פסקי דין על כמונה כהן | פסקי דין על רפאל - יעקב מדר | פסקי דין על מנשה אייל מזוז | פסקי דין על גד אליעזר מזוז | פסקי דין על עימנואל אליהו מזוז |

5154/04 א     25/11/2004




א 5154/04 כמונה כהן נ' רפאל - יעקב מדר, מנשה אייל מזוז, גד אליעזר מזוז, עימנואל אליהו מזוז




1
בתי המשפט
בשא004811/04
בית משפט השלום באר שבע
בתיק עיקרי: א 005154/04

25/11/2004
תאריך:
כב' הרשמת גרבי אילת

בפני
:

כמונה כהן

בעניין:
המבקשת
ילנה וולוובסקי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המשיב
1. רפאל - יעקב מדר

ע"י ב"כ עו"ד נוני חסון


2. מנשה אייל מזוז

3. גד אליעזר מזוז

4. עימנואל אליהו מזוז

5. טובה בתיה מזוז
6. מיטל מזוז
7. תמר בת-שבע מזוז

המשיבים הפורמליים
החלטה

1. לפני בקשת המבקשת לדחייה ולחילופין למחיקה על הסף של התובענה שהוגשה נגדה ע"י המשיב, מחמת העדר עילת תביעה והעדר יריבות בין הצדדים.

2. ביום 28.7.04 הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המבקשת ושישה נתבעים נוספים - (להלן: "הנתבעים").
טוען המשיב בכתב התביעה כי המבקשת והנתבעים התקשרו בהסכם למכירת נכס מקרקעין, כאשר בהתאם לתנאי ההסכם התחייבו המבקשת והנתבעים בהיותם מוכרים, לשלם כנדרש מס שבח מקרקעין, על מנת לאפשר העברת הזכויות במקרקעין על שמו של המשיב, ועסקת המכר תושלם.

אולם לטענת המשיב, המבקשת והנתבעים הפרו את תנאי ההסכם בכך שנמנעו מלשלם את מס שבח המקרקעין, ובכך מנעו את רישום הנכס על שמו.
המשיב עותר בכתב תביעתו לחייב המבקשת והנתבעים לשלם את סכום מס שבח המקרקעין, לצורך רישום הזכויות בנכס על שמו בהתאם לעסקת המכר.

3. ביום 28.9.04 הגישה המבקשת בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן ו/או בקשה למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר".

4. ביום 26.10.04 נתן המשיב תגובתו, וביום 7.11.04 הגישה המבקשת תשובתה.
ביום 9.11.04 נדרשה ב"כ המבקשת להבהיר האם בקשתה היא למחיקה או לדחייה על הסף, וביום 15.11.04 הבהיר ב"כ המבקשת, כי הבקשה הנה לסילוק התובענה על הסף, בין אם על דרך מחיקת כתב התביעה ובין על דרך דחייתה.
החלטתי לדון בבקשה כבקשה למחיקת התובענה על הסף מחמת העדר עילת תביעה.

להלן טענות המבקשת

5. לטענת המבקשת, המשיב תובע את שומת המס בגין הנכס, אולם כמוכרת חלה עליה החובה לשלם את מס השבח לרשויות המס, למדינת ישראל, אשר לטענתה אף נקטו נגדה בהליכי גביה בכל הקשור לנכס זה, בעקבות מכירתו, ואף עיקלו את רכושה.
המבקשת טוענת לפיכך כי, המשיב זכאי לדרוש את השלמתו של הסכם המכר, באופן של הגשת תביעה לאכיפת המכר, אך אין הוא, כך לטענת המבקשת, יכול לגבות מהמבקשת, במקום המדינה, את מס השבח, שהוא פריווילגיה שלטונית.

6. לטענת המבקשת, המשיב לא פרע מכספו את החוב לרשויות המס, ועל כן אין הוא זכאי לחזור אל המבקשת בדרישה לשלמו, שכן לטענת המבקשת קיים חשש שבאם תחויב בתשלום מס השבח, תחויב בתשלום מס כפול, הן ע"י המשיב והן ע"י רשויות המס.

7. המבקשת טוענת מספר טענות הגנה מפני תביעתו הכספית של המשיב, האחת, התשלום הנתבע ע"י המשיב הנו גבוה בהרבה מהסכום ששילם המשיב בעבר בגין הנכס, השנייה כי המשיב לא שילם את מלוא התמורה עפ"י הסכם המכר, והשלישית כי הסכם המכר נחתם תוך הטעייתה והטעיית שאר הנתבעים.

8. עוד טוענת המבקשת כי אילו חפץ המשיב באכיפת הסכם המכר, היה עליו לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה לצו עשה, שיחייבה לקיים את חלקה בהסכם ו/או היה עליו לפנות בבקשה לסעד הצהרתי אשר יצהיר כי הנכס הנו בבעלותו המלאה של המשיב לאחר שנשא בחבות מס השבח, ואז יכול היה המשיב לחזור את המבקשת בדרישת התשלום.

לסיכום טוענת המבקשת כי המשיב תובע סעד כספי ולא סעד אכיפתי וכי אף אם יוכיח המשיב את המרכיבים העובדתיים של כתב התביעה, לא תהיה בידו הזכות לקבלת הכספים הנתבעים, אלא הזכות תהיה של רשויות המס.

להלן טענות המשיב

9. טוען המשיב כי המבקשת מודה באי תשלום מס השבח ובזכותו של המשיב לדרוש השלמתו של הסכם המכר, ומכאן תביעתו.
המשיב טוען כי ללא בצוע תשלום מס השבח לא יעלה בידו לרשום את הזכויות בנכס על שמו, זכות העומדת לו עפ"י הסכם המכר, ולכן קיימת יריבות בין הצדדים וכי המשיב זכאי לתבוע אכיפת ההסכם והסדרת התשלום בגין מס שבח, כך שתמומש זכותו לרישום הזכויות בנכס על שמו.

10. המשיב טוען באשר לחשש שמעלה המבקשת לעניין תשלום מס כפול, כי הכספים אשר ישולמו ע"י המבקשת אם ימצא בית המשפט ליתן נגדה

פסק דין
במסגרת תובענה זו, יועברו לחשבון נאמנות של עוה"ד אשר טיפל בעסקת המכר כפי שהצהיר ב"כ המשיב בכתב התביעה, ושבידו יפוי כחם של המשיבים והנתבעים, והוא אשר ידאג להעברת הכספים לשלטונות המס.

11. עוד טוען המשיב כי הדרך הישירה למימוש זכויותיו אינה בעתירה לסעד הצהרתי או לצו עשה, לפי הצעתה של המבקשת, אלא הדרך הישירה, העדיפה, והנכונה, כך לטענתו, היא גביית מס השבח באופן ישיר מהנתבעים, כך שתמומש זכותו לרישום הנכס על שמו.

12. המשיב מתנגד לבקשתה של המבקשת למתן אורכה להגשת רשות להתגונן, וטוען כי המבקשת מודה במחדלה באי תשלום מס השבח, וכי אין בידי המבקשת כל טענות הגנה, מלבד הטענה כי רשויות המס הן בעלות זכות הדרישה ולא המשיב.

דיון והכרעה

13. עיון בנספח א' לכתב התביעה מלמד כי בשנת 1996 נחתם בין המבקשת והנתבעים לבין המשיב הסכם למכירת נכס מקרקעין. בהתאם להסכם המכר התחייבה המבקשת ביחד עם שאר הנתבעים לעשות כל שיידרש למימושו של הסכם המכר.

14. בסעיף 6 להסכם התחייבו המוכרים, בהם המבקשת, כי הנכס ירשם על שם המשיב בתוך 12 חודשים, משמע עד לשנת 1997.
בסעיף 7 (ב) להסכם נקבע באופן מפורש וברור כי המוכרים מתחייבים לשאת בתשלום מס שבח מקרקעין בגין העסקה.
כאמור כפי שעולה מכתב התביעה, ממכתב הדרישה אשר נשלח למבקשת ע"י המשיב, ואף מהודאתה של המבקשת עצמה, הרי שמס השבח טרם שולם עד כה, ומשכך, לא הועברו הזכויות בנכס על שמו של המשיב.

15. אי תשלום מס השבח מהווה מחדל והפרת המוסכם בחוזה, לכאורה נראה כי משהופר ההסכם למשיב עומדת הזכות לתבוע בדרך חוקית ביצועו בעין של ההסכם, תשלומי פיצויים מוסכמים, ו/או כל סעד אחר המגיע לו עפ"י דין, כך גם נקבע בסעיף 8 (ג) להסכם הנושא את הכותרת "הפרות ותרופות".
מאחר והמבקשת נמנעה מלבצע את חיוביה עפ"י ההסכם, זכאי המשיב לתבוע אכיפתו. סבורני כי אכיפת ההסכם בענייננו אפשרית, בשלב זה לפחות, ובהקשר הבקשה למחיקת התובענה על הסף, אף בדרך של הגשת תובענה כספית ולאו דווקא בדרך של מתן צו עשה בלבד.
בהנחה שאף המבקשת איננה מכחישה ולמעשה אף מודה כי מס השבח לא שולם הרי שהמשיב זכאי לטעון כי ההסכם הופר, משהמניעה לרישום הזכויות בנכס על שם המשיב נובעת מהפרת ההסכם על ידי המבקשת.

16. טענתה של המבקשת החוזרת ונשנית היא כי היריבות המשפטית היא בינה ובין רשויות המס. אינני סבורה כי נכון יהיה בשלב מקדמי זה לפחות, להכריע בעניין זה, במיוחד לנוכח העובדה כי בנוסף לחבות המבקשת כלפי רשויות המס, קיימת למבקשת חבות על פי הסכם המכר כלפי המשיב, להעביר על שמו את הזכויות בנכס כאחת מן ההתחייבות החוזיות אשר כאמור אין המבקשת חולקת עליה.

17. מבדיקת כתב התביעה לבדו עולות לכאורה עובדות המצביעות על כך שהמבקשת הפרה לכאורה את ההסכם משלא שולם מס השבח, ובשל כך קמה למשיב זכות שאין עליה עוררין, לתבוע אכיפתו של ההסכם, אף בדרך של תביעה כספית, שהנה למעשה תביעה לתשלום מס השבח, כך שזכותו תמומש בסופו של דבר.

18. חשוב לציין כי המשיב ציין בכתב התביעה את האפשרות כי הסכום הנתבע יועבר לידיו של מיופה הכוח לצורך העברתו לרשויות המס. הצעה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 5 להסכם בין הצדדים ולפיו מונה עוה"ד שלמה עמיאור כמיופה כוחם של הצדדים לצורך גיבוש עסקת המכר.
בדרך זו אף נרפא חששה של המבקשת לתשלום כפל המס. שכן, כל תשלום שישולם למס שבח ע"י המבקשת בהליך שלטענתה ננקט נגדה, יופחת מסכום התביעה, ובדומה כל סכום שתחויב בו המבקשת ב

פסק דין
בתובענה זו, יקוזז מגובה החוב למס שבח ויש לציין עוד שלרשויות המס כך על פי הצהרת המבקשת, טרם שולם דבר.

באמרת אגב יצויין, כי רק בתשובת המבקשת לתגובת המשיב לבקשה, טענה המבקשת כי הסכם המכר הופר על ידי המשיב ואולם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין אך כאמור על בית המשפט לבחון את כתב התביעה בבדיקת קיומה של עילת התביעה.

19. בספרו של אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, ע"מ 138 נכתב:

"הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה".
20. במחקו תביעה על הסף מחמת חוסר עילה, מחליט בית המשפט על גורל התביעה, ללא שמיעת טענות לעצם העניין, לפיכך אמצעי חמור זה יש לנקוט רק במקרים בהם ברור, שהתובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אף אם עלה בידו להוכיח העובדות המפורטות בכתב התביעה ואף אם ניתנה לו רשות לתקן כתב התביעה.
הכללים המנחים שנקבעו על מנת לדון ולהכריע בשאלה זו, הם:
א. כתב התביעה יכיל את העובדות החשובות שעליהן מסתמך התובע.
ב. הכוונה ב"עובדות חשובות" היא לעובדות הדרושות כדי לנסח עילת תביעה
שלמה, ואשר בהיעדרן תהיה התביעה פגומה והיא עלולה להימחק לפי תקנה 100
ג. כתב התביעה אינו מגלה עילה, כאשר בהנחה שהתובע יוכיח את העובדות הכלולות בו, לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו.

בשלב הראשון, שלב הבדיקה הטכנית-פורמאלית של כתב התביעה, לא מתעוררת שאלת נטל ההוכחה או מידת ההוכחה, שכן די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ראה:ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא (2) 312).

21. ההלכה הבסיסית לעניין מחיקת כתב תביעה כפי שמובאת בע"פ 194/87 קאסם סילמאן מוחמד סאלח נ' רשות הפיתוח פ"ד מד (2) 185 3, היא כי:

"העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה".

ובהמשך:

"הנחת היסוד בבקשה למחיקה על הסף, היא זו המעמידה את העובדות, הנטענות על ידי תובע, בחזקת אמת, ואין להרשות חקירה המיועדת לסתור חזקה זו" (שם בעמ' 187).
בית המשפט ב

פסק דין
זה הביע בקורת חריפה על בית המשפט קמא:

"עצם קביעתו של בית המשפט קמא, שטענה עובדתית כלשהי של המערער "אינה אלא שקר ביסודה" כמוה כהכרעות "מוכחות" אחרות, עומדת בסתירה לעקרון האמור ומשבשת כליל את משמעות הדיון בבקשה למחיקה על הסף".
(שם בעמ' 187-188).
22. ולעניין זה נפסק בע"פ 556/83 קומפני פריניין דה פרטיספסמן נ' שמואל פלטו שרון ואח' , פ"ד מ (2) 298 כי:

"כשאנו מונחים על יסוד הכלל, שאם אך ניתן להציל תובענה מכיליון על דרך של תיקון אין מוחקים כתב תביעה על הסף.
...בין כך ובין כך נחה דעתנו - לאור העיון בחוות הדעת 'האמורות שהעניין אינו חד משמעי עד כדי הצדקת מחיקת כתב התביעה על הסף, וזאת בלי להביע דעה סופית לגבי הדין החל במקרה זה".
(שם בעמ' 300).

23. בע"א 335/87 יוסף שאלתיאל נ' אריה שני פ"ד לו (2) 151 סקר כב' הש' לוין (כתוארו אז) את ההלכות לעניין סילוק תובענה על הסף וקבע כי:

"המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על הדיון המשפטי בפני
תובע המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו" (ההדגשה אינה במקור - א.ג.).

ובהמשך:
"יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משותף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש שהתביעה תתקבל ואזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף".
(שם בעמ' 156)

24. ועוד לעניין זה אין לומר בנסיבות ענייננו כי:

"ברור ונעלה מכל ספק, שכל הדיונים והטענות והמענות הרגילות יהיו לשווא, באשר התביעה לגופה אין לה יסוד, וחסרים לה התבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה".

(המ' 87/51 שאוזכרה בע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים העברית השיתופית והכללית בארץ ישראל בע"מ פ"ד לח (4) 1.
25. לפיכך, אני מוצאת כי יש להורות על דחיית הבקשה למחיקת התובענה על הסף מחמת העדר עילת תביעה.

הוצאת הבקשה בסך 1,000 ש"ח תשולמנה על ידי המבקשת.

המבקשת תגיש בקשה למתן רשות להתגונן בתוך 30 יום.

ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ה (25 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים
גרבי אילת
, רשמת









א בית משפט שלום 5154/04 כמונה כהן נ' רפאל - יעקב מדר, מנשה אייל מזוז, גד אליעזר מזוז, עימנואל אליהו מזוז (פורסם ב-ֽ 25/11/2004)