פסקי דין על מראד סלימאן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3321-11/13 בל     04/05/2014




בל 3321-11/13 מראד סלימאן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 3321-11-13



04 מאי 2014
לפני:

כב' השופט
מוסטפא קאסם


המערער

מראד סלימאן

ע"י ב"כ: עו"ד חאלד מונגד זועבי


-

המשיב


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר




פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.8.13 אשר קבעה למערער, בין השאר, 0% נכות החל מיום 1.3.12 וזאת בגין פגיעה בעבודה מיום 12.9.11.

2.
ביום 22.1.14 התקיים דיון אך ב"כ הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.

3.
להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער:

א.
הוועדה מדרג ראשון, קבעה את ממצאיה, בין השאר, על בסיס חוות דעת של רופא המוסד.

ב.
טעתה הוועדה עת קבעה כי אין
קשר סיבתי בין התאונה שבה נפגע המערער לבין הליקוי בברך.

ג.
בניגוד לקביעת הוועדה, שכביכול המערער התלונן לראשונה על כאבי ברך רק ביום 30.10.11, קרי כחודש וחצי אחרי התאונה, המערער התלונן על כאבים בברך ימין כבר 3 ימים לפני המועד הנ"ל.

ד.
הוועדה לא הסבירה מה עומד מאחורי תלונות המערער בכל הקשור לברך.
ה.
הוועדה לא שללה באופן מוחלט את האפשרות כי הליקוי בברך נובע מהפגיעה בעבודה אם כי קבעה שהמצב אינו מאפשר זאת בוודאות.

ו.
המערער מחזיק בידיו סרטון המתעד את התרחשות התאונה ולכן מן הראוי להחזיר את עניינו לוועדה על מנת שתצפה בו, חרף העובדה כי לא הונח בפני
ה.

ז.
פקיד התביעות לא שלל באופן מפורש את הקשר הסיבתי בין הליקוי בברך לתאונה משהעניין כלל לא נבחן על ידו.

4.
להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב:

א.
הערעור הנו על החלטת הוועדה לעררים, לפיכך התנהלות הוועדה מדרג ראשון איננה רלוונטית.

ב.
הוועדה אכן שללה קיומו של קשר סיבתי וזאת באופן מנומק.

ג.
הוועדה ציינה כי אין בתיקו הרפואי של המערער כל תיעוד המתייחס לתלונות בקשר לברך ימין במשך כחודש וחצי לאחר התאונה.

ד.
שעה שנשלל קיומו של קשר סיבתי, אין מקום לדון במצב קודם.

ה.
הוועדה אינה מחויבת להסביר את מקור הבעיה בברך ודי בכך שמדובר בקביעה מנומקת. לכן אין מקום להתערב בהחלטתה.

5.
החלטת הוועדה – דיון ומסקנות :

א.
ראשית אציין כי אכן, כטענת המשיב, אין אנו נדרשים במסגרת ערעור זה להתייחס להחלטת הוועדה מדרג ראשון אלא אך ורק להחלטת הוועדה הרפואית לעררים.


מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 13.8.13 עולה כי המערער טען שכחודש וחצי לאחר התאונה "הרגל התנפחה" ופנה לרופא לצורך קבלת טיפול רפואי.

במסגרת הבדיקה הקלינית שנערכה למערער, הברך כלל לא נבדקה.

תחת זאת העדיפה הוועדה במסגרת סעיף 23 לפרוטוקול להתייחס לברך כדלקמן:


" מבחינת ברך ימין – מצב שבו אין כל תיעוד על תלונות בקשר לברך ימין במשך חודש וחצי לאחר התאונה למרות פניות חוזרות לרופאים שונים, והתיעוד הראשון לאחר כחודש וחצי מציין בפירוש שהכאב הוא במשך 3 ימים לפני כן. ללא סיפור של חבלה – לא מאפשר לקבוע קשר סיבתי בין התאונה הנדונה והבעיה בברכיים.

אי לכך הוועדה מאשרת החלטת הדרג הראשון שאין קשר סיבתי בין תלונתו על ברך ימין לבין התאונה הנדונה.

הוועדה דוחה את הערר".

ב.
עינינו הרואות כי הוועדה החליטה לשלול את הקשר הסיבתי בין הליקוי בברך ימין לבין התאונה.
החלטת הוועדה מבוססת על העובדה כי המערער כלל לא התלונן על כאבים בסמוך לתאונה וכן מאחר וצוין לכאורה כי מדובר בתלונות "ללא סיפור של חבלה".
אומנם מהחלטת הוועדה ניתן להתרשם כי החלטתה מבוססת על החומר שהונח בפני
ה, אולם מאחר והוועדה שללה באופן מוחלט את הקשר הסיבתי, הרי שבכך היא חסמה בפני
המערער את האפשרות לשנות קביעה זו.
בעב"ל 23990-04-12 חנצ'ס - המוסד לביטוח לאומי
(27.5.13) (להלן - הלכת חנצ'ס), קבע בית הדין הארצי כי:

"הוועדה הרפואית היתה מוסמכת לדון בפגימות להם טען המערער בפני
ה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו. כאשר הוועדה דנה בעניין, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימות הנטענות לבין תאונת העבודה, אין זה סביר לאפשר למערער לשוב ולתקוף את החלטת פקיד התביעות באשר לדחיית טענותיו שנדונו בוועדה הרפואית על פי סמכותה"
.
מהאמור לעיל עולה בבירור כי שעה שהוועדה מחליטה לשלול קיומו של קשר סיבתי, עליה לעשות זאת בזהירות המתבקשת שכן כאמור אין עוד בפני
המערער כל דרך לתקוף החלטה זו, למעט במסגרת ערעור לבית הדין, המתערב בהחלטתה במידה ונפל בה פגם משפטי בלבד.

ג.
לפיכך, לאור כל האמור לעיל, הנני סבור כי ראוי היה שהוועדה לא תשלול את קיומו של הקשר הסיבתי באופן מוחלט כפי שעשתה מבלי לאפשר למערער להציג בפני
ה את מכלול ראיותיו ולפעול במשנה זהירות בעת שלילת קיומו של הקשר הסיבתי על סמך מסמך רפואי בודד.
נסיון העבר מלמד כי שלילת הקשר הסיבתי, איננה יכולה להתבסס אך ורק על החומר הרפואי אלא גם על העובדות סביב האירוע הנ"ל.
לכן, הנני סבור כי מאחר ומדובר בהחלטה משולבת הכוללת אלמנטים רפואיים ועובדתיים ובשים לב לעובדה כי העניין כלל לא נבחן על ידי פקיד תביעות ובשים לב להלכה הפסוקה כפי שהובאה בתיק עב"ל 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי
–חנה נוראל (פס"ד מיום 28.1.14), יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה כדי שתבקש מהמערער להגיש כל חומר רלוונטי נוסף שיש בידיו המוכיח קיומו של קשר סיבתי ואף לאפשר לו טעון בפני
ה.
בהקשר זה אציין כי הוועדה הבהירה שהמערער התלונן על כאבים בברך כחודש וחצי לאחר התאונה.
עובדה זו כשלעצמה אינה חזות הכל ולכן יהיה זה נכון לבחון את מכלול הדברים על
בסיס כלל החומר הרלוונטי.
החלטת הוועדה לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי, אינה מנומקת כדבעי.

ד.
המערער ציין כאמור,
כי יש בידיו סרטון המתעד את אופן התרחשות התאונה.
עותק מהסרטון המתעד את התאונה הוגש לתיק בית הדין ואף הועבר לעיונו של ב"כ המשיב אשר סבר כי אין בסרטון כדי לשנות את קביעתה של הוועדה בדבר שלילת קיומו של הקשר הסיבתי.

לאחר צפיה בסרטון, בית הדין סבור שייגרם למערער עוול, ככל שלא תינתן לו ההזדמנות להציג בפני
הוועדה את הסרטון הנ"ל.
אין ספק כי מדובר בראיה חשובה ורלוונטית אשר ראוי כי תונח בפני
הוועדה בטרם תקבע את ממצאיה.
אומנם הסרטון לא הונח בפני
הוועדה בטרם התכנסה, אבל במקרה ספציפי זה, מן הצדק יהיה לאפשר למערער להציג את הסרטון בפני
הוועדה כדי שהחלטתה כאמור תהיה מבוססת על מכלול החומר הרלוונטי ולא רק על מסמך רפואי בודד.
לאחר שהוועדה תצפה בסרטון ולאחר שתעיין בכל החומר הרפואי שבתיק תנמק מדוע אין לראות בפגיעה בברך כקשורה לתאונה הנדונה וכן תבהיר, ככל שהדבר עולה מהחומר הרפואי, למה ניתן לשייך את אותן תלונות בברך אם לא לתאונה.
ככל שהוועדה תשנה את קביעתה ותגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי, יהיה עליה לבחון את מצבו הרפואי של המערער ולקבוע לו אחוזי נכות בהתאם.

6.
לסיכום:


לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתעיין בכל החומר הרפואי שנמצא בתיקו הרפואי וכן תצפה בסרטון המתעד את התאונה.
לאחר שהוועדה תאפשר למערער ו/או לבא כוחו לטעון בפני
ה, יהיה עליה לשקול את עמדתה מחדש.

ככל שהוועדה תגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לתלונות המערער באשר לברך ימין, כי אז על הוועדה לבדוק את המערער ולקבוע אחוזי נכות בהתאם.

ככל שהוועדה לא תמצא לנכון לשנות את קביעתה, כי אז עליה לנמק את החלטתה ולהבהיר מדוע אין מקום לקבוע קיומו של קשר סיבתי
בין התאונה לתלונות בברך ימין וכן תבהיר האם על פי מכלול החומר שבפני
ה יש לייחס את התלונות לאירוע אחר כלשהו.
החלטת הוועדה תהיה מנומקת וברורה.

בשים לב לעובדה כי הסרטון לא הונח בפני
הוועדה בטרם קיבלה את החלטתה, אין צו להוצאות.

7.
כל אחד מהצדדים רשאי להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בקשת רשות ערעור על פסק הדין וזאת תוך 30 יום מיום קבלתו.



ניתן היום, ד' אייר תשע"ד, (04 מאי 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.















בל בית דין אזורי לעבודה 3321-11/13 מראד סלימאן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/05/2014)