פסקי דין על מנהל משרדי מיסוי מקרקעין- חיפה | פסקי דין על אביב יעל | פסקי דין על אודם יעל | פסקי דין על אנקורי עידית | פסקי דין על אלון יובל | פסקי דין על אלעזר יובל | פסקי דין על אמדורסקי נמרוד | פסקי דין על ארזי ענבל | פסקי דין על אילת עמרי | פסקי דין על אסף ניב | פסקי דין על בן צבי ירון ונטע | פסקי דין על בן בנימין רונית |

5834/04 בשא     11/07/2004




בשא 5834/04 מנהל משרדי מיסוי מקרקעין- חיפה נ' אביב יעל , אודם יעל , אנקורי עידית , אלון יובל , אלעזר יובל , אמדורסקי נמרוד , ארזי ענבל ,אילת עמרי ,אסף ניב ,בן צבי ירון ונטע ,בן בנימין רונית




1
בתי המשפט

בשא005834/04
בית משפט מחוזי חיפה
בתיק עיקרי: וע 004120/03

11/07/2004
תאריך:
כב' השופט רון סוקול

בפני
:
המבקש
מנהל משרדי מיסוי מקרקעין- חיפה

בעניין:

נ ג ד
1. אביב יעל
ת"ז 027863489
2. אודם יעל
ת"ז 039058110
3. אנקורי עידית
ת"ז 032435273
4. אלון יובל
ת"ז 022845721
5. אלעזר יובל
ת"ז 022386296
6. אמדורסקי נמרוד
ת"ז 023818883
7. ארזי ענבל
ת"ז 022319701
8. אילת עמרי
ת"ז 032107906
9. אסף ניב
ת"ז 032622789
10. בן צבי ירון ונטע
ת"ז 022849996
11. בן בנימין רונית
ת"ז 055531792
12. גולדנברג יוחאי ת"ז 059602417
13. גומא עידית ת"ז 022008528
14. גבריאל אילן ותמר ת"ז 059110585
15. גורן ירון ת"ז 033554312
16. גבעולי לילך ת"ז 033910282
17. גלעדי קרן ת"ז 025050550
18. גרינבוים אלעד ת"ז 032431611
19. דה לוי ירון ואמיה ת"ז 027498286
20. הלוי מאורי וסיון ת"ז 028626893
21. הלחמי אילן ושולי ת"ז 059307306
22. טלמון רחל ת"ז 053441119
23. טל עמי מנחם וסמדר ת"ז 023815160
24. ישראלי בלהה ת"ז 005940929
25. יריב רז ת"ז 036305118
26. כנעני אורי ת"ז 027977511
27. לוי אבישי ורחל ת"ז 023759889
28. לב טוב ענת ת"ז 055534937
29. ליאור יניב וענבל ת"ז 029284494
30. לילך רן ואפרת ת"ז 055531511
31. מור ערן וזהבה ת"ז 053451373
32. מזושן יואב ת"ז 022924005
33. פוסטלניק עמיר ואיילת ת"ז 023804255
34. פרידלנסקי יפתח ת"ז 031419534
35. צחורי איתי וענבל ת"ז 058776543
36. רביב נועה ת"ז 301412490
37. רכלבסקי מירב ת"ז 024308744
38. רוזנשטיין רפאל וזיוה ת"ז 001167535
39. שמואלי עופר ומרווה ת"ז 058698127
המשיבים
החלטה

1. העוררים בתיק העיקרי ו"ע 4120/03, (אביב יעל
ואח', להלן: "העוררים"), משיגים על החלטות המשיב בתיק העיקרי, מנהל מס שבח מקרקעין בחדרה (להלן: המשיב), על שומות מס רכישה שהוצאו להם בגין עסקאות המלצה במסגרת תוכנית הרחבת כפר יהושוע, המתבצעת בהתאם להוראות החלטה 737 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל. לטענת העוררים הוציא להם המשיב שומות על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג- 1963 (להלן: "החוק") עם המלצת הועדה לאשר להם להתקשר בחוזי פיתוח וחכירה עם המינהל ביחס למגרשים במסגרת תוכנית הרחבה של המושב. לטענת ההמלצה להתקשרות בהסכמים אינה מכירה של זכות במקרקעין כאמור בהגדרות החוק.

2. בתחילת הדיון בפני
ועדת הערר טען המשיב כי יש לסלק את הערר על הסף מחמת אי תשלום אגרה על ידי כל אחד ואחד מהעוררים בנפרד, למעט תשלום אגרה פעם אחת בלבד. מנגד טענו העוררים כי לא חלה עליהם חובת תשלום אגרה וזאת לאור פסק הדין בת"א 900/96 ינובר ואח' נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי לב(5) 758 בו נקבע במסגרת תובענה ייצוגית כי הטלת חובת תשלום אגרה בערר מכוח תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני
ועדות ערר) התשכ"ה- 1965 (להלן: "תקנות מס שבח") נעשתה ללא סמכות. בפסק הדין נקבע כי סעיף 110 לחוק, מכוחו הותקנו התקנות, אינו יכול להוות בסיס להטלת חובת תשלום אגרה שכן אינו מציין את המונח אגרות וכי אין לראות במונח סדרי דין ככולל בתוכו סמכות לחייב בתשלום אגרה. לחילופין טוענים העוררים כי ככל שמוטלת עליהם חובת תשלום אגרה, אזי די באגרת המשפט שכבר שילמו בסך של 747 ₪ ואין הצדקה בחיוב כל אחד מהם באגרה נפרדת בסכום כאמור כיוון שמדובר בערר מאוחד ובמסכת עובדתית ומשפטית זהה.

3. לאחר פסק הדין בת"א 900/96 ינובר ואח' נ' מדינת ישראל, אשר קבע כי תקנה 4 לתקנות מס שבח בטלה, התקבל בכנסת ביום 07.11.2000 תיקון מס' 47 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה), התשכ"ג- 1963,( להלן "החוק המתקן") לפיו תוקן סעיף 110 לחוק, כותרתו שונתה וכמו כן הוספה לו פסקה ב' לפיה הוסמך שר המשפטים להתקין תקנות לעניין אגרות בעד טיפול בערר מס שבח. נוסח הסעיף המתוקן הוא כדלקמן:

110. סדרי דין ואגרות בועדות ערר [תיקון: תשס"א]
(א) (א) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר סדרי הדין בועדות ערר ובין השאר בדבר הארכת המועד להגשת ערר ושכר בטלה של עדים.
(ב) (ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות אגרות בעד הטיפול בערר.

לטענת המשיב, החוק המתקן הכשיר את תקנה 4 לתקנות ולכן חלה חובה על העוררים לשלם כל אחד בנפרד, אגרה עם הגשת הערר. תקנה 4 לתקנות מס שבח מקרקעין קובעת כדלקמן:

"עם הגשת כתב הערר ישלם העורר בועדה אגרה בסכום הנקוב בפסקה (5) בתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, ולעניין זה יראו כשווי התובענה את סכום המס השנוי במחלוקת".

4. על כך משיבים העוררים כי תיקון מס' 47 לחוק מאוחר להכרזת בית המשפט בדבר בטלות תקנה 4, ולא די בכך שהתיקון הסמיך את שר המשפטים לקבוע כללים בעניין האגרות, כדי להכשירה. בנסיבות אלה לא ניתן לרפא את פגם חוסר הסמכות בהתקנת תקנה 4. העוררים מדגישים כי השר לא התקין מחדש את התקנה ולכן אין בהקניית הסמכות, כל עוד לא נעשה בה שימוש כדי להכשיר בדיעבד תקנה שהותקנה בחוסר סמכות.

5. השאלה הראשונה הינה על כן האם די בתיקון החוק כדי להכשיר את תקנה 4, או האם יש צורך בהתקנתה מחדש לאור התיקון בחוק. אין ספק שכיום עומדת הסמכות לשר המשפטים להתקין תקנה בלשונה של תקנה 4 לאור התיקון בסע' 110 לחוק, סמכות שלא נעשה בה שימוש, אולם השאלה היא האם תקנה 4 שהוכרזה כבטלה יכולה לשאוב כעת את חוקיותה מהתיקון המאוחר בחוק. אם טענת המשיב תתקבל יהיה צורך לבחון את פרשנותה של התקנה ולקבוע את שיעור האגרה שיש לשלם.

הסמכה בדיעבד

6. השאלה הראשונה הינה על כן האם החוק המתקן המסמיך את השר להתקין תקנות בעניין תשלומי אגרה מכשיר בדיעבד את התקנות. לצורך הדיון שבפני
הניחו שני הצדדים כי הילכת ינובר הינה תקפה ולא שבו לטעון לשאלת סמכות השר בהתקנת התקנה על פי החוק טרם תיקונו. לפיכך אניח גם אני כי השר לא היה מוסמך להתקין את התקנה בדבר חובת תשלום האגרה, טרם החוק המתקן, מבלי שיהיה בכך כדי להביע דעה לגבי קביעה זו.

עוד יש להעיר כטענה מקדמית כי הערר הוגש לאחר כניסתו לתוקף של החוק המתקן. אין בפני
כל טענה כי החוק המתקן הקנה תוקף רטרואקטיבי לתקנות שהותקנו טרם כניסתו לתוקף אלא המשיב טוען רק כי מיום שהוחק החוק המתקן "הוחיו" התקנות והינן בעלות תוקף מחייב מיום זה ואילך. משמע, אין מדובר בהענקת תוקף רטרואקיטבי לתקנות אלא רק תוקף מכאן ואילך- מיום כניסת החוק המתקן לתוקף.

7. הלכה מושרשת היטב במשפט הישראלי היא כי " כלל גדול בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק" (ע"א 27/64 בדר נ. לשכת עורכי הדין בישראל, פד"י יח(1) 295,300).

הנשיא ברק מציין בע"א 1613/91 ארביב נ'מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765:

" אחת החזקות המקובלות בשיטתנו הינה זו, כי תכליתו של חוק אינה לתחולה רטרואקטיבית או רטרוספקטיבית.חזקה על כל חוק כי הוא צופה פני העתיד ולא פני העבר"

8. עם זאת חזקה זו ניתנת לסתירה. היא נסתרת מקום שבו נקבע הדבר מפורשת בחוק או מקום שעל פי תכליתו של החוק ברי כי הוא נועד לחול למפרע

בדנג"צ 9411/00 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ. ראש עירית ראשון לציון, פד"י נז(5) 673 מציין הנשיא:

"כמובן, החזקה נגד תחולה למפרע ניתנת לסתירה. היא נסתרת על ידי נתונים המצביעים על כך כי נורמה מסויימת תחול למפרע. אין בתכלית המונחת ביסוד סעיף 15 לחוק הפרשנות כל נתונים המצביעים על סתירתה של החזקה כנגד תחולה למפרע. אכן, סתירתה של החזקה כנגד תחולה למפרע צריכה להיעשות במסגרת תכליתו המיוחדת של כל חוק וחוק (ראו בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 817). "יש לבחון, בכל מקרה, אם חקיקת משנה רטרואקטיבית מתיישבת עם תכלית החוק המסמיך. יש לבחון אם היא אכן מגשימה תכלית זו. זו השאלה המרכזית לעניין הסמכות" (השופט ת' אור בע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 516)"

8. החוק המתקן נועד לתקן את המצב שנוצר לאור פסק הדין בעניין ינובר. בדברי ההסבר לחוק המתקן הדבר נאמר מפורשות. תכלית החוק המתקן הינה בבירור להכשיר את התקנות הקובעות הוראות בעניין האגרה.

הכרה בהענקת תוקף לתקנות החל מיום הענקת הסמכות לשר אינה יוצרת חקיקה רטרואקטיבית שהרי אין בכך כדי להטיל חובת תשלום על מי שהגיש ערר לפני חקיקת החוק המסמיך. חקיקה רטרואקטיבית משנה את המצב החוקי שהיה בעבר. כך אם החוק המסמיך היה מכשיר את תוקף התקנות מרגע חקיקתן היה בו משום חקיקה רטרואקטיבית. לעומת זאת מקום שהחוק משנה את התוצאות לגבי פעולות שנעשו בעבר אך ורק לעתיד אזי בפני
נו חקיקה רטרוספקטיבית (ראה ברק, פרשנות במשפט- פרשנות החקיקה, עמ' 623).

9. חקיקה כזו אינה פוגעת בזכויות שנתגבשו לפני מועד כניסתה לתוקף אלא רק משנה זכויות וחובות בעתיד גם ביחס לפעולת שנעשו בעבר. אף שגם חקיקה כזו נוגדת לחזקה האמורה לעיל הרי פגיעתה פחותה ולכן נוהגים בתי משפט ביתר קלות לאשרה. כך למשל שינוי בסדרי דין יחול גם על תביעות שהוגשו טרם כניסתו לתוקף אך תחולת השינוי הינה אך ורק לגבי הליכים עתידיים ( ראנ הדיון בעע"א1613/91 הנ"ל עמ' 765).

10. אין העוררים חולקים על כך כי השר רשאי היה לאחר חקיקת החוק המתקן להתקין את התקנה מחדש אך לטנתם משלא עשה זאת אין לתקנה כל תוקף. דומני כי לאור האמור לעיל הרי שהחוק המתקן נועד להכשיר את התקנת התקנה ולהקנות לה חיות מיום הענקת הסמכות. אין כל פסול בכך שהשר לא קבע מפורשות כי הינו מחוקק את התקנה מחדש.
פרשנות התקנה

11. הצדדים חלוקים כאמור גם על פרשנות התקנה ומהו שיעור האגרה על פיה. לטענת המשיב על כל עורר לשלם את האגרה החלה עליו בנפרד.

תקנה 4 לתקנות קובעת כי "עם הגשת כתב הערר ישלם העורר בוועדה אגרה בסכום הנקוב בפסקה (5) בתוספת הראשונה לתקנות בית משפט (אגרות). התשמ"ח-1987, ולענין זה יראו כשווי התובענה את סכום המס השנוי במחלוקת". האגרה על פי פסקה 5 לתוספת אינה מותנית בשווי התובענה אלא הינה סכום קבוע עבור הגשת ערעור. תקנות האגרות אינן קובעות הוראת תשלום על פי מספר המערערים.

תקנה 18 לתקנות האגרות קובעת כי "בערעור על

פסק דין
שניתן נגד יותר מאדם אחד ביחד ולחוד תשולם האגרה פעם אחת בלבד, על ידי הראשון מבין מגישי הערעור שאינו פטור מתשלום אגרה". משמע מקום שמספר בעלי דין מערערים על אותה החלטה משולמת האגרה רק פעם אחרת. מאידך ברי כי כאשר כל אחד מבעלי הדין בערעור מבקש לערער על החלטה נפרדת מזו של חברו, ורק לצרכי הדיון מאוחדים כל הערעורים, על כל מערער לשלם את האגרה הנדרשת בגין הגשת הערעור.

12. מכאן ברי כי השאלה הינה האם ערעור על השומות השונות שהוצאו על ידי המשיב משמעו כי מדובר במספר ערעורים המוגשים במאוחד על מספר החלטות נפרדות או שמא מדובר בערעור על החלטה אחרת של מספר מערערים.

דומני כי ערעור על כל שומה כמוהו כערעור על החלטה נפרדת וצירוף הערעורים על מספר שומות כמוהו כצירוף מספר ערעורים על מספר החלטות. משמעות הדבר הינה כי יש לשלם אגרה בגין ערעור על כל שומה ואם צורפו מספר ערעורים יחדיו על מספר שומות יש לשלם אגרה בגין כל אחד מהערעורים כמספר השומות עליהן מערערים. כל שומה כמוה כהחלטה נפרדת שהערר עליה כפוף להוראות התקנות לעניין מועדים, צירוף מסמכים וכו' וכך גם לגבי תשלום האגרה.

13. בשים לב לאמור יש לקבל את עמדת המשיב. מאידך הואיל והכלל הנקוט בידינו הינו כי אין למחוק כתב טענות בשל אי תשלום אגרה בטרם ניתנה הזדמנות לשלם את התשלום החסר הנני מורה כי הערר לא יימחק אלא אם העוררים ימנעו מלשלם את האגרה המתחייבת עבור כל אחד מהעוררים (40 במספר) עד למועד הדיון הקבוע.

העוררים ישלמו למשיב הוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ש"ח + מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים בפקס עוד היום.
ניתנה היום כ"ב בתמוז, תשס"ד (11 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.


רון סוקול
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי חיפה









בשא בית משפט מחוזי 5834/04 מנהל משרדי מיסוי מקרקעין- חיפה נ' אביב יעל , אודם יעל , אנקורי עידית , אלון יובל , אלעזר יובל , אמדורסקי נמרוד , ארזי ענבל ,אילת עמרי ,אסף ניב ,בן צבי ירון ונטע ,בן בנימין רונית (פורסם ב-ֽ 11/07/2004)