פסקי דין על אדיב דקנאש | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

36012-02/14 בל     04/05/2014




בל 36012-02/14 אדיב דקנאש נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 36012-02-14


04 מאי 2014

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר

ה
מערער
אדיב דקנאש

ת.ז. 55846380
ע"י ב"כ עו"ד חטיב
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד גולדנברג




פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.1.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן: ההחלטה).

2.
טענות המערער:

2.1
הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה.

2.2
לקריאת פרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה לא שבה ועיינה בממצאים שמצאה במסגרת ישיבתה הקודמת.
הוועדה לא התייחסה לעובדה כי במסגרת ממצאיה מצאה אצל המערער החמרה גם בנושא הנוירולוגי התחושתי ואילו הוועדה נשוא הערעור לא התייחסה לאמור.

הוועדה לא בחנה מדוע העניקה למערער נכות בשיעור 20% ומה מרכיבים את אחוזי הנכות שנפסקו למערער.

2.3
הוועדה התייחסה לניכוי מצב קודם רק בהתייחס לפרוטוקול ועדה מ- 6.3.08 בעוד למערער, בגין אותה תאונה, ניכו בגין מצב קודם גם במסגרת תביעה משנת 98 אולם הוועדה לא לקחה כאמור בחשבון עת דנה בנושא עריכת מבחן עובר ושב.

3.
טענות המשיב:

3.1
בפרוטוקול מ- 6.3.08 שגם על פי פסק הדין הוועדה היתה צריכה להתייחס אליו כמשהו חלוט, הוועדה מצאה נכות של 20% וניכתה מצב קודם בשיעור 10%, סה"כ נקבעו לו 10% ועל זה הוא קיבל שליש של תקנה 15.
המצב הבסיסי הגופני הוא 20% והוועדה שדנה בהחמרה צריכה להשוות את ה- 20% שנקבעו למערער בעבר למצבו דהיום.
אם מנכים מצב קודם נותרים 5% אבל ה- 5% האלה הם פחות ממה שיש לו והוא לא יכול לצבור אותם.

3.2
הטענות שמעלה המערער אינן מגלות כל פגם משפטי. יתכן שהוא סבור שהיה עליו להגיש ערעור עוד בגלגול הקודם אך משהערעור היחידי שהוגש היה ערעור של המוסד לביטוח לאומי
אז פסק הדין הקודם הוא היחידי שעומד בפני
נו היום ואין ספק שהוועדה קיימה אותו כנדרש ומילאה אחר הוראותיו וגם הטענה הלא ברורה לגבי ועדה משנת 98, שלא הצלחתי לרדת לעומקה, גם היא לא רלוונטית ולא ניתן לפתוח היום בחלוף 16 שנים, החלטות חלוטות וגם לא רלוונטיות כיום.
הבדיקה הקלינית שהיא לא במחלוקת קבעה למערער 15% נכות בגין הגבלה קלה עד בינונית ובהשוואה לבדיקה הקלינית ב- 2008 במסגרתה נקבעו למערער 20% נכות לא רק שאין החמרה יש אפילו הטבה ועל כן לדחות את הערעור.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.
השאלה להכרעה במקרה שבפני
נו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.


הלכה פסוקה היא כי:
"משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.
הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של

פסק דין
על ידי כב' הרשמת שגית דרוקר בתאריך 12.2.13 במסגרתו נקבע כי:

"...לאור העובדה כי הוועדה לא התייחסה להחלטתה של ועדה רפואית לעררים מיום 6.3.08, אשר ניכתה מצב קודם, ואילו בהחלטתה מיום 26.3.12 לא ניכתה מצב קודם ולא נימקה ענין זה, מוסכם עלינו כי עניינו של המשיב יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתנמק קביעתה
בהתייחס לאמור לעיל."
(ההדגשה הוספה – א.ק.).

6.
כעולה מהוראות פסק הדין כל שהיה על הוועדה הוא לנמק במסגרת קביעתה האם אין להביא בחשבון הנכות שנקבעה למערער על ידי הוועדה ניכוי מצב קודם שנקבע במסגרת החלטת וועדה חלוטה מתאריך 6.3.08.

7.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.
8.
במסגרת ישיבתה מיום ה- 27.1.14 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא מסכים לדון מחדש על פי פסק הדין וטוען שהניכוי בגין מצב קודם היה לא תקין.

9.
במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"הדיון נקבע בהתאם ל

פסק דין
מ- 12.2.13 בדבר הצורך להתייחס לקביעת הוועדה הרפואית לעררים מ- 6.3.08 והתייחסות להחלטה בדבר מצב קודם והניכוי.
בהתייחס לבדיקת הוועדה מ- 26.3.12 מצבו של הנבדק תואם 15% נכות בגין הגבלה קלה עד בינונית לפי סעיף 37(7) א'-ב'. מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מ- 6.3.08 נקבע מצב קודם של 10% לפי סעיף 37(7)א. ניכוי המצב הקודם מסתמך על נתונים שעמדו בפני
הוועדה לעררים מ- 6.3.08. הוועדה הרפואית לעררים מקבלת זאת וקובעת כי אכן יש מקום לניכוי מצב קודם של 10%..."
(ההדגשות הוספו א.ק.)

10.
על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני
בית דין אזורי לעבודה.

11.
הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע טו 60).

12.
בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (
דב"ע נד/154-0
דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (
דב"ע לה/129-0
שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).
במקרה דנא, על פי הוראות פסק הדין נדרשה הוועדה להבהיר האם אין מקום לניכוי מצב קודם בעניינו של המערער לאור החלטה מתאריך 6.3.08. הוועדה כפי שנדרשה על פי פסה"ד מכוחו התכנסה מבהירה שאכן היה מקום לנכות מצב קודם בהתאם להחלטה מתאריך 6.3.08. הוועדה מבהירה בנוסף כי ביחס לבדיקה שבוצעה למערער בתאריך 6.3.08 ה בדיקה אליה היה עליה להשוות בין מצבו של המערער דהיום לבין מצבו בשנת 2008 עובר להחמרה הנטענת כי אין כל החמרה במצבו של המערער שכן לטענת הוועדה מצבו של המערער עומד היום על 15% נכות נתון שיש כאמור להשוותו לשיעור הנכות שנקבעה למערער במסגרת הוועדה בתאריך 6.3.08 שמצאה למערער הגבלה בינונית שהצדיקה 20% נכות (נכות גבוהה מזו שמצאה הוועדה נשוא הערעור) וניכתה נכות בשיעור 10%.

13.
העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה ונימקה את החלטתה באופן ברור לעניין ניכוי מצב קודם ולעניין היעדר החמרה במצבו של המערער לאור מצבו דהיום על פי בדיקתו בהשוואה למצבו עובר להחמרה הנטענת, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.

14.
לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – הערעור נדחה בזאת.

15.
אין צו להוצאות.

16.
הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ד, (04 מאי 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










בל בית דין אזורי לעבודה 36012-02/14 אדיב דקנאש נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/05/2014)