פסקי דין על דוולת שלחון | פסקי דין על יעקב לזר | פסקי דין על אורית לזר |

39866-02/10 א     06/04/2014




א 39866-02/10 דוולת שלחון נ' יעקב לזר, אורית לזר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 39866-02-10 שלחון נ' לזר ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
31

בפני

כב' השופטת
עידית ברקוביץ


תובעת

דוולת שלחון


נגד


נתבעים

1. יעקב לזר
2. אורית לזר



החלטה

החלטה זו מתייחסת לסוגיית ההוצאות, לאחר שביום 1/1/14 ניתן

פסק דין
, לפיו, לבקשת התובעת הופסקה התובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984
(להלן: "תקסד"א").

ואלה תמצית העובדות הצריכות לעניין:

התובעת חוכרת ממנהל מקרקעי ישראל בית צמוד קרקע ברחוב חשמונאים 23 הוד השרון.

הנתבעים רכשו את זכויות החכירה
של בית צמוד קרקע המצוי בשכנות ובצמידות לבית התובעת.

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לצו מניעה וצו עשה.

בתביעתה עתרה התובעת
כדלקמן:
"לאסור בצו-מניעה קבוע על הנתבעים יחד ולחוד מלחרוג בבנייה אל תוך שטח החלקה של
התובעת.
לאסור בצו-מניעה קבוע על הנתבעים יחד ולחוד מלהקים קיר כל שהוא שיש בו כדי לחסום את חדירת אור-היום, קרינת-השמש וזרם-האוויר אל תוך שני החלונות הקרועים בקיר הבית של התובעת (מטבח ושירותים).
להורות בצו-עשה המורה לנתבעים יחד ולחוד להציב את הגדר על קו-האמצע החוצץ לשני חצאים שווים את שתי החלקות...".
(סעיף 16 לכתב התביעה).

הנתבעים הגישו כתב הגנה. הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות. בכתב ההגנה טענו הנתבעים, בין היתר, כי אינם חורגים לשטח התובעת ולטענתם, וכי ניתנה הסכמה מטעם התובעת לכל פרטי הבנייה.

במהלך ההתדיינות התקיימו ארבעה דיונים, הוגשה חוות דעת של מומחה בית המשפט, מר זהר עירון והוגשו תצהירי עדות ראשית.

בדיון מיום 9/5/13 הוצע לצדדים "להסכים להפסקת התובענה הנוכחית או מחיקתה, תוך ריכוז כל המחלוקות במסגרת התביעה שהוגשה בימים אלו" וניתנה לב"כ התובעת שהות בת 7 ימים להודיע עמדתו .

ב"כ התובעת לא הגיש כל הודעה במועד שהוקצב.

ביום 8/7/13 עתר ב"כ התובעת בבקשה לתיקון כתב התביעה. בהחלטה מיום 11/8/13 נדחתה הבקשה והתיק נקבע להוכחות ביום 2/1/14.

ביום 30/12/13 הגיש ב"כ התובעת הודעה
בדבר קבלת הצעת בית המשפט להפסקת התובענה.

לבקשת ב"כ התובעת ובהתאם להודעתו, ניתן ביום 1/1/14
פסק דין
בדבר הפסקת התובענה.

כעת יש להכריע בסוגיית ההוצאות

לאחר מתן פסק הדין, עתרו הנתבעים בבקשה נושאת כותרת "בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד", בהמשך, בהודעה שניתנה (בעקבות החלטה מיום 13/1/14) הבהירו הנתבעים כי יסכימו שלא לעמוד על בקשתם לביטול פסק הדין בכפוף לחיוב התובעת בהוצאות, וכן בכפוף לכך שלא יוחזרו לתובעת הערבויות והפיקדונות שהפקידה במסגרת עתירתה לסעד זמני.

התובעת הגישה את התייחסותה לבקשה, והנתבעים את תשובתם. ביום 13/3/14 הגישה התובעת תשובה נוספת מטעמה ובהמשך ביום 24/3/14 הגישה בקשה נוספת.

לאחר שהונחו בפני
בית המשפט בקשה, תגובה ותשובה, לא היה מקום לכך שהתובעת תוסיף ותגיש את עמדתה "בהמשכים".
מכל מקום, וכפי שיפורט להלן, אין בטענות הנוספות שהועלו כדי לשנות מהתוצאה.

הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פד"י מו (4) 330 (1992)). עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת הוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)).

יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים
רלוונטים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה.

בין היתר ראוי להביא בחשבון את האופן בו הסתיים ההליך, כאשר לענין זה יש חשיבות לשאלה אם ההליך הסתיים ב

פסק דין
או בהסכמה, תוך התייחסות לטיב ההסכמה. כמו כן יש ליתן את הדעת למועד והשלב הדיוני בו הסתיים ההליך ואת סבירות ההוצאות ושכר הטרחה בהתחשב בטיב העניין.
(בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא – משרד התעשיה והמסחר (30.6.05)).

וביישום לענייננו-

בהתאם לתקנה 154(ב) לתקסד"א "בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט".

במקרה הנדון ובהתאם לעקרונות שהותוו לעיל, משהופסקה התובענה, הרי יש מקום לחיוב התובעת בהוצאות שנגרמו לנתבעים, עת נאלצו להתגונן מפני התביעה.
בהקשר זה יש ליתן משקל להודעת התובעת בדבר כוונתה להמשיך בהליכים נגד הנתבעים במסגרת אחרת.
בנוסף ובעיקר מטה את הכף כנגד התובעת העובדה, כי הודיעה על הפסקת התובענה ביום 30/12/13, שלשה ימים קודם ישיבת ההוכחות, וזאת למרות שניתנה לה אפשרות להודיע עמדתה בתוך 7 ימים מיום מתן החלטה ביום 9/5/13,
והיא לא עשתה כן.

מנגד, בנסיבות הענין, אין מקום לפסיקת מלוא ההוצאות שמבקשים הנתבעים. לענין זה לייחס משמעות למממצאי חוות הדעת של
מומחה בית המשפט אשר, לכאורה, תמכו בטענת הפלישה שהעלתה התובעת כנגד הנתבעים. נוכח חוות הדעת, ומבלי שתהא בכך משום נקיטת עמדה מכרעת, הרי אין מדובר בתביעה שהיתה חסרת סיכוי.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטים, הריני קובעת כי כי יש מקום להשית על התובעת הוצאות, ואולם אלה יועמדו על הצד הנמוך.

התובעת מחויבת בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 1,500 ₪.

באשר לערבות והעירבון – יחולו הוראות תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.


ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 39866-02/10 דוולת שלחון נ' יעקב לזר, אורית לזר (פורסם ב-ֽ 06/04/2014)