פסקי דין על יוכבד מזרב | פסקי דין על דוד חיים מזרב | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות |

6235-02/14 רעצ     06/04/2014




רעצ 6235-02/14 יוכבד מזרב, דוד חיים מזרב נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בנק מזרחי טפחות בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



רע"צ 6235-02-14 מזרב ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ


תיק חיצוני: 0215255114


לפני
כב' השופטת
רויטל באום


מבקשים

1
.
יוכבד מזרב

2
.
דוד חיים מזרב


נגד

משיבים
1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
2. בנק מזרחי טפחות בע"מ





פסק דין


לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, מיכל ברלינר-לוי מיום 7.1.14 בתיק הוצל"פ 02-15255-11-4.

1.
המבקשים הינם החייבים בתיק ההוצל"פ, שהינו תיק למימוש משכנתא על דירת מגוריהם, אשר נפתח ע"י המשיב 1.

2.
המבקשים הגיעו להסדר לתשלום חובם למשיב 1, ונכון להיום אין מחלוקת כי המבקשים עומדים בהסדר (וראו: הצהרת ב"כ המשיב 1 בדיון שהתקיים לפניי ביום 2.4.14 עמ' 1 ש' 13-14, הצהרה לא ניתנה בקלות יתרה, יש לציין).

3.
המשיב 2, שהינו אחד מנושיו של המבקש, ביקש כי כונסת הנכסים תפעל למימוש הדירה, על יסודו של עיקול שהטיל משיב זה על הדירה, וזאת לתשלום חובות הנושים שאינם מובטחים, וחרף קיומו של הסדר בין המבקשים למשיב 1.


בהחלטה מיום 7.1.14 קבעה כב' הרשמת, כי יש מקום להתיר לכונסת הנכסים לממש את דירת מגורי המבקשים לשם סילוק כל חובותיהם של נושיהם הלא מובטחים של המבקשים כמו גם לסילוק יתרת המשכנתא.


כב' הרשמת ביססה החלטתה על שניים:

ראשית, כי עפ"י תנאי חוזה ההלוואה שבין המבקשים למשיב 1, זכאי המשיב 1 לממש את הדירה 'אם יוטל עיקול על הנכס'.
שנית, כי לכונסת הנכסים חובה כלפי נושיו הלא מובטחים של המבקש, למכור את הנכס, ולשלם את החובות לאחר סילוק המשכנתא. הנמקה זו באה על יסודה של פסיקה שצוטטה בהחלטה.

4.
אין חולק, כי במועד מתן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, היו לשני המבקשים חובות בלתי מובטחים בהוצאה לפועל.

נכון להיום, הן בהתאם להודעת ב"כ המבקשים מיום 1.4.14 (בבק' מס' 17) והן נוכח המפורט ב-נ2/1, אין מחלוקת, כי מלבד יתרת תשלומי המשכנתא, סילקה המבקשת את כל חובותיה בהוצאה לפועל.

לעומתה, נגד המבקש פתוחים 21 תיקי הוצל"פ, בהם תיק ההוצל"פ דנן, וסך כל חובותיו לנושיו, בהם הנושה המובטח – המשיב 1, עומד על 645,834 ש"ח (וראו: נ1/1).

5.
ביום 6.2.14, ולבקשת המשיב 1, הוריתי על צירופו של המשיב 2 כמשיב נוסף; כן הוריתי על קבלת תגובותיהם.


תגובת המשיב 2 הוגשה ביום 3.3.14. תגובת המשיב 1 הוגשה ביום 9.3.14.

ביום 2.4.14 התקיים כאמור דיון לפניי במסגרתו השלימו ב"כ הצדדים טיעוניהם בע"פ, אף ניסיתי לבדוק האם ישנה דרך להסדיר את הסכסוך באופן כולל, דבר שלא צלח.

6.
טענות המבקשים

בבקשתם, כמו גם בטיעון בא-כוחם לפניי, טענו המבקשים שלוש טענות כנגד ההחלטה מיום 7.1.14:



6.1
האחת, כי לא היה מקום להתיר לכונסת הנכסים, אשר מונתה מטעמו של המשיב 1 למימוש המשכנתא על דירת מגורי המבקשים, לממש את הדירה, חרף עמידת המבקשים בהסדר עם המשיב 1, וזאת בכדי לשלם את חובותיהם של נושיו הלא מובטחים של המבקש. המבקשים מבססים טענתם זו על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו ביום 14.1.13 בתיק רע"א 49241-12-10 עמרן נ' בנק המזרחי (להלן – "עניין עמרן"), וכן על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בכפר סבא ביום 28.1.14 בתיק עש"א 4663-06-13 ינקו נ' בנק הפועלים בע"מ (להלן – "עניין ינקו").

6.2
השנייה, כי משאוחדו תיקיו של המבקש, שעה שהדירה הייתה בבעלותו, ולא נדחתה בקשתו לאיחוד תיקיו בקביעה כי עליו למכור את ביתו כדי לשלם חובותיו לנושיו, אין מקום להתיר מימוש הדירה גם היום.

אבהיר כבר כעת, כפי שהערתי לב"כ המבקשים תוך מהלך הדיון, כי דין טענה זו דחייה מכל וכל!

ראשית, וספציפית לגבי המבקש דנן, עיון בהחלטה שקבעה את הכרזתו של המבקש כחייב מוגבל באמצעים ואשר ניתנה עוד בשנת 2010, החלטה שניתנה ע"י מותב זה עת שימשתי כרשמת הוצאה לפועל, מלמד כי נושא דירת מגורי המבקש הייתה לנגד עיניי, כרשמת; בהחלטה צוין במפורש, כי המבקש מעדיף לשמור על נכסיו, במקום למכור את דירתו, לגור בדירה צנועה יותר ולשלם את חובותיו. ציון זה
היווה מתיחת ביקורת על התנהלותו של המבקש, אשר בצידה הבאת העובדה כי למבקש דירת מגורים לידיעת כלל הזוכים, למען ישקלו פעולתם.

בוודאי שלא היה באמור כדי להוות למבקש הגנה מפני מימוש דירת מגוריו.

שנית, הכרזת חייב כחייב מוגבל באמצעים, הנעשית עפ"י רוב לבקשתו, בהתאם להוראות סע' 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 פעולה הגוררת עימה איחוד תיקיו (ככל שיש לו מספר תיקי הוצל"פ) עפ"י הוראת סע' 69ו לחוק ההוצאה לפועל, אין מטרתה להגן עליו מפני מימוש נכסיו!

תכליתו של תיק האיחוד, הנפתח על יסודה של הכרזת חייב כמוגבל באמצעים (והנקרא "איחוד כפוי") הינה למנוע מצב של ריבוי הליכים ובקשות במספר תיקים, לעיתים במספר לשכות הוצל"פ, באופן שלא יאפשר לחייב לשלם את חובותיו לכלל נושיו מצד אחד, יטיל עליו הגבלות אשר לא תאפשרנה לו להגדיל התחייבויותיו וחובותיו (הגבלת כרטיס אשראי, הגבלת בנק ישראל) או להתחמק כליל מתשלום חובותיו (הגבלת יציאה מן הארץ) מהצד השני, לחסוך למערכת ההוצאה לפועל ולרשמיה העמוסים ממילא זמן יקר הכרוך בטיפול ובמתן החלטות בבקשות המוגשות הן ע"י הזוכים הרבים והן ע"י החייב בתיקיו הרבים, מהצד השלישי.

תכליתו של תיק האיחוד היא לרכז את הטיפול בכלל החובות של אותו חייב תחת "קורת גג אחת" במסגרתה, כל עוד עומד החייב בצו החיוב בתשלומים שנקבע לו, לא יינקטו כנגדו הליכים מינהליים לא נעימים כעיקול מטלטלין בבית מגוריו, עיקול משכורתו ועיקול חשבון הבנק שלו ולא יוצאו נגדו צווי הבאה.

תיק איחוד אינו כצו כינוס הניתן למבקש הכרזתו כפושטת רגל; אין בו כדי לעכב את כל ההליכים כנגד החייב, אלא הליכים ספציפיים בלבד, המפריעים לשגרת החיים הרגילה, ואשר יש בנקיטתם כדי למנוע ביצוע תשלום צו החיוב בתשלומים.

מימושם של נכסי החייב, לא רק שאינו 'אסור', אלא ראוי ורצוי שיעשו במסגרתו של תיק האיחוד, משנפתח.

6.3
טענתו השלישית של ב"כ המבקשים היא כי לא ניתן כלל לממש את דירת מגורי המבקשים, הואיל והמבקשת פרעה את כל חובותיה בהוצל"פ.

אף טענה זו דחייה מכל וכל: כל עוד המבקש הוא בעל זכויות בדירה וכל עוד למבקש חובות בהוצאה לפועל, ניתן בהחלט לפעול למימוש חלקו בדירה וזאת לפרעונם של חובותיו. הדבר מורכב יותר, דורש תביעה לפירוק שיתוף בין המבקשים וכן הליכים נוספים, אך בוודאי שאינו אסור משפטית או בלתי אפשרי פרקטית.
מכל האמור לעיל, נותרה לדיון טענתם הראשונה של המבקשים, לפיה אין זה ראוי לאפשר לכונסת הנכסים מטעם הבנק למשכנתאות אשר חובו משולם בהסדר, לממש את דירת המגורים הממושכנת לטובת נושיו הלא מובטחים של המבקש.

7.
תגובת המשיבים

7.1
בתגובתו של המשיב 2 צוין, כי אין לו עניין בסכסוך שבין המבקשים למשיב 1, כי נוכח חובותיו של המבקש מצד אחד, ושווי דירת המגורים מהצד השני, יש לאפשר מימוש הנכס לשם סילוק חובותיו של המבקש, ויש לעשות זאת ע"י כונסת הנכסים, באשר הנושה המובטח אינו יכול להתמהמה במימוש תוך גרימת נזק לנושים שאינם מובטחים.

7.2
בתגובתו של המשיב 1 צוין, כי לנושים הלא מובטחים זכות לגיטימית לדרוש מימוש הדירה באמצעות כונסת הנכסים אשר מונתה מטעמו של הנושה המובטח.

לא מצאתי בתגובת המשיב 1, או בנספחיה, כל אזכור לזכותו הנטענת למימוש על יסודו של סע' מתוך חוזה ההלוואה על יסוד הטלת עיקול על הדירה. חוזה ההלוואה גם לא צורף לתגובת המשיב 1; משמעות הדבר היא כי המשיב 1 אינו סבור שיש לו זכות כאמור, וכל טיעונו מתרכז בשאלה שנותרה לדיון עפ"י המפורט בסיפת סע' 6 לעיל.

8.
דיון

8.1
אכן ניראה, כי קיימות בפסיקת בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים שתי אסכולות קוטביות בשאלה שבמחלוקת.

עפ"י האחת, לכונס נכסים אשר מונה מטעם נושה מובטח למימושו של נכס חובה לפעול למימוש כאמור, אף משהוסדר חובו של הנושה המובטח בפריסת תשלומים (רע"צ 55503-05-13 איפרגן נ' בלמ"ש ואח').

עפ"י האחרת, אם הגיע החייב להסדר לתשלום חובו לנושה המובטח, אין זה ראוי שכונס הנכסים אשר מונה מטעמו של הנושה המובטח ימשיך וינקוט בהליכי הכינוס, אלא יש להשאיר את הדבר לטיפול נושיו הלא מובטחים של החייב (עניין ינקו, ועניין עמרן).

הנה כי כן, לא קיימת 'מחלוקת סתם', אלא דעות מנוגדות לחלוטין: דעה אחת סוברת שעל הכונס מוטלת חובה לממש, השניה גורסת שלא ראוי שיפעל למימוש.

לא מצאתי, אף הצדדים לא הציגו, פסיקה של בית המשפט העליון בסוגיה ספציפית זו, ומשמעות הדבר היא כי לא קיימת הלכה פסוקה מחייבת בעניין, אלא הלכות מנחות, סותרות כאמור, בלבד.

8.2
עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים, אף בפסקי הדין שאוזכרו בהחלטת כב' הרשמת.

אודה, כי פסקי הדין התומכים באסכולה השנייה דווקא מנומקים יותר, בהנמקות המקובלות עליי.

8.3
אינני סבורה, כי ניתן לגזור מחובותיו החוקיות של כונס נכסים או מעובדת היותו 'ידו הארוכה' של רשם ההוצאה לפועל, חיובו לפעול למימוש הנכס המשועבד כדי לפרוע חובות לא מובטחים.

8.4
בהקשר זה אין לי אלא להביא את הדברים שנאמרו בעניין עמרן -

"אין להרחיב את תפקידו של כונס הנכסים מעבר לתכלית ולמטרה בשלן מונה, קרי, לאפשר את פירעון חובו של החייב לזוכה באמצעות מימוש הנכס המסויים, שהרי פירעון החוב הוא המטרה ואילו מכירת הנכס הינה רק האמצעי לקיום המטרה"
(סע' 10 לפסה"ד; ההדגשה שלי – ר.ב.)






ובהמשך –

"חובת הנאמנות שחב הכונס לביהמ"ש והיותו זרועו הארוכה של רשם ההוצל"פ, אינם הופכים אותו בהכרח לאפוטרופוס של נושיו האחרים של החייב..."
(סע' 11 לפסה"ד)



וכן –

"כפיית מכר בהינתן הסדר לסילוק מלוא החוב...פועלת בניגוד לתכלית הרצויה לפיה יש לעודד חייבים להגיע להסדרים ולסלק את חובותיהם ללא צורך בכפיה ומימוש. כפיית המכר אף פוגעת באופן בלתי מידתי בחייב, במיוחד עת מדובר במכירת נכס מקרקעין ובפגיעה בזכות הקניין, אף מעמיסה עליו הוצאות מיותרות"



(שם, פיסקה שלישית; ההדגשה שלי – ר.ב.).

8.5
כן מצאתי להביא את הדברים הבאים שנאמרו בעניין ינקו, היפים גם לענייננו -

"אדגיש, כי אני שותפה למסקנת הרשמת כי אין ליתן לחייב "להנות" ממצב שבו תסוכל אפשרות מימוש דירה לטובת נושה לא מובטח. מנגד, יש להקפיד על קיומו של הליך הוגן בעת שבאים לפגע בזכות קניין. משמעות הדבר היא כי נושה לא מובטח המעוניין לגבות את חובו יתכבד ויפעל על פי חוק ההוצאה לפועל על תגיו וסייגיו ולא יבקש "להנות" מיתרונות שמוקנים לנושה המבוטח בנקיטת הליכי המימוש"
(ההדגשה במקור – ר.ב.).

8.6
אוסיף ואעיר, שיש לזכור, כי לחייב בהוצאה לפועל זכויות מועטות וחובה עיקרית אחת: לשלם את חובו הפסוק. אין כל מחלוקת שעל חייבים לשלם חובותיהם ואין לאפשר להם להתחמק מכך; תפקידו של רשם ההוצאה לפועל לקדם הליכי גביית החוב הפסוק, וזאת בראש ובראשונה.

אך תוך כדי כך, תוך מהלך סיוע לזוכה לגבות את חובו, שומה על הרשם שלא ליתן ידו לרמיסתן של זכויותיו המועטות כאמור של החייב, ויש מעת לעת שנדרש לעצור פעולת זוכה, אם אינה מתיישבת עם זכויות ספורות אלה.

9.
התוצאה היא כי אני מקבלת את בקשת רשות הערעור, וכן את הערעור, ומורה כי כונסת הנכסים מטעמו של המשיב 1 לא תוכל לפעול למימוש נכס המבקש, וזאת כל עוד הוא עומד בהסדר התשלומים עם המשיב 1.

אין בכך כדי למנוע מהמשיב 2 מלעתור בכל בקשה שימצא לנכון, במסגרתו של תיק האיחוד, המתנהל כנגד המבקש, לצורך מימוש הנכס, ובהעדר הצדקה של ממש, משפטית או פרקטית, אני סבורה שיש לאפשר מימוש הנכס, על כל המורכבות המשפטית שיש בדבר.

בנסיבות העניין, ומאחר ומדובר במחלוקת פוסקים של ממש, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות.

העירבון שהופקד ע"י המבקשים יושב להם, לאחר שישולם למשיב 1 מתוכו סכום ההוצאות שפסקתי לטובתו בהחלטה מיום 3.3.14 (בבקשה מס' 4), וזאת ככל שלא שולם לו ע"י המבקשים עד היום;

המזכירות תבצע את התשלום ביום 13.4.14
, אלא אם תתקבל אסמכתא מאת ב"כ המבקשים על ביצוע התשלום או הודעה מאת ב"כ המשיב 1 כי הוא בוצע כאמור עד למועד האמור.


ניתן היום,
ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.









רעצ בית משפט שלום 6235-02/14 יוכבד מזרב, דוד חיים מזרב נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/04/2014)