כינוס נכסים זמני לעמוד בארבעה תנאים מצטברים- קיומה של עילת תביעה טובה, עמידה במאזן הנוחות, תום לב ומידתיות. בנוסף עליו להוכיח, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. עוד טוענים, כי עמידתו של מבקש צו הכינוס בתנאים האמורים תוכח באמצעות ראיות לכאורה. המבקשים טוענים, כי טענת המשיבה לפיה תעמוד בפני
שוקת שבורה וכי אי מתן הסעד הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין הן טענות שנטענו בעלמא, משוללות יסוד ואינן נתמכות בראייה כלשהי. לטענתם, מתן צו כינוס נכסים זמני בטרם משפט מהווה פגיעה בזכותם הקניינית המוגנת בחוק יסוד.

10.
עוד טוענים המבקשים, כי כאשר בית משפט בא להכריע בבקשה לסעד זמני יש לקחת בחשבון, בין היתר, את ניקיון הכפיים של מבקש הסעד. לטענתם, המשיבה אינה נקיית כפיים ובין היתר סילפה את העובדות כאשר טענה שקצין הביטחון שלה ושוטרי מג"ב הבחינו במבקשים מבצעים את העבירות.

11.
במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין טענו המבקשים, כי פסק הדין הגיע לידיהם לפני ימים אחדים ומשכך הרי שהם עומדים במסגרת הזמן הקבועה בחוק בנוגע להגשת הבקשה. במסגרת בקשה זו שבו המבקשים על הטענות שנטענו על ידם במסגרת בקשתם לביטול צו הכינוס. המבקשים הוסיפו, כי בהתאם לתקנה 201 לבית המשפט סמכות רחבה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד כאשר המטרה הינה לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט וההלכה היא, כי יש להעדיף עשיית משפט צדק על פני עמידה על כללי סדר הדין.

12.
המבקשים טוענים, כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד בהתאם לשיקול דעתו הוא בוחן מה הסיבה בגינה המבקש לא הגיש הגנתו ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין, כאשר משקל רב יותר יש לתת לשאלה השנייה.

13.
באשר לסיבת המחדל שבו המבקשים על טענתם לפיה פנו לעורך דין בבקשה שייצג אותם וכי הם סברו שעניינם מטופל. באשר לסיכויי ההגנה טענו המבקשים, כי אינם קשורים לביצוע העוולות עליהן הצביעה המשיבה וכי הימצאות רכביהם בשטח נבעה מכך שכל בני משפחתם המורחבת עושים שימוש ברכבים ולא ניתן לשלול, כי מי מבני המשפחות ביצע עבירה באמצעות הרכבים. לטענתם, הימצאות הרכבים בשטח אין בה בכדי להרים את נטל הראייה הדרוש בהליך בו עסקינן.

14.
המשיבה מתנגדת לבקשות וטוענת, כי דינן להידחות. לטענתה, פסק הדין ניתן כדין בהעדר הגנה והעדר התייצבות וצו הכינוס ניתן אגב מתן פסק הדין ואף הוא ניתן כדין. המשיבה טוענת, שפסק הדין וההחלטות נמסרו לנתבעים וכי הבקשות לביטול פסק הדין וצו הכינוס הוגשו באיחור ניכר אשר נובע מהתעלמות מכוונת של המבקשים. לטענת המשיבה, המבקשים ידעו שמתנהל הליך אזרחי, על קיומו של דיון, על דחיית הדיון וקביעת מועד אחר תחתיו, על הבקשה למתן

פסק דין
ועל מתן

פסק דין
וההחלטה בדבר כינוס הנכסים. לטענתה, המבקשים נמנעו באופן מכוון מלהתייצב לדיונים ולמסור גרסה מתוך ידיעה שהדבר עלול לשמש נגדם בחקירה שהייתה תלויה ועומדת באותה עת.

15.
המשיבה טוענת, כי לבקשה צורפו תצהירים כוזבים אשר עומדים בסתירה להודעות אשר מסרו המבקשים במסגרת החקירה אשר ניהלה נגדם המשטרה. עוד טוענים, כי ביחס לרכב הרשום על שם המבקשת מס' 3 הצדדים הצהירו במשטרה, כי הוא אינו בבעלותה וכי הוא בבעלות משפחתם אולם נגנב מהם וכעת הם טוענים, כי הרכב הינו בבעלותה.

16.
כמו כן, המשיבה טוענת שהבקשה הוגשה באיחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ודי בכך בכדי להצדיק את דחיית הבקשה.

17.
עוד טוענת המשיבה, כי הנימוק אשר סיפקו המבקשים באשר לנסיבות בגינן לא הגישו כתב הגנה אינו מצדיק ביטול פסק הדין. לטענתה, המבקשים טוענים, כי האשם הינו עורך דין עלום אשר לטענתם התרשל שעה שלא הגיש כתב הגנה ותגובה לבקשה. לטענת המשיבה, לא די בטיעון בעלמא והיה על המבקשים לפרט מיהו אותו עורך דין ולהראות, כי חתמו לו על ייפוי כוח, שילמו לו שכר טרחה וכדומה. עוד טוענת, שהמבקשים לא הסבירו מדוע לא התייצבו לדיון למרות שהוזמנו אליו אישית. לטענתה, אף אם היה עולה בידי המבקשים להוכיח טענתם לפיה פנו לעורך דין בבקשה כי ייצגם וכי סברו שהוגש כתב הגנה מטעמם הרי שאין מדובר בטעם מיוחד להארכת מועד שנקבע בחיקוק. המשיבה טוענת, כי מדובר בהתעלמות מדעת מהליכים משפטיים וכי בית המשפט אינו נותן סעד של ביטול החלטה או

פסק דין
למי שזלזל ביודעין בהליך או התעלם ממנו מדעת.

18.
באשר לסיכויי ההגנה טוענת המשיבה, כי על אף טענת המבקשים לפיה הרכבים ניטלו מהם שלא בהסכמתם לשם ביצוע העבירות הרי שלא הוגשה תלונה על גניבת הרכבים והדבר מדבר בעד עצמו. המשיבה מוסיפה וטוענת שהמבקשת מס' 3 אינה בעלת הרכב ועל כן אין לה מעמד לדרוש את החזרתו לידיה. שכן טענה בחקירתה במשטרה שהיא מכרה אותו למשפחת המבקשים האחרים וכי הוא אינו בבעלותה. לטענתה, הצהרת המבקשת מס' 3 לפיה הרכב נמצא בבעלותה הינה הצהרה כוזבת ולחלופין עדותה בהליך הפלילי הייתה כוזבת ואין לאפשר לה לטעון היום טענה סותרת.

19.
המשיבה טוענת, כי בהתחשב בנטל ההוכחה הדרוש בהליך אזרחי הרי שאין למבקשים הגנה מפני התביעה. לטענתה, המבקשים אכן נראו כשהם בורחים מהמקום, אף אם לא בוודאות הדרושה בהליך הפלילי, ואכן השאירו פריטים אישיים במקום העבירה וכן הם לא נתנו הסבר מספיק באשר למעשיהם באותו יום. לטענתה, אף אם רשויות התביעה סברו, כי אין די ראיות לשם הגשת כתב אישום הרי שיש די ראיות לשם ביסוס עילת תביעה אזרחית.

דיון ומסקנות

20.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם יש להורות על ביטול פסק הדין וצו הכינוס אשר ניתנו נגד המבקשים בהעדר הגנה אם לאו.

21.
בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשות להתקבל כפי שיפורט.

22.
כאמור, המשיבה טענה שהבקשות הוגשו באיחור ומבלי שהוגשה בקשת אורכה וכי מהטעם האמור כשלעצמו דין הבקשות להידחות. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד תוך 30 יום מהמועד בו הומצאה ההחלטה. פסק הדין
וצו הכינוס נשוא הבקשות שלפניי ניתנו ביום 17.10.13 והבקשות בהן עסקינן הוגשו כחודשיים לאחר מכן. כאמור, המועד הרלוונטי הוא המועד בו הומצא פסק הדין למבקשים. על כתפי המבקשים מוטל הנטל להוכיח את המועד האמור. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין נטען, כי פסק הדין הגיע לידי המבקשים ימים אחדים לפני המועד בו הוגשה הבקשה (סעיף 1 לבקשה). התצהיר אשר צורף לבקשה תומך בטענה האמורה. אציין, כי עיון בתיק בית המשפט מלמד, כי פסק הדין נשלח למבקשים אולם אישור המסירה לא סרוק ועל כן לא ניתן לדעת באיזה מועד הומצא פסק הדין למבקשים. בנסיבות אלו, מצאתי שלא לקבל טענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה מהטעם שהיא הוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק ומבלי שהוגשה בקשת אורכה.

23.
בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי מקום בו נתבע לא הגיש כתב הגנה וכן מקום בו נתבע לא התייצב לדיון בעוד שהתובע התייצב לדיון הרי שבית המשפט מוסמך ליתן

פסק דין
נגד הנתבע. בית המשפט מוסמך לבטל

פסק דין
אשר ניתן במעמד צד אחד מקום בו פסק הדין פגום או מקום בו יש לבטל את פסק הדין, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

24.
בענייננו, אין מחלוקת שהמבקשים היה מודעים להליך המשפטי המתנהל נגדם ולכך
שעליהם להגיש כתב הגנה. על אף האמור לעיל, המבקשים לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון ובשל כך ניתנו פסק הדין וצו הכינוס בהם עסקינן. המבקשים לא פעלו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 שעה שלא התגוננו במועד מפני התביעה אשר הוגשה נגדם. הנה כי כן, פסק הדין וצו הכינוס ניתנו לאחר שהמבקשים מס' 1-2 לא הגישו כתב הגנה בתובענה אשר הוגשה נגדם. בנסיבות האמורות פסק הדין ניתן כדין בהעדר הגנה ולא דבק בו פגם.

25.
כאמור, בית המשפט מוסמך לבטל

פסק דין
או החלטה אשר ניתנו במעמד צד אחד בהתאם לשיקול דעתו. כמפורט לעיל, לא דבק פגם בפסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד. כעת יש לבחון האם מתקיימים הטעמים המצדיקים את ביטולו של פסק הדין מחמת שיקול הדעת המסור לבית המשפט. בעת שבית המשפט דן בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש ומה סיכויי הצלחתו, במידה ויבוטל פסק הדין. אין מחלוקת, כי משקל נכבד יותר יש לתת לסיכויי ההצלחה של המבקש.

26.
כאמור, אין מחלוקת, כי כתב התביעה הומצא למבקשים מס' 1 ו-2 וכי הם לא הגישו כתב הגנה. במסגרת הבקשות שלפניי טענו המבקשים, כי פנו לעורך דין, אשר את שמו לא ציינו, בבקשה, כי ייצג אותם וכי הלה הבטיח שיטפל בעניין. לטענתם, הם הבינו שהוגש כתב הגנה והמתינו להמשך ההליכים והופתעו כאשר קיבלו את פסק הדין וצו הכינוס.

27.
טענתם האמורה של המבקשים נטענה בעלמא. המבקשים לא פירטו מי הוא אותו עורך דין אליו פנו לכאורה ולא הוכיחו, כי יש ממש בטענתם האמורה. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענה זו הרי שאין בכך בכדי להועיל למבקשים. טענות המבקשים באשר להתרשלות של עורך הדין אליו פנו, ואשר את פרטיו כאמור לא ציינו, אינה מהווה טעם המצדיק את ביטולו של פסק הדין נשוא הבקשה. אף אם קיימים למבקשים טענות במישור יחסיהם עם בא כוחם דאז הרי שאין בכך בכדי להצדיק את ביטול פסק הדין. הנה כי כן, מבחינת נסיבות המחדל לא עלה בידי המבקשים להוכיח, כי הנסיבות בגינן לא הגישו כתב הגנה מצדיקות את ביטול פסק הדין.

28.
כמפורט לעיל, שעה שבית המשפט בוחן בקשה לביטול

פסק דין
אשר ניתן במעמד צד אחד בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו הרי שבנוסף לסיבת המחדל עליו לבחון את סיכויי ההצלחה של המבקש ככל שפסק הדין יבוטל. לסוגיה זו יש לתת משקל גדול יותר.

29.
במסגרת תביעתה טענה המשיבה שהמבקשים גנבו כבלי תקשורת שלה וגרמו לה לנזקים. המשיבים מצדם טוענים, כי אין ממש בטענה זו. כאמור, החקירה אשר התנהלה נגד המבקשים בשל האירועים נשוא התביעה שלפניי נסגרה בשל חוסר ראיות מספיקות. ברי, כי לאור הפער בין נטלי ההוכחה במשפט הפלילי והאזרחי הרי שאין באמור לעיל בכדי ללמד, כי דין התביעה האזרחית להידחות. המשיבה טוענת, כי אף אם רשויות התביעה סברו, כי אין די ראיות לשם הגשת כתב אישום הרי שיש די ראיות לשם ביסוס עילת תביעה אזרחית. כאמור, אין מחלוקת, כי העובדה שאין די ראיות לשם הגשת כתב אישום אין בה בכדי ללמד, כי אין די ראיות לשם ביסוס עילת תביעה אזרחית. עם זאת, על כתפי המשיבה מוטל הנטל להוכיח, כי המשיבים עשו את המעשים המיוחסים להם וגרמו לה לנזקים הנטענים. העובדה שהחקירה הפלילית אשר התנהלה נגדם נסגרה רלוונטית לענייננו ויש בה בכדי לתמוך בטענה לפיה קיימים למבקשים סיכויי הגנה לכאורה.

30.
המשיבה טוענת, כי על אף טענת המבקשים לפיה הרכבים ניטלו מהם שלא בהסכמתם לשם ביצוע העבירות הרי שלא הוגשה תלונה על גניבת הרכבים והדבר מדבר בעד עצמו. אינני מקבלת טענה זו. במסגרת הבקשות שלפניי טענו המבקשים, כי כל בני משפחתם עשו שימוש ברכבים ולא טענו, כי נטילת הרכבים נעשתה שלא בהסכמתם.

31.
כמו כן, המשיבה טוענת, כי בתצהיריהם סותרים המבקשים את שנאמר על ידם בחקירתם במשטרה ומשכך הרי שהם משקרים בתצהירים ו/או במסגרת החקירה. לטענתה, בין היתר קיימת סתירה באשר לשאלה האם המבקשת מס' 3 הינה בעלת אחד הרכבים אם לאו. לטענתה, לאור הדברים אשר מסרו המבקשים בחקירתם הרי שהמבקשת מס' 3 אינה בעלת הרכב ומשכך הרי שאין לה זכות לגביו ומעמד לדרוש את השבתו. סבורני, כי בשלב זה לא ניתן להכריע במחלוקות האמורות ואין בטענות אלו בכדי להצדיק את דחיית הבקשות בהן עסקינן.

32.
המבקשים מכחישים את הטענה לפיה עשו את המעשים המיוחסים להם וטוענים, כי אין ממש בטענה לפיה הם נראו במקום. בעניין זה קיימת בין הצדדים מחלוקת אשר מצאתי, כי ראוי שתיפתר בין כותלי בית המשפט לאחר שיעלה בידי הצדדים להביא את ראיותיהם. כמו כן, קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר לשאלה האם המבקשים השאירו במקום האירוע פריטים אישיים אם לאו. אף מחלוקת זו ראוי, כי תיפתר בין כותלי בית המשפט.

33.
מקובלת עליי טענת המבקשים בשלב הזה לפיה לא די בכך שרכביהם היו במקום בכדי ללמד, כי הם ביצעו את העבירות המיוחסות להם. המבקשים טוענים, כי קרובי משפחתם עשו שימוש ברכבים וכי לא מן הנמנע, כי מי מהם היה מעורב במעשים נשוא התובענה. בשלב זה לא ניתן לסתור טענה זו אשר אף בה יש בכדי להצדיק את ביטול פסק הדין כך שיהיה בידי המבקשים להתגונן מפני התובענה בה עסקינן.

34.
רבות נאמר בפסיקה על חשיבותה של הפרוצדורה לשיטת משפט מסודרת מחד ועל כך שאינה חזות הכל מאידך. סבורני, כי אין להקל ראש בחשיבותה של הפרוצדורה וכי אין לתת יד לצד המזלזל בה ובהליכים המשפטיים אשר הוא צד להם. עם זאת, בית המשפט יעדיף את בירור האמת ואת השגת מטרתו העיקרית- עשיית משפט וצדק, על פני שמירה על כללי הפרוצדורה בקפדנות מוגזמת. אין מחלוקת שקיים אינטרס ציבורי, כי בית המשפט לא ישחית זמנו לריק וכי בירור תובענות יסתיים תוך זמן סביר. סדרי הדין קובעים את הדרך היעילה להגשמת זכויותיהם של בעלי הדין, תוך שמירה על האינטרס הציבורי. עם זאת, סדרי הדין מהווים מכשיר פרוצדוראלי לצורך חקר האמת. הכללים נועדו בכדי לשרת את ההליך השיפוטי אשר תכליתו הינה בירור הפלוגתאות והכרעה בהן. בסופו של יום, נועדו סדרי הדין לשם הגשמת זכויות מהותיות ויש ליישמם לאור המטרה האמורה. המטרה העיקרית של סדרי הדין הינה להביא למצב שבית המשפט יוכל לחרוץ את המשפט כהלכתו וכצדקתו (ע"א 430/74 פרידה בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1), 228). מצאתי, כי לשם הכרעה במחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים ובכדי שבפני
בית המשפט תונח מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר.

35.
כאמור, המבקשים לא הוכיחו, כי קיימת להם סיבה טובה בגינה לא הגישו כתב הגנה. בית המשפט העליון קבע, כי "אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך זלזול מופגן כלפי בית המשט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו רק אם שוכנע שאחרת ייגרם עיוות דין בולט

. אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן
". (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3), 431, 438). סבורני, כי המקרה בו עסקינן הינו מסוג המקרים בהם יש להיעתר לבקשה לביטול

פסק דין
לשם מניעת עיוות דין כאמור. כאשר למחדלם של המבקשים באי הגשת כתב הגנה במועד ובאי התייצבות לדיונים ניתן לכפר בדרך של פסיקת הוצאות.
מצאתי, כי עלה בידי המבקשים להוכיח, כי קיימים להם, לכאורה, סיכויי הגנה לפיכך, יש בכך בכדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין בכפוף לפסיקת הוצאות בגין מחדלי המבקשים.

36.
זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במקומותינו. אין מחלוקת, כי מדובר בזכות יחסית ולא מוחלטת וכי יש לאזנה עם שאר השיקולים הרלוונטיים ובכלל זה זכויותיו הדיוניות של הצד שכנגד והאינטרס הציבורי בכללותו. במקרה בו עסקינן

מצאתי, כי לשם הכרעה צודקת והוגנת בתביעה אשר הוגשה נגד המבקשים יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר. סבורני, כי הנזק אשר עלול להיגרם למבקשים בגין דחיית הבקשה עולה על הנזק אשר עלול להיגרם למשיבה בגין קבלתה. איזון נכון בין זכויות הצדדים תומך בקבלת הבקשה בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיבה בגין מחדלי המבקשים כמפורט לעיל. בכך יש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים.

37.
באשר לצו הכינוס, ביום 24.6.13 ניתנה החלטה לפיה אין להיעתר לבקשה במעמד צד אחד ונקבע דיון בבקשה אשר בהמשך נדחה למועד חדש, בהתאם לבקשת המשיבה. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי ההחלטה מיום 24.6.13, במסגרתה נקבע הדיון בבקשה, וההחלטה מיום 2.7.13, במסגרתה נדחה הדיון ליום 4.8.13, לא הומצאו למבקשים. יש באמור בכדי להסביר מדוע המבקשים לא התייצבו לדיון האמור. אף ההחלטה מיום 28.8.13, במסגרתה נקבע, כי על הצדדים להמציא תגובתם להודעת המשטרה, לא הומצאה למבקשים ובשל כך לא הומצאה תגובתם להודעה האמורה.

38.
כמו כן, אין מחלוקת, כי

צו הכינוס ניתן אגב מתן פסק הדין וכי הבקשה לצו הכינוס לא נדונה ונשקלה כנדרש במקרה של סעד זמני וכפי שהייתה נדונה אלמלא ניתן פסק הדין בהעדר. בנסיבות האמורות, ומשמצאתי להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין הרי שיש להיעתר אף לבקשה לביטול צו הכינוס.

39.
כפי שצוין לעיל, דעתי אינה נוחה עם התנהלות המבקשים אשר לא הגישו כתב הגנה במועד על אף שהם ידעו, כי מתנהל נגדם הליך משפטי. כאמור, טענתם לפיה פנו לעורך דין וסברו, כי הוגש כתב הגנה מטעמם נטענה בעלמא וממילא אין בכך בכדי להצדיק את אי הגשת כתב ההגנה. אין להתעלם מהמחדל האמור אשר גרם להתארכות ההליכים בתובענה בה עסקינן ולהטרדה מיותרת של המשיבה. לפיכך, מחייבת את המבקשים בתשלום סך של 4,000₪ בגין הוצאות המשיבה כתנאי לביטול פסק הדין וצו הכינוס וללא קשר לתוצאות ההליך וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו כאשר ימי הפגרה באים במניין הימים. בהיעדר תשלום כאמור , יוותר פסק הדין על כנו וכן צו הכינוס שניתן מכוחו של פסק הדין.

40.
בנסיבות האמורות, נעתרת לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין וצו הכינוס בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה כמפורט לעיל. המבקשים ישלמו את הוצאות המשיבה תוך 30 יום כאשר ימי הפגרה באים במניין הימים שאם לא כן פסק הדין כאמור יוותר על כנו.

41.
קובעת את התיק לעיון פנימי לקבלת הודעה באשר לתשלום ההוצאות ליום 8.5.14. ככל שישולמו ההוצאות כאמור ייקבע דיון במעמד הצדדים בבקשה לצו הכינוס וכן יינתנו הוראות על הגשת כתב הגנה.

המזכירות תמציא לצדדים.


ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 46395-06/13 אדהם הייב, יוסף הייב, אסנת הייב נ' בזק - חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/04/2014)