פסקי דין על עו"ד רוזית קופר | פסקי דין על עו"ד רן אורן
6265-01/12 סע 04/05/2014
סע 6265-01/12 עו"ד רוזית קופר נ' עו"ד רן אורן
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ס"ע 6265-01-12
לפני:
כב' השופטת
ד"ר אריאלה גילצר-כץ
– אב"ד
נציג
ציבור (עובדים)
ד"ר אליעזר רוזנטל
ה
תובע
ת
:
עו"ד רוזית קופר
ת.ז. 043140854
ע"י ב"כ: עו"ד קובי בן סימון ממשרד אריק שלו ושות'
-
ה
נתבע
:
עו"ד רן אורן
ת.ז. 025263369
בעצמו
פ ס ק - ד י ן
האם פוטרה התובעת, עורכת-דין במשרד עורכי דין של הנתבע, בתקופת מחלתה והאם זכאית היא לסעדים בשל כך – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו.
העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1.
התובעת עורכת-דין בהכשרתה, עבדה אצל הנתבע כעורכת-דין מיום 21.2.10 ועד לפיטוריה ביום 2.6.11.
2.
הנתבע הנו בעליו של משרד עורכי-דין המעסיק 3 עורכי-דין, שאחת מהם היא אשתו של הנתבע.
משרד עורכי הדין פועל ללא מזכירה וללא פקידוּת אדמיניסטרטיבית אחרת.
3.
הצדדים חתמו על שני הסכמי עבודה: הסכם עבודה ראשון נחתם בחודש 3/10 וההסכם השני נחתם בחודש 5/11.
4.
במסגרת הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים הוסכם כי התובעת תטפל בלקוחותיה הפרטיים ומסרה לנתבע רשימה של לקוחות (נספח א/1 לכתב ההגנה).
5.
התובעת השתכרה סך של 6,750 ₪ נטו.
6.
ביום 12.3.11 שיגר הנתבע מייל לתובעת (נספח ב' לכתב ההגנה) בזו הלשון:
"רוזית שלום,
אני רוצה לסייע לך להמשיך ולעבוד במשרד.
בשביל זה את חייבת לעלות את רמת המקצועיות שלך בכתיבה.
(ההדגשה במקור – א.ג.כ.)
את לא יכולה לצפות ממני לעבור על כתבי טענות ולערוך אותם מחדש.
בטח לא כאשר הטעויות שלך חוזרות לעיתים על עצמן, וכאשר, את לא מבחינה בין תגובה לתשובה (שושנה בר-קול) .... או טועה במספר התיק בבית משפט.
נמאס לי לעבוד בשעות מאוחרות ובימי שישי/שבת.
את כמובן לא אחראית לעומס במשרד, אבל חלק מהעומס נובע מהעובדה שאני נדרש להתעסק בדברים שכבר מזמן היו צריכים להיות באחריותך הבלעדית.
חלק נוסף נובע מזמן העבודה שלך. את חרוצה אבל יכולה להיות הרבה יותר יעילה. לעיתים אני רואה שאת מתפזרת בכתב הטענות ומשקיעה אנרגיה בטענות שאין בכלל צורך להעלות. חוץ מזה, אני מצפה ממך להרבה יותר ממה שציפיתי בעבר. ההבדל בין 3-4 חודשים כעו"ד לבין שנה, אמור להיות הבדל גדול מאוד.
אני סבור שאחת מהדרכים לשפר את התפוקה שלך, הינה לרענן ולערוך מחדש את תיקיית המאסטרים שלך.
אם בבקשה למחוזי לעניין ביטול הגבלת רישיון נהיגה יהיה רשום למעלה בכותרת קבוע לדיון ליום...
בפני
.... אז אולי זה יצמצם טעויות שכאלה.
אם כל הבקשות והמכתבים יהיו מסודרים, זה יחסוך זמן עבודה יקר.
התחלתי להכין תיקייה בנושא. היא נמצא במסמכים.
מה שאני מבקש ממך זה לקחת את התיקייה שיש לך, ולערוך את המסמכים, במידת הצורך, בתיקייה החדשה שפתחתי אני רוצה לראות שם גם מסמכים וגם מכתבים.
...
את תקבעי מה להוסיף לתיקייה מעבר לדברים שכבר רשמתי לעיל.
כשהתיקייה תהיה מוכנה = תודיעי לי.
...
רני"
7.
ביום 3.4.11 ניסח הנתבע הסכם (נספח ג' לכתב ההגנה):
"1. לאור העומס החריג במשרד ולנוכח המשימות המקצועיות שדורשות טיפול, בשלב זה, מוסכם בזאת על הצדדים, כי רק במהלך חודשי אפריל 2011 ויוני 2011 יתווספו שעות עבודה נוספות על שעות העבודה ה"רגילות" של העובדת לפי הפירוט דלהלן:
1.1.
בימים א', ג' ו-ה', יתווספו על שעות העבודה "הרגילות" של העובדת שעתיים וחצי, כך ששעות העבודה באותה ימים יהיו החל מהשעה 08:00 ועד
שעה 19:00, שהעובדת תעבוד עוד 7.5 שעות בשבוע, מעבר לשעות העבודה הרגילות, וללא כל קשר לשעות העבודה הנוגעות לתיקים הפרטיים.
1.2.
בנוסף לכך, פעמיים בחודש תוסיף העובדת לעבוד גם בימי ו' החל מהשעה 08:30 ועד השעה 13:00 בצהריים, כך שהעובדת תעבוד עוד 9 שעות בחודש, מעבר לשעות העבודה הרגילות, וזאת בנוסף לאמור בסעיף 1.1 לעיל.
2. בגין שעות העבודה הנוספות המפורטות לעיל, בפועל, מוסכם בין הצדדים, כי העובדת תתוגמל בסך נוסף של 1,500 ₪ נטו, בכל חודש.
...
6. שעות העבודה והתשלום המוצע בגינן הינן זמניות בלבד, והן רלוונטיות אך ורק לעבודה בגין החודשים אפריל 2011, ויוני 2011 , ואין בהן כדי להוות הסכמה כלשהי של מי מהצדדים למתכונת עבודה שכזאת בכל תקופת זמן אחרת וממילא, שמדובר בהסדר זמני בלבד שמטרתו לעמוד במשימות המקצועיות שבמשרד.
7. העובדת מצהירה בזאת , כי התשלום נשוא הסכם זה לרבות, בגין שעות העבודה הנוספות, הינו תחשיב שנערך על ידה וכי ידוע לה כי המעסיק מסתמך על כך, ועל רצונה ושיקוליה האישיים להצעתה זו, אשר מטרתם, בין היתר, לצמצם את הפיגורים והעומס על שולחנה, ואין לעובדת ולא יהיו לה בעתיד טענות כלשהן בגין הסכם זה ו/או כל טענה אחרת לפיה צריך היה להשתלם לה סכום אחר בגין השעות הנוספות, והיא מוותרת בזאת על כל טענה משפטית ו/או אחרת כעת ו/או כזו העלולה להיווצר בעתיד.
...
9. מחודש יולי 2011 חוזרת העובדת לעבודה במתכונת הרגילה הקבועה בהסכם עצמו, אלא אם הוסכם אחרת, בכתב, בין הצדדים."
ההסכם לא נחתם בין הצדדים.
8.
ביום 30.5.11 מסר הנתבע לתובעת מכתב שכותרתו: "הקפאת ההטבה בדבר ימי חופש מעבר לחוק" (נספח ו' לכתב התביעה):
"בהמשך לשיחתנו מאתמול, הריני מתכבד לפנות אליך בעניין שבנדון כדלקמן:-
1.
במהלך חודש יוני 2010, מספר חודשים לאחר שהתחלת לעבוד במשרדי, ניהלנו שיחה פתוחה לעניין תנאי עבודתך ככלל, והתיקים הפרטיים בפרט.
2.
במהלך אותה שיחה התלוננת כי אין לך זמן לפגוש אנשים ולגייס תיקים פרטיים. יותר לציין, כי באותה העת הזכות לתיקים פרטיים היתה חלק אינטגראלי ומרכזי בתנאי עבודתך.
3.
על רקע עובדה זאת, ועל מנת להביע את שביעות רצוני מעבודתך, אישרתי לך יום חופש נוסף לכל חודש עבודה, וזאת מעבר לימי החופשה המגיעים לך על-פי חוק.
4.
באותה העת העומס על שולחנך היה סביר, היינו לקראת פגרת בית המשפט, ולא היתה מניעה לכך.
5.
ברם, לאחרונה היו מספר התפתחויות הרלוונטיות בעיניי לעניין זה.
5.1.
האחת כי ימי החופש הנוספים שקיבלת לא נוצלו בפועל לשם גיוס תיקים פרטיים.
5.2. השנייה נוגעת לשינוי תנאי העבודה, מיוזמתך, והפחתת המשקל של תיקים פרטיים.
5.3.
השלישית העומס הכבד המוטל על שולחנך.
יותר אף לציין כי הנסיבות של יציאתך לחופשת מחלה, תמוהות, וזאת בשל 4 טעמים שונים הנוגעים הן לשיחת הטלפון שערכת ביום שלישי ה 17 במאי 2011 כשעה לאחר יציאתך ממשרדי, בדבר מס' השיקים שנותרו בפנקסך, הן בדבר פגישתך האקראית מחוץ לביתך עם לקוחה של המשרד, הן לנוכח העובדה כי החלפת מכשיר פלאפון בזמן שהותך בחופשת מחלה וכן, ובמיוחד, לעובדה כי ניצלת את מלוא יתרת הזכות של ימי המחלה שניתן על-פי חוק.
7.
הותרת ההטבה הנ"ל, בצירוף ימי החופשה המגיעים לך על-פי חוק, בתוספת ימי המחלה המנוצלים על-ידך כאילו היו חופשה לכל דבר, מובילים למצב שבו עומדים לרשותך 3-4 ימי חופשה בכל חודש חודשו, וזאת בזמן שהעומס על שולחנך הוא אדיר, אינה סבירה.
8.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, בהתחשב בשינוי האחרון הנוגע לתנאי עבודתך ככל שמדובר בתיקים הפרטיים ובאשר, לא ניצלת את השנה שחלפה לצורך גיוס תיקים פרטיים בפועל.
9.
בנסיבות אלו, ולאחר שהעניין נשקל כראוי, הריני להודיעך כי בשלב זה, מוקפאת ההטבה שבנדון, וזאת עד להודעה אחרת שתינתן, אם בכלל, רק לאחר שהעומס על שולחנך יופחת.
10.
למעלה מהצורך אוסיף, כי לא מצאתי רלוונטיות בפסק הדין נשוא בג"צ 293/83 שהעברת לעיוני, ומעתה ואילך, אבקשך שלא לנצל את זמן עבודתך במשרדי, לשם ביצוע עבודה משפטית הנוגעת, כביכול, לזכויותיך, אלא אם קיבלת אישור מראש מהח"מ.
11.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הינך מתבקשת להסדיר בהקדם את פתיחת הקופות ו/או הקרנות לצורך העברת ההפרשות הפנסיוניות, כאמור במייל ששיגרתי אליך לפני כשלושה שבועות."
9.
התובעת חלתה במחלת הנשיקה והוצאו לה אישורי מחלה לסירוגין לתקופה שבין התאריכים 21.3.11 ל- 25.8.11. במהלך תקופה זו עבדה התובעת.
10.
ביום 20.4.11 נערך לתובעת שימוע (נספח ה' לכתב ההגנה).
11.
בחודש 5/11 הועלה שכרה של התובעת.
12.
ביום 2.6.11 נערך לתובעת שימוע נוסף ונמסר לה מכתב פיטורים.
13.
ביום 5.6.11 מסרה התובעת לנתבע מכתב שכותרתו: "הרעת תנאים" (נספח ז' לכתב התביעה):
"בהמשך למכתבך מיום 30 במאי 2011 , הריני לפנות אליך בעניין שבנדון וכדלקמן:
1.
הריני לשוב ולציין בפני
ך, כי אנני מסכימה לגריעת ימי החופש המגיעים לי וזאת בהתאם לסיכום שנערך בנינו בע"פ בסוף חודש מאי 2010 וכן, כאמור בסעיף 9.1 להסכם העבודה וכפי שננהג החל מחודש יוני 2010.
2.
יתר האמור במכתבך הינו שימוש בחלקי דברים אשר אינם אמת מהויים ניסיון להציגני באור שלילי וזאת ככל הנראה בניסיון להצדיק את ביטולו החד צדדי של סעיף 9.1 להסכם העבודה מחודש מאי 2011. כגון מכשיר הטלפון ה"חדש" כביכול, אשר הינו מכשיר טלפון ישן שהיה בביתי וכן, הפגישה עם לקוחת המשרד העובדת בסופקמרקט הסמוך למקום מגוריי ועוד.
3.
אני עושה ככל יכולתי על מנת לתרום ככל האפשר למשרד שבראשך והצלחת המשרד חשובה לי מאוד ואין זה הוגן לפגוע בי בשל מחלתי.
4.
אדגיש, כי חרף הודעתך מיום 2 ביוני, הנני עומדת על זכויותיי ואיני מסכימה לביטולו של סעיף 9.1 להסכם העובודה וכן, לביטול ההסכם שנכרת בנינו בע"פ עוד בחודש מאי 2010
5.
אני מקווה, כי המאורעות בשבועות האחרונים יפסקו ונוכל לחזור לעבודה שגרתית, כפי שהייתה קודם לכן."
(שגיאות הכתיב הנן כמופיע במקור – א.ג.כ.)
14.
ביום 2.6.11 פוטרה התובעת ע"י הנתבע וניתנה לה הודעה מוקדמת בת 60 יום (נספח ג' לכתב התביעה).
15.
ביום 21.6.11 אישרה התובעת קבלת פרוטוקול השימוע (נספח ח/2 לכתב ההגנה).
16.
בין ה-4.7.11 ועד ליום 12.8.11 ניהלו הצדדים תכתובות דואר אלקטרוני (נספחים ט/1 – ט/8 לכתב ההגנה).
17.
ביום 12.8.11 ערך הנתבע מסמך שכותרתו "כתב שחרור, התחייבות ואישור העדר תביעות". לא הושג הסכם בין הצדדים (נספח י' לכתב ההגנה).
18.
בחודש 1/12 הגיע למשרד הנתבע חוקר מאת המוסד לביטוח לאומי בעקבות תלונה אנונימית שהגיעה למל"ל ביום 8.11.11, לפיה עו"ד כדורי, אשתו של הנתבע, לא עובדת במשרד הנתבע וכי משרתה פיקטיבית.
טענות הצדדים
טענות התובעת
:
1.
הנתבע לא שילם לתובעת גמול בגין עבודה בשעות נוספות למרות שהתובעת עבדה 10.5 שעות מידי יום.
2.
ימי החופשה על-פי החוק לא שולמו לה במלואם וימי החופשה הנוספים שנקבעו על-פי ההסכם נשללו ממנה במכתבו של הנתבע בסמוך לפיטוריה. התובעת מחתה על כך במכתבה מיום 5.6.11.
3.
התובעת פוטרה מעבודתה עת הייתה בחופשת מחלה ולכן פיטוריה נגועים בחוסר תום לב.
4.
השימועים שנערכו לתובעת נעשו למראית עין לאחר שפיטוריה נעשו ביום 2.6.11, עוד קודם לשימועים, ומבלי שניתנה לתובעת זכות הטיעון.
5.
התובעת הושפלה ע"י הנתבע, הנתבע פגע בזכויותיה ללא כל צידוק.
6.
התובעת לא קיבלה את מלוא שכרה בתקופת ההודעה המוקדמת.
7.
הנתבע לא הפריש לקרן הפנסיה בעבור התובעת על מלוא שכרה.
8.
התובעת עותרת לפיצוי בגין עוגמת נפש (50,000 ₪), גמול שעות נוספות (30,012 ₪), דמי הודעה מוקדמת (6,750 ₪), פיצוי בגין אי תשלום מלא לגמל (2,705 ₪), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 2 משכורות (47,250 ₪).
טענות הנתבע
:
9.
התובעת ניצלה את הנתבע.
10.
התובעת נטשה את השימוע באמצע ההליך.
11.
עם סיום היחסים שבין הצדדים ניסתה התובעת לסחוט את הנתבע.
12.
בטרם החלה התובעת לעבוד אצל הנתבע הציגה התובעת בפני
הנתבע כי היא מחזיקה למעלה מ- 30 תיקים פרטיים והיא בעלת ניסיון רב בדיני עבודה.
13.
על-פי תנאי עבודתה, שנקבעו בהסכם העבודה, אפשר הנתבע לתובעת לצאת מוקדם לצורך עבודתה בהתנדבות בעמותה העוסקת בדיני עבודה.
14.
הוסכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד 8.5 שעות ביום כולל חצי שעה הפסקה במשרד ופעם בשבוע תוכל לצאת מוקדם לצורך התנדבות בעמותה ולשיעורי כינור. התובעת תשלים שעות אלה בימי העבודה האחרים.
15.
עד לחודש 3/11 ביצעה התובעת עבודתה אצל הנתבע בצורה משביעת רצון. מחודש 3/11 החלה התובעת לשנות את התנהגותה, עבדה באיטיות מכוונת, זלזלה בעבודתה, ביצעה עבירות משמעת ואיכות עבודתה ירדה, על מנת שהנתבע יפטרה וישלם לה פיצויי פיטורים.
16.
לאחר שהבין הנתבע כי ניסיונותיו לשנות את דרכיה של התובעת כשלו, החליט לזמן את התובעת לשיחה נוספת.
17.
ב- 2.6.11 נוהלה שיחה בין הצדדים והתובעת הבהירה לנתבע שהיא מעוניינת להמשיך ולעבוד אצל הנתבע ולכן נמלך הנתבע בדעתו והחליט שאין זו שיחת שימוע, שכן טרם החליט לפטרה.
באותו מעמד מסר הנתבע לתובעת מכתב פיטורים עם מתן הודעה מוקדמת בת 60 יום על מנת לתת לתובעת הזדמנות לשנות את דרכיה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.
18.
הנתבע התחייב לא לחפש לתובעת מחליף בתקופת ההודעה המוקדמת ולא לפרסם מודעת דרושים לעו"ד במשרדו.
19.
לשני הצדדים היה ברור כי מכתב הפיטורים ניתן למראית עין ולמעשה ניתנה לתובעת הזדמנות אחרונה.
20.
התובעת במכתבה לנתבע מספר ימים לאחר מתן מכתב הפיטורים כתבה כי היא מקווה שיוכלו לחזור לעבודה שגרתית, לכן ברור שהתובעת לא פוטרה ביום 2.6.11.
21.
התובעת המשיכה בהתנהגותה וביצעה הפרות משמעת רבות ולכן זימנהּ הנתבע לשיחה (ביום 20.6.11). התובעת דרשה גמול בעבור שעות נוספות. הנתבע הבין שאין מנוס אלא לפטר את התובעת. התובעת נטשה את השימוע באמצע.
22.
התובעת הסתירה מביה"ד בכתב התביעה את הפרוטוקולים של השימוע.
23.
לאחר השימוע האחרון, לא עבדה התובעת אלא רק ישבה בחדרה.
24.
ביום 3.7.11 ניהלו התובעת והנתבע שיחה והגיעו להסכמה כי עבודת התובעת תסתיים ביום 4.7.11 והיא תנצל את ימי חופשתה עד ליום 25.7.11.
25.
הנתבע היה נכון לסיים את המחלוקות בפשרה אולם בשל רצונה של התובעת לסחוט את הנתבע לא נסתיים הסכסוך בפשרה.
26.
התובעת הבהירה לנתבע כי אם לא ישלם את הסכומים שהיא דורשת, תפנה לרשויות ותדווח כי אשתו של הנתבע כלל לא עובדת במשרד הנתבע, לכן הנתבע הודיע לתובעת כי הפגישה נסתיימה. בינואר 2012 אכן הגיע חוקר המל"ל על מנת לחקור את העסקת אשתו של הנתבע, וזאת בעקבות תלונה אנונימית למל"ל.
27.
התובעת לא עבדה בשעות נוספות אלא עבדה 8.5 שעות ביום, מתוכן חצי שעת הפסקה. התובעת יצאה במהלך שעות עבודתה לפעילויות התנדבותיות וטיפלה בתיקים הפרטיים שלה על פני כ- 80 שעות חודשיות.
28.
התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים נוכח ההפרות היסודיות של הסכם העבודה. לחלופין, הנתבע הפריש לקרן הפנסיה בעבור פיצויי הפיטורים ויתרת פיצויי הפיטורים מקוזז בגין מחדליה של התובעת.
29.
מלוא ההפרשות בעבור קרן פנסיה הופרשו על ידי הנתבע.
30.
התובעת זכאית ל- 3,626 ₪ בגין פדיון חופשה (11 יום) אולם סכום זה מקוזז מהחיובים הכספיים שהתובעת גרמה לנתבע.
31.
התובעת זכאית לסך של 547.5 ₪ בגין דמי הבראה. התובעת קיבלה את מלוא דמי ההבראה בחודש 3/11 ולכן נותר הנתבע חייב לתובעת דמי הבראה בעבור 3 חודשים בלבד.
32.
התובעת איננה זכאית לדמי הודעה מוקדמת מאחר שבין הצדדים הוסכם כי תסיים את עבודתה ביום 4.7.11.
33.
התובעת לא עבדה 18 חודשים כטענתה אלא 16.5 חודשים ושכרה הקובע הוא 6,211.33 ₪.
34.
לחלופין, עותר הנתבע לקיזוז כספים:
פיצוי בגין הפרת הסכמי העבודה (10,000 ₪); פיצוי בגין שעות עבודה ששולמו ביתר לאורך כל תקופת עבודתה (10,000 ₪); פיצוי בגין שעות עבודה ששולמו ביתר במהלך 34 הימים האחרונים של עבודת התובעת (3,000 ₪); ניצול ימי מחלה שלא כדין (5,000 ₪); פיצוי בגין פגיעה במוניטין של הנתבע (15,000 ₪); פיצוי בגין הוצאות אדמיניסטרטיביות שנגרמו לנתבע בשל הפרותיה של התובעת (3,000 ₪); פיצוי בגין תשלומי יתר לביטוח הלאומי מאחר שהתובעת לא עבדה את השעות שהנתבע שילם לה (1,500 ₪); פיצוי בגין אובדן שעות העבודה של הנתבע נוכח הפרות התובעת ומחדליה (5,000 ₪); השתתפות יחסית של הנתבע בדמי חברות בלשכת עורכי הדין של התובעת וביטוח אחריות מקצועית (600 ₪); פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים ע"י התובעת ואי כיבוד התחייבותה של התובעת לסודיות בהוצאות כתבי טענות לשימושה הפרטי (30,000 ₪); בנוסף טוען הנתבע כי התובעת גרמה לו לנזקים נוספים; הוצאות משפט בגין עלויות ניהול התיק (25,000 ₪); פיצוי עונשי וחוזי בגין התלונה האנונימית למל"ל וניסיון הסחיטה של התובעת (10,000 ₪).
בסך הכול עתר הנתבע לקיזוז של 128,500 ₪. בסיכומיו הפחית סכומים אלה.
עדויות:
שמענו את עדות התובעת ואת עדותו של הנתבע.
הכרעה
:
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
האם פוטרה התובעת?
1.
אין מחלוקת כי התובעת פוטרה מעבודתה ע"י הנתבע, לפיכך הִנָה זכאית לפיצויי פיטורים. בין אם פוטרה בשל בקשתה לזכויותיה ובין אם פוטרה מאחר שהנתבע לא היה שבע רצון מעבודתה, אין בכך כדי לשנות את העובדה כי פיטוריה של התובעת מזכים אותה בפיצויי פיטורים.
2.
טענתו של הנתבע כי התובעת עשתה כל שלאל ידה על מנת שהנתבע יפטרהּ וזאת כדי שתוכל לפתוח משרד משל עצמה (ס' 108 לתצהיר הנתבע) הוכחה כלא נכונה משהתובעת לא עוסקת עוד במקצוע עריכת הדין לאחר שפוטרה ע"י הנתבע.
3.
טענותיו של הנתבע כלפי התובעת אינן עולות כדי הפרת משמעת חמורה אשר יש בה כדי להפחית את פיצויי הפיטורים או לשלול אותם. זכותו של כל מעביד לפטר את עובדו אם אין הוא שבע רצון מקצב עבודתו או מאיכות עבודתו, אולם עליו לשלם את פיצויי הפיטורים.
4.
לא זו אף זו, התובע מסר לתובעת מכתב פיטורים עוד ביום 20.6.11 עורך דין בכלל ועו"ד המתיימר להבין בדיני עבודה, שומה עליו להבין כי מתן מכתב פיטורים לא נעשה "למראית עין" ועליו לשאת בהשלכותיו.
האם נערכו לתובעת שימועים בטרם פיטוריה ?
5.
מחומר הראיות עולה כי אכן נערכו לתובעת מספר שימועים. הפרוטוקולים של השימועים צורפו על ידי הנתבע. לא נעלם מעינינו כי בשימוע השני אמר הנתבע בראשיתו (ס' 160 לתצהיר הנתבע):
"רוזית טוענת בתצהירה, כי אני אמרתי לה באותה שיחה שהחלטתי לפטר אותה. אני לא שולל את האפשרות לפיה, אכן אמרתי את הדברים בתחילת השיחה ו/או דברים בסגנון דומה ואולם, תוך כדי שיחה ארוכה בינינו, אשר בה השמיעה רוזית את טענותיה, הדברים השתנו, והחלטתי ליתן לרוזית הזדמנות נוספת, תוך שאני מבהיר לה, כי אני אאלץ לפטר אותה, באם היא לא תשנה את דרכיה."
(ההדגשה במקור – א.ג.כ.)
אולם השימוע הראשון שנעשה ביום 20.4.11 נעשה כדין וטענות הצדדים נשמעו. אשר על כן, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין.
השכר הקובע ותקופת העבודה:
6.
בהסכם העבודה (השני) נקבע כי שכרה החודשי של התובעת יעמוד על סך 6,750 ₪ (נטו) שכולל את כל רכיבי השכר. על פי חוק הגנת השכר (סעיף 5) חל איסור לקבוע שכר כולל. אשר על כן הננו קובעים כי השכר הקובע של התובעת הנו 6,750 ₪.
7.
התובעת עבדה מיום 21.2.10 ופוטרה ביום 2.6.11 וניתנה לה הודעה מוקדמת בת חודשיים, קרי עבודתה הסתיימה ביום 2.8.11. התובעת עבדה כ- 17 וחצי חודשים. חישובי התובעת התבססו על 18 חודשי עבודה.
פיצויי פיטורים:
8.
התובעת פוטרה מעבודתה לפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים. אשר על כן ישלם הנתבע לתובעת סך של 6,750 ₪ * 12/17.5 = 9,562.5 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
קרן פנסיה:
9.
בעדותו טען הנתבע כי לא ידע שצריך להפריש כספים לקרן פנסיה בעבור התובעת (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 26-14).
10.
צו ההרחבה משנת 2008 מחייב הפרשת כספים לקרן פנסיה לאחר 6 חודשי עבודה. מצופה מעורכי הדין, אשר החוק הוא נר לרגליהם, להפריש כספים לקרנות הפנסיה בעבור עובדיהם. אין העובד צריך לבקש זאת אלא על עוה"ד המעסיק עובדים ליזום זאת.
11.
בכתב התביעה הבסיס לחישוב שכרה של התובעת היה 6,750 ₪ אבל שכרה הועלה בסמוך לפיטוריה. לכן החישוב צריך להיעשות על בסיס השכר ששולם בפועל מידי חודש בחודשו ולא על פי השכר האחרון.
12.
רק לאחר ישיבת קדם המשפט שחרר הנתבע לזכות התובעת את הכספים שנצטברו בפנסיה:
"ש.ת.
לא שילמתי פיצויי פיטורים במועד, מאחר שב- 12.8 כשהתובעת באה לקבל ממני את מה שהגיע לה, היא פשוט ניסתה לסחוט אותי ולא רציתי לשלם לה תחת העננה של הסחיטה ולא רציתי להיות קורבן לסחיטה ועובדה היא שבניגוד למקובל בתיקים אחרים בכתב ההגנה באתי ואמרתי שאני מוכן לשלם 8,000 ₪ ושילמתי 10,000 ₪ במסגרת ההליך."
(עמ' 18 לפר' שורות 17-14 לעדות הנתבע).
13.
בסעיף 19 לסיכומי התובעת לא נתבעו עוד הפרשים בגין הפרשות כספים לפנסיה.
שעות נוספות:
14.
תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.09, הסדיר את חובת המעביד לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם. כמו כן המעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל.
הנתבע לא ערך דו"ח נוכחות כדין אולם בתלושי השכר נערך רישום של מספר שעות העבודה וימי העבודה.
15.
בהסכם מיום 4.3.10 נקבעו שעות העבודה: 8:30 עד 17:00 או 17:30 (סעיף 7.7 להסכם) וכך גם בהסכם השני מיום 11.5.11 נקבעו שעות העבודה
ועוד נקבע
: "עוד מתחייבת בזאת העובדת ומצהירה, כי לא יהיו לה טענות ו/או דרישות ו/או תביעות ביחס לשעות נוספות ו/או תשלום נוסף בגין שבתות ו/או חגים, כאמור בהסכם זה, באשר, סוגיית "שעות נוספות" עלתה במו"מ שנערך בין הצדדים, והצדדים אף דיברו על המגמות החדשות בנושא זה לרבות, החלטות לשכת עוה"ד, ובאשר, הצדדים הגיעו להסכמה מלאה ביחס לאמור בהסכם זה, ובאשר, העובדת יודעת כי המעסיק לא היה מתקשר עימה בהסכם העבודה דנן, באם היה נדרש ממנו לשלם לעובדת בגין שעות נוספות כלשהן."
(סעיף 7.5 להסכם).
16.
ברי כי על עורך דין כמעסיק חל נטל מוגבר לביצוע כל חוקי העבודה. כעולה מהסכם העבודה הראשון, סוכם בין הצדדים כי התובעת תבצע 9 שעות עבודה, 5 ימים בשבוע, קרי, היקף משרה למעלה ממלא. לכן ברי כי למצער, שעות אלו אומנם בוצעו ע"י התובעת. עם זאת, לא נעלם מעינינו כי התובעת התנדבה בעמותה שנתנה ייעוץ משפטי והחסירה שעות עבודה בשל כך וכן לעובדה כי באמתחתה היו לקוחות פרטיים שככל הנראה גזלו ממנה שעות עבודה, אשר אינן בטלות בשישים. בהסכם העבודה השני סוכם כי הלקוחות הפרטיים של התובעת יהיו לקוחות המשרד ולכן שעות העבודה שאותן השקיעה התובעת בלקוחות אלו יהיו שעות העבודה של המשרד.
17.
סעיף 26ב. לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958 קובע:
"בתובענה
של
עובד
לתשלום
שכר
עבודה
,
לרבות
גמול
שעות
נוספות
או
גמול
עבודה
במנוחה
השבועית
,
שבה
שנויות
במחלוקת
שעות
העבודה
שבעדן
נתבע
השכר
,
תהא
חובת
ההוכחה
על
המעביד
כי
העובד
לא
עמד
לרשות
העבודה
במשך
שעות
העבודה
השנויות
במחלוקת
,
אם
המעביד
לא
הציג
רישומי
נוכחות
מתוך
פנקס
שעות
עבודה".
18.
לכן, משלא הוצגו דו"חות נוכחות לתקופה זו, הננו מעריכים כי התובעת ביצעה בממוצע שעה נוספת אחת בכל יום עבודה.
אשר על כן על הנתבע לשלם לתובעת סך של 17,563 ₪ ע"פ החישוב:
37 ₪ שכר שעתי לשעה (6,750/186) * 4.34 שבועות בחודש * 5 ימי עבודה בשבוע * 17.5 חודשי עבודה * 125%
דמי חופשה:
19.
על-פי דין, עובד העובד 6 ימים זכאי ל- 14 ימי חופשה בשנה (כולל שישי-שבת). התובעת עבדה 5 ימי עבודה בשבוע ולכן זכאית ל- 10 ימי עבודה בשנה (ללא שישי שבת).
20.
על פי הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים בחודש 6/10, הוענק לתובעת יום חופש נוסף לכל חודש עבודה (אשר השתקפו בתלושי שכר). ביום 30.5.11 הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת מתן יום החופשה הנוסף, אולם על פי תלושי השכר לא הורד יום זה מימי החופשה הצבורים שעמדו לזכות התובעת. לפיכך תלושי השכר הִנם הודאת בעל-דין בחבותו. נכון לסיום עבודתה של התובעת עמדו ימי החופשה הצבורים על 14.15 ימים.
21.
נציין כי תמוהה בעינינו ההתניה המופיעה בסעיף 9.2 להסכם העבודה:
"יחד עם זאת ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, מוסכם כי מאחר ותפקידה של העובדת כרוך באחריות רבה, אזי, העובדת אינה זכאית לצאת לחופשה של יותר משלושה ימי עבודה רצופים ללא אישור ספציפי, מראש, מצד המעסיק."
הוראה זו היא בניגוד לחוק חופשה שנתית.
22.
לא נסתר ע"י הנתבע כי ערך יום חופשה הנו 563 ₪ ליום. לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת 7,966.45 ₪.
האם פוטרה התובעת בימי מחלתה?
23.
הנתבע טען שהחל מחודש 3/11 לא היה שבע רצון מעבודת התובעת. מדוע אם כן העלה את שכרה בחודש 5/11 בכ-1,000 ₪. אשר על כן מסקנתנו שסיבת הפיטורים הנה שונה מגרסתו של הנתבע.
התובעת חלתה במחלת הנשיקה והוצאו לה תעודות מחלה לסירוגין מיום 21.3.11 ועד ליום 25.8.11.
24.
התובעת, אשר חלתה במחלת הנשיקה, המלווה בעייפות כרונית, התייצבה לעבודה למרות אישורי המחלה שהיו באמתחתה, מאחר ששמירה על מקום עבודתה הייתה חשובה לה.
25.
ככל הנראה אכן תפוקתה של התובעת פחתה בשל מחלתה:
ש.
נחזור לזמן שלא הייתה מרוצה מהתובעת, אתה מאשר שזה ממרץ 2011?
ת.
חלה ירידה כן.
(עמ' 15 לפר' שורות 23-22 לעדות הנתבע).
26.
על פי סעיף 4 א' לחוק דמי מחלה (תיקון משנת 2010) חל איסור על מעביד לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה. קל וחומר בענייננו, עת התובעת התייצבה לעבודה.
27.
אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגובה משכורת אחת (6,750 ₪) בגין פיטוריה במהלך מחלתה.
דמי הבראה
28.
הנתבע לא שילם את החלק היחסי של דמי ההבראה לשנת 2011. אשר על כן על הנתבע לשלם לתובעת 912 ₪ בגין יתרת דמי הבראה לשנת 2011.
הודעה מוקדמת:
29.
הנתבע מודה שהגיע להחלטה הסופית, לטענתו, לפטר את התובעת ביום 3.7.11, אולם לטענתו הצדדים הגיעו להסכמה כי ביום 4.7.11 תסיים התובעת את עבודתה. הסכמה שכזו הנה בניגוד לדין ולחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות. על המעביד לשלם לעובד כאשר הוא מפטרו את דמי ההודעה המוקדמת, זוהי זכות קוגנטית שהעובד איננו יכול לוותר עליה.
30.
נציין כי במכתב הפיטורים שניתן לתובעת ביום 2.6.11 צויין כי ניתנת הודעה מוקדמת בת 60 יום, אולם הנתבע טען כי המכתב ניתן למראית עין כך שלא ניתנה הודעה מוקדמת אמיתית.
31.
אשר על כן על הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,750 ₪ נטו בגין חלף הודעה מוקדמת.
עוגמת נפש:
32.
ברי כי בכל פיטורים נגרמת עוגמת נפש, אולם לא שוכנענו כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש יוצאת דופן. הנתבע העלה את שכרה, שוחח עמה מספר שיחות ועד לחודש 3/11 הכול התנהל על מי מנוחות. פסקנו לטובת התובעת פיצויי פיטורים ודמי ההודעה מוקדמת בשל פיטוריה ובכל הנוגע לפיטוריה במהלך מחלתה, כתבנו את מה שכתבנו.
טענות הקיזוז:
33.
על פי סעיף 8.6 להסכם העבודה מיום 4.3.10 וסעיף 8.5 להסכם העבודה מיום 11.5.11 עומדת לנתבע זכות הקיזוז על החלק היחסי של דמי החבר ללשכת עורכי הדין. אשר על כן יש לקזז סך של 600 ₪ בגין רכיב זה.
34.
נוכח הדברים שתוארו לעיל ומשלא הוכחו על-ידי הנתבע רכיבי הקיזוז האחרים שנתבעו ולא הוכח על ידי הנתבע כי התובעת הזניחה את הטיפול המשפטי בתיק וכי ביצעה הפרות משמעת חמורות או הפרה את הסכם העבודה.
זאת ועוד, לאחר שמצאנו כי חלק הארי של טענות התובעת מוצדקות בוודאי שאין מקום לפסוק לטובת הנתבע פיצוי בגין הוצאות שכ"ט ומשפט.
35.
נציין כי לא הוכח שהתובעת איימה על הנתבע בחשיפת עבודת אישתו למל"ל. אולם גם אם נאמרו הדברים (ודעתנו לא נוחה מכך) וגם אם התלוננה התובעת
במל"ל על הנתבע באשר להעסקת אשתו, אין בכך כל עבירה על החוק ובוודאי שלא ניתן לתבוע פיצוי בשל כך.
36.
הנתבע שילם לתובעת אחרי ישיבת קדם המשפט סך של 10,000 ₪, אותו יש לקזז מהסכום הנפסק ב
פסק דין
זה.
סוף דבר:
37.
על הנתבע לשלם לתובעת:
א.
פיצויי פיטורים בסך 9,562.5 ₪.
ב.
תשלום בגין שעות נוספות בסך 17,563 ₪.
ג.
דמי הבראה בסך 912 ₪.
ד.
פדיון חופשה שנתית בסך 7,966.45 ₪.
ה.
פיצוי בגין פיטורים בזמן חופשת מחלה בסך 6,750 ₪.
ו.
חלף הודעה מוקדמת בסך 6,750 ₪.
כל הסכומים דלעיל הנּם בערכי נטו וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.11 ועד התשלום בפועל.
38.
בקיזוז סך של 600 ₪ ע"פ ס' 8.6 ו-8.5 להסכם העבודה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.11 ועד התשלום בפועל.
ובקיזוז סך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.12 (ישיבת קדם המשפט בתיק) ועד היום.
39.
בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
40.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ד' אייר תשע"ד (04 מאי 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ק. אסף כהן
ד"ר אליעזר רוזנטל,
נציג ציבור (עובדים)
ד"ר אריאלה גילצר-כץ
, שופטת
סע בית דין אזורי לעבודה 6265-01/12 עו"ד רוזית קופר נ' עו"ד רן אורן (פורסם ב-ֽ 04/05/2014)