פסקי דין על משה אלגז | פסקי דין על דוד גז |

22912-07/11 פ     28/04/2014




פ 22912-07/11 מדינת ישראל / המשרד להגנת הסביבה נ' משה אלגז, דוד גז








בית משפט השלום בקריית גת



28 אפריל 2014

ת"פ 22912-07-11 מדינת ישראל נ' אלגז ואח'


בפני

כב' השופט
ישראל פבלו אקסלרד




מדינת ישראל / המשרד להגנת הסביבה
[ע"י ב"כ עו"ד אמיר ברק]
המאשימה

נ ג ד
1. משה אלגז
2. דוד גז

[ע"י ב"כ עו"ד ציון דהרי]
הנאשמים

גזר דין

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות, בשלוש עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי סעיפים 13 (ב) (1) (א) יחד עם סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד -1984 יחד עם סעיף 29 ל חוק העונשין, התשל"ז- 1977. נאשם
1 הורשע גם בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשמים. הוא ביקש לשים הדגש על הערך החברתי שנפגע, הוא הערך של השמירה על הסביבה ומניעת הפגיעה בה. עוד ביקש ב"כ המאשימה שיובא בחשבון שהנאשמים ביצעו העבירות מתוך מטרה כלכלית של גריפת רווח וכי יש להחמיר עמם בשל כך. עוד נטען שבקביעת מתחם הענישה ההולם, יש להתייחס לקושי הרב הקיים באיתור משליכי פסולת ברשות הרבים, מאחר וההסתברות לתפוס מבצעי עבירות מסוג זה היא נמוכה. עוד טען ב"כ המאשימה כי המדובר הוא במכת מדינה, לכן יש להשית על הנאשמים עונש מרתיע. הוסיף ב"כ המאשימה וטען שהמחוקק ראה לנגד עיניו שיקולים אלו ולכן, קבע קנס מרבי שגבוה בהרבה מן הקנס שקבוע לפי סעיף 63 (א) (3) לחוק העונשין. נטען שמתחם העונש ההולם נע בין 40,000 ל- 70,000 ₪ להשלכה בודדת. ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים עונשים ברף העליון של רמת הענישה הנהוגה בעבירות שבהם הורשעו, לרבות מאסר על תנאי וחיובם לחתום על התחייבות להימנע מן העבירות שבהם הם הורשעו.

מנגד, ביקש הסניגור להקל עם מרשיו וטען שהנאשמים הודו, כבר בשלב המענה, כי הם השליכו אדמה בחצרו של מקס סרור וזאת לאחר שזה הזמין אצלם חומר ליישור החצר. הנאשמים מעולם לא התכחשו כי שפכו את החומר במקום, אלא שהיה להם חשוב להראות לביהמ"ש שהם אינם עבריינים משליכי פסולת ברשות הרבים וכי לא הייתה להם כל כוונה ללכלך ברשות הרבים. המדובר הוא באנשים שאינם משפטנים, אשר האמינו באמת ובתמים שהנחת חומר
בחצרו של סרור אינה מהווה עבירה באשר הם סברו שהמדובר הוא ברשות היחיד. נטען שהם מכירים את המושב משחר ילדותם ואת החלקה כחלקתו של סרור. עוד טען הסניגור כי המעשים בוצעו על ידי מרשיו שלא למטרת רווח אלא לשם מצווה, באשר סרור הוא שכן וחבר קרוב של הנאשם 1 והוא ביקש מן הנאשם 1 טובה של יישור השטח.
עוד ביקש הסניגור לשקול לקולא, שמרשיו לא ניסו לברוח מהמקום אלא שיתפו פעולה עם הפקח והודו ביוזמתם בהשלכת
פסולת ובשתי השלכות נוספות של פסולת באותו היום, באשר הם סברו שאינם מבצעים כל עבירה. למעשה, כך נטען, העבירה בוצעה על ידי הנאשמים על רקע של אי הכרת הפסיקה. הוסיף הסניגור וטען כי מרשיו נעדרי עבר פלילי ומאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, הם לא ביצעו כל עבירה נוספת. עוד טען הסניגור כי המעשים בוצעו על מנת למנוע סכנת חיים לילדים המסתובבים במקום. הסניגור ביקש להביא בחשבון כי מצבו הסוציו- אקונומי של נאשם 1 בימים אלה קשה. כן ביקש הסניגור להביא בחשבון את המצב המשפחתי כפי שתואר בטיעונים לעונש שהוגשו בכתב.
משאיתו של הנאשם 1 נתפסה לאחר האירוע והוא לא עבד במשך שלושה חודשים. לגבי הנאשם 2 נטען, שהוא אדם צעיר, אשר ביקש לסייע לדודו, הנאשם 1, אשר רישיון הנהיגה שלו נשלל אותה עת. לעניין נסיבותיו האישיות של נאשם זה נטען, שהוא התחתן ונולדו לו שני ילדים ופרנסתו קשה, בהיותו מפרנס יחיד. בכוונתו ללמוד לימודים אקדמאים בתחום ההוראה ולכן, ביקש הסניגור לשלוח את מרשו לקבלת תסקיר לעניין ביטול ההרשעה.

אכן, כטענת המאשימה, על ביהמ"ש, בבואו לגזור את דינם של מורשעים בעבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת ועבירות אחרות אשר פוגעות באיכות הסביבה, ליתן את חלקו במלחמה המתמדת על הפגיעה באיכות הסביבה והחיים. אכן, כפי שקבע ביהמ"ש במספר הזדמנויות, עבירות מסוג זה פוגעות בקרקע, במים ובאוויר, כאשר אלה מהווים את היסודות לקיום האנושי. על כן, קיים צדק בטענתו של ב"כ המאשימה, לפיה יש להשית על עברייני איכות הסביבה עונשים מרתיעים.

מתחם הענישה בעבירות מן הסוג שבהם הורשעו הנאשמים, הוא בין עשרות אלפים, למאות אלפים בודדות כאשר המדובר הוא בהשלכות ספורות. מובן כי, כל מקרה ייבחן לגופו וביהמ"ש ינקוט בגישה לפיה, לעולם, ענישה הינה אינדיבידואלית תוך שהיא מביאה בחשבון את נסיבות המקרה, כמו גם את נסיבותיו של כל נאשם ונאשם.

במקרה שלפניי, אכן המדובר הוא בהרשעה לאחר שמיעת ראיות. מובן כי הזכות למיצוי ההליך המשפטי היא זכותו של כל נאשם, אך ברי כי במקרה כזה, לא יכולים הנאשמים שלפני ליהנות מאותה מידת ההתחשבות שבאה באותם המקרים שבהם מודים הנאשמים וחוסכים מזמנו של ביהמ"ש ומזמנם של הצדדים והעדים.

הנאשמים שבפני
הם נעדרי עבר פלילי, וזאת הסתבכותם הראשונה עם החוק, לרבות בנושא של פגיעה באיכות הסביבה. לא רק זאת אלא שניתן לקבל את טענתו של הסניגור, לפיה סברו הנאשמים שהשלכת הפסולת בתחום חלקה אשר הזכויות בה שייכות לאדם המוכר להם מהמושב, מקס סרור, מהווה השלכה בשטח פרטי וכי הם לא היו ערים להגדרות של המונח "רשות הרבים" על פי החוק והפסיקה. מובן כי אין בדבר כדי לפטור אותם מאחריות, אך יש מקום להתחשב בכך, בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים.

אכן, בדרך כלל, המניע לביצוע עבירות של השלכת
פסולת, היא לצורך גריפת רווח כלכלי. ואולם במקרה שלפניי, לא הוכח שהמניע לביצוע העבירות על ידי הנאשמים, היה כלכלי ולכן, לא מן הנמנע, כי אכן הם עשו את הדבר כטובה למכר של הנאשם 1 משכבר בימים.

עוד יש לשקול לקולא את העובדה שהנאשמים שיתפו פעולה עם הפקחים מיד כאשר הם נתפסו מבצעים את העבירות.

לעניין מצבו הכלכלי של הנאשם 1, אכן הוגש תדפיס חשבון בנק המצביע על כך שהחשבון הבנק של נאשם 1 הוא בחובה. יש לתת לכך משקל מסוים, בבואי לגזור את עונשו.

לעניין מצבו הכלכלי של נאשם 2, לא הוגשה כל ראיה, ולכן המשקל שאוכל לתת לטענותיו של הסניגור בעניין זה, הוא מוגבל, אם בכלל.

אשר לבקשתו של הסניגור לקבלת תסקיר לעניין אי הרשעתו של הנאשם 2, הרי אינני מוצא כי יש מקום לקבל בקשה זו. לא הוצגה כל ראיה ואפילו לא ראשית ראיה ממנה ניתן היה ללמוד כי קיימת אפשרות שהרשעתו של נאשם זה בדין, עלולה לפגוע בו פגיעה בלתי פרופורציונאלית במסגרת עבודתו ו/או באפשרות הקידום המקצועי שלו. גם אם נכונה הטענה כי בכוונתו של נאשם זה היה ללמוד הוראה בלימודים אקדמאיים, וגם אם היה נאשם זה מסיים את הלימודים, אין פירוש הדבר כי לא יכול היה לשמש ולעבוד בתחום ההוראה או להתקדם בתחום זה. ראה ע"פ 8927/06 שלומציון אלפסי נ' מ"י
פסק דין
מיום 14.10.07.

לאור האמור, אינני סבור שזהו המקרה שבו יש להשית על הנאשמים מאסר על תנאי אלא שיש להסתפק בקנסות בסכומים אשר אינם נמוכים אך, יחד עם זאת, מביאים בחשבון את הנסיבות לקולא כפי שפורטו על ידי לעיל. מובן כי תובא בחשבון על ידי העובדה שנאשם 2 לא הורשע בעבירה של עיסוק ללא רישיון, וכן כי
המשאית אשר באמצעותה בוצעה העבירה, לא הייתה שלו אלא של נאשם 1 והנאשם 2 היה למעשה שכיר שלו באותה התקופה. כמו כן, יחויבו הנאשמים, בחתימה על התחייבויות בסכומים גבוהים, כמרכיב הרתעתי משמעותי במסגרת גזר הדין, תחת מאסר על תנאי, כאמור.

אשר על כן,
אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
1.
הנאשם 1 ישלם קנס בסך 25,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.6.14 ובכל 1 בחודש. אי תשלום אחד משיעורי הקנס, יעמיד היתרה לפירעון מידי.

2.
הנאשם 1 יחתום על התחייבות בסכום של 50,000 ₪, להימנע מן העבירות שבהן הורשע. תקופת ההתחייבות היא שנתיים מהיום. על הנאשם לחתום על ההתחייבות מיד בתום הדיון ולא יאוחר מתוך 7 ימים, שאם לא כן, הוא ייאסר למשך 10 ימים.

3.
הנאשם 2 ישלם קנס בסך 15,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.6.14 ובכל 1 בחודש. אי תשלום אחד משיעורי הקנס, יעמיד היתרה לפירעון מידי.

4.
הנאשם 1 יחתום על התחייבות בסכום של 30,000 ₪, להימנע מן העבירות שבהן הורשע. תקופת ההתחייבות היא שנתיים מהיום. על הנאשם לחתום על ההתחייבות מיד בתום הדיון ולא יאוחר מתוך 7 ימים, שאם לא כן, הוא ייאסר למשך 10 ימים.

זכות ערעור – כחוק.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ד, 28 אפריל 2014, במעמד הנאשמים ובא כוחם ובהעדר ב"כ המאשימה (בהסכמתו).









פ בית משפט שלום 22912-07/11 מדינת ישראל / המשרד להגנת הסביבה נ' משה אלגז, דוד גז (פורסם ב-ֽ 28/04/2014)