פסקי דין על זכי גבן ואח' | פסקי דין על אחמד אל אטרש ואח'

13200-05/09 א     02/05/2014




א 13200-05/09 זכי גבן ואח' נ' אחמד אל אטרש ואח'








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 13200-05-09 גבן ואח'

נ' אל אטרש ואח'

ת"א 33407-02-10 אלנאשף נ' ארשיד ואח'

ת"א 175225/09 ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ ואח'

נ' אל אטרש ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אילונה אריאלי


התובעים

1. זכי גבן
ת.ז. 054388434
2. נורין אל נאשף ת.ז. 025895582
3. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ


נגד


הנתבעים

הנתבע מס' 1 = המודיע לצד ג'

1.אחמד אל אטרש
ת.ז. 066695669
2.הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ


נגד

הצדדים השלישיים

1.

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

2. עזבון המנוח ארשיד אחמד נימר ת.ז. 020754586



פסק דין


אלו הן שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד ועניינן נזקי רכוש שנגרמו לכל אחד מן התובעים בעקבות תאונת "שרשרת" שארעה בצומת "הזורע" ביום 8.1.2008, ובה היו מעורבים ארבעה רכבים:
-
רכב משא מסחרי מסוג מדגם מרצדס מ.ר. 89-242-36, שהינו בבעלות התובע מס' 1.
-
רכב מדגם פולקסווגן מ.ר. 7948336, שהינו בבעלות התובעת מס' 2.
-
רכב נתמך קירור מדגם לסיטריילר מ.ר. 9934860, שהיה מבוטח במועד הרלוונטי בפוליסת ביטוח מקיף על ידי התובעת מס' 3, אשר שילמה למבוטחה על פי הפוליסה את דמי הנזק ותובעת כאן בתביעת שיבוב החזר של הכספים ששילמה.
-
משאית מ.ר. 6685900 (להלן "רכב הנתבע") בה נהג בעת התאונה הנתבע מס' 1, כעובד של בעל הרכב באותה עת - המנוח שעזבונו הוא הצד השלישי מס' 2 (להלן "המנוח").
אין מחלוקת בין הצדדים בעניין האחריות לתאונה.
הנתבע מס' 1, שהורשע בבית המשפט לתעבורה על פי הודאתו, הסכים כי עובדות כתב האישום בהן הודה תשמשנה גם כאן ולפיהן - הוא
"נהג ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת לתנאי הדרך והתנועה בה ובהגיעו סמוך לצומת הזורע קילומטר 30 וכאשר הוא נוסע בעקבות רכב אחר, לא שמר על רווח מספיק מהרכב שנסע לפניו וזאת כדי למנוע תאונה וכדי לעצור בבטחה בכל עת ועקב כך התנגש עם חזית רכבו בחלק האחורי של רכב פרטי מסוג פולקסווגן מ.ר. 7948336 אשר היה נהוג בידי שאדי ג'אבר שעצר לפניו ואשר מעוצמת ההתנגשות נדחף לפנים והתנגש עם חזית רכבו בחלק אחורי של רכב מסע מסוג מרצדס מ.ר. 8924236 אשר היה נהוג בידי גבן מהדי אשר נדחף אף הוא לפנים והתנגש עם חזית רכבו בחלק אחורי של רכב נתמך קירור מ.ר. 9934860 אשר היה נהוג בידי גרינברג יעקב" (ראה עמ' 5 שורות 21-24 לפרוטוקול).
המחלוקת בין הצדדים הינה בשתי שאלות עיקריות:
השאלה הראשונה

- הינה שאלת תוקף הכיסוי הביטוחי של הנתבעת מס' 2 (להלן "חברת הביטוח"), על פי פוליסת ביטוח שהנפיקה לרכב הנתבע.
חברת הביטוח טוענת להעדר כיסוי ביטוחי ואילו שאר הצדדים טוענים לקיומו של כיסוי ביטוחי.
הנתבע מס' 1 טוען, כטענה חלופית - למקרה שייקבע כי לא קיים כיסוי ביטוחי לרכב הנתבע, כי האחריות לכך חלה על מעבידו באותה עת - המנוח, שהורה לו להשתמש ברכב הנתבע, כאשר חלה עליו החובה לדאוג שהרכב יהיה מבוטח והוא אף נתן לנתבע להבין שהרכב אכן מבוטח. על כן הגיש הנתבע מס' 1 הודעה לצד שלישי נגד צד ג' מס' 2 - עזבון המנוח.
השאלה השנייה -

הינה שאלת גובה הנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות התאונה.
אדון להלן בשאלות אלה על פי סדרן.
שאלת הכיסוי הביטוחי
חברת הביטוח טוענת, כי לאירוע התאונה לא היה כל כיסוי ביטוחי אצלה, מן הטעם שפוליסת הביטוח שהופקה עבור רכב הנתבע, הייתה פוליסה הנושאת הגבלה של גיל נהיגה וותק נהיגה. על פי הפוליסה, רשאים לנהוג ברכב הנתבע נהגים שהינם מעל גיל 24 שנה ושוותק נהיגתם שנתיים. בעת התרחשות התאונה, נהג הנתבע מס' 1 ברכב הנתבע, אף שבאותה עת טרם מלאו לו 24 שנים - עובדה שאיננה במחלוקת.
עוד טוענת חברת הביטוח, כי היא אמנם פיצתה את המנוח, באמצעות מנהל עזבונו, בסך של 50,000₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבו שלו - רכב הנתבע, אולם היא עשתה כן לפנים משורת הדין ומשיקולים כלכליים גרידא. אין מדובר בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח אלא, כאמור, בתשלום לפנים משורת הדין, בסכום שאיננו משקף את מלוא נזקיו של המנוח ושאין בו כדי להוות הודאה מצד חברת הביטוח בקיומו של כיסוי ביטוחי.
הנתבע מס' 1 , ועזבון המנוח (הצד השלישי מס' 2) טוענים, מנגד, כי לרכב הנתבע היה כיסוי ביטוחי אצל חברת הביטוח נכון למועד התאונה. לטענתם, ביום 5.1.2008, היינו - מספר ימים לפני התאונה, הופיע המנוח במשרדו של סוכן הביטוח מטעם חברת הביטוח – מר נאיף עזאיזה (להלן "סוכן הביטוח") וביקש שינוי של תנאי הפוליסה, כך שהכיסוי הביטוחי, שקודם לכן כלל רק נהגים מעל גיל 24 וותק נהיגה של שנתיים, יורחב ויכלול נהגים מעל גיל 22 בעלי ותק נהיגה של שנה. השינוי בפוליסה בוצע על ידי הסוכן, המהווה שלוח של חברת הביטוח ועל כן הוא תקף.
עוד נטען, כי לאחר אירוע התאונה פנתה חברת הביטוח לסוכן הביטוח וביקשה שיגיש תצהיר על אותן עובדות, תצהיר כזה אכן נשלח על ידי אשתו של סוכן הביטוח, שטיפלה בעניין וזאת ביום 12.1.2008 (מוצג ג/8). בעקבות זאת, הכירה חברת הביטוח בתוקף הכיסוי הביטוחי וביום 28.8.2008 שילמה לעיזבון המנוח את מלוא נזקיו, בניכוי ההשתתפות העצמית, כפי שהדבר עולה מ"שטר קבלה ושחרור סופי" (מוצג ג/10). בניגוד לטענת חברת הביטוח, אין מדובר בתשלום לפנים משורת הדין שנעשה משיקולי כדאיות כלכלית של חברת הביטוח, אלא במקרה רגיל של הפעלת פוליסת ביטוח, שיש בו כדי להוות הכרה מצד חברת הביטוח בתוקף הכיסוי הביטוחי.

ב"כ הצדדים העלו את טענותיהם במחלוקת זו, לכאן ולכאן. לאחר עיון בטענות ושקילת מכלול העובדות, הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים וכן הנתבע מס' 1 ועזבון המנוח, הוכיחו כי קיים כיסוי ביטוחי בר תוקף מצד חברת הביטוח לנזקים שנגרמו בתאונה. להלן יפורטו הנימוקים:
מחומר הראיות עולה, כי רכב הנתבע בוטח אצל חברת הביטוח בשנים שקדמו לתאונה, עם הגבלת גיל. פוליסת הביטוח הרלוונטית למועד הביטוח (נ/3), שתוקפה החל מיום 1.6.2007 ועד ליום 31.5.2008, קובעת אמנם כדלקמן: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג שטרם מלאו לו 24 שנים והינו בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב הנדון פחות מ- 2 שנים".
גם מהמסמכים שהגיש סוכן הביטוח עולה, כי מלכתחילה - ביום 27.5.2007 וביום 29.5.2007, ביקש סוכן הביטוח מסוכנות הביטוח "המשולש והגליל" (להלן "סוכנות הביטוח") מטעם חברת הביטוח, לחדש את פוליסת הביטוח במגבלות האמורות - גיל 24 וותק נהיגה של שנתיים (מוצג ג/2).
יחד עם זאת, מהראיות שהובאו עולה כי במהלך אותה תקופת ביטוח - ביום 5.1.2008, היינו - מספר ימים לפני קרות התאונה, ביקש המבוטח - המנוח, להרחיב את הכיסוי הביטוחי כך שהוא יכלול נהגים מעל גיל 22 ומעל שנה ותק נהיגה.
העד העיקרי שהעיד על שינוי זה בפוליסה, הינו סוכן הביטוח. עדותו הייתה עדות מהימנה ועקבית ונתתי בה אמון. העד אמנם אישר כי אשתו, העובדת עמו במשרדו, היא שעסקה בטיפול בפוליסה הרלוונטית, אך מפאת מחלתה הקשה שהביאה לעיוורונה (ומסמכים בעניין זה הוגשו לבית המשפט), ותוך שהוא מסתמך על כלל המסמכים השמורים בתיק הביטוח הרלוונטי לפוליסה זו, הוא אשר העיד על הדברים בבית המשפט.
המסמכים שהוגשו על ידי סוכן הביטוח, שמהימנותם והאותנטיות שלהם לא נסתרה על ידי חברת הביטוח, יש בהם כדי לחזק את הטענה שהפוליסה אכן הורחבה כנטען:
ראשית, קיימת בקשה לשינוי תנאי הפוליסה (מוצג ג/3, להלן "בקשת השינוי" ), אשר נחתמה על ידי סוכן הביטוח ועל ידי המנוח ביום 5.1.2008.
על האותנטיות של מסמך בקשת השינוי ובפרט - התאריך בו הוא נערך - 5.1.2008, ניתן ללמוד ממוצג נוסף (ג/9). על פי עדות סוכן הביטוח, במועד האמור - 5.1.2008, ביקש המבוטח בקשה נוספת הנוגעת לפוליסה אחרת, ולפיה הוא ישלם את הפרמיה בה הוא חב בגין אותה פוליסה אחרת באמצעות כרטיס האשראי שלו. הפעולה האמורה של גביית האשראי אכן בוצעה בפועל כבר באותו יום - 5.1.2008, עובדה עליה ניתן ללמוד מפלט המחשב של חברת הביטוח (מוצג ג/9), מה שמחזק את הטענה כי זהו המועד בו ביקש המבוטח, ובעקבות זאת סוכן הביטוח, את שינוי תנאי הפוליסה (ראה עדות סוכן הביטוח בעמ' 3 שורות 17-21 לפרוטוקול).
על פי החותמת המצויה על מסמך בקשת השינוי, המסמך "נתקבל וטרם אושר" על ידי סוכנות הביטוח
ביום 10.1.2008, היינו - לאחר התאונה. עובדה זו, יש בה כדי לחזק את טענת סוכן הביטוח, כי זו הסיבה לכך שאשתו נדרשה על ידי חברת הביטוח להצהיר בתצהיר כדין על כך שהמבוטח אכן ביקש לשנות את פרטי הפוליסה עוד לפני התאונה, על מנת שחברת הביטוח תכיר בכל זאת בכיסוי הביטוחי לתאונה. תצהיר כזה אכן נחתם על ידי אשת הסוכן כבר ביום 12.1.2008(מוצג ג/8).
אין לקבל את טענת חברת הביטוח ולפיה הבקשה נשלחה לסוכנות הביטוח ולא אליה. מחומר הראיות עולה, כי חברת הביטוח נהגה כל העת לתקשר עם סוכן הביטוח ועם המבוטח באמצעות אותה סוכנות הביטוח. כך - חידוש הפוליסה ביום 29.5.2007, פעולה שבה הכירה חברת הביטוח ועל בסיסה הפיקה את הפוליסה (נ/3), נעשתה באמצעות בקשה שנשלחה על ידי סוכן הביטוח לסוכנות הביטוח (ג/2), וכשרצתה חברת הביטוח לבטל את הפוליסה, היא מסרה את ההודעה על כך באמצעות אותה סוכנות (ג/4).

אף שבמועד התאונה (8.1.2008) חברת הביטוח טרם קיבלה את בקשת השינוי וממילא טרם אישרה אותה, עולה מעדות סוכן הביטוח ומחומר הראיות כי בסופו של דבר היא נכונה להכיר בשינוי תנאי הפוליסה (הרחבת הכיסוי לנהג מעל גיל 22), שינוי שעל פי תצהירה של סוכנת הביטוח נתבקש על ידי המבוטח עוד קודם לתאונה. הא ראיה - חברת הביטוח שילמה למבוטחה (מנהל עזבון המנוח) פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח (רכב הנתבע).
חברת הביטוח אמנם הודיעה למבוטח תחילה, במכתבה מיום 19.3.2008 (ג/7), כי היא דוחה את תביעתו נוכח מגבלת הגיל (24) הקבועה בפוליסה והעובדה שגיל הנתבע מס' 1 נמוך מכך, אולם מאוחר יותר ובסופו של דבר היא שילמה למבוטח תגמולי ביטוח בגין נזקיו, וזאת כעולה מ"שטר קבלה ושחרור סופי" מיום 28.8.2008 (להלן "שטר הקבלה" מוצג ג/10, וראה ביצוע התשלום ג/11).
אין לקבל את טענת חברת הביטוח כי לא דובר בתשלום תגמולי ביטוח למבוטח על פי הפוליסה, אלא בתשלום שנעשה בהתנדבות "לפנים משורת הדין" ו"משיקולים כלכליים גרידא":
בשטר הקבלה
- שנוסח על ידי חברת הביטוח - לא צוין ולו ברמז כי התשלום הינו לפנים משורת הדין ולא על פי הפוליסה.
טענת העד מטעם חברת הביטוח, ולפיה בתשלום על פי פוליסה אין מחתימים על שטר קבלה, נסתרה בעדותו של סוכן הביטוח, שהעיד כי גם כשחברת הביטוח מכירה בחבות היא נוהגת להחתים את המבוטח על שטר סילוק (עמ' 9 שורות 14-15 לפרוטוקול).
מבחינת לשון המסמך - בשטר הקבלה צוין, ברחל בתך הקטנה, כי מדובר ב"תגמולי ביטוח".
זאת ועוד, הטענה כי דובר בתשלום משיקולים כלכליים נסתרת מניה וביה במסמך ששלחה חברת הביטוח לסוכנות הביטוח כבר ביום ביום 23.2.2008, היינו - לפני החתימה על שטר הקבלה, שם צוין כי הפוליסה תבוטל ביום 15.3.2008 מן הטעם ש"למבוטח זה קיימות ריבוי תביעות", היינו שהוא איננו "כלכלי" לחברת הביטוח (מוצג ג/4).
יתר על כן, העד מטעם חברת הביטוח אישר כי חברת הביטוח ידעה כבר מלכתחילה כי מדובר בתאונה שבה הרכב המבוטח הוא שגרם לנזקים וזאת למספר כלי רכב נוספים, שכן דובר בתאונת שרשרת (עמ' 37 שורות 11-12 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, הדעת נותנת כי חברת הביטוח צפתה כבר בעת תשלום הסכום למבוטח, כי תוגשנה תביעות גם על ידי צדדים שלישיים, ובכל זאת היא לא מצאה לנכון לסייג את כתב הקבלה בכל דרך שהיא ולציין במפורש, תוך שתבטיח כי מנהל העיזבון מסכים לכך, כי אין בקבלת תגמולי הביטוח על נזקי רכבו כדי להוות הודאה או הכרה מצד חברת הביטוח בתוקף הפוליסה בכל הנוגע לנזקי צדדים שלישיים, שעשויים לתבוע אותו או את חברת הביטוח. משעומת העד מטעם חברת הביטוח עם טענה זו, לא היה בפיו כל הסבר המניח את הדעת והוא אף לא הכחיש את ההנחה כי כאשר חברת הביטוח עשתה את החישובים הכלכליים, היא לקחה בחשבון את האפשרות שתהיינה תביעות של צדדים שלישיים (עמ' 37 שורות 11-18, עמ' 40 שורות 10-13 לפרוטוקול).
זאת ועוד, אין לקבל את טענת חברת הביטוח, כי בשטר הקבלה היא הגנה על עצמה בכך שציינה כי אם תתבע על ידי צדדים שלישיים, המבוטח מתחייב לשפותה. מעיון בכתב הקבלה עולה, כי התחייבות המדוברת התייחסה אך ורק לתביעות בשמו של המבוטח או מצד מי שפיצה אותו בקשר לתאונה, ולא בתביעות של צדדים שלישיים ביחס לנזקיהם.
יתר על כן, בכתב הקבלה המחה המבוטח לחברת הביטוח את כל זכויותיו על פי הפוליסה עקב מקרה הבטוח כלפי צד שלישי, המחאה המחזקת את המסקנה כי דובר בתשלום על פי פוליסת הביטוח ומתוך הכרה של חברת הביטוח בתוקפה של הפוליסה ולא כתשלום לפנים משורת הדין.
יצוין כי העד מטעם חברת הביטוח העיד, בניגוד לטענת חברת הביטוח, כי לא דובר בתשלום לפנים משורת הדין אלא בתשלום "סכום כלשהו" מתוך שיקול כלכלי גרידא (עמ' 36 שורה 9, עמ' 37 שורות 8-10, עמ' 39 שורות 30-31 לפרוטוקול).
באשר לסכום ששולם למבוטח - סוכן הביטוח העיד כי הסכום ששולם (50,000 ₪) משקף את סכום תגמולי הביטוח בניכוי ההשתתפות העצמית החלה במקרה של נהגים שגילם נמוך מ- 24 (עמ' 9 שורה 22 עד עמ' 10 שורה 16 לפרוטוקול). סוכן הביטוח אמנם אישר כי הוא מעיד על דברים אלה מתוך הגיונם, אולם חברת הביטוח - מנגד, לא הביאה ראיות שיש בהן כדי להראות את אופן חישוב הסכום ששולם על ידה ואת מרכיביו.
יתרה מכך, חברת הביטוח נמנעה מלזמן את העדים אשר לקחו חלק במשא ומתן שנוהל עם מנהל העיזבון בטרם הושגה ההסכמה על הסכום ובטרם חתם על שטר הקבלה. על פי עדות העד מטעם חבר הביטוח, לא היה לו כל חלק בעניין זה, אשר נוהל בין סוכן הביטוח לבין שני נציגים מטעם חברת הביטוח - מר יוסי מלמד מנהל סניף חיפה ומר ערן אופיר מנהל אגף התביעות של חברת הביטוח (עמ' 41 שורות 8-21 לפרוטוקול). העד מטעם חברת הביטוח אמנם טען כי "יש שקיפות מלאה בכל תיק" וכי ניתן לראות בו "את ההתנהלות שלו מא' ועד ת'", אך לבד משטר הקבלה - לא הוגש על ידי העד או על ידי חברת הביטוח כל מסמך שהוא שיש בו כדי לשפוך אור על המשא ומתן שקדם לחתימת שטר הקבלה ולתשלום הכספים למבוטח, כגון מזכר או סיכום דברים וכיוצא באלה.

יש לזקוף לחובת חברת הביטוח את הימנעותה מזימון עדים רלוונטיים אלה - שעדותם הינה בעלת חשיבות כה רבה לסוגיה העומדת בלב המחלוקת בתביעות דנן.
לסיכום, הוכח כי חברת הביטוח הכירה בקיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה נשוא כתבי התביעה, על בסיס השינוי שביקש המבוטח להחיל בפוליסה עוד בטרם ארעה התאונה. על כן - מכוח הפוליסה, על חברת הביטוח לשאת בתשלום הנזקים שנגרמו לצדדים שלישיים - התובעים, עקב התאונה.
בנסיבות אלה, מתייתרת טענתו החלופית של הנתבע מס' 1, העומדת ביסוד ההודעה לצד שלישי שהגיש נגד העיזבון.
שאלת הנזק
התובע מס' 1
התובע מס' 1 הפעיל את פוליסת הביטוח המקיף של רכבו אצל מנורה חברה לביטוח בע"מ, ועל כן הוא תובע את ההפסדים שנגרמו לו ואת נזקיו העקיפים.
התובע הגיש אישור הפסדים של חברת מנורה (ת/2), באמצעותו הוא הוכיח כי נגרמו לו הנזקים הבאים: השתתפות עצמית בסך של 6,000 ₪ והפסד פרמיה בסך של 2,850 ₪ ובסה"כ - 8,850 ש"ח.
בנוסף, תובע התובע סך של 92,400 ₪ בגין השבתת המשאית בעקבות התאונה, וזאת על פי חישוב של 4,620 ₪ ליום כפול 20 יום (מיום התאונה ועד ליום 29.1.08 שאז עברה המשאית החדשה, שהזמין התובע כבר ביום 10.1.2008, במבחן רישוי, ראה ת/4 ו- ת/5).
התובע לא הציג ראיות מספקות לקיומם של הנזקים העקיפים - אותם הפסדים נטענים, ויותר מכך - לקיומו של קשר סיבתי בין אותם הפסדים לפגיעת רכבו בתאונה. אישור רואה החשבון מטעם התובע (נספח ה' לכתב התביעה), בו צוין רק באופן כללי ובלא פירוט כדבעי מהו מחזור עסקאותיו של הנתבע בחודשים אוקטובר-דצמבר 2007 ובחודשים פברואר- אפריל 2008, אין בו כדי להוות הוכחה לטענות התובע כאמור, מה גם שלא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין ורואה החשבון אף לא זומן כעד מטעם התובע. יתרה מכך, ההשוואה שבמסמך זה הינה לתקופה שלאחר קבלת המשאית החדשה ואיננה מציינת דבר לגבי ההכנסות בחודש הרלוונטי, שבו על פי הנטען לתובע לא הייתה משאית חלופית – חודש ינואר 2008.
גם הדו"חות הכספיים שהגיש התובע במהלך הגשת הסיכומים, אין בהם כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי
בין הירידה הנטענת בהכנסות התובע לבין התאונה.


יחד עם זאת ובהתחשב בעובדה שהמשאית, אר משמשת את התובע לעבודתו, הוכרזה כאובדן כללי, בהחלט יש מקום, על דר האומדנה, לפסוק לתובע סכום מסוים כפיצוי בגין השבתת הרכב. פיצוי זה יעמוד על סך של 7,000 ₪.

בסה"כ הוכיח התובע מס' 1 כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 15,850 ₪.
התובעת מס' 2
בעקבות התאונה ולאחר שרכב התובעת מס' 2 נבדק על ידי השמאי מטעמה, הוכרז הרכב כרכב באובדן כללי.
על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת, ערך הרכב עמד בעת התאונה על סך של 39,513 ₪, וזאת על פי חישוב הלוקח בחשבון, בין היתר, הפחתה של 20% מערך הרכב בגין שתי תאונות קודמות שעבר.
השמאי מטעם התובעת מס' 2 נחקר בעדותו בבית המשפט על קביעה זו ועל פי עדותו, שלא נסתרה, חישוב שיעור ההפחתה נעשה על ידו לאחר שקיבל משמאי חברת הביטוח את הנתונים והמסמכים הרלוונטיים לרכב זה, וביניהם דו"חות השמאי שהוצאו ביחס לאותן תאונות קודמות ותמונות הנזק. (ראה עמ' 15-20 לפרוטוקול).
חברת הביטוח, הטוענת כי היה על השמאי להפחית אחוז גבוה יותר מערך הרכב בשל אותן תאונות קודמות, לא תמכה את טענותיה בחוות דעת שמאי נגדית או בכל ראיה שהיא שיש בה כדי לסתור את קביעתו האמורה של השמאי.
יתר על כן, השמאי מטעם התובעת העיד כי הקביעה של 20% הוסכמה על השמאי מטעם חברת הביטוח, לאחר דין ודברים שניהלו השניים, כאשר תחילה הוא דרש שיופחתו 30% (עמ' 20 שורות 5-7 לפרוטוקול).
השמאי מטעם התובעת לא הפחית מסכום הנזק את ערך השרידים של הרכב. על פי קביעתו, בעמ' 5 לחוות הדעת (תא/1), לשרידי הרכב במקרה דנן אין ערך כספי. גם בעניין זה לא נסתרה קביעת השמאי בחקירתו הנגדית (עמ' 17 שורות 7-25 לפרוטוקול), קביעה אשר נתמכת גם בתמונות הרכב (תא/10), אשר מחזקות את הקביעה שלשרידים שנותרו מן הרכב אין ערך. חברת הביטוח לא הגישה חוות דעת נגדית שיש בה כדי לסתור קביעה זו.
נזקים
נוספים שהוכיחה התובעת מס' 2 בראיות ושלא נסתרו הינם כדלקמן: תשלום שכ"ט השמאי בסך של 1,500 ₪, תשלומים בסך של 795 ₪ ובסך של 600 ₪ עבור גרר.

בסה"כ הוכיחה התובעת מס' 2 כי נגרם לה נזק בסך של 42,408 ₪ נכון ליום התאונה.
התובעת מס' 3
התובעת מס' 3 הוכיחה בראיות כי היא שילמה למבוטחה ביום 6.11.2008 סך של 74,513 ₪ עבור הנזקים שנגרמו לרכבו בגין התאונה וזאת על פי חוות דעת שמאי מטעמה שאמד את הנזק לרכב. לא הוגשה חוות דעת נגדית ולא נסתרה העובדה שהתשלום אכן בוצע כאמור.
על כן, הוכיחה התובעת מס' 3 כי היא זכאית לשיפוי בסך של 74,513 ₪ נכון ליום 6.11.2008.
סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן:
1.
על הנתבעים מס' 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים כמפורט להלן:
לתובע מס' 1


-
-
פיצוי בסך של סך של 15,850 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.1.2008 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 1,366 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.5.2009 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 1,394 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.10.10 ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
לתובעת מס' 2

–
-
פיצוי בסך של 42,408 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 8.1.2008 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 855 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.2.10 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 903 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.4.12 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר שכר העד בסך של 600 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.1.11 ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
לתובעת מס' 3

-
-
פיצוי בסך של 74,513 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.11.2008 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 957 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.7.09 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר שכר העד בסך של 800₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.1.11 ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
2.
התביעה שהגישה התובעת מס' 2 נגד עזבון המנוח והיורשים (הנתבעים מס' 1-8 בתיק מס' 33407-02-10), נדחית בהעדר עילת תביעה.
3.
באשר להודעות לצד ג' מס' 1 - בהתחשב בכך שהוכח קיומו של כיסוי ביטוחי, הרי שביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם, הנתבעת מס' 2 (צד ג' מס' 1) היא שצריכה לשאת בתשלום הסכומים המפורטים לעיל. על כן, על צד ג' מס' 1 יהיה להשיב למודיע (הנתבע מס' 1), כל סכום שישלם לתובעים על פי

פסק דין
זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום שישלם המודיע ועד למועד התשלום בפועל על ידי צד ג' מס' 1.

בנוסף ובלא תלות באמור בסעיף זה לעיל, על צד ג' מס' 1 לשלם למודיע (הנתבע מס' 1) את הסכומים כדלקמן:
-
החזר אגרה בסך של 1,366 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.8.09 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 957 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.10.2009 ועד למועד התשלום בפועל.
-
החזר אגרה בסך של 1,030₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.13 ועד למועד התשלום בפועל.
-
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
3.
ההודעות לצד שלישי מס' 2 נדחות.
בנסיבות העניין, תישא צד ג' מס' 1 בהוצאות ובשכ"ט עו"ד צד ג' מס' 2, בסך כולל של 5,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום,
ב' אייר תשע"ד, 02 מאי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 13200-05/09 זכי גבן ואח' נ' אחמד אל אטרש ואח' (פורסם ב-ֽ 02/05/2014)