פסקי דין על האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ | פסקי דין על אבנר אזולאי | פסקי דין על מאיר אזולאי |

7089/09 א     01/05/2014




א 7089/09 האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' אבנר אזולאי, מאיר אזולאי








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 7089-09 האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ
נ' אזולאי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אנה שניידר


התובעת

האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ



נגד


ה
נתבעים

1.אבנר אזולאי
2.מאיר אזולאי



פסק דין





הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.
עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 24.6.09, חוב נטען של הנתבעים לתובעת עבור החזקת מחסן, הידוע כ"מחסן דגים" – מחסן חלוקה
(להלן – המחסן) , בתקופה שבין 14.4.08 ועד תום עונת הפירות של שנת השמיטה , ביום 13.7.09.

2.
על פי כתבי
הטענות, התובעת, שעיסוקה שיווק תוצרת חקלאית, שכרה בחודש אוגוסט 2007 מאת תנובה
- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן – תנובה) מחסנים (מחסן בננות והמחסן נשוא התביעה), כאשר תום תקופת השכירות נקבע ליום 31.8.09.


בהתאם להסכם השכירות עם תנובה, התחייבה התובעת לשאת בתשלום דמי השכירות, ארנונה, הוצאות חשמל, מים , וכן
תשלומים לוועד השוק הסיטונאי (להלן – התשלומים), והפקידה בידי תנובה את התשלומים מראש עד ליום 31.8.09.

3.
לטענת התובעת, בהתאם להסכם בעל פה בינה לבין הנתבע 1, שנערך בחודש אפריל 2008, הועמד המחסן לרשות הנתבע 1 והוא התחייב לשאת בכל התשלומים המוטלים על התובעת מכוח התחייבותה כשוכרת ראשית.
בפועל החזיק במחסן הנתבע 2, בנו של הנתבע 1, שפעל תחת השם "פרי וירק", לצורך מסחר בפירות וירקות של שנת השמיטה התשס"ח.


על פי הצהרת הנתבע 2, הנתבע 1 אינו עובד ואינו בקיא בעובדות הרלבנטיות , ולכן הוגש תצהיר עדות ראשית רק על ידי הנתבע 2.

4.
אין מחלוקת כי בתקופה שבין אפריל 2008 ועד תחילת שנת 2009 שילמו הנתבעים את התשלומים, למעט הארנונה , שלגביה טענו כי היא לא שולמה על ידם
הואיל והארנונה לא שולמה בפועל
על ידי התובעת אלא באשראי.

לטענת התובעת בהקשר זה , הנתבעים חזרו והתחייבו כי ככל שתוצג להם חשבונית על תשלום בפועל של הארנונה – הם יישאו בתשלום המגיע מהם.


לגבי התשלומים האחרים, טוענת התובעת כי הנתבעים חדלו לשלמם החל בחודש מרץ 2009.

5.
הואיל והתובעת טוענת כי הנתבעים עזבו את המחסן מבלי לפרוע את חובם – הוגשה התביעה ביוני 2009 על סכום של 121,253 ₪ , המורכב כדלקמן:


95,123 ₪ - חיובי ארנונה עד חודש יוני 2009;

22,220 ₪ - חיובי שכירות (מאי – יוני 2009);

3,438 ₪ - חשמל (מרץ – אפריל – מאי – יוני 2009);

472 ₪ - מים וועד שוק (אפריל – מאי – יוני 2009).

6.
בכתב ההגנה טוענים הנתבעים, כי הם היו בעלי עסק בשם "פרי וירק" לשיווק פירות וירקות, והפעילו קו חלוקה לשוק המוסדי בירושלים.


לקראת שנת השמיטה התשס"ח , חברו יחדיו התובעת והנתבע 1, והקימו במשותף, ביום 15.9.07, חברה בשם "זמירות הארץ" (להלן – החברה המשותפת).


המחסן היה אמור להיות לשימוש החברה המשותפת, אולם הואיל והחברה המשותפת טרם הוקמה באותה עת – נרשמה התובעת כשוכרת בחוזי השכירות של שני המחסנים, תוך הבטחה של בעליה (האחים אגא) להסב את החוזים על שם החברה המשותפת, ובכלל זה את המחסן נשוא התביעה.

7.
ביום 13.4.08 חתמו הצדדים על פירוק החברה המשותפת מרצון, על רקע סכסוך ביניהם לגבי פעילות החברה המשותפת וחשדות מצד הנתבעים להעלמת הכנסות וגניבת חלק מכספי החברה המשותפת על ידי התובעת.

הסכם הפירוק מיום 13.4.08 צורף כנספח א' לכתב ההגנה וכן לתצהירו של הנתבע 2 (להלן – הסכם הפירוק).

8.
על פי סעיף 3 להסכם הפירוק, התחייבו הצדדים להעביר
האחד לשני
את כל מסמכי הנהלת החשבונות של החברה המשותפת, ובסעיף 4 להסכם הפירוק נקבע:


אם לאחר בדיקת מסמכי הנהלת החשבונות יתגלה למי מן הצדדים כי הצד שכנגד העלים הכנסות של חב' זמירות הארץ בע"מ ו/או ביצע דיווחים לא נכונים, יהא עליו להשיב את הכספים שנטל.

במקרה כאמור, יהא הצד השני זכאי לקבל את מלוא ההכנסות הנ"ל ותהא לו זכות תביעה ישירה בגינן".

9.
בסעיפים 6 ו – 9 להסכם הפירוק נקבע כי התובעת תקבל לידיה , לשימוש בלעדי וייחודי , את "מחסן הבננות", ואילו הנתבעים יקבלו את המחסן נשוא התביעה.
סוכם כי התשלומים יחולקו בין הצדדים בהתאם לשימושם.

בסעיף
10 להסכם הפירוק
נקבע:

"חב' אגא בע"מ מתחייבת להעביר את הסכם השכירות עבור מחסן הדגים המשמש לחלוקה – מחברת תנובה בע"מ – ע"ש אבנר אזולאי
"פרי וירק".
לצורך ביצוע האמור, תפנה חבר אגא בע"מ לחב' תנובה בע"מ בבקשה לבצע את האמור תוך 14 ימים ממועד חתימת הצדדים על הסכם זה".


בסעיף 15 להסכם הפירוק נקבע:

"בכפוף למילוי התחייבויותיה של חב' אגא בע"מ בסעיפים 9 – 10 לעיל, ישלם מר אזולאי לחב' אגא בע"מ סכום כולל של 50,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם ב-10 תשלומים שווים ועוקבים כל ראשון בחודש החל ביום 1.5.08..."

בסעיף 18 להסכם הפירוק נקבע,
כי הפרת תנאי מתנאי ההסכם ואי תיקון ההפרה תוך 7 ימים ממועד קבלת התראה בכתב על כך -
יזכה את הצד שכנגד בפיצויים מוסכמים, בסכום של 50,000 ₪, וזאת מבלי לפגוע בזכות לתבוע, בנוסף, כל נזק שייגרם.

10.
הואיל והנתבעים טענו כי התובעת הפרה את סעיף 10 להסכם השכירות, בכך שלא העבירה את הסכם השכירות עבור המחסן מתנובה על שם הנתבע 1, וכתוצאה מכך, נגרמו להם נזקים חמורים, אשר סכומם עולה בהרבה על סכום התביעה ויש לקזזם – התקבלה ביום 14.7.10 טענת "הודאה והדחה", ונקבע היפוך סדר הבאת הראיות.

11.
מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע 2, ולהוכחת טענת הקיזוז הוגשו מטעמם חוות דעת חשבונאיות של רו"ח אבישי וייספלד , ושל החשבונאי ויועץ המס בועז כהן (להלן – בועז כהן).


מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר אבי אגא (מנהל התובעת), ולא הוגשה כל חוות דעת חשבונאית נגדית.

12.
דיוני הוכחות התקיימו בימים 17.2.11, 1.1.12, 1.4.12 ו – 24.6.12.

13.
לאחר דיון ההוכחות ביום 17.2.11, אשר בו נחקרו בועז כהן וכן הנתבע 2, ובכך למעשה הושלמו הראיות מטעם הנתבעים – הגישו הנתבעים בקשה להגשת תצהירי עדות ומסמכים משלימים, שמטרתם להשלים ולתקן את עדותם וראיותיהם.


בהחלטה מיום 27.6.11 התקבלה בקשת הנתבעים, בכפוף למתן אפשרות לתובעת לחזור ולחקור את הנתבע 2 ואת בועז כהן, ואף להגיש תצהירים משלימים מטעמה,
אם תמצא לנכון לעשות כן.

החקירות המשלימות של בועז כהן ושל הנתבע 2 התקיימו בדיון ביום 1.1.12.

14.
ביום 12.3.12, לאחר סיום חקירת העד אבי אגא מנהל התובעת, הגישו הנתבעים בקשה להגשת ראיות מפריכות – תצהיר של מר רפאל אסרף, תצהיר נוסף של הנתבע 2 , וכן ביקשו את זימונו של מר משה גריידי מרבנות ירושלים, וזאת לאחר שנטען כי מנהל התובעת העיד עדות שקר.

הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 29.3.12.


15.
בדיון האחרון, ביום 24.6.12, לאחר שנחקרו גם עדי ההזמה,
נתבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.


דא עקא, כי ביום 5.7.12 הוגשה בקשה מטעם הנתבעים (אשר בכותרתה נאמר כי מדובר בבקשה בהסכמה), לפיה התבקש בית המשפט להחליט, לפני כתיבת הסיכומים, האם רשאים הנתבעים לקזז כנגד חובותיהם הנטענים בכתב התביעה
את הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, על ידי התובעת ובעליה,
בהעלמת הכנסות ורישומים כוזבים של החברה המשותפת.

הואיל ובית המשפט סבר כי מדובר בבקשה בהסכמה – ניתנה ביום 8.7.12 החלטה לפיה יגישו הצדדים סיכומים בשאלת הקיזוז, לפני כתיבת הסיכומים ביחס לתביעה עצמה.

16.
לאחר שהתברר כי לא מדובר בבקשה מוסכמת, וכי במסגרת תיק פש"ר 5279/08 בבית המשפט המחוזי בעניין פירוק החברה המשותפת עמדה להיות מוגשת חוות דעת חשבונאית של רו"ח א. יהודאיוף, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט המחוזי לגבי פעילותה של התובעת במסגרת החברה המשותפת (להלן – רו"ח יהודאיוף) –
ניתנה החלטה ביום 23.9.12 לפיה הדיון בתיק יעוכב עד להגשת חוות דעתו רו"ח יהודאיוף.

17.
חוות דעתו של רו"ח יהודאיוף הוגשה ביום 25.1.13.

הצעת הנתבעים לתובעת לפיה תיערך חקירה נגדית משלימה נוספת של בועז כהן
בשאלת הקיזוז, בעקבות חוות הדעת של רו"ח יהודאיוף, נדחתה בהחלטות מיום 13.6.13 ומיום 30.6.13, ונקבעו מועדים חדשים להגשת הסיכומים.

כמו כן נקבע, כי במסגרת סיכומיהם יתייחסו הצדדים לשאלת הקיזוז והנושא יוכרע במסגרת פסק הדין.

18.
לאחר מספר אורכות, הוגשו סיכומי הנתבעים ביום 5.12.13, וסיכומי התובעת הוגשו ביום 10.2.14, כאשר ניתנה זכות תשובה לנתבעים תוך 30 ימים.

סיכומי התשובה מטעם הנתבעים הוגשו בסופו של דבר ביום 3.4.14.







טענות הנתבעים

19.
הנתבעים טוענים כי לאור הפרת התובעת, בזדון ובאופן יסודי, את סעיף 10 להסכם הפירוק – זכאים היו הנתבעים שלא לשלם
את חובותיהם לתובעת בשל המחסן , כל עוד לא קוימה ההתחייבות היסודית של התובעת להעביר את זכות השכירות במחסן
על שם הנתבעים, וזאת מאחר ומדובר בחיובים "שלובים והדדיים".

20.
לטענת הנתבעים, כתוצאה מהפרת ההתחייבות על ידי התובעת נגרמו להם נזקים כספיים חמורים כמפורט בסיכומיהם, וביניהם: חוסר אפשרות להשכיר את המחסן, ובכך לחסוך את התשלומים לתובעת.

21.
בנוסף לכך טוענים הנתבעים, כי התובעת גנבה כספים והעלימה הכנסות מהחברה המשותפת על ידי רישום נתונים בדבר כמות הסחורה שנמכרה, משקלה , ומחירה (הכוונה לבננות, בצל, ותפוחי אדמה).

לטענתם, הדבר עולה מחוות הדעת של בועז כהן , וכן מחוות הדעת של רו"ח יהודאיוף, אם כי בסכום נמוך יותר מזה שנקבע על ידי בועז כהן.


הנתבעים טוענים כי התובעת ניסתה למנוע את בירור הנזקים האמורים במסגרת התיק שלפנינו בטענה שמאחר ומדובר בנזקים לחברה המשותפת בלבד – דינם להתברר רק במסגרת תיק הפירוק, אך, לדעתם, יש לדחות טענה זו כמפורט בסיכומיהם.


לטענת הנתבעים, בהיות הצדדים שותפים בחברה המשותפת – נזקים לחברה המשותפת על ידי גניבת כספים ממנה הם בסופו של דבר נזקים גם לשותפים בחברה המשותפת, דהיינו לנתבעים עצמם, וזהו הבסיס לזכות "התביעה הישירה" בסעיף 4 להסכם הפירוק, המעניק לנתבעים זכות תביעה ישירה כנגד התובעת לגבי
מלוא ההכנסות שהועלמו על ידי התובעת בחברה המשותפת, וזאת
באמצעות טענת קיזוז, שכמוה כתביעה נגדית של הנתבעים להשבת ההכנסות שהועלמו.

22.
הנתבעים טוענים כי התובעת לא הייתה מסוגלת להוכיח את תביעתה, והסתבכה בשקרים, בהודאה בגניבות כספים, ובדיווחים לא נכונים, כפי שעולה מעדותו של אבי אגא, ומעדויותיהם של רפאל אסרף ומשה גריידי.


כמו כן נטען בהקשר זה, כי התובעת ויתרה על החקירה הנגדית של בועז כהן בעניין הנזקים שנגרמו לנתבעים עקב אי הסבת זכות השכירות במחסן על שמם, ויש בכך הסכמה להצהרתם של הנתבעים לגבי עניינים אלה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה בטענת קיזוז.


טענות התובעת

23.
התובעת טוענת כי הנתבעים עזבו את המחסן, כאשר לא נזקקו לו עוד, מבלי לפרוע את חובם, וכי לא היה ספק לאיש שיש לשלם את המגיע עבור החזקת המחסן, וכל ספק שמועלה עתה – הוא ניסיון מאוחר מצד הנתבעים ל"להטוט" משפטי, שיש לדחותו.


לטענת התובעת, עצם התחייבות הנתבעים לשלם את התשלומים איננה מוכחשת, ואין גם הכחשה לגבי הסכום שנתבע, המבוסס על תדפיסי עיריית ירושלים ועל חשבוניות שהוצאו לנתבעים ולא הוכחשו על ידם.


הואיל והנתבעים טוענים טענת קיזוז, והתקבלה הטענה כי מדובר ב"הודאה והדחה" – השאלה היחידה העומדת להכרעה, לטענת התובעת, הינה שאלת "ההדחה".

24.
התובעת טוענת כי
לא עומדת לנתבעים זכות קיזוז של חובות התובעת (המוכחשים) לחברה המשותפת, שכן בכל מקרה עומדת זכות הקיזוז לחברה המשותפת (באמצעות מפרקה הזמני ובאישור בית המשפט של פירוק) ולא לנתבעים, שאינם אלא בעלי מניות, אשר ביכולתם להגיש תביעה נגזרת בלבד.


התובעת מצביעה על כך שלעמדה זו שותף גם מפרק החברה המשותפת, עו"ד ליאון אמיראס, וכי היא התקבלה אף על ידי בית המשפט זה בהחלטה מיום 9.6.10 (סעיף 8), וכן בהחלטה מיום 13.6.13, שבה נדחתה בקשת הנתבעים לחקירה נוספת של בועז כהן בכל הנוגע לחובות החברה המשותפת.

25.
עוד טוענת התובעת, כי גם אם הייתה לנתבעים זכות קיזוז – הרי שהם לא הוכיחו את טענתם, וחוות דעתו של רו"ח יהודאיוף הביאה לקריסת הגנתם לגבי הקיזוז.

26.
לטענת התובעת ,
תרופתם של הנתבעים היא בהגשת תביעה שכנגד, אשר לא הוגשה עד היום, כנראה, לאור ממצאיו של רו"ח יהודאיוף.

27.
בסיכומיה מכחישה התובעת כי הנתבעים זכאים לקיזוז הנזקים שנגרמו להם, כביכול, עקב אי העברת השכירות במחסן על שמם.



לטענתה, אחזקת המחסן לא הסבה לנתבעים כל נזק, ובמשך כל התקופה שבה החזיקו במחסן הם לא טענו כי אחזקתו מסבה להם
כל נזק, אלא להפך – הם נלחמו בכל דרך אפשרית למנוע את פינויים מהמחסן, ובנוסף, הם מעולם לא טענו כי הם פטורים מלשלם את התשלומים, אלא חזרו והתחייבו לעשות כן.


התובעת טוענת בהקשר זה, כי הנתבעים לא פנו אליה
בבקשה לאפשר להם להשכיר את המחסן או חלקים ממנו לצד שלישי, וזאת גם לא בתקופה בה שילמו את כל המגיע מהם.


לטענת התובעת, סירובם של הנתבעים לשלם את תשלומי הארנונה נבע אך ורק מטענתם שזו לא שולמה בפועל אלא באשראי , והם
חזרו והתחייבו כי ככל שתוצג להם חשבונית על תשלום בפועל – הם יישאו בתשלום המגיע מהם.

28.
התובעת טוענת כי הנתבעים חייבים לשלם לה את הסכום הנתבע מכוח התחייבותם בהסכם הפירוק, מכוח התחייבותם החוזרת בכתב ובעל פה במשך כל תקופת האחזקה, וכן מעצם אחזקת המחסן, אשר ברי כי יש לשלם בעבור אחזקה זו.


לטענתה, אין כל הצדקה לכך שהתובעת תשלם את ההוצאות שנגרמו עקב אחזקת הנתבעים במחסן, וכי הנתבעים מצדם, אשר הפיקו תועלת מכך, יופטרו מהתשלומים להם התחייבו כתנאי לאחזקתם במחסן.


דיון והכרעה

29.
השאלות שעומדות להכרעה בתיק זה הינן:


א.
האם הנתבעים חייבים לתובעת את התשלומים בשל המחסן;


ב.
אם התשובה לשאלה (א) חיובית – יהא עלינו לבחון האם הוכח הסכום הנתבע;

ג.
אם יוכח הסכום הנתבע - יהא עלינו לבחון האם קיימת לנתבעים זכות הקיזוז, ואם כן – מהי תוצאתה לגבי התביעה.






האם הנתבעים חייבים לתובעת את התשלומים בשל המחסן

30.
כפי שנאמר לעיל, הנתבעים שכרו את המחסן בחודש אפריל 2008, קיבלו על עצמם לשלם את התשלומים המתייחסים אליו, ואף עמדו ברוב התשלומים עד תחילת שנת 2009, וזאת על אף שהסכם הפירוק של החברה המשותפת נחתם כבר ביום 13.4.08.


מכאן, שאין לקבל את טענתם העיקרית של הנתבעים לפיה כל עוד לא מלאה התובעת את התחייבויותיה לפי הסכם הפירוק – פטורים גם הנתבעים מלשלם את התשלומים.


31.
הנתבעים לא הכחישו את החזקתם במחסן, וגם לא הכחישו את התשלומים, ואפילו לגבי הארנונה
לא הכחישו את עצם החיוב אלא טענו כי עם קבלת אישור
על התשלום מאת העירייה – יבצעו מידית את התשלום.

(ראה הערה בכתב יד על גבי חשבוניות מס מספר 8616 מיום 4.12.08 ומספר 7713 מיום 28.10.08, שצורפו לתצהירו של מר אבי אגא מטעם התובעת).


לפיכך, טענות הנתבעים בסיכומיהם כי אין הם חייבים לשלם לתובעת את התשלומים הואיל והתובעת הפרה את הסכם הפירוק ולא העבירה את המחסן על שמם של הנתבעים, הינן בבחינת "להטוט" משפטי, כטענת התובעת, ויש לדחות טענה זו.

32.
המסקנה היא אם כן, כי לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעים בשל התשלומים המתייחסים למחסן, לגבי תקופה שבה הוא הוחזק על ידי הנתבעים.


האם הוכח סכום התשלומים

33.
הסכום של 121,253 ₪,

אותו דורשת התובעת במסגרת כתב התביעה , נסמך על חשבוניות מספר 3741, 4227 ו – 4625, וכן על פירוט נתונים מטעם עיריית ירושלים שצורפו לכתב התביעה.

34.
הנתבעים טוענים, בסעיף 2 לסיכומיהם, כי התובעת לא הוכיחה את חיובי דמי השכירות, החשמל, המים, ומס וועד השוק, הואיל ולא הציגה שום דרישה של תנובה לעניין דמי השכירות, וגם לא הציגה שום חשבון של הגופים האחרים.


במהלך עדותו של מר אבי אגא ביום 1.1.12 נתבקש העד להציג את חשבונות החשמל והמים
והוא הסביר כי היה הסדר עם תנובה לפיו התשלום בוצע על ידי התובעת לתנובה, ותנובה היא זו שהמציאה לתובעת את נתוני החשבון של חברת החשמל.

ב"כ התובעת הבהיר כי זו הייתה גם
הטכניקה לגבי כל התשלומים , כפי שעולה
מהנספחים לתצהירים המשלימים של העד אבי אגא.

הבהרותיו של ב"כ התובעת
בעניין זה – התקבלו (ראה החלטה בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 1.1.12).

35.
לאחר עיון בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה (בהן יש הפנייה מפורשת לחשבוניות של תנובה לעניין חשמל, מים, דמי שכירות ומס וועד שוק), וכן לאחר עיון בנספחים לתצהירים המשלימים – ראיתי לדחות את טענות הנתבעים לפיהן לא הוכחו סכומי התשלומים האמורים ,
ולכן יש לקבל את סכום התביעה לגבי דמי השכירות, חשמל, מים וועד שוק.

36.
אשר לארנונה – גם כאן אין בידי לקבל את טענת הנתבעים, כמפורט בסעיף 3 לסיכומיהם, כי הנתבעים לא היו חייבים לשלם את הארנונה משום שהתובעת דרשה מהם לשלם לה את חוב הארנונה לעירייה ולא לעירייה באופן ישיר.


משהתקבלה טענת התובעת כי זה היה ההסדר עם תנובה (עד להסדר אחר שהושג עם העירייה ביום 5.2.09), והואיל ואין מחלוקת כי הנתבעים החזיקו במחסן – הרי שהם חייבים בארנונה עבור כל תקופת אחזקתם במחסן, ואין נפקא מינה לעניין זה מה היה ההסדר בין התובעת לבין תנובה לגבי אופן התשלום או ההסדר עם העיריה.


בכל מקרה, חייבים הנתבעים את מלוא סכום הארנונה בשל המחסן, כמפורט בכתב התביעה.

37.
המסקנה היא אם כן, כי סכום התביעה בסך של 121,235 ₪ הוכח כדבעי על ידי התובעת.


זכות הקיזוז

38.
הואיל וטענתם העיקרית של הנתבעים, לפיה בטלה חובתם לשלם את התשלומים עקב הפרת הסכם הפירוק על ידי התובעת באי העברת הסכם השכירות על שם הנתבעים -
נדחתה , עלינו לבחון עתה את שאלת הקיזוז.

39.
מעיון בסיכומי הנתבעים, ואף בסיכומי התשובה מטעמם, מתקבל הרושם כי הנתבעים עצמם לא כל כך האמינו באיתנותה של טענתם העיקרית כפי שפורטה לעיל, ולכן ריכזו הנתבעים את עיקר "התחמושת" בטענתם החלופית – זכות הקיזוז.


מטבע הדברים, שהתובעת עשתה כמיטב יכולתה על מנת להדוף טענה זו.

40.
לאחר עיון בכל טענות הצדדים בהקשר זה, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עמדת הנתבעים לפיה נתונה להם זכות הקיזוז, כמפורט להלן.

41.
כבר בהחלטתי מיום 14.7.10, עת התקבלה טענת "הודאה והדחה", "נרמז" כי קיימת לנתבעים זכות הקיזוז.


זאת ועוד, בהיות הצדדים שותפים בחברה המשותפת – נזקים לחברה המשותפת על ידי העלמת הכנסות ו/או ביצוע דיווחים לא נכונים על ידי צד מהצדדים הם, בסופו של דבר, נזקים גם לשותפים בחברה המשותפת,
כטענת הנתבעים, וזהו הבסיס לזכות התביעה הישירה שבסעף 4
להסכם הפירוק, כפי שצוטט לעיל.


זכות התביעה הישירה מכוח סעיף 4 להסכם הפירוק כוללת גם את זכותם של הנתבעים לקזז חובותיהם
כנגד הנזקים הכספיים שהתובעת גרמה, לטענתם, על ידי העלמת הכנסות.


אין המדובר "בתביעה נגזרת", כטענת התובעת , אלא בתביעה ישירה, על ידי קיזוז, מכוח הסכם מפורש בסעיף 4 להסכם הפירוק.

42.
אמנם נכון כי שאלת החובות ההדדיים, הנובעים מפעילות החברה המשותפת, תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק פש"ר 5279/08, אולם אין בכך כדי למנוע מהנתבעים לטעון לזכות הקיזוז גם במסגרת ההליך שלפנינו, ובלבד שיוכח שיעור הקיזוז והנתונים ששימשו לחישובו.

43.
בתיק פש"ר 5279/08 טרם ניתנה הכרעה, אולם הוגשה כבר, כאמור,
חוות דעתו של רו"ח יהודאיוף.






רו"ח יהודאיוף בדק את טענות הנתבעים כנגד התובעת בדבר הוצאת כספים מהעסק על ידי רישום קניות פיקטיבי (מאת מ.מ. חזן ובניו בע"מ), רישום נתונים כוזבים במכירת סחורה, רישום כוזב של כמות האריזה במכירת סחורה, העלמת מכירות, רישום מטעה של משקל הסחורות שנמכרו, הקטנת מחיר מכירה, ביטול מכירות פיקטיבי, רישום מכירות פיקטיביות, רישום תרומות פיקטיביות, רישום מעשרות בשיעור חריג, רישום פיקטיבי בכרטיס "שונות – מעבר בין זנים",
רישום פיקטיבי כזריקה/השמדה של סחורות, רישום עובד פיקטיבי, רישומים חשבונאיים פיקטיביים, רישומים כוזבים ומטעים, הפרה של סעיף 5 להסכם הפירוק (שעניינו גביית כל החובות שצדדים שלישיים חייבים לחברה המשותפת), וכן
נבדק הפסד ממכירת בצל שנקנה מהתובעת, המעלה חשד להעלמת מכירות (ראה סעיפים 1 – 17,
בעמודים 4 – 14 לחוות הדעת).


כמו כן, נבדקו על ידי רו"ח יהודאיוף טענות התובעת כלפי הנתבעים (סעיפים 1 – 5 בעמודים 15 – 19 לחוות הדעת).


אמנם בסיכום חוות דעתו קובע רו"ח יהודאיוף כי בהסתמך על בדיקת חשבונות החברה המשותפת ובהתבסס על המסמכים שעמדו בפני
ו, לא ניתן לקבוע את סכומי החובות של כל צד למשנהו – אולם עיון במספר מסקנות שלו , כמפורט בריכוז המסקנות בעמ' 21 לחוות הדעת , מעלה
כי אכן יש ממש בטענות הנתבעים, לפחות בחלקן, לגבי הנזקים שנגרמו להם על ידי התובעת.


למשל, רו"ח יהודאיוף קובע כי נמצא רישום חסר של מכירות בסכום של 632 ₪, בוצעה הקטנת מכירות בסך של 26,440 ₪, קיים חשש לאי רישום מכירות בסכום של 21,265 ₪, וכן חשש לאי רישום מכירות שיוחסו כמעשרות בסך 3,487 ₪.


בסך הכול נמצאו ליקויים בסכום של 88,651 ₪ , כאשר חלק מהליקויים הנוספים לא הוערכו מבחינה כספית.


מתוך סכום זה, יש להפחית סכום של 38,877 ₪ בשל תעודות משלוח שהוצאו בשנת 2008 על ידי הנתבעים אך לא הוצאו חשבוניות, כאמור בעמ' 15 לחוות הדעת, ועל כן נמצא כי הוכח סכום של 49,774 ₪ אותו זכאים הנתבעים לקזז מסכום התביעה.




44.
אמנם הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי רו"ח יהודאיוף טעה בחוות דעתו, ונזקיהם מסתכמים בסכום של 818,950 ₪, כפי שנקבע בחוות דעתו של בועז כהן מטעמם, ובסיכומי התשובה מטעמם, בסעיף (ב) (5) (ה), נטען כי רו"ח יהודאיוף שוקד ממש בימים אלה על השלמת חוות דעתו,
ואף הוצע להמתין עם פסק הדין עד להגשת חוות הדעת המשלימה – אולם לא ראיתי לקבל טענה זו.


עד שלא תשונה חוות דעתו של רו"ח יהודאיוף, אם אכן תשונה – עומדת לנתבעים טענת הקיזוז על פי האמור בחוות הדעת כפי שהיא כיום, ולא מעבר לכך.


הואיל ורו"ח יהודאיוף מונה כמומחה מטעם בית המשפט של פירוק – עדיפה בעיני חוות דעתו האובייקטיבית על פני חוות הדעת של בועז כהן, שהוגשה מטעם הנתבעים ועל פי הזמנתם.

45.
הואיל וראיתי לדחות את טענות הנתבעים בדבר הנזק שנגרם להם באחזקת המחסן, ולהעדיף את עמדת התובעת בעניין זה, כפי שפורטה בסעיפים
20 – 25 לסיכומיה – המסקנה היא ,כאמור ,שהנתבעים זכאים לקזז מסכום התביעה שלפנינו ,
שהיא
בסכום של
121,253 ₪, את הסכום של 49,774 ש"ח כמפורט לעיל.


יתר הנזקים של הנתבעים, אם ישנם
- דינם להתברר במסגרת הליך נפרד.

46.
לפיכך, תועמד התביעה על סכום של 71,479 ₪.


סוף דבר

47.
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.


הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת תוך 30 ימים סכום של 71,479 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.6.09) ועד לתשלום המלא בפועל.

48.
ניתן בזאת לתובעת היתר לפיצול סעדים,
בקשר עם יתרת התשלומים (ארנונה) שטרם שולמו במועד הגשת התביעה.





בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 7089/09 האחים אגא א.מ שיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' אבנר אזולאי, מאיר אזולאי (פורסם ב-ֽ 01/05/2014)